אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן קיג

סימן קיב

לש"ב הרב החסיד בנש"ק מוה' בנימן זאב מאוזיראן.

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בראובן שהי"ל בת נשואה מארץ רוסיא וע"י סכסוכי' יושבת פה עגונה ועתה נתרצה בעלה לגרשה באופן שתשלח לשם שליח לקבל הגט והוא יתן ס' רו"כ על הוצאת הגט והשליח ונזדמן שנסע לוי למקום א' הסמוך לשם וא"ל לוי לר' שיוכל נוסע לשם בהוצאה קטנה וביקש ר' מלוי שיסע ויקבל הגט וסך ס' רו"כ ומסתמא אשלם לך ש"ט כפי ראות העין וכפי הזמן והטרחא והסכים לוי ואדרבה אמר כי העיקר עושה זאת למען המצוה ולא רצה לדבר כלל ממעות ש"ט ואחר ג' חדשים הביא לוי הגט והרשאה ואמר אשר ש' לא רצה ליתן לידו הסך ששים רו"כ רק ליד שליש באופן שכשיבוא מכתב מהב"ד שקבלה הגט אז ישלח השליש המעות לכאן ותבע לוי מהאשה ליתן לו נ' רו"כ שהי"ל הרבה הוצאות וטירחא ולא רצה ליתן הגט עד שנתפשרה ונתנה לו ז' רו"כ וכאשר תשיג הסך ס' רו"כ תתן לו עוד כפי שיאמר יהודא ע"פ פשר בחוו"ד ונתן להאשה הגט והב"ד נתנו לו כתב ראי' והבטיח השליח שיכתוב שישלחו המעות ליד יהודא ואחר כמה שבועות הודה לוי שהוא לקח המעות מאז מיד השליש והשליש האמין לו שישלח לו הכתב מהב"ד וכעת נתאכלו המעות אצלו ואומר שיש לו טו"ת הרבה נגד זה ורוצה לעמוד לדין ובאם יתחייב בדין יתן לה שט"ח והוא עני ואין השט"ח שלו שוה כלום ועתה נסתפקו אם הגט כשר כיון דהשליח עשה שלא כדין והטעה את האשה דאם היתה יודעת אולי ל"ה מקבלת הגט וגם ששינה ולקח יותר מהראוי א"כ י"ל פסול לעדות וא"נ לומר בפ"נ וגם א"נ לומר שזהו הגט שקיבל מהבעל וגם כי הוא נוגע עכת"ד השאלה:

והנה בגוף הדבר שהחליטו דנפסל לעדות יש לצדד מכמה טעמים בהכשר העד חדא דהא לא השוה א"ע מקודם עם האשה בסך קצוב ולא סמ"ד כדאי' בש"ס דב"ב וחו"מ סי' ר' וא"כ הי' בידו לחזור בו. ועוד דגם אי הי' קצוב אף דפועל נקנה בכסף כמ"ש בנה"מ סי' רצ"א סקי"ב וסי' של"ג סק"א ואני מצאתי כן בריטב"א בחי' לע"ז דף ע"א הרי בנ"ד לא נתנו לו מקודם שום כסף ואף דהתחיל במלאכה הרי בנ"ד תחלת נסיעתו הי' לצורך עצמו ועי' סי' ע"ג סי"ח דבכה"ג א"צ לשלם שום ש"ט ורק בסוף כשנסע למקום הבעל א"כ י"ל דלמא חזר בו קודם ממה שדיבר עם האשה וקיי"ל דפועל חוזר ואף דהיכי דאינו חוזר בו לגמרי רק רוצה ביוקר יש פלוגתא אי בכה"ג פועל חוזר וע' מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' נ' ובפרישה סי' של"ג ושו"ת כנ"י סי' ח' ושו"ת אמרי אש חיו"ד סי' צ"ג ובמח"א ה' שכירות פועלי' סי' ז' וה' שכירות סי' כ"ב ועוד בכמה דוכתי הנה מלבד דהוי סד"ד וביד הפועל לטעון קי"ל הנה הרי קודם שהתחיל ובלא קנין לכ"ע יוכל לחזור וה"נ דלמא חזר בו קודם שהתחיל ואף דבנ"ד י"ל דהוי כדבר האבד דאין פועל חוזר כמ"ש בח"מ סי' של"ג (וזה י"ל בכונת התוס' מעילה י"ד ע"ב ד"ה מותר כו' יעו"ש בסוה"ד ותבין אבל י"ל דמיירי בקבלן או דבהקדש עבדי ד' נינהו ועי' קצה"ח שם ובס' ק"ת מגלה כ"ג] מ"מ בלא התחיל גם בכה"ג חוזר ועוד דבנ"ד הרי אינו שליח האשה דהא הוי שליח להולכה והבעל הרי אינו משלם כלל לו ובחנם חוזר גם בדבר האבד' ויכול לחזור גם קודם הגט ואף דכל עדות מחויבי' בחנם אבל לילך ולהטריח ובבזיון לגרש אשה בב"ד באדם חשוב ודאי אינו מחויב בחנם וע' בפ"ת א"ע סי' קמ"א סק"ל בשם בר"א סי' קכ"ה ותשו' רו"מ מבריסק בזה אבל התם מיירי בנטל מעות קודם משא"כ בנ"ד אבל בזה יש לפקפק דכיון דהבעל נתן ששים רו"כ עבור האשה שיהי' לה להוצאות הגט והשליח והאשה הבטיחה לשליח שכר עבור שליחות הבעל הוי כשליח בשכר דאינו חוזר בדבר אבד אבל כבר כ' דדלמא חזר בו מתחלה קודם שהתחיל וקודם שנעשה שליח ועוד דעכ"פ י"ל דטרח הרבה ובדעתו בהיתרא עביד ואינו מזיד דמורי היתרא לנפשיה וא"כ אינו נפסל לעדות וכדאי' כה"ג בח"מ סי' ל"ד ס"ד וסכ"ד ובדין ספק בחז"כ ע' בח"מ שם סכ"ג בהג"ה וע' במהרי"ט ח"ב חו"מ סי' צ' כמה צדדים בזה וע' שו"ת ב"ח סי' כ"ט בנדון אשה שגנבה וצידד שם דכיון דהויא מורה היתר ע"י שסברה שהנגנב גנב ממנה שוב לא נפסלה לעדות ולשבועה ע"ש גם י"ל דהאשה לא זכתה עדיין בהמעות ששים רו"כ הנ"ל דאף דהבעל השליש עבורה הרי ל"ה במעמ"ש כמ"ש הט"ז באה"ע סי' קס"ה סק"ג ואף דבשליח של מקבל לשי' י"א שהובא בחו"מ סי' קכ"ו ס"כ הוי כמעמ"ש מלבד דבתשו' רדב"ז ח"ג סי' תקע"ד חולק ע"ז ויש לדין מהירושלמי פ"ו דגיטין ה"א דבמתנה ל"מ ע"י שליח מקבל ומכ"ש במעמ"ש וכבר דברו האחרונים מזה אף גם דבנ"ד י"ל דחזר בו שליח ובפרט דכל הליכתו הי' רק להיות שליח הבעל ולא שליח האשה ועוד דלפמ"ש בשו"ת ב"א חו"מ סי' ע' ויד אפרים לחו"מ סי' רס"ד בכה"ג לא זכתה האשה בהמעות קודם הגט ועוד דגם בנתן לשליח ולא רצה לזכות עבורה אינו שלה וגם דוקא באמר זכה אותן כמבואר בח"מ סי' קכ"ה ועמ"ש בחיבורי לח"מ סי' ר"ז סט"ז באורך בזה ולגבי הבעל י"ל דאין לו נ"מ אם יקח השליח כל המעות או לא ולא קפיד וגם הרי לעת עתה לא תבעו וכשר לעדות עכשיו ועוד דהא השליח הי"ל רשות להשתמש בהמעות וע' ש"ך חו"מ סי' רצ"ב סק"ח ובט"ז והגהת הח"צ סי' ע"ג סי"ט ובב"ש אה"ע סי' ל"ה ס"ק כ"א והגהת שלשם מהירושלמי ונעלם ממנו ד' הגמ"יי פ"ז משאלה ופקדון אות ו' ואף דבב"י יו"ד סי' קס"ט מבואר דאסור וע' בנה"מ סי' קכ"א סק"י וסי' קפ"ג סק"ד אבל בתשב"ץ שהובא בב"י חו"מ סוסי' רצ"ז מפורש להתיר וא"כ הו"ל כמלוה דלהוצאה נתנה וגם בכופר אשתמוטי משתמיט כמ"ש בח"מ סי' ע"ה ומכ"ש במודה רק שאין לו ואף דצריך למכור גלימי' הרי זהו רק שוא"ת ומבואר בברכ"י ח"מ סי' ל"ד דפסול רק מדרבנן וכשר בגט ומכח מה שהטעה את האשה לכאורה נראה דהוי בכלל לא תונו ובמק"א ביארתי בזה הש"ס דפסחים ג' בההוא ארמאה דסליק ואכיל פסחא וקטלוהו וכבר תמהו בזה לשיטת הסוברים דערל וב"נ לא יאכל בו אין האזהרה על ב"נ האוכל רק על המאכיל א"כ אמאי קטלוהו וביארתי לפמ"ש התוס' בב"מ ע' דב"נ מוזהר על אונאה ובב"נ אזהרתן מיתתן והבן וה"נ בנ"ד עבר בלאו אך די"ל דג"ז הוי בלא מעשה דהא מעשה הגירושין בין כך וב"כ היתה עושה ורק במה שלא נתן לה טותי' א"כ הוי שוא"ת אך לכאורה סתירה לזה מהרמב"ם פ"ה מאי"מ הי"א דהמקריב בלא מלח לוקה והא בין כך וב"כ היה צריך להקריב ורק שחיסר מלח ואפ"ה הוי מעשה ולוקה ובע"כ משום דעכ"פ בלא מלח היה אסור להקריב אבל יש סתירה מרמב"ם פ"א מחגיגה ה"א דאף דאסור ליראות ריקם בנראה ריקם אינו לוקה ובעכצ"ל דשא"ה דיש לו תשלומין כל ז' והי' מותר להיראות ריקם שישלים אח"כ ושוב מה שלא השלים הוי שב וא"ת וה"נ בזה הרי לא היה צריך ליתן המעות בתחלה רק אחר הגט ושוב הו"ל שוא"ת ופסול רק מדרבנן וכשר בגט ובשלמא בגזל גוף המעשה באיסור משא"כ בזה אך די"ל דבנ"ד שלקח הסך ז' רו"כ בהשעאה בזה הרי עשה מעשה אך דמ"מ י"ל דמורי היתרא ולא נפסל בזה וגם י"ל דבתחלה היה דעתו שאם תזכה בדין ימכור גלימי' וישלם או שהי' עוד איזו מעות בידו ואח"כ בזבזם לצורך עצמו וחזר בו והשתא הוא דאיתרע כדאי' כה"ג בפסחים ד' ע"ב ורש"י שם ובט"ז חו"מ סי' קע"ו סי"ב ובד"מ וט"ז יו"ד סימן קע"ז סקי"א ומג"א סי' של"ד ס"ק י"ג ומחה"ש שם וע' חו"מ סימן ל"ד סכ"ג בהג"ה שוב מצאתי בשו"ת ב"ח סימן ק"ב שהוכיח מדין עבד וגם מהרי"ף פ"ב דכתובות דגם בפסול בעבירה כל זמן שלא הועד עליו בב"ד מקילינן בשליח הגט חוץ ממחלל שבת בפרהסיא ועע"ז שאיסורן מפורסי' לכל [א"ה ע' נוב"ק אה"ע סי' ע"ב בסתירת היתר זה וע' שו"ת מהרי"א אסאד חיו"ד סי' נ' ודוק] ובפרט לפי סה"ג שבזה"ז שמזהירים להרהר בתשובה לעדים ולשליח תלינן דהרהר בלבו לעשות תשובה ע"ש בדין מפורסים לגנב והי' שליח הגט ופסק להקל מה"ט ע"ש באורך וצל"ע בחו"מ סימן ל"ד סכ"ט ומכח חשש נוגע כבר הארכתי בזה בתשו' בכמה צדדי קולא גם י"ל לפמ"ש הפ"י כתובות כ"ח דבנ"ד הוי מלתא דעל"ג דהזיוף ניכר ולכן שפיר נאמן ובפרט דנעשה בב"ד משא"כ בזמן הש"ס ס ל"ה מגרשי' בב"ד כדאי' בערכין כ"ג ואף דהנ"ב מ"ת חא"ע סימן קי"ד ביאר בענין אחר ע' שבת קנ"ז ורש"י ד"ה ב"ד וע' תוס' גיטין ל"ב ד"ה ור"נ וד"ה לתרי ובגוף ד' נו"ב ע' בא"ז בשו"ת סימן תרמ"ה והגמ"ר פ"ו דגיטין סימן תס"ז דמוכח דלא כנו"ב שם ואכ"מ]:

עוד יש לדון בזה עפ"י הש"ס דגיטין ס"ז ע"א ותוס' דגם היכי דחיישי' לשיקרא דסהדי היינו בדיבורא אבל מעשה לא עבדי אף דהוי נוגעי' ובתוס' שם כ' דהיכי דנגמר ע"פ דיבורם הוי כמעשה ובט"ז אה"ע סימן י"ז ס"ג ביאר דהא דבעגונה הוי דיבורא משום דלא עפ"י עדותו לבד נגמר ההיתר רק בצירוף סברת דייקא ומינסבא יעוש"ה וע' בתוס' קידושין נ"ב ע"א ד"ה ואפילו כו' ג"כ בזה א"כ י"ל דגם להמחמירים בעדות אשה בנוגע מ"מ גבי גט לכ"ע נאמן דמעשה לא עביד ובפרט בנ"ד שהיה הוא השליח והמגרש ועביד מעשה גמור ועוד דלגבי הגט אין לחוש שמא נאבד כמ"ש הנ"ב מ"ת סימן קכ"ח דלאבידה ל"ח ויל"ע מרש"י חולין ז' וע' תוי"ט פ"ד דתרומות מ"ב ועיין תשו' רשב"א שהובא בסמ"ע סימן ס"ט ס"ק י"ב וש"ך שם דלנפילה וגניבה ל"ח וגם הרי על ההרשאה איכא קיום ב"ד והרי הגט והרשאה צרורים יחד שכן המנהג ליתן ביד השליח צרורים יחד ואף דבביצה י' זמנין דמתעכלי ומינתקי יעוין בגיטין נ"א ותוס' דדוקא בדאיכא הוכחה וא"כ כיון דעל הגט נאמן שזה הוא שוב נאמן ג"כ במה שאמר בפ"נ וכדאי' כה"ג ביבמות צ"ח דגם בנוגע מיגו דמהימן אהא כו' אבל יש לחלק קצת למעיין:

ואמנם חוץ לכל הנ"ל הרי גם בפס"ע מה"ת בנתקיים בחותמיו כשר ובסי' קמ"ב ס"א בהג"ה מבואר דהרשאה הו"ל קיום ואף דהריב"ש חולק כבר כ' הפ"ת בשם נו"ב סימן קכ"ח הנ"ל דבנ"ד דאמר בפ"נ רק דמסופקים בנאמנותו גם הריב"ש מודה דקיום הרשאה מהני ובפרט דהוי רק חומרא בעלמא כמ"ש הב"ש סי' קמ"א סקמ"ד וע' בשו"ת ספר יהושע סי' צ"ח ואף דבסי' קמ"א סל"ג הובא ד' הרמב"ם דפוסל גם בנתקיים בחותמיו הרי כולם תמהו עליו ובמל"מ פ"ו מה"ג הל' ז' תי' דדלמא לא עשאו שליח וכ"כ בשעה"מ שם א"כ בנ"ד שיש כתב הרשאה ל"ש חשש זה וגם לפמ"ש הג"פ סי' קכ"ג סק"ז בטעם דברי רמב"ם דחיישי' שמא ביטל הבעל יעו"ש הרי בזה"ז שהבעל מקבל בח' שלא יבטלו ליכא חשש זה וכן מצאתי בתשו' ח"ס חאה"ע סי' נ"א בשם הגאון ר' משולם זצ"ל מפ"ב שהתיר הלכה למעשה בשליח מגולח זקן שהביא הרשאה וגם הח"ס הסכים עמו וא"כ לכ"ע יש להתיר וע' סוסי' קמ"ב דגם בדליכא קיום לקיום ב"ד בעיגון יש להקל וע' פ"ת שם ובנ"ד בצירוף שאר צדדי' יש להקל גם בלא עיגון וע"ע במהרי"ט ח"ב א"ע סי' ט' ושו"ת תוע"ר סי' ע"ד בזה ואם באנו לחוש מכח ביטול השליחות יעוין בתשו' מהרי"ט ח"ב ח"מ סי' פ"ה העלה להקל ובפרט בנ"ד שלא חזר רק רצה בסך יותר גדול לכ"ע יש להקל שוב מצאתי בשו"ת ב"ח סי' ע"ב שהאריך לקיים ד' רמב"ם ופסק להחמיר כהיש פוסלים גם בנתקיים בחותמיו דכיון דיש חסרון בגופו שאינו ראוי לאמירת בפ"נ הו"ל כעוקר בכונה תקנת חז"ל ומשנה ממטבע שטבעו בגיטין ולמד רמב"ם ד"ז מסומא דלא נקט לי' בהדי חש"ו ובע"כ דבזה גם בנתקיים בחותמיו פסול דהוי חסרון בגופו ע"ש באורך ובנ"ד כבר כ' דיש כמה צדדי קולא ולכן יש להקל לכ"ע וליתר שאת נראה דאם יש עוד ההרשאה יכתבו למקום הגירושין ויקיימו החתימות ע"י שישלחו הב"ד בב' אגרות החתימות ואף דבח"מ סי' מ"ו מבואר דאגרת ל"מ לקיום י"ל דהיכי דכותבין בכונה לקיום מהני שפיר גם נראה דבאם באפשר שיסלק עתה מן הנגיעה יאמר שנית בפ"נ דלשי' סמ"ג ורמ"ה ור"י מקינון גם בל"ח בפ"נ מהני וגם לש"פ החולקין י"ל דבנ"ד שאמר מתחלה בפ"נ רק שיש חשש בנאמנות לכ"ע מהני אמירתו עכשיו דאיגל"מ שאמר אז אמת וע' בתשו' נט"ש סי' ס"א ס"ב ותשו' הש"מ סי' ס"ה דלא אמרי' דאחזוקי מחזיק דיבורו ושפיר מהני עדותו אחר שנסתלק:

ואמנם באם הדבר קשה יש להתיר האשה ה להתנסבא לכל גבר דיתיצביין גם בלא עיגון ומכ"ש בנ"ד שהוא מקום עיגון כפי שכ' רו"מ הדבר פשוט וברור להיתרא בלא פקפוק בס"ד וע' בס' עדות ביוסף פט"ו מעדות ה"א באורך בעובדא כזו:

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה