אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן קיב

סימן קיא

נשאלתי בעובדא שאירע פה"ק שנהרגו ששה נפשות בלילה א' איש ואשתו וג' ילדים וגם נערה משרתת נחלטו בפקודת המלך ונקברו ביום א' אבל נשארו עוד הבגדים שהיו לבושי' בשעת הריגה לפי שבשעת חניטה פשטו בגדיהם ונשכח מלקברם עמהם והי' בהם הרבה דם וגם הי' דם הרבה שיצא מהם בשעת חניטה ונתערבו כל דמי ההרוגים יחד. ונשאלתי אם יש לפתוח הקברי' ביום ב' ולהניח שם הבגדים וגם כי האבלי' התחילו להתאבל ביום א' אחר הקבורה וביום ב' נמסר לאנשי' מיוחדי' מבעלי הח"ק להתעסק עם הדם ול"ה להאבלי' שום עסק בזה ושהה קבורת הדם עד ל ליל ג' אם מתחיל האבלות מיום א' או מיום קבורת הדמים ובגדים שיש חיוב קבורה בהם כמ"ש ביו"ד סי' שס"ד והנה בדין פתיחת הקברים נלע"ד פשוט דודאי מותר לפתוח כיון שהוא לכבוד המת עצמו ולא גרע מדין לקברו בקבורת אבותיו וכבר כ' הבכ"ש בסנהדרין מ"ד דה"ה לצורך אחר כגון למולו וע' ס"ח סי' תש"ל וחכ"א כלל קנ"ח דין ו' בדין פשיטת ידיו ואצבעותיו וכיון שהמנהג לקבור גם הבגדים שי"ב דם משום שיש להסתפק בדם הנפש ובפרט אם ידוע שיצא דם אחר מיתה הרי דמו כבשרו בזה ובפרט בנ"ד שגם ביום ראשון לא נסתם הגולל לחלוטין ואדעתא דהכי נסתם שיפתחוהו ביום שאחריו שנית ויקברו את הדם וכמבואר בסי' שס"ד דבנתנוהו בקבר ע"מ לפנותו שרי לפנות בכל ענין אך דלפ"ז נראה דאין האבילות מתחיל עד שיקברו את הדם ועסי' שע"ה ס"ג בדין פינו את המת לקבר אחר דאם מתחלה קברוהו אדעתא דלפנות אין מתחילין למנות עד שיקבר בקבר ב' וה"נ לענין סתימת הגולל ואמנם נראה דבאמת דם הנבלע בבגדים מדינא א"צ לקברם רק מכח מנהג בעלמא דהא מבואר בנדה ע"א דגבי הרוג שהדם מנטף ממנו גם בעודו חי קמא קמא בטל וגם בדם חבורה טומאתו רק מד"ס והיכי דרובו מחיים אינו מטמא כלל כמ"ש רש"י בנדה שם וע' ברמב"ם פ"ב מטו"מ הל' י"ג והל' י"ד וא"כ דם הנבלע בבגדים כיון דודאי התחיל הדם לנטף גם בעודו בחיים י"ל קמא קמא בטל אבל י"ל דדוקא במטפטף דנפסק הקילוח אבל בשותת ת ל"א קמא קמא בטל כמ"ש התוס' בב"ק ק' וגם בש"ס דנדה גופי' שם מוכח כן למעיין אך דכיון דהוי רק ספיקא אם רובו מחיים או רובו אחר מיתה וגבי טומאה ברה"ר ספיקו טהור כמבואר בש"ס דנדה שם א"כ לפמ"ש הרמב"ם פי"ד מאבל דקבורת מתים הוי רק מדרבנן א"כ סד"ר להקל (אך במנין המצות כ' דקבורת המת הוי מ"ע מה"ת וכ"ה דעת הרמב"ן בהשגות וע' מד"ר אות ק') ואף דקיי"ל דהמלין מתו עובר בל"ת היינו בהמת גופי' אבל גבי הדם ודאי דל"ש בל תלין דאינו בכלל נבלתו וע' בפסחים, כ"ב ותוס' שם ותוס' מעילה י"ז ומהגם דל"ש בזה טעמא דקללת אלקים תלוי דבדם ל"ש דיוקן כלל כמובן וע' סנהדרין מ"ו ותבין והיכי דהטעם מפורש בקרא לכ"ע דרשי' טד"ק כמ"ש הלח"מ בפ"ג ממלוה ובזה נראה דבדם לכ"ע ליכא עשה דקבורה מדאורייתא כיון דנלמד רק מקרא דקבור תקברנו דכתיב בסיפי' דקרא דלא תלין וכבר נתבאר דהך קרא ל"ש בדם ולכן לכ"ע חיוב הקבורה בדם הוא רק מדרבנן וא"כ בכה"ג דיש ספק אולי רובו מחיים שיב סד"ר להקל וא"ל דכיון דלטומאת משא ל"מ ביטול א"כ ה"נ לגבי חיוב קבורה הוי כמו טומאת משא אבל ז"א דכבר כ' הכ"מ פ"א מאה"ט בשם ר"י קירקס דבלח בלח גם בטומאת משא מהני ביטול ואולם הנה המל"מ פ"א ממטמאי מו"מ השיג ע"ז וגם מהתוס' בכורות כ"ב שכ' דביבש ביבש גם ר"י מודה דמכ"מ בטל והא דנבלה אינה בטלה בשחוטה מיירי בנימוחה ואפ"ה מבואר שם דלמשא ל"מ ביטול ומוכח דגם בלח בלח ל"מ ביטול למשא ועתוס' מנחות פ' ע"ב ד"ה וכו' במש"ש דהתם בטל לי' בהדי אידך שמן וכו' ולכאורה הא לענין הכנסת חולין בעזרה דמי למשא ול"מ ביטול ומוכח כמהר"י קורקס דבלח ל"ש זה וצ"ע] ואמנם כיון דכל דין טומאת משא דלא מהני בי' ביטול הוא רק מדרבנן וכמ"ש התוס' בבכורות כ"ג [וע' בשי"ק פ"ו דנזיר ה"א שנחלק ע"ד התוס' יעו"ש וע' ח"ס חיו"ד סי' פ"ג מ"ש בדברי תוס' הנ"ל] א"כ נוכל לסמוך ע"ד הרי"ק הנ"ל וא"כ לפ"ז א"צ לקבור הדם וגם הדם הזב מהחניטה ונתערבו כל הדמים של ההרוגים יחד הרי לגבי כל א' מהקרובי' של האיש נתבטל דמו ברוב האחרי' ואין חיוב הקבורה חל עליהם ושוב נפסק האנינות וחל עליהם האבלות וכן לגבי קרובי האשה וכן לגבי קרובי המשרתת וחל על כולם האבילות תיכף וא"כ מהראוי שימנו מיום ראשון את האבלות ועס"י שע"ה ס"ז דמשמע ג"כ דחיוב האבלות תלוי בראשו ורובו אבל י"ל דהיינו באינם לפנינו רק מחפשי' אחריהם ע"ש ותבין וכן לא נוכל להתיר לפתוח הקברים כיון דמדינא אין חיוב לקבור הדם רק ממנהגא שכ' הפוסקי' בסי שס"ד ול"ה נוגע לכבודו כ"כ אבל י"ל דלא גרע מדין שכחוהו למולו דכ' הבכ"ש דשרי לפתוח] ועוד נראה דלענין האבילות יש לדין עוד דהא לשי' בה"ג שהובא בטור וב"י רס"י שע"ה גם בנקבר באותה העיר חל האבילות משנמסר לכתפים אם אין הקרובי' מלוים אותו וכ"ה ד' המרדכי שהובא בד"מ רסי' שצ"ט רק דאנן קיי"ל כהרמב"ן דבנקבר באותה עיר אין מונים האבלות עד שיוסתם הגולל וא"כ בכה"ג לגבי קבורת הדם דלשי' מהרי"ק הנ"ל בטל ברוב וא"צ לקברו כלל א"כ שוב יש לסמוך ע"ד בה"ג ומרדכי הנ"ל וכיון דנמסר הדם ביום ב' לכתפים שהם יקברוהו שם שוב יש להקל באבילות שימנו מיום שנמסר לכתפים עכ"פ וע' חכ"א בקונ' מצבת משה אות ט' בזה. ולדינא נלע"ד לקבור הדמי' סמוך להקברים דהיינו באמצע בין קברי ההרוגי' הנ"ל שיהי' קרוב לזה ולזה כיון שנתערבו הדמים יחד והאבילות ימנו מיום שנמסר הדם לכתפים ולא רציתי להקל למנות מיום א' מכח היתר ספק ביטול ברוב מהטעמים שכתבתי לעיל לפקפק בזה והנלע"ד כתבתי. עוד עלה בלבי לפקפק במש"ל מכח ביטול ברוב דהא לשי' הר"ן בנדרים הא דבטל איסור בהיתר מב"מ לדידן משום דאף דהעצם הוא מב"מ מ"מ בהסוג אינם שוים דזהו איסור וזהו היתר ולפי ד' היתר בהיתר וכן איסור באיסור לא בטל דמב"מ וכמ"ש בפמ"ג בשעה"ת ח"ב פ"א וא"כ גם בנ"ד לא בטלי הדמים זב"ז וע' בר"ן נדרים נ"ט דמפורש דאב"א מב"מ לא בטיל ונהי דתלי' במחלוקת ראשונים עכ"פ קשה להקל בנ"ד בצירוף שאר טעמי' שכתבתי לעיל.

והנה המל"מ סופי"ד מאבל הוכיח מהירו' דכזית מהמת א"צ קבורה ודוקא ראשו ורובו ודלא כהתוי"ט פ' המצניע אבל בשו"ת תפ"צ חא"ח סי' כ"ז דחה דבריו דהיכא דליכא ראשו ורובו א"צ קבורה אבל בדאיכא רו"ר שוב גם אם נשאר כזית טעון קבורה יעוש"ה וא"כ גם דין רביעית דם תליא בזה אי טעון קבורה כמובן וע' הגהות בני"ש על המשניות פ"י דשבת עוד בענין זה וע' נו"ב מ"ק חיו"ד סי' צ':

קיג

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה