שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן קיא
להרה"מ מ' שלמה מאיר הלוי ני' מיגאלניצא
וכעת בטלוסט. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בבית א' שיש חציצה בין הבית להחדר הקטן הנקרא אלקיר אשר שם מקום האפי' ובישול אבל אין שם כותל ממש רק מצד א' שהוא ימין עומד התנור שמסיקין לחמם הבית ובצד שמאל מקום תנור האפי' ובישול והמעלה עשן (קומען) הולך למעלה מזה לזה ונראה כעין משקוף וב' מזוזות ובצד ימין התנור בולט להלן יותר להבית מהמשקוף כי המעלה עשן הוא באמצעי רק בצד שמאל אינו בולט התנור יותר מהמשקוף לבית אבל בולט להאלקיר להלאה מן המשקוף ונסתפק רו"מ אי חייב במזוזה וכ' דבצד ימין דבולט יותר מהמשקוף להבית דמי להא דסי' רפ"ז בכותל העובר להלאה מהפתח דבצד ימין פטור ואף דהש"ך כתב לקבוע בלא ברכה מ"מ בנ"ד הרי בצד שמאל בולט יותר להאלקיר והנה בזה דבריו תמוהים דמה בכך שבולט בצד שמאל בפנים להאלקיר הרי אפי' ב' הכותלי' הנמשכים בשוה להחדר הפנימי נחשבו למזוזות אם המשקוף בסופם ונראי' בחוץ כמזוזות וה"נ בזה וגם גוף הדבר הוא טעות דמ"ש הש"ך לקבוע בלא ברכה היינו אם בולט בצד שמאל יותר ובצד ימין יש מזוזה דנחלקו בזה הרמב"ם והרא"ש ולכן מספיקא יקבע בלא ברכה אבל אם בצד ימין בולט להלאה מהמשקוף לכ"ע פטור ממזוזה כמבואר בש"ס דגם ר"מ מודה בזה ולכן א"צ לקבוע מזוזה כלל וכ"ה בסידור ר"י מליסא ופשוט הוא ועוד דהא בלא דלתות מבואר בסי' רפ"ו סט"ו ב' דיעות אי חייב במזוזה וא"כ בנ"ד שבצד א' בולט להלאה דאיכא ג"כ מחלוקת הפוסקים וגם ליכא דלת כלל כפי הנראה ממכתבו א"כ אפי' אם הבליטה בצד שמאל נראה דפטור לגמרי ממזוזה דהא הוי ס"ס ואף דבסי' רפ"ו בדין א"ב דלתות הובא דיעה א' בסתם לחייב במזוזה א"כ י"ל דאין דיעה ב' מצטרף לס"ס דהעיקר כדיעה א' וכמ"ש הב"י אבל נראה דכיון דבדין אם צד א' בולט להלאה סתם בש"ע כדיעה א' לפטור א"כ ממ"נ אי אזלינן בתר סתימת הש"ע הרי העיקר כדיעה זו דפטור ואי ניחוש לדעת הרא"ש שלא הובא בש"ע א"כ שוב יש לצרף ג"כ דעת י"א שהובא בסימן רפ"ו וכיוצא בזה כ' בתשו' מהרי"ק שורש קע"א דאף דספק הרגיל לאיסור אין מצטרף לס"ס מ"מ אם ספק ב' רגיל להיתר שוב ממ"נ מצטרף גם ספק ראשון לס"ס וע' בש"ע הרב ז"ל באו"ח סימן תל"ג סכ"ו בהג"ה ותשו' גא"ב סי' ס' ג"כ בזה וגם מ"ש רו"מ מהא דאכסדרה המבואר בסי' רפ"ו ט"ו דכיון דלחזק התקרה עשוין פטור וה"נ בנ"ד דהתנורים לא נעשו לשם פצומין רק לחמם ולאפות הוא נכון והא דבסי' רפ"ז בטור דאם פרוץ כל רוח רביעית והמזוזה בסוף הכתלים דנחשבים הכותלים למזוזה כיון דנראי' מבחוץ כבר כ' הפרישה דהתם בדאיכא נמי דלת ומ"ש רו"מ דכיון דלשיטת הסוברים דגם בלא דלת חייבים ואין חילוק בין י"ב דלת או לא א"כ ה"נ בזה לק"מ דהיכי דאיכא מזוזות א"צ דלת אבל כאן הדלת מוכיח על הכותלים שנעשו גם לשם מזוזות. וגם לתי' ב' שכ' בהגהת פרישה סי' רפ"ו דבסי' רפ"ז עשוין לשם פצימין משא"כ באכסדרה דעשוין רק לחיזוק הנה בנ"ד בודאי עשוין רק לצורך אחר ובפרט שכ' רו"מ דבחורף ע"י הסקה תתקלקל המזוזה ע"י החום בודאי פטור וכמ"ש בסי' רפ"ו בש"ך סק"ז דהיכי דיגיע ח"ו לבזיון ע"י העכו"ם אין לעשות מזוזה ומכ"ש בנ"ד שגורם בעצמו בזיון וקלקול ולכן הדבר פשוט דבנ"ד פטור ממזוזה גם אם הי' מזוזה בימין ומכ"ש שאין מזוזה בימין כלל ודאי דפטור לכ"ע אבל במ"ש דבנ"ד עשוין רק לחימום לפמ"ש רו"מ שבנו ע"ג התנור מחיצה עד התקרה א"כ מוכח דנעשה לשם מחיצה ג"כ] אבל בגוף קו' הפרישה בהא ד דאכסדרה מהא דסי' רפ"ז מצאתי בס' יד הקטנה ה' תו"מ פ"ב אות י"ד שהעיר ג"כ בזה ותירץ דבאכסדרה כיון דאינה נעשית לשם דירה רק לטיול הלכך תלינן בה דנעשה הכל לשם תקרה כי עיקר הצורך לטיול הוא רק התקרה אבל בבית שי"ב דירה תלינן דהכל נעשה לשם דירה ומזוזות צורך דירה הן ע"ש א"כ י"ל דגם בנ"ד חייבת אבל משאר טעמים הנ"ל פטורה:
והנה במ"ש הפרישה לחלק בין י"ל דלתות או לא לכאורה יש סתירה מש"ס דיומא י"א בהא דפריך הני אבולי דמחוזא מ"ט לא עבדי בהו רבנן מזוזה דהוי שער עיר שרובה ישראל ומשני הנהו חיזוק לאקרא דכובי (בנין בנוי עליהן) הוא דעבידי ע"ש והא התם יש לה דלתות ואפ"ה כיון דאין עשוין לשם מזוזה פטור ומוכח כתירוץ ב' של הפרישה וגם משמע דלא כתי' בעל יד הקטנה דהא התם שערי עיר מיקרי שער בית דירה:
ובדבר אשר שאל בסופר א' שכתב תפלין ומנהגו בעת שכותב השם אומר שכותב לשם קדושת השם ולשם קדושת תפלין ועתה טעה בשם א' שאמר לשם קדה"ש ולשם קדושת מזוזה ואחר שכ' היו"ד של השם נזכר תיכף וגמר השם לשם קדושת תפלין והביא משו"ת ב"ש שנדפס מחדש מהגאבד"ק סקאלי חאו"ח סי' ה' שנשאל בזה והשיב דכיון שאמר בתחלת הכתיבה לשם קדושת תפלין א"כ בסתמא ע"ד הראשונה. הוא עושה ואף שטעה ואמר לשם מזוזה ל"ל בה כיון דאין פיו ולבו שוים וכמ"ש הרא"ש פ"ג דשבועות בשם רמב"ן וריטב"א קידושין נ' ותוס' ערכין ה' דהיכי דהוציא מפיו בטעות בכה"ג דברי' שבלב הוי דברי' ואפי' אם טעה הסופר וסבור שהוא מזוזה ואח"כ נזכר דליכא הך טעמא מ"מ כיון דבתחלת כתיבה אמר לשם תפלין דמי לקדשי' דסתמן לשמן ועקירה בטעות ל"ה עקירה כמ"ש הרמב"ם פט"ו מפהמ"ק הט"ז ופ"ב דשגגות הי"א ואף דבא"ז ה' פסחים סי' רכ"ג פסק דהוי עקירה מ"מ הרי מוכח במנחות מ"ט דבמעשיו מוכיחין לכ"ע ל"ה עקירה וה"נ כיון דתפלין נכתב באופן אחר ממזוזה מעשיו מוכיחין ולכ"ע ל"ש עקירה עכת"ד שם ובנ"ד דימה הסופר בשעת מעשה שכותב מזוזה ושייך רק טעם ב' ורו"מ פקפק דשא"ה במחבת לשם מרחשת או להיפך דהמעשה מעכב גם בדיעבד דלא עלתה לבעליו לשם חובה לכן איכא מעשיו מוכיחין אבל בנ"ד נהי דלכתחלה אין לכתוב מזוזה בב' דפין מ"מ דיעבד כשר כמ"ש ביו"ד סי' רפ"ח ודלא כרש"י א"כ ליכא מעשיו מוכיחין ואולי כיון דהעיקר כהרמב"ם דעקירה בטעות לש"ע נהי דיש לחוש לד' הא"ז יש לצרף ג"כ ד' רש"י דסובר דבב' דפין פסול ואיכא מעשיו מוכיחין גם י"ל דההוכחה ליכא עד שכ' פ' והא"ש א"כ בשעה שכ' פ' שמע ליכא הוכחה כלל וא"כ אם אירע ד"ז בפ' שמע פסול עכ"ד רו"מ. והנה מ"ש רו"מ דהיכי דכשר דיעבד י"ל דל"ה מעשיו מוכיחין כדבריו מבואר בש"ס דמנחות ג' ריש ע"א ותוס' שם ד"ה מיצה דכיון דמיצוי לא מעכב ליכא מעשיו מוכיחין גבי עולת העוף שמיצה דמה למעלה לשם חטאת העוף ויעו"ש עוד בגמ' גבי קד"ק ששחטן בצפון לשם קק"ל כו' ומיעבר הוא דעבר וע"ש בתוס' ד"ה מיעבר אך די"ל דבנ"ד דיעבד פסול כיון דכבר כ' מקודם לשם תפלין ואין מורידין מקד"ח לקק"ל אך לפמ"ש הנו"ב מהד"ת חיו"ד סי' קע"ד י"ל דהוי רק הזמנה וע' מש"ז סוסי' קנ"ג וע' מג"א ופמ"ג סי' ל"ב סק"י גם מ"ש דבפ' ראשונה ליכא אכתי הוכחה מבואר כן בתוס' שם ב' ע"ב ד"ה זריקה במ"ש דבשעה שנתן הראשונה של"ש עדיין אין מעשיהן מוכיחין כו' יעו"ש ותבין. אבל גם בגוף הדבר שכ' הג' הנ"ל דבדאיכא מעשיו מוכיחין לכ"ע לש"ע והביא ראיה ממנחות מ"ט המעיין שם ימצא דהיינו לר"ש דסובר כל המנחות שנקמצו של"ש כשרות ועלו לבעלי' לשם חובה אבל לדידן דקיי"ל כרבנן דל"ע לבעלי' לש"ח מוכח דגם בדאיכא מעשיו מוכיחי' שמה עקירה דהא להס"ד דהש"ס שם מיירי בטעה ואפ"ה לעל"ב לש"ח לרבנן ומוכח כמ"ש וא"כ אין מרפא בדבריו כלל וגם עיקר הדבר שכ' דהמעשה עד"ר הוא עושה לפי המבואר במנחות ט"ז ע"א בפלוגתא דרו"ש בדין נתן הקומץ במחשבה ולבונה בשתיקה ופריך מהא דפיגל בין בראשונה בין בשני' ובין בשלישית ומוקי לה רבא בפיגל בראשונה ושתק בשני' ופיגל בשלישית דאי ס"ד דעד"ר הוא עושה מיהדר פיגולי בשלישית למ"ל כו' ולרב אשי מוקי לה בפיגול בראשונה ושני' ושתק בשלישית דאי ס"ד דכל העושה עד"ר הוא עושה מיהדר פיגולי בשני' למ"ל ע"ש וא"כ בכותב תפלין ואומר בתחלה לשם תפלין ובהגיע אצל שם חוזר ואומר כן שוב ל"ש אח"כ טעמא דכל העושה עד"ר עושה דא"כ מיהדר בשם למ"ל ואף דצריך לומר לשם קדושת השם מ"מ למ"ל לומר לשם קדושת תפלין ובפרט זה שנוהג תמיד לומר כן בכל השמות שוב ל"ש כאן סברת כל העושה עד"ר הוא עושה כמבואר בש"ס הנ"ל ואולי י"ל דדוקא התם במלתא דאיסורא שמפגל קדשי' ל"א בכה"ג דעעד"ר דמוקמי' לי' בחז"כ בכל מה דאפשר משא"כ הכא דעושה מצוה וכה"ג מצינו בחולין ל"ט ע"ב לענין הוכיח סע"ת דבישראל דהוי בחז"כ ל"א הוסע"ת גבי מחשבת ע"א וגבי קדשים ס"ל להש"ס בזבחים ב' ע"ב בפשי' דאמרינן הוסע"ת ובע"כ כמ"ש ותדע דהא במנחות ט"ז שם פליגו רב ושמואל אי אמרי' כל העושה עד"ר הוא עושה ובזבחים ב' גבי קדשים מבואר בפשיטות דעדרה"ע ובעכצ"ל דהתם בפיגול דהוי מלתא דאיסורא שאני וה"נ י"ל בנ"ד אבל צ"ע משבת צ"א ע"א דאמרינן בפשי' גם במלתא דאיסורא דעד"ר עושה ולא פליגי כלל וי"ל דשא"ה דהמחשבה אינה בגוף האיסור והבן] ותלינן דמה שאומר בהשמות ג"כ הוא לתוס' זהירות אבל בודאי לא מתבטל בזה סברת כל העושה כו' ותדע דהא בסי' ל"ב בא"א ס"ק ל"ב הביא בשם לבוש וא"ר דדיעבד סגי בחישב בשם משום דאמר תחלה ואם א"י הרי באער מקודם בפי' באיזו שם שוב מתבטל דעת הראשונה ובע"כ כמ"ש.
ואמנם בגוף הדין לכאורה עלה בלבי לפי המבואר בספר ברנ"י יו"ד סי' רע"ו והובא בפ"ת שם וגם בשם ת' רמ"ע מפאנו סי' ל' דאם לא קידש השם אלא לבסוף כשר דקידושו וגימורו באים כאחד א"כ ה"נ כיון דבסוף השם כ' לשם תפילין מהני גם למפרע אבל הרי מבואר שם דאם בתחלה הוציא כוונתו לד"א ל"מ בכה"ג ועוד דשא"ה דלענין קדה"ש כל זמן שלא נגמר השם לא נגמר קדושתו ולכן גימורו וקידושו באים כאחת אבל בנ"ד אפי' אות א' שכ' לשם מזוזה הרי התפלין פסולין.
והנה בעש"ל דהיכי דדיעבד כשר ל"ה בכלל מעשיו מוכיחין י"ל עוד ראי' מש"ס דפסחים ע"א ב' וע"ב דדייק ממתני' דהשוחט פסח של"ש בשבת חייב חטאת ופריך במאי עסקי' אי בטועה דכסבור שהוא קרבן אחר ש"מ עקירה בטעות הוי עקירה כו' ועתוס' שם. וק' הא התם הוי מעשיו מוכיחין דהא קרבן אחר של יחיד א"ד שבת ואסור להקריבו כלל ולכ"ע ל"ש עקירה ובע"כ דכיון דדיעבד גם קרבן יחיד כשר בשבת וכמ"ש התוס' בחולין מ' סע"א וע' פ"א דכריתות מ"ו דמפורש דל"ה בכלל מחו"ז וכדברי תוס' א"כ ל"ה בכלל ממ"ח אך לפמש"ל דלדידן אין חילוק בין מעשיו מוכיחין או לא אם כן לא קשה מידי. ואולם בגוף הפלוגתא דעקירה בטעות יעוין במרה"פ על הירו' פ"א דב"ק הל' א' שהוכיח מהירו' פ' הנזקין דל"ש עקירה יעו"ש ותבין. וע' בשי"ק על הירושלמי פ"ו דפסחים הל' ה' ג"כ בזה. אך לפמ"ש בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' ק"ה דניהו דלש"ע מ"מ הפסח פסול יש לדין גם בנ"ד כן אבל ברמב"ם מפורש להיפוך. ובגוף הדין יש לדון לפמש"ל מדברי מג"א סי' ל"ב סק"י דגם בכתב הוי רק הזמנה כיון דכל הקדושה רק עפ"י דיבורו גם י"ל דעכ"פ כל זמן שלא נגמרו ל"ה רק דיבור וע' קידושין נ"ט כ"ז דלא מטי גיטא לידה דיבור ודיבור הוא וע' תוס' גיטין ל"ב ד"ה ר"ש דבכתב ס"ת לשמה א"י לבטלו והנה בסמ"ח בקו"מ מ' שנ"ז העלה דבכל הזמנה לדבר קדושה מהני בי' שאלה לחכם כמו בכל הקדש דלא עדיף מהקדש גמור א"כ בזה דאם לא אמר כלום סגי במ"ש בתחלה דכותב לשם תפלין ואי משום קדה"ש סגי באמירתו שכותב לשם קדה"ש לבד ורק מכח מה שאמר שלשם מזוזה הוא כותב קאתינן עלה א"כ מהני בזה שאלה בחרטה ופתח ויועקר למפרע כל דיבורו שאמר לשם מזוזה וממילא ישאר בקדושתו של תפלין וא"ל דלא אתי דיבור ומבטל מעשה וכמ"ש הש"ך בח"מ סי' רנ"ה בשם רב"א ז"א דכבר נתבאר דלענין זה ל"ה מעשה רק הזמנה לבד ובפרט ע"פ ש"ס דקידושין הנ"ל דכ"ז שלא נגמר הדבר הוי רק כדיבור א"כ ה"נ בזה אבל כבר הבאתי מתוס' גיטין דבס"ת הוי כנגמר והוי מעשה ועוד נלע"ד דהא גוף הדין דכתיבה לשם מזוזה ל"מ לשם תפלין מקורו מדברי ב"י סי' ל"ב גבי עיבוד וס"ל דכיון דהוי רק קדושה קלה ל"מ לחמורה ומצאתי במלחמות פ"א דסוכה מפורש כד' הב"י אף דהוא הוכיח שם מזה דתפלין א"צ עיבוד ולא כתיבה לשמה כלל לשי' כמ"פ יעוש"ה והנה במס' סופרים סופי"ד מבואר דמזוזה שבלתה עושין ממנה תפלין לפי שמעלין בקודש ומבואר דלא כב"י וגם בירושלמי שילהי מגלה מבואר דתפלין שבלו עושין ממנה מזוזה דס"ל דמזוזה קדושתה חמורה וק' א"כ העיבוד והכתיבה דתפלין ל"מ לגבי מזוזה וכבר העיר בזה הג' בעל ט"ג ובשו"ת חבה"ק שבסוף ספרו תי' עפי"ד הש"ס מנחות ל"ב דלהשלים שרי לעשות מס"ת מזוזה ופירש"י דאם חסר שיטה אחת ממזוזה ישלים מס"ת וה"נ להיפך [וי"ל הטעם משום דפשטה הקדושה בכולה וכדקיי"ל באומר רגלה של זו עולה והכא לכ"ע דמי לדבר שהנשמה תלוי בו דהא אם חסר אות א' פסול וע' קדושין ז' ותמורה י"א וע' אב"מ א"ע סי' ל"א סוסקי"ח]:
ומ"ש שם די"ל דמעביר קולמס ומקדשו שנית ע"ש ולפ"ז צ"ל דמיירי שאין שם שמות בחתיכת מזוזה או תפלין הנ"ל דבשמות פסול אמנם לענ"ד דבריו תמוהים דדוקא בכתב ראשון של"ש דפסול לגמרי הוי כתב עליון כתב וכמ"ש התוס' בגיטין י"ט אבל כאן הרי גם כתב א' כשר למזוזה עכ"פ והוי כתב וגם אי נימא דלדידן גם בכה"ג מהני מ"מ בדעת הירו' בודאי א"א לומר כן שהרי מבואר בירו' דשבת והובא ברשב"א גיטין י"ט ובב"י אה"ע סי' קל"א דלרבנן בכל גווני כתב עליון אינו כתב ולדבריהם דר"י קאמרי טעמא דאין שם מן המובחר ע"ש וא"כ הירושלמי לשי' בודאי א"א לתרץ כן ובע"כ כתי' א' וא"כ מוכח דבמיעוטו כשר ממזוזה לתפלין וא"כ מכ"ש בנ"ד שאינו אלא אית א' ולכן מכל הלין טעמי נלע"ד להכשיר התפלין בנ"ד:
והנה בגוף ענין עקירה בטעות לכאורה תמוה דאיך נימא דהוי עקירה ומדוע יהי' עדיף מכל ההקדש דקיי"ל כב"ה דהקדש טעות ל"ה הקדש אבל נראה דהא בנזיר ל"א ילפי ב"ש דהקדש ט' הקדש מתמורה וילפי' תחלת הקדש מסוף הקדש דאפי' בטעות מהני וב"ה ה"מ תמורה אבל אחותי הקדש בטעות לא מחתינן וא"כ כל טעמ' דב"ה משום דהוי אחותי הקדש אבל בעקיר' דכבר הוי הקדש מעיקר' א"כ שוב דמי לתמור' דאפי' בטעות מהני ולמ"ד דס"ל דל"ש עקירה צ"ל דס"ל דמ"מ לא דמי לתמורה דהתם אותה קדושה עצמה מתפלטת גם על התמורה אבל כאן הוי קדושה אחרת ולגבי האחרת הוי כתחלת הקדש והי' נ"ל לומר עוד דהתם אין קדושה ראשונה נעקר כלל רק גם התמורה נתפס בקדושה אבל כאן הרי הוא עוקר קדושה ראשונה והוי לגבי קדושה שני' כתחלת הקדש אך לפ"ז בנ"ד דמה שכבר נכתב בקדושת תפלין הוא קדוש בקדושתו ומה שכ' עתה לשם מזוזה שוב דמי לתמורה ולכ"ע הוי עקירה אך לפמ"ש בתחלה לחלק גם בנ"ד תליא בפלוגתא זו והבן.
והנה עוד נלע"ד דגם לשיטת הב"י הנ"ל דלשם מזוזה פסול בתפלין דהוי קדושה קלה היינו בשאר תיבות אבל בשם הקודש קדושתו למעלה מכל הקדושות ואין חילוק בין שם של מזוזה או תפלין או ס"ת וא"א לחלק כלל בין הקדושות והוא אחד ושמו אחד וא"כ כיון דאמר לשם קדושת השם הרי נתקדש השם בקדושתו הגדולה מכל הקדושות וכשר גם לתפלין ולס"ת ולא נגרע ממנו דבר ח"ו בעבור אמירתו לשם מזוזה וז"ב ונכון לענ"ד בסברא ובפרט בצירוף דעת הרמב"ן וש"פ דתפלין א"צ לשמה כלל גם בכתיבה בודאי יש להקל בזה וכמ"ש. ובעיקר ד' הב"י דכונה לשם קדושה קלה ל"מ לחמורה משא"כ מחמורה לקלה ע' שאג"א סי' מ"ז ואני מצאתי בירושלמי פ"ב דשבועות הל' א' דטבל לחמורה עולה לקלה משא"כ להיפוך ובמרה"פ נדחק מאוד בזה ולענ"ד פשוט דכונת ירושל' כדעת ב"י וטבילת קדשים הא בעי כונה:
ומה ששאל עוד במי שסוגר הדלת החיצונה בחורף מפני הקור ועושה מהלכו דרך פתח חדר אחר שמצד ב' ויש כמה פתחים בחדרים שבנתים אם צריך לשנות המזוזה שיהי' כפי ימין הכניסה של עכשיו לענ"ד א"צ לשנות דלא נתבטל בזה הכניסה שמצד חוץ בסגירת הדלת על איזו זמן ועומד להפתח כמקדם והרי קיי"ל בי"ד סי' רפ"ו סי"ז דאם בתחלה נעשו כמה פתחים לכניסה ויציאה אע"ג דנתמעט אח"כ התשמיש מפתח א' מ"מ בתר תחלת עשי' אזלינן וה"נ בזה ובפרט שעומד להיפתח אח"כ כמקדם אבל אם טח בטיט סביב הדלת או קבעה במסמורים י"ל דיש לשנות המזוזה אבל י"ל דהכל תלוי בפריצת פצימין וכדקיי"ל בב"ב י"ב לענין טומאה וד"א וכ"ה בשבת קמ"ו ע"ב לענין נקב בשבת ומייתי ראיה מהנ"ל וע' רש"י שם וה"נ בזה והנלע"ד כתבתי (וע' דע"ק סי' רפ"ו סקכ"ז שסותר א"ע שהרי ברש"י שבת שם דלא ופקע שם פתח אלא בכה"ג ועי' רש"י כ"ב י"א סוע"ב מ"ש בזה):