אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן קטו

סימן קיד

להרב המאה"ג מוה' אהרן נ"י אבד"ק נאוואריע.

מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו בדין איש א' שעשה שידוך עם בתו ונתחייב בתנאי' לנדן סך ד' מאות ר"כ ואח"כ מת ונשאר בית בשיווי ח' מאות וגם מטלטלין בערך ששה מאות ונשארו ד' בנות ועתה החתן רוצה לגבות מקודם הנדן שלו ואח"כ יטול חלק ירושתו ובכתב התנאי' נזכר לשון התחייבות כנהוג בזה"ז וע"ז הביא ד' הח"ס סי' קל"ה ותפ"צ חא"ע סי' ע"ז דאם נכתב בתנאי' לשון חיוב אינו בכלל קנין אתן ואפי' מת חל החיוב על היורשי' וא"כ אף דמבואר בח"מ סי' רפ"ו ואה"ע סי' נ"א דאם מת היורשי' פטורים ומנכים מירושתה היינו בע"ש בלא נכתב בל' חיוב משא"כ בזה אך שצידד לפ"ד הראנ"ח ונט"כ סי' מ"א די"ל דהקנין שבסוף לא קאי רק על הקנס ולא על גוף החיוב אף שכ' וקנינא על כל הא דכתוב ומפורש לעיל וגם הביא מד' הב"ש סי' נ' סוס"ק ט"ז בזה ואף דגם בלא קנין מהני חיוב בשטר י"ל דבנ"ד הוי בתנאי אם ישאו זא"ז ובכה"ג בעי' קנין ע' ש"ך סי' מ' ותומי' גם הביא מד' הב"ש סי' נ' סקי"ח וסי' נ"א סק"ט ומהגם דבנ"ד צריך לכתוב על כל הא דכתוב כו' בכדי שיתחייב בקנס גם כשיעבור רק על מקצת מהתנאים ולא על כולם ועוד דלפמ"ש החמ"ח סי' נ"א סקכ"ב וב"ש סקכ"א י"ל דהקנס הוא שובר של הקנין ואף דבנ"ד אינו נותן הקנס י"ל עפמ"ש בתשו' ב"י בשם מוה' יוסף ציייאח דכיון שיכול לפטור א"ע בקנס אין ההתחייבות חל והב"י דחה באם החתן והכלה רוצים בהשידוך א"י לפטור א"ע בהקנס וי"ל דהב"י מיירי בשכתבו הקנין על גוף החיוב וכ' שטר בפ"ע על הקנס משא"כ כפי מנהגינו י"ל דגם הב"י מודה נה"ר יוסף צייאח והביא מקצה"ח סי' ר"ז דעל הקנס בעי ג"כ קנין וגם הביא מתשו' בר"א ח"מ סי' כ"ט שהאריך בזה והעלה דהיורשים פטורים ורו"מ הוסיף עוד דכיון דגם גוף החיתון ונשואין נזכר בתנאים ובזה ל"ש קנין אם כן כיון דהקנין היז על הכל ביחד שוב הוי כקני את וחמור ואף דבסי' ר"ט הכריע רמ"א דקנה מחצה י"ל לפמ"ש רשב"ם ב"ב קמ"ג בטעמא דקנה מחצה משום דלא תלוי זב"ז אבל בנ"ד בודאי תלוי זב"ז דהתחייבות תלוי בגוף הנשואין עכת"ד רו"מ בקצרה:

והנה בגוף הדין אי בנתינת קנס מיפטר מהחיוב בודאי נראה כדבריו וכמ"ש גם בתשו' נו"ב מ"ק חיו"ד סימן ס"ח דהיכי דלא נכתב בתנאי' הקנס לא יפטור בודאי פטור דהקנס הוא שובר והביא שם מדברי הב"ח בח"מ סי' ר"ז וגם מד' מהר"י גופי' מוכח כן וכמ"ש הט"ז בשמו ביו"ד סוסי' רל"ו דהמנהג שאם נותן הקנס אין פוצה פה ומבואר שם טעמו דא' הקדמוני' לא נתפשט כ"כ וכל החשש רק היכי דנכתב וסקנס לא יפטור כו' דבזה נחלקו הסמ"ע והט"ז והב"ח אבל בנ"ד שמת אין נ"מ בזה דלכ"ע אינו חל על היורשים כמ"ש הסמ"ע סי' רמ"ה וע' בחו"מ סוסי' רנ"ב בהג"ה שם ולכאורה י"ל דכל זה רק אם החו"כ אין רוצים לישא זא"ז משא"כ בנ"ד אבל ז"א דגם מהר"י וש"פ בע"כ מיירי בשרוצים לישא זא"ז דאל"כ הרי אם אין הכלה רוצה האב פטור מקנס דהוי אנוס וכמ"ש הרשב"א ורמ"א וגם אין לומר דמהרי"ו מיירי כשהחיוב הוא רק קנין אתן דל"מ כלל דז"א דהא בסמ"ע שם העתיק ד' מהרי"ו דגם אי קנין אתן מהני אפ"ה אין יורדין לנכסיו רק דמחרימין אותו ואם מת לא זכתה בו האשה כל זמן שלא נתן ע"ש אך די"ל דדוקא התם שעשה רק ק"ס לעשות לה כתובה גדולה וכל זמן שלא עשה לא זכתה עוד האשה משא"כ בזה י"ל שזכה החתן בחיובו שנתחייב שכנגדו. ובאמת שהב"ש סי' נ"א סק"י כ' להדיא דאם הקנין הי' כדין או למ"ד דקנין אתן מהני גם בנותן קנס לא נפטר בשידוכים וכ' שם בד' מהרי"ו ב' פירושים פי' א' הוא כפי דברינו הנ"ל דדוקא היכי דעשה ק"ס לעשות כתובה אזי כל זמן שלא עשה פטור משא"כ בקנה ליתן אבל לפי פי' ב' בכל גווני פטור וכבר הוכיח הב"מ שם מלשון מהרי"ו כפי' א' וא"כ לפ"ז היכי דנכתב בחיוב י"ל דלכ"ע לא נפטר בקנס ומזה מבואר דשידוכין לא דמי לנידון מהראנ"ח ונט"ש שהביא רו"מ דהכא דמי לכתב בקנין וקנס. ומ"ש רו"מ דמ"ש בסוף השטר וקנינא כו' קאי רק על הקנס הנה אף שמצינו כן בתשו' הריב"ש סי' שפ"ז דאף דהעדים כתבו כל הנ"ל נעשה בפנינו בת"כ י"ל מלבד שאין העדים מדקדקים כ"כ ולא דרשי כל אלא שאפי' קצת הכרח יש כו' וע' בנו"ב מ"ק חו"מ סי' ל"א שנשתמש ג"כ בזה וגם בד' הפוסקים מצינו בש"ך חו"מ סי' כ"ג סע"ח דאף דנקט וכל זה כו' לא קאי על כל הדברים הנ"ל וגם בא"ח סי' קס"ב ס"ד בסופו ומג"א שם סקי"א מוכח כן וגם מצינו בתוס' יבמות מ"ב ב' ד"ה ר"י ותוס' כתובות מ"ח ב' שכ' דכל לאו דוקא וע' תוס' מנחות ס"ב ד"ה ויודעי' כו' דכולה סנהדרי' לאו דוקא אבל מצינו בתוס' יבמות ט' ע"ב ושם י' ד"ה לעולם דבכולן משמע דקאי אכולהו ומצאתי בתשו' מהרי"ק שורש י' שכ' דדוקא היכי שיש הוכחה והכרח אמרי' דכל לאו דוקא אבל היכי דליכא הכרח יש לנו לפרש דכל דוקא הוא יעו"ש א"ה בראב"ע פרשת בא על הפסוק ומת כל בכור] וכבר כ' התוס' בתמורה י"ז דיש לדקדק בל' השטר יותר מבל' המשנה ע"ש וגם הריב"ש נראה דעיקר טעמו ע"פ ההכרח שהביא שם דיש קצת הכרח לזה ועי' תשו' ב"ח סי' י"ד שהאריך לדחות ד' הב"י בתשו' הנ"ל והעלה דאם אין חלק הבת בירושה עולה כפי הנדן היורשים פטורים ואפי' השליש האב שט"ח יחזיר להם השליש ודוקא בנתן שט"ח ליד המשודך חייבים ולא בנתן ליד שליש ע"ש באורך:

ואולם בגוף הדין מצאתי בכנה"ג לא"ע סי' נ"א הגה"ט אות א' שהאריך בזה והביא בשם רשד"ם ח"מ סי' של"ג דבכל גווני אם מת פטור אפי' בקנו מידו והמעיין ברשד"ם ימצא משום שיש להסתפק אם הי' החיוב כדין ע"ש וע"ש בכנה"ג בשם תשו' ר"ש חיון סי' ט"ז שכ' להדיא דאם נעשה בל' חיוב זכתה הבת אף שצידד שם דמיירי דוקא בקנו על החיוב ובכנה"ג הקשה כיון דהקנין חל בחיוב רק על גופו א"כ במת יופטר אף שהקשה ע"ז מהתוס' ורא"ש פ' אע"פ דיכול אדם לשעבד ולהתחייב אע"פ שאין לו עתה נכסים כמו שנוהגים לשעבד בכתובה ואי חל רק על גופו הרי בכתובה החיוב רק לאחר שמת ופקע שיעבוד גופי' א"ו דשיעבוד גופו חל על נכסים שקנה אח"כ וכיון שקנה כבר נשתעבדו נכסיו וא"כ ה"נ בשידוכין ובכ"ז סיים דהוי סד"ד ואין להוציא מיד המוחזק ורמז לתשו' מהרי"ט ח"ב חו"מ סימן צ"ג והמעיין שם ימצא שהאריך מאד בזה וצידד די"ל דהחיוב לא נגמר עד שעת נשואין ועוד בכמה סברות ובפרט כיון דיכול ליפטר בקנס וסיים דהוי סד"ד והמוציא מחזקת היורשים עליו הראי' דנכסים בחזקת כל היורשים הם יעו"ש ומד' תשו' הרא"ש שהובא בטור א"ע סי' קנ"ד במ"ש דבשיעבוד הגוף ל"ש קדימה מוכח דס"ל דשיעבוד הגוף לא חייל אנכסי' וצ"ע. ומצאתי בשו"ת מהר"ח א"ז סי' רמ"ב שדעתו שם ג"כ דהחיוב לא נגמר בחיי האב ובשם מהר"ם הביא שדעתו דהקנין נגמר מיד יעוש"ה ודברי מהר"ם הם במרדכי פ"א דב"מ סי' רמ"ז וע' רדב"ז חלק ו' סימן שני אלפים ש"מ ונכפל בחלק ז' סי' ס"ב ואולם לפי המבואר בב"ש סי' נ' סקי"ט דהיכי דלא ירד מנכסיו משעת פסיקה יש לדון מכח אומדן דעת האב ליתן להבת יותר מעישור נכסי וכבר העלה הנו"ב מ"ק חח"מ סי' ל"ג דבכה"ג שגילה האב דעתו נגד הבת הזאת לכ"ע יש לדין אומדנא זו גם להוסיף על שיעור עישור והביא כן בשם העה"ג ומהרמ"מ ופסק כן לדינא אך שהעיר מכח דברי הר"י דבבוגרת לא תקנו ותמה שם ע"ד הט"ז וב"ש ועה"ג שכ' דבזה"ז שאנו מתי מעט לא אבדו פרנסתה גם בבוגרת והנו"ב הקשה דכיון דלא תקנו בבוגרת אף שבזה"ז ל' ש הטעם מ"מ א"א לתקן עתה תקנה חדשה ע"ש והנה אף שהנו"ב ב כ"כ רק מסברא לענ"ד ראי' לדבריו מדברי הב"י בא"ח סי' י"ג בדין הי לבוש טלית בכרמלית בשבת ונודע לו שהציצית פסולים דגדול כ"ה כו' ואף דבזה"ז ליכא גנאי בהסרה מ"מ כיון שבימיהם לא נגזר בכה"ג שוב גם בזה"ז אין לנו לגזור וע"ע כה"ג במג"א סי' ע"ט סקט"ו וסי' ש"א ס"ק נ"ח וע' במלחמות פ"א דמגלה גבי יום נקנור ויל"ע במג"א סי' תצ"ט סק"י וסי' תקי"א סק"ה דמשמע להיפוך וע' בתו"ש סי' שכ"ב סק"ז שהעיר בזה אבל בכ"ז סיים הנו"ב שם שכבר נתפשטה הלכה והמנהג כדברי הט"ז ועה"ג וכ"ה ברשד"ם חחו"מ סי' שי"ג וא"כ ה"נ בנ"ד ולכן הנכון לפשר בזה ולהעדיף כח המשודכת הנ"ל יותר מהאחרות וכ וכמ"ש מהרי"ט שם ע"ש ומיהו שבתי וראיתי דבנ"ד דליכא שום בן רק בנות הרי ל"ש כלל תקנת פרנסה כמבואר באה"ע סי' קי"ג ס"ט וא"כ בכל גווני לא זכתה הבת כלל. ומהגם דלפמ"ש האב"מ סי' קי"ג שם סק"ד היכי דל"ש תקנת פרנסה אין לדון מכח אומדנא כלל ויעו"ש עוד במ"ש לדחות דברי הב"ש סי' נ' הנ"ל וכ' דבשידוכין דנתחייב לאבי הבן בקנס ולא להבת ל"ש כלל אומדנא וא"כ בלא"ה ל"ש לומר כדברינו וע"ע רשד"ם חו"מ סי' שי"ב וכנה"ג סי' קי"ג הגה"ט אות ל' בזה:

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה