אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן סח

סימן סז

בדבר הדו"ד בראובן ששכר אוראנדי של כמה כפרים מהאדון והשכיר כפר א' לשמעון בקנין בסף ותק"כ ושטר בעדים ונכתב בשטר כל אופני השכירות ונשאר שטר גם ביד מוכר לראי' על התנאים וכעבור חצי שנה חזר בו ש' ואינו רוצה לשלם יותר ראטע ותובע שיחזירו לו הקאפציע באמרו שהי' תנאי בע"פ בינו ובין ר' שאם יפסיד מהקרן יחזיר לו ר' הקאפציע ויתבטל השכירות ור' מכחישו של"ה שום תנאי כזה ביניהם וגם כי א"י אם הפסיד שמעון מהקרן ואם אולי הפסיד היה ע"י שאינו משתדל בהעסק כראוי ובפשיעתו הפסיד ור' מוחזק בהקאפציע כמה מאות ר"כ ונלע"ד דראובן פטור מכלום והדין עמו דהא קיי"ל דאין נשבעין רק בדבר שאם היה מודה היה חייב וכאן אפי' אם היה מודה שהיה תנאי זה ביניהם הי' פטור דהא חייב ש' לברר שהפסיד מהקרן דהמע"ה וא"א לברר זאת בעדים ואפי' בשבועה א"י להוציא מחבירו כנודע וגם א"י להטיל שבועה על ראובן ככל טוען א"י אם נתחייבתי דחייב לישבע דבנ"ד הרי ידוע לנו שאין ר' יודע מטמונותיו של חבירו וכבר כתב הש"ך סי' ע"ב סקנ"א דהיכי דהתובע יודע שאין נתבע יודע ל"ה מחשואיל"מ וה"נ בזה. אך דלכאורה יש לדון לפמ"ש המהרי"ט הובא בקצה"ח סי' רמ"א בביאור ד' הר"ן בגיטין שפסק דבהתנה תנאי בשוא"ת על הב' להביא ראיה שעבר על התנאי אבל בהתנה תנאי בקו"ע עליו לה"ר וביאר מהרי"ט הטעם משום דמסתמא היה התנאי באופן שיוכל להתברר וכיון דא"א לברר שקיים בשוא"ת דאטו העדים לא תזוז ידם מידו ובע"כ היה כונת התנאי שיברר שכנגדו שעבר ע"ז ומשא"כ בתנאי דקו"ע יעו"ש וה"נ י"ל בזה דאם התנה תנאי זה בע"כ היה הכונה שאם ישבע שהפסיד יהיה נאמן דאל"כ לא יהיה מקום להתנאי לחול דלעולם א"א לו לברר ד"ז ויופטר ר' לעולם ולכן י"ל דבנ"ד אם ישבע ש' שהפסיד יהיה נאמן אך דמלבד שאין טעמו של מהרי"ט מוכרח ובקצה"ח שם כ' טעם אחר וגם מתשו' הרא"ש שהובא בב"י ח"מ סוס"י קכ"ט מוכח דגם בכה"ג אינו נאמן בשבועה להוציא ממון ע"ש ודו"ק גם י"ל דמ"מ כיון דעכ"פ צריך לישבע שוב ל"ה כפי"מ דמי יימר דמשתבע וכדאי' כה"ג בש"ס דשבועות ל"ב וע' בש"ך ח"מ סי' כ"ב מדברי הב"י שם מבואר ג"כ כעין זה ועסי' צ"ג ס"ט דאין משביעין רק בטענה שאם יודה יתחייב ממון אבל אם גם בהודה יתחייב שבועה ל"ה כפי"מ אך מזה אין ראיה לנ"ד דהא כאן ישבע חבירו ויטול כמובן אבל מ"מ מהא דסי' כ"ב יש ראיה אך דמ"מ י"ל דצריך לקב"ח דגם בטענה שא"ח בה ממון צריך לקב"ח וכדמוכח בסי' פ"ז סכ"ז דאם אמר נשבעתי אף דא"צ לישבע אם כבר נשבע דהוי רק כפירת שבועה מ"מ צריך לקבל בח' וכמ"ש הרמ"א שם וה"נ בזה ועי' בב"י אה"ע סי' קי"ח בשם מ"כ דמוכח ג"כ כן ומהגם שמד' העיטור שהובא בש"ך סוס"י כ"ב מוכח דגם היסת מחויב בכה"ג יעו"ש ותבין אך דבאמת נראה דבנ"ד כיון דעשו שטר ביניהם ונכתבו כל התנאים שביניהם אינו נאמן לומר שהיה עוד תנאי בע"פ ביניהם וראיה מד' תשו' הרא"ש שהובא בב"י ח"מ סי' ס"ו סעי' כ"ג מחו' ט"ז ובטורים חדשים הוא מחו' י"ח וז"ל ר' הי"ל שטר על גוי ונתנו לש' לגבותו וגבאו מיד ואמר לר' שנתן לגוי זמן ב' חדשים כו' עתה אמר ר' שש' נתן לו שטרו ע"ת שאה יגבו תוך ב' חדשים ואם לאו לא הי' רוצה בחליפין ושמעון אומר שנתנו לו בלא תנאי כתב הרא"ש בתשו' כלל ס"ב השטר שנתן שמעון לר' צריך היה שיקנהו לו בכו"מ והעדים שהיה בקנין המסירה אם אינם מעידים ע"ת חליפין גמורים הם בלא תנאי כיון שלא נעשה התנאי בפני עדים עכ"ל והב"י תמה דכיון דשמעון גבאו מיד כבר זכה בו ר' באותן מעות ושלו הן ובשביל שש' הטעהו לא אבד זכותו [שוב מצאתי במל"מ פ"ו ממכירה הי"א שתמה ע"ד הרא"ש בזה וכתב די"ל דתליא בפלוגתת ראב"ד ורמב"ם פ"ו משאלה ופקדון ע"ש וצ"ע] ועל כל פנים מבואר דכיון שלא התנה התנאי בפני עדים אין בו ממש כלל ואיכא הוכחה דפיטומי מילי נינהו או דאינו נאמן לומר שהי' תנאי וכ"ה במהרי"ט ח"א סי' קל"א וז"ל ועל מה שבא בשאלה שאבי הכלה אומר שתנאי היה ביניהם שיעלה לא"י אמרי נואש הם שכל שבא לחדש תנאי מה שלא הוזכר בשטר אין שומעין לו וע"כ לא נחלקו בתנאי היה דברינו אף בכת"י יוצא ממק"א אלא בעדים או אפי' ע"א מהם כו' אבל בעל דבר כל שהשטר מקוים לאו כל כמיני' למיעקר סהדותייהו דסהדי כו' עכ"ד והן אמת שיש לתמוה על מהרי"ט מדברי בעה"ת שהובא בטוח"מ סי' פ"ב סח"י ובש"ע סי"ב דאם טען הלוה שהשטר נעשה בתנאי וקיימתיו והמלוה מכחישו אם לא נכתב בשטר שנעשה בלא שיור ותנאי ישבע מלוה ויטול ומוכח דעכ"פ צריך המלוה לישבע ומדמ לה לעדים שאמרו תנאי הי' ודלא כמהרי"ט אך דמ"מ לדינא כבר כתב הש"ך דבעה"ת לשיטתו דסובר דהעדים עצמם ג"כ נאמנים אבל לשיטת ש"פ החולקים בעדים ה"נ א"צ המלוה לישבע וא"כ בנ"ד דהמשכיר מוחזק בהקאפציע יוכל לומר קי"ל כהנך פוסקים ובפרט שכ"פ הש"ך למעשה [וע' תומים סי' פ"ב סק"ח שכ' דאדרבא בתנאי שבינו לבינו ליכא עולה כלל ונאמן טפי ונסתפק בזה ע"ש ועי' שו"ת יד יוסף סי' ק"ה שפסק כן מה"ט דבכה"ג יוכל להשביעו ולענד"נ כמ"ש וע' שו"ת חפ"י ח"מ סי' ז' ג"כ כדברינו וע' שו"ת לחם רב סי' רכ"ד באמצע התשו' שנראה דעתו ג"כ דתליא בפלוגתא דסוס"י פ"ב] וכה ראיתי בשו"ת מהר"ם זיסקינד סי' י"א בנידון כעין זה דהעדים מעידים של"ה בפניהם שום תנאי וזה טוען דבינו ובינו הי' תנאי דעכ"פ צריך לישבע היסת ויעו"ש מ"ש כמה חילוקים בזה אבל לא הביא מכל הנ"ל ועכ"פ לדינא בנ"ד נראה ברור מכל הלין טעמי דאין להשוכר על המשכיר טענה וא"צ לישבע ולא לקב"ח על טענתו הנ"ל ועיין בשו"ת מהרשד"ם חח"מ סי' ר"ס דמבואר ג"כ דאינו נאמן נגד שטר לומר שהיה תנאי בע"פ יעו"ש ותבין ועי' חו"מ סי' רצ"ו ס"ח וש"ך סק"ח ונה"מ שם סק"ג ג"כ בזה ודו"ק ועי' שו"ת פני יצחק ח"מ סי' י"ט שהביא בשם קד"י למהריט"א סי' ל' שכ' דכמו דבעדים הוי סד"ד ה"נ בטען לוה וא"כ מספק א"צ המלוה לישבע והוא השיג והעלה דהמוחזק י"ל קי"ל דצריך לישבע ואף דבברכ"י סי' כ"ה הביא בשם מהרמב"ח להיפך וכ"ה במהרי"ט ח"א קנ"א כבר השיגו עליהם בשו"ת ב"מ ועוד כמה אחרונים ועי' בת' רדב"ז החדשות סי' תקכ"ב וד' צ"ע וכמו שדחה דבריו בתשו' ר"ח מודעי ח"מ סי' צ"ז עכ"ד וע' בד"ח ח"ב סימן כ"ג גם מה שטען השוכר עוד באשר שהמשכיר מחזיק שם גראלניע בכפר שלו והמנהג שלא למכור בפחות מן ט"ו טעפ ואמנם יען כי גם הראנדע שלו פתח בשנה זו אחר השכירות שלו המזיגה ומכר בהגראלניע לערלים מכל כפרים שלו והיה בתוכם גם ערלים מכפר שלו ולכן רוצה לחזור בו מהשכירות. והנה מטעם מום במקח אף שאמת שכן המנהג ובכה"ג שהסוחרים מקפידין מיחשב מום וגם בשכירות קרקע אף דליכא ט' אונאה מ"מ איכא ט' מום במקח כנודע אבל בכאן הרי נתהוה המום איזו זמן אחר גמר ובכה"ג אינו בגדר מום במקח וכמ"ש בתשו' רמ"א סי' י"ט להוכיח כן וכ"ה בסמ"ע סי' שכ"א (ע"ש מד' נימוק"י פ' המקבל דמבואר כן) ובכה"ג אמרי' דנסתחפה שדהו. והן אמת דהסמ"ע שם כ' בשם רמ"פ ונימוק"י דבמשכיר כיון שהגוף שלו גם מזלו גורם יעוש"ה אבל היינו במשכיר את שלו ממש אבל בכאן גם המשכיר שכר זאת מהאדון וכשהשכיר זכותו לזה הו"ל לכ"ע כמכר וכה"ג כ' המק"ח סי' תמ"ח דבכה"ג מהני לכ"ע שכירות לגבי פסח גם למ"ד שכירות ל"ק גם לחומרא יעו"ש ואף די"ל דבנ"ד שהמשכיר עצמו מזיקו גרע טפי אבל ז"א דהא מבואר בטור סי' ס"ו והובא בסמ"ע שם סקפ"ג דאחר שמכרו להקונה דין המוכר המזיק כדין אחר לגמרי יעו"ש וה"נ בזה וא"כ י"ל דבנ"ד פטור המשכיר לגמרי אבל כיון שהוא נגד המנהג ולא שכר הגראלניע בזכות זה ורק לתוך שלו עושה מה שירצה וכיון שהשכיר כפר זה לשוכר אחר נראה דיכול לעכב בידו שלא ימכור יותר בגראלניע ומה שהזיקו במניעת ריוח מי"ש שמכר לערלים מכפר שלו צריך להחזיר לו ועמ"ש בחיבורי בקת"ע לסי' רל"ז ואח"כ כתבתי בתשו' באורך בענין זה לבאר דל"ה בגדר מבטל כיסו רק מזיק ממש ואכמ"ל שו"ר בשו"ת מראה יחזקאל ס' קי"ב בדבר ב' שותפים בבית א' והחזיק כל א' בחלקו כפי הכתב שותפות שביניהם וטען א' שהיה תנאי בע"פ שאם יראה א' שנתאנה בדבר החלוקה אזי יחליפו הדירה כל ג"ש והשני מכחישו והעלה דדוקא בטוען שהיה תנאי בע"פ ולא נכתב בשטר יוכל להשביעו כמ"ש בחו"מ סי' פ"ב אבל בטוען שהי' התנאי לכתוב כן ושכחו לכתבו בודאי היא טענה גרועה וא"צ לישבע אפי' היסת ורק ע"י גלגול יוכל להשביעו גם ע"ז עכת"ד:

ושוב מצאתי בת' רשב"א ח' תו"א סי' שמ"ט במ"ש דהשליש דכבעלים דמי נאמן להוסיף תנאי גם כשכתב על תנאי זה בלבד ועי' בב"י סי' נ"ו מחו' י"א ומוכח דהבע"ד נאמן גם בכה"ג וצ"ע אך לפמ"ש הש"ך שם סק"ג אין ראיה דבכה"ג אינו עוקר השטר והעדות והעירותי דבמגלה ה' ע"ב ותוס' בהא דבקש לעקור ט"ב מוכח דגם עקירה במקצת מקרי עוקר אלא דס"ל דבכה"ג יכול לבטל דברי ב"ד וה"נ לשי' תוס' עירוכין ל' במעמ"ל א"י להקנות בחליפין ועסוס"י קצ"ה דהוי סד"ד ולכן א"י להשביעו בנ"ד רק יטיל ח"ס בב"ד:

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה