אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן סב

סימן סא

להרב וכו' מו"ה שמעון שפירא ני' מו"צ דק' ראדוויטץ בוקאווינא

בדבר שאלתו בעסק דו"ד שבא לפניו בראובן שתבע את ש' שלקח אצלו סחורה בעד ק"ס ר"ש וש' השיב שבשעת לקיחת הסחורה א"ל בפירוש שאינו לוקח עבור עצמו רק בשליחות לוי וכן עשה שנתן הסחורה ללוי ולוי טוען אשר ש' נתן לו הסחורה במתנה יען כי הוא קרובו והוא לא שלח את ש' מעולם ליקח סחורה עבורו עכ"ד טענותיהם והנה רו"מ האריך למעניתו והביא מסי' קכ"א ס"ט דמשמע דהשליח א"צ לישבע רק שנתנם ללוי אבל א"צ לישבע שעשאו שליח וכ"מ מדברי הב"ח שהביא הש"ך שם ס"ק ס"ב והדבר פשוט שאם ישבע השליח שנתנם ללוי על שמו של ראובן ושיחויב לוי לפרוע לר' הוא פטור ואין נ"מ אם עשאו לוי מתחלה שליח או לא ואמנם במה שטען לוי שהשליח נתנם לו במתנה הביא רו"מ ראי' מסי' קפ"ב ס"ב דבעבר שליח ע"ד משלחו אם לא הודיעו שהוא שלוחו של פ' נקנה המקח והדין בין משלח ובין השליח ול"א דהוי כמוכר דשא"ש ואפילו בהודיעו דוקא ביש עדים על איזה אופן נתנו לשליח דאל"כ יוכל לוי לומר שמא התנה באמת גם ע"ד זה ובאמת הרי כ' הש"ך שם סק"ד דבאינהו שוה מנה בדינר מסתמא אינו שופטני שיתנה אפילו לעיוות כזה ובפרט ליתן במתנה בודאי הוי מילתא דלא שכיחא וכדקיי"ל בסי' קע"ו סי"א בהג"ה וש"ך סקכ"ה דחזקה אין אדם פוטר חובותיו חנם ועיין בתוס' כתובות פ"ה ע"ב דטענת מתנה הוי טענה דל"ש ולא טענינן לית מי וע"ש בתוס' קידושין כ"ד בשם הירושלמי דסתם מתנה יש לה קול אך בחו' סי' קט"ז סעי' א' בהג"ה מוכח דמתנה עבדי דיהבי בצנעה וצ"ל דדוקא לאשה שיש לה בעל יש לה קול אבל מ"מ הוי לא שכיח גם בשאר מתנות וגמ' ערוכה בב"מ ט"ו לא עביד אינש דיהב מתנתא לנוכראה ועיין בש"ך חו"מ ס' קמ"ו סקי"ז וע' במל"מ רפ"ד מהל' עבדים ועיין כתובות ע"ט לא שביק אינש נפשי' ויהב לאחריני וא"כ פשיטא דא"י לטעון שמא התנה אדעתא דהכי ועוד דכבר כי' הט"ז שם סעי' ב' דבדבר שלא נעשה עלי' שליח כלל ל"ש לומר כן וה"נ כיון דהוא שלחו ליתן במעות והוא שינה לגמרי דין המוכר עם הלוקח ועמ"ש בחיבורי שם בשם מהרי"ט בשניות חח"מ סי' פה כה"ג אבל מ"ש רו"מ דגם בהודיעו יוכל לוי לומר שמא הוא לקוח ביד השליח ואפי' אם השליח מודה שהוא של ראובן אינו נאמן וכמ"ש בסי' צ"ט ס"ג וסמ"ע סק"י לענין בע"ח וה"נ י"ל לענין מתנה אם כי כנים הדברים וע' בש"ך סי' קכ"ו ס"ק ס"ו דמבואר כן לענין מתנה וע"ע בש"ך סוס"י ס"ז מכמה דוכתי כה"ג וע' סי' קמ"ו סעיף י' בהגה בשם תשו' הרא"ש וקצה"ח סי' ס"ב סק"ד וע' באב"מ סי' כ"ח ס"ק ל"ב שנחלק עם הרשב"ץ אם טוענים ללוקח שנתן למוכר מתנה ע"מ שאין לבע"ח רשות בה אבל היינו בלא הודיעו שליח שהוא שליחו של ר' אבל בהודיעו שהסחורה של ר' כיון שאמר לו כן בשעה שהביא לו הסחורה הרי ידע שאין ממש במתנתו וכדאי' כה"ג בחו"מ סי' ע"ב סל"ג לענין שימוש בספרים ואפילו בקנה ליכא בכה"ג משום תקה"ש וכמ"ש בסי' שנ"ו ויעוין בש"ך יו"ד סי' קע"ז ונה"ך שם ובח"ד ס"ק כ"ז דמבואר דאם לא ידע שהוא של פ' ואין הסחורה בעין אפי' נתן לו רק במתנה א"צ לשלם כלום וגם יעו"ש בח"ד דבעי' דוקא עדים וראה דאל"כ יוכל לטעון שמא לקוח הוא ע"ש אך אם הסחורה בעין יש לעיין מדברי הש"ך סי' נ"ו ס"ק בד"ה ולמדנו מתשו' הרא"ש וכו' שכ' דכיון דאין המקבל יודע רק מפי השליח מחויב להחזירו לנותן ודבריו צע"ג וע' בהגהות אמ"ב שם ועי' סי' קפ"ה ס"ה ונה"מ שם ויען כי אין נ"מ בנ"ד אקצר. אבל באם בנ"ד לא הודיעו כלל שהוא שליחו של ר' פשי' דאם ישבע לו שכדבריו כן הוא יופטר וגם ש' ישבע ויופטר וראובן יפסיד ועס"י קל"ג ס"ד וסי' ע"ב סעי' י"ח בהג"ה בסופה וע"ש בנה"מ בחידושי' ס"ק ס"ה שפסק דגם עדים וראה ל"מ להוציא ממון אם אין החפץ בעין ויען כי הדברים פשוטים לפענ"ד אקצר. ומ"ש רו"מ דאין לחייב השליח לפי שנתן ללוי בלא עדים כיון שלא הזכיר לו עדים וכמ"ש בסי' נ"ח ס"א יש לפקפק מהא דמבואר בר"ס ע' דאסור להלוות בלא עדים וא"ל עובר בלפ"ע א"כ גם בסתמא מוקמי' ליה בחזקת כשרות דנתכוין שיעשה כדין אבל לפרעו א"צ עדים כמ"ש בש"ע שם אבל יש להביא ראי' מסי' קכ"א ס"א סי"א בהג"ה דאם צוהו למשכן אצל פ' פטור גם בהשכין בלא עדים וגדולה מזו מבואר באס"ז לב"מ ל"ה בשם הר"ש די וידאש דבמקום שהמנהג שהסרסורים ממשכנים בלא עדים גם בלא צוהו אצל פ' פטור לכ"ע ע"ש ובנה"מ שם ס"ק א' נעלם ממנו דברי אס"ז שם וא"כ ה"נ בנ"ד וגם יעיין בריטב"א מגילה כ"ח דאיסור הלואה בלי עדים הוא רק מדת חסידות ולא מדינא ולכן הדין ברור כמ"ש:

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה