אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן סא

סימן ס

להרה"מ מוה' משה אליעזר קרים נ"י מק' סטיאנוב

בדבר שאלתו בנר חלב שנפל לתוך קערה מלאה מלח וח"א התיר דהוי כטהור מליח וטמא טפל ורו"מ השיג [דגם הנר נמלח ע"י המלח שסביבותי' דהא פסק רמ"א סי' צ"א דגם בנמלח מצ"א אם אינו נאכל מחמת מלחו חשוב רותח וגם לפמ"ש במש"ז סי' ע' סק"ד חד טעם בהא דטהור מליח וטמא תפל דהטהור מפליט קצת מהטמא רק דטרוד הוא ואינו בולע א"כ כאן גבי מלח ל"ש סברת טרוד וגם לפמ"ש דאינו מפליט כלל מ"מ כיון דנמלח הנר עכ"פ מליחה מועטת הרי לא התיר הרמ"א רק בהפ"מ וגם בטהור מליח וט"ת ונוגעים זב"ז אין מתירי' רק בהפ"מ א"כ הוי תרי קולי בהפ"מ דלא מקילינן כמ"ש הטו"ז סוס"י צ"א וגם א"ל דנר יבש הוא ודינו כתפל דז"א דניהו דאין נקרא צלול כמ"ש הש"ך שם סקי"ד אבל גם יבש לא מיקרי אך רו"מ צידד להתיר בנ"ד כיון שסילק הנר מיד וכמ"ש כה"ג בחמ"ד הובא בפ"ת סי' ק"ה סק"ח אך שפקפק ע"ד חמ"ד מד' הט"ז סוס"י צ"ב שכ' מאן מפיס כמה תהא השהי' ומ"ש החמ"ד מהא דניער וכיסה מיד י"ל דשאני התם דיש ס' נגד הטיפה רק דרוצי' לאסור מחמת שנעשה נבילה מיד בחוץ לכן כיון שניער וכיסה מיד אמרי' דטרם שנתפשטה הטיפה ניעורו עם השאר והוי כדרך הילוכו דל"א חנ"נ אבל בנפל איסור על חתיכה וסילקו מיד שפיר י"ל מאן מפיס ושמא בלעה מיד אך י"ל דהחלב פגום וכמ"ש הכר"ו סוס"י צ"ב ובדבר פגום מעצמו ל"מ חריפות המלח לשוי' לשבא כמ"ש הפמ"ג בפתיחה לתערובות ח"מ פ"ו בד"ה עוד אבאר לך וגם יש לצרף ד' הפוסקים דגם בשמן סגי בקליפה עכת"ד] והנה מ"ש דהוי דבר פגום ול"מ דבר חריף אם כי מבואר כן גם במש"ז סי' צ"ו סוס"ק י"ג בשם ת"ח ומנ"י אבל סיים שם דאין ללמוד מזה לשאר ענינים וגם עיין בס' תוי"ר סוס"י צ"ב שהעיד דנרות שלנו רובן לשבח דעושין מחלב חדש ומערבין בהם סימנים שלא יתקלקלו לימים הרבה ולפמ"ש בד"ח על הרא"ש פכ"ה אות ר"ג דגם חלב האסור י"ב דם א"כ י"ל דהדם אינו פגום ובזה יש לפקפק גם במ"ש רו"מ לצרף דעת הסוברי' דגם שמן סגי בקליפה ולהנ"ל י"ל דגם בכחוש אוסר עד ס' לכ"ע דטבע המלח להפליט דם וכמ"ש הח"ד רס"י ס"ט דפולט בכולו אבל בס' האשכול הל' מליחה סי' כ"ז הביא בשם תשו' לגאון וז"ל בני אדם הטומנים בשר במלח לא יפה עושין שמעינות החתיכה מצטמק הדם בהן ואינו יוצא תדע שאפי' מלחו כראוי צריך להניח ע"ג כלי מנוקב וכו' עכ"ל ולפ"ז י"ל דבכה"ג דנ"ד שהניחו תוך קערה מלאה מלח הרבה נצטמק בו הדם אבל י"ל דשאני התם שטמן כולו אבל בנ"ד מונח רק צד א' בתוך מלח הרבה וגם אם אמרו להחמיר מאן יימר דלהקל נסמוך ע"ז אבל יש לי לדון בזה ע"פ המבואר בנדה י"ז השלג אינו לא אוכל ולא משקה חישב עליו למשקין מטמא טומאת משקין נטמא מקצתו לא נטמא כולו ופירש"י דאינו חיבור אלא כל קורט בפ"ע חשוב ואינו טמא אלא מקום מגע טומאה ע"ש וא"כ לפ"ז י"ל דה"נ במלח דאינו מחובר בגוש א' גם אם נבלע הדם במעט מלח הנוגע בו הוי רק איסור בלוע כחוש כמ"ש הש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ז וע' ר"ש פ"ח דטהרות מ"ח דגם קמח אינו חיבור ע"ש ואינו יוצא ממנו לשאר המלח בלא רוטב אף שנוגע זב"ז ודוקא בחתיכה שהוא גוש א' אמרי' דנבלע בכולו משא"כ בזה וי"ל ראי' מפסחים ע"ו דמרתח לי' לסלת דהדר הודרני' כו' ופירש"י לסלת אשר סביבותיו ומוכח אע"ג דעילאה גבר לא מחמם הכל ובע"כ כמ"ש ובשלמא לענין טעם החלב דהוי שמן יוצא גם בלי רוטב אבל משום חשש הדם שפיר י"ל כן ועפמ"ג או"ח סי' תנ"א ס"ק ל"א דבקמח ודבר הנידך כקמח ל"ש בו בלוע והוי כבעין אבל מלח נידוך אינו דק כקמח וע"ש סי' תמ"ז א"א ס"ק י"ט ותבין גם יש לדון לפמ"ש הר"ן בחולין פכ"ה בסוגיא דט"ח לדחות מה שהביא ראי' ממליחת בשר דאין הבלוע יוצא אלא במקום שהוא עצמו מתפשט דאל"כ איך מהני מליחה ניחוש שהדם הנפלט חוזר ונבלע בבשר ותי' הר"ן דהדם נשרף לגמרי בתוך המלח וכה"ג מצינו בתוס' ע"ז ל"ג סוע"א וע' בפר"ח סוס"י ק"ה וגם מבואר ברמ"א סוס"י קל"ד דדם פוגם במלח וע' בפמ"ג שפ"ד סוס"י ק"ה בזה וא"כ ה"נ בנ"ד אבל מהא דסי' ס"ט סעי' ט' בהג"ה בסופו מוכח להיפוך וצ"ל כמ"ש בנח"א שבס' האשכול הל' תערובות סי' ל"א דדוקא בשעת רתיחה פוגם משא"כ אחר שנעשה מלח וע' ברא"ה בבה"ב בית ג' שער ג' ובית ד' שער א' שכ' בפשיטות דדם פוגם במלח ובמשה"ב תמה עליו דא"כ אמאי צריך הדחה אחרונה ע"ש וגם בש"ע סוס"י ק"ה קיי"ל דצריך ס' נגד המלח שנבלע בו דם ובעכצ"ל כמ"ש וע' בר"ש פ"ט דטהרות מ"ה גבי זתים כ' דכשהם יבישים אין המלח נדבק בו כלל ופוצעו לרככו מבחוץ כדי שידבק בו המלח וה"נ י"ל בנר חלב שאין המלח נדבק בו כלל. ואולם בגוף הדין יש לי לדון לפמ"ש בדג"מ סי' קי"ד גבי כרכום דדבר שאין דרכו לאכלו בפ"ע רק מערבין בתבשיל בשיעור ס' גם מבשא"מ בטל ברוב ומותר לערבו אח"כ בתבשיל לכתחלה א"כ לפמ"ש הב"י סוס"י ק"ה דאין דרך ליתן מלח בתבשיל רק כשיעור א' מששים דאל"כ המאכל נפסד א"כ שוב בטל טעם האיסור הנבלע במלח ברובו ומותר ליתנו אח"כ בתבשיל לכתחלה אבל יש לפקפק דלפעמים בשר או שאר מאכל בהמלח ואוכלו בעין. שוב העירוני מד' מג"א סוס"י תס"ב ס"ק ז' שפסק דגם בחטה שנתלחלחה נאסר המלח בכ"ל ולפמ"ש הח"י סי' המ"ז סק"ו גם בפסח טהור מלוח וט"ת מותר וגם בפסח אין בלוע יוצא בלא רוטב עמג"א תמ"ז וא"א שם ס"ק ב' וא"כ מדוע יאסר גם כ"נ וגם כ' מג"א דהמלח יבש אינו בולע יותר מכ"נ ומוכח דהוי כגוש א' ואולי מיירי במלח שהוא גוש א' ולא נידך עוד אבל מ"מ לדינא כפי מ"ש רו"מ שסלקוהו מיד יש להקל בזה דהא דעת הר"ן דקודם שיעור מליחה דינו כצונן וניהו שכ' הש"ך סי' צ"א שדעת יחיד הוא אבל המעיין בב"י שם ימצא שגם המרדכי בשם ראב"י פסק כן ואני מצאתי בבדה"ב להרא"ה דף מ"ה ע"ב שפסק ג"כ כן וגם לדידן דקי"ל דנאסר מיד הרי בסי' ס"ט סי"ח בהגה קיי"ל דעכ"פ בע' שיהי' נראה מעט ציר בכלי אבל בפחות מזה לכ"ע אין לאסור ובפרט לענין איסור דם ודאי כן הוא א"כ בנ"ד אם לא נתלחלח המלח במקום הנר כלל פשוט דאין לאסור משום דם לכ"ע ומשום איסור חלב שוב י"ל דהוי ס"ס דלמא בפחות משיעור מליחה אינו אוסר ושמא איסר רק כ"ק (וגם מספק אם נתלחלח י"ל שפיר דהוי ס"ס וכן ראיתי בזל"א אות מ' לסי' ס"ט ס"ו שהביא כה"ג בשם תשו' ב"ד ס' י"ז להתיר בכה"ג משום ס"ס ואף דבאות ת' הביא משם הרח"א דחולק ע"ז וגם השי"ג שם כל דבריו סובבים רק משום דבמדינתו ס"ל כהמחבר משא"כ לדידן דקיי"ל כהרמ"א אבל מ"מ בנ"ד שסילקו מיד טרם שנתלחלח המלח כלל נראה דגם הרמ"א מודה וכמש"ל לענין מלח וה"נ לענין שאר איסורים דאדרבא מלח פולט דם בנקל טפי משאר פליטות וכמש"ל. ומ"ש רו"מ מדברי הט"ז סוס"י צ"ב הנה גם בפמ"ג בפתיחה לבב"ח פסק בפשי' דכל שנפל חתיכת בשר בכ"ר והוסר מיד אסור באכילה והנאה אבל זה בבישול בכ"ר אבל במליחה כ"ז שלא שהה מעט בכדי שיתחיל המלח לפעול פעולה איננו אוסר כלל ובגליון הבאתי מדברי הר"ן בחי' לשבת קמ"ה בהא דכל שבא בחמין כו' וכל שלא בא בחמין מע"ש מדיחין אותו בחמין בשבת וכ' וז"ל דבהדחה דל"ה אלא פורתא אינו מתבשל ע"ש ומבואר דאפי' איסורא ליכא ונהי די"ל דשא"ה לענין שבת דלא תלי' בבליעה ופליטה רק בבישול אבל עכ"פ לענין אה"נ בב"ח מוכח דלא כהפמ"ג בפתיחה הנ"ל ועכ"פ בנ"ד לענין מליחה יש להקל מטעמא דכתיבנא ומ"ש רו"מ במה שנחלקו הפוסקים אי חלב הוי דבר שמן מהא דכתובות קי"ב זבת חלב ודבש שמנים מחלב ומתוקים מדבש ומוכח דחלב מיקרי שמן אם כי יפה העיר אבל רק הערה בעלמא ואין מזה שום הוכחה לדינא דהוא רק אשיגרא דלישנא דהוי שמנים קצת ומ"מ היכי דבעינן שמן בעינן שמן גמור ולא שיש בהן קצת שמנונית וע' כה"ג בביצה ז' ע"א גבי ביצים וההוא דקאמר דדכרא משום דשמינן טפי כו' והאחרונים כתבו דביצה אין בו שמנונית כלל ובע"כ כמ"ש וע' בב"ק ו' אכל כחושה משלם שמינה וכו' ומוכח דתבואה שמינה:

א"ה מש"ל מד' הר"ש טהרות כה"ג כתב במה"ב הובא בפמ"ג בפתיח' לה' מליחה בטעם הדחה ראשנה כדי שיהי' המלח נבדק יפה]

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה