שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן נד
ב"ה ב' בחקותי י"ד אייר תרמ"ג ברעזאן. להרב המאוה"ג מ'
בנימין
זאב ני' אבד"ק קרפסורז. במדינת רוסיא.
בדבר השאלה שבא ט"ג בעש"ק לעת ערב לאשה א' שיש לה בת בבראד והוא רחוק י"ב מיל מפתו"ק אשר בתה נחלית מאוד והיא מבקשת שתבא והתיר מורה א' שתסע בשבת עפ"ד העו"ז סי' שכ"ח סק"ה דגם ביש עכו"ם מזומן מותר לישראל לחלל שבת עבור חולם וה"נ אף שיש אנשים אחרים מ"מ ודאי אמה השתדל עבורה יותר בטוב וגם ראי' מסי' ש"ו סי"ד דמחויב לילך חוץ לג' פרסאות להציל בהו מתרבות רעה אף שכל ישראל מצוום בזה מ"מ האב יזדרז יותר וגם דמי לאמדוהו לגרוגרת א' ורצו עשרה ב"א דכולם פטורים ועשו מצוה כמ"ש בסי' שכ"ח סט"ו ורו"מ דחה דהא בעי' שתהיה הרפואה ידועה כמ"ש ביו"ד בסוסי' קנ"ה ובמג"א רסי' שכ"ח ומכ"ש בנ"ד דלא ידעינן אם תועיל לה אמה ובפרט דבש"ע התניא פסק דלא כבט"ז והנה בגוף מחלוקת הב"י וסט"ז בע"ש רמב"ם דנעשה בגדולי ישראל הנה מצאתי נסהפ"ס להר"מ סוסי"ס ושכם מ"ג שכ' וז"ל ואין עושין חילול שבת קטנים ולא נכרים ולא ע"ה כדי שלא ינהגו עצמן בחילול שבת ויקל עליהם כי לא ידעו שזה החילול לא התירו לעשותו אלא מפני הצורך גדול וההכרח אבל עושין אותו גדולי ישראל עכ"ל מזה מבואר דכונת רמב"ם שיעשוהו חכמי ישראל שיודעים שהחילול רק בשביל פ"נ וד"ז נעלם מכולם במחכת"ה אבל בנ"ד שיש ישראלים אחרים אין שום סמך מזה להקל וגם מהא דאמדוהו יפה דחה רו"מ דהתם ברצו כולם ביחד וכל א' סבור שהוא יקדים לחבירו או בלא ידע כלל מחבירו אבל מ"ש רו"מ דבעי' שתהי' הרפואה ידוע' הנה הפמ"ג בסי' שכ"ח שם תמה באמת דגם ספק פ"נ דוחה וביו"ד סי' קנ"ה מיירי בחשאב"ס ועיי' מג"א סי' קכ"ח סק"ע שכ' ג"כ בפשיטות דבעי' רחואה ידועה אבל באשל אברהם שבגליון ש"ע סי' שכ"ט כ' דהיכי דהספק בגוף הרפואה לא מחללי משא"כ כשהספק אם הוא אותו סם אבל בשו"ת עט"ח חאעה"ז סוסי' ל' העלה דגם בספק בסכנה וגם ספק ברפואה הוי כלל פ"נ דדוחה שבת והא דשורף העוף לנכפה משום דעכו"ם שאינו מומחה אמר זאת לא נכנס בגדר ספק כלל ועיי' בהגהותיו ליו"ד סי' קנ"ה שהביא מהכפ"ת וגו"ר שתמהו ג"כ דהא גם מספק מחללין שבת ובהגהותיו לאו"ח כ' דאיסור שבת קיל מאיסורי אכילה ע"ש ועיי' בט"ז סי' תקכ"ד סק"א בשם רש"ל בזה. כלל הדבר כי הדמיון שהביא המורה ההוא דברי בורות הם ויפה השיג רו"מ עליו:
אבל בגוף הדין יש לצדד מהא דסי' ש"ו ס"ט דחולה דתקיף לי' עלמא ואמר שישלחו בעד קרוביו דשרי לשכור בשבת שליח שילך חוץ לתחום כדי שלא תטרוף דעתו עליו ובפמ"ג שם כ' דהוי ג"כ פ"נ ואפי' איסור תורה שרי ע"ש וא"כ ה"נ כיון שמבקשת שתבא אמה יש חשש שלא תטרוף דעתה והוי ספק פ"נ ובפרט דבזה"ז דליכא רה"ר גם חוץ ליב"מ תחומין דרבנן וכמ"ש בחי' רע"א לאו"ח סי' ת"ד וכן העלה בשו"ת זרע אמת ח"ג סי' ל"ד וע"י בשו"ת שו"מ להג' מלבוב מהדו"ג ח"ב סי' ק"פ שהתיר למי ששמע שאשתו נחלית בכפר א' ליסע לשם בשבת כיון שהוא במקום שאין מכירים הוי ספק פ"נ ע"ש אבל התם לא שלחה אחריו לכן הוצרך לטעמא דאין מכירים אותה משא"כ בנ"ד שבקשה החולנית שתבא אמה י"ל דשרי וע' שו"ת מגדל השן סי' ב' וכעת נדמ"ח שו"ת ה"ב ח"ב סי' קפ"ט והאריך בזה ולא הסכים הזמן לעיין בדבריו: