אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן נג

סימן נב

ב"ה ב' פנחס תרמ"ג ברעזאן. להרב המאוה"ג מ'

נפתלי איש הורוויץ ני' אבד"ק סאניוואץ במדינת באקאווינא

בדבר אשר דרש חוו"ד בעסק הרבנות דק' ראדיוויץ שהיה שם אב"ד ערך מ"ה שנים ונתגדל על ברכיו בן בנו ולמד אצלו עד שנעשה ראוי להוראה ונתן לו זקינו הרב הנ"ל כתב רבנות בתוקף עפ"י דתוה"ק שיתן לו חזקת רבנותו במקומו ואחר כך נסע נכדו למק"א לבקש טרף ביתו וכעת נשא לב הרב ליסע לאה"ק ונדחק למעות ונתנו לו בני העיר כמה מאות ר"כ והוא נתן להם כתב שמוחל חזקתו ורשות בידם להביא להם איזו רב שירצו וכעת בא נכדו הנ"ל ותובע חזקתו כדי הכתב שבידו ויש אנשים שרוצים בו ויש ממאנים בו והנה רו"מ העיר מהא דהוי דשלב"ל ואינו ברשותו והביא מד' קצוה"ח ונה"מ סי' רע"ו שחולק עליו אבל י"ל דדוקא לאחר א"י למכור משא"כ לבנו דאדם קרוב אצל בנו גמר ומקני וגם הביא מהשע"ת א"ח סי' קנ"ג סי"ז בשם מ"מ סי' ג' בדין נתן לבנו עבור נדוניא אבל י"ל דהתם הוי כל הענין רק זכות מצוה משא"כ בנ"ד נוגע לפרנסתו עכת"ד. והנה באמת הנה"מ אינו חולק על קצוה"ח רק בדין ירושה דגם טה"נ יורש אבל מודה שא"י למוכרו ועיין בש"ך חו"מ סי' ש"נ וקצה"ח סי' רה"ע ועיין במהרי"ט בשניות חיו"ד סי' ה' אבל באמת מבואר במהרי"ק שממנו מקור הדין דסי' רע"ו דשררה עדיפא מעוה"נ והיורשים יורשים אותו וכ"ה בתשו' עבוה"ג סי' מ"ט ע"ש אך בנ"ד שמכר בחייו טרם הגיע יום מותו בודאי הו"ל דשלב"ל ומ"ש רו"מ דבבנו גמר ומקני כבר קדמו בזה בתשו' מבי"ט ח"ב סי' קל"ז אבל בשעה"מ פכ"ב ממכירה דחה דבריו ומהגם שהרי מבואר ברמ"א ח"מ סי' רי"א דבן בנו כאחר דמי ולכ"ע לא קנה גם בהקנה לדשלב"ל ואם כי יש סתירות בזה כמ"ש הש"ך וקצוה"ח ועיין בטו"ז יו"ד סי' רכ"ג סק"ב בשם פרישה דמבואר ג"כ דבן בנו לא קנה ע"ש ותבין אבל הרי בני העיר הם מוחזקים ויכולים לומר קים לי וגם גוף הדבר שכ' המבי"ט דבבנו גמר ומקני גם דשלב"ל הנה זה תליא אי טעמא דדשלב"ל משום דלא סמכא דעתי' וכמ"ש הפרישה סי' ר"ט וכ"ה באה"ח פ' תולדות אבל בתשו' תשב"ץ חוט המשולש טור ב' סי' י"ג העלה דטעמא משום שאין על מה שיחול הקנין וא"כ מה מהני הא דגמר ומקני ובמק"א הוכחתי מתוס' הרא"ש ב"ב קמ"ב ונמוק"י ב"מ פא"נ דטעמא משום דלא סמ"ד והנה הסילוק לגבי הקהל ודאי מהני דסילוק מועיל גם בדשלב"ל ועקצה"ח סימן רע"ח במ"ש ליישב קנין הבכורה שקנה יעקב דהוי מכח סילוק וה"נ בנ"ד וגם עיי' בתשו'. מבי"ט ח"ב שניות סי' קנ"ג דדבר הנעשה בפני טה"ע דא"צ קנין דככתובים ומסורים דמי גם בדשלב"ל מהני ע"ש ואם כן ה"נ מה שאדם עושה עם טה"ע כדאי' בחו"מ סי' כ"ב וה"נ בזה ועכ"פ יוכלו הקהל המוחזקים לומר קים לי ולכן מצד הדין אין בידו לתבוע ולכוף את הקהל מכח חזקת זקינו הרב:

ומ"ש רו"מ לחלק בין נידון המ"מ ושע"ת ובין נ"ד דהתם רק חזקת מצוה הנה המעיין בד' המרדכי פח"ה שממנו מקור הדין של הש"ע סוסי' קנ"ג ומג"א שם ימצא דמדמה חזקת מצוה לשררה וא"כ אין חילוק ובתשו' א' לזאליאטשיק הבאתי מדברי הב"ח סי' תשנ"ז ופי' אזולאי שם וברכ"י א"ח סי' קנ"ג שם ותשו' מהר"ם ב"כ סי' קי"ג ותשו' הרא"ש כלל ד' סי' כ"ב בזה ואכ"מ:

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה