שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן מט
ב"ה. ג' במדבר תרמ"ג ברעזן להרב מ' ברוך רייטלר נ"י מבוזאנאב.
בדבר שאלתו בדין הקצב שסירב מלירד לדין והרב פקד על השו"ב לבל ישחטו לו ונסע לאיזו כפר ושחט שם בהמה והביאה לעיר ומכר הבשר וכשנודע להרב הכריז על הבשר שהוא טרפה והקצב אכל גם אחר כך הבשר וגם קצת בע"ב לא שמעו להכרזת הרב ואכלו הבשר. ועתה נסתפקו בדין הקצב אם נאמן עוד למכור בשר כשר דהא היה חשוד ומומר לאכול בשר טרפה אך צידד עפמ"ש הרמ"א סימן קי"ט ס"ז דבדבר דלא משמע לאינשי איסור ל"ה חשוד וה"נ בזה דהוי קיל לאינשי שהרי גם אנשים אחרים אכלו משום שהי' רק דרך קנס והוכיח מחולין ה' ע"ב דפריך מאי בינייהו דגם במומר שעבר כמ"פ בכה"ג ל"ה מומר דאל"כ הול"ל דאיכא בינייהו בכה"ג [כדאיתא בחי"מ סימן ל"ד סכ"ד] ובע"כ דבכה"ג ל"ה מומר והנה אף דיש לפקפק בראייתו דמצינו כמ"פ דמצי למימר עוד א"ב ולא קאמר וכמ"ש התוס' בב"ב ה' ע"ב ד"ה ואפי'. ועוד דכיון דדוקא בשבועה נאמן על אותו דבר וכמ"ש הש"ך שם בשם תשו' רמ"א אם כן לא הוי גם כן שב מידיעתו. אבל באמת הדבר פשוט דאין חילוק וכדמוכח בסנהדרין כ"ו גבי הני קבוראי דאע"ג דשמתינהו ועבדי זימנא אחריתא כיון דסברי דמצוה קעבדי כשרים לעדות הרי דאע"ג דעברי ב"פ אפ"ה כשרים ועיין חו"מ סי' ל"ד ס"ד אך דמ"מ יש לעיין לפמ"ש בתשו' מהרי"ט ח"א סוסי' נ"ז דגם באומר מותר היכי דאתרו בי' הו"ל מזיד אפי' אי איהו מחזיק בסברתו והביא מש"ס פראד"מ כגון דאתי ביהש"מ וא"ל לא מספקא ואמר איהו מספקינא דענוש כרת ולדבריו צ"ל דהא דסנהדרין שאני שסברו דהשמתא אחר כך הוי לכפרה כדאיתא בש"ס שם אבל בדהתרו בהם שלא לעשות יותר י"ל דבכל גווני דינם כמזיד ואם כן ה"נ בנ"ד שהי' אחר הכרזת הרב אבל בכ"ז י"ל דכיון דגם שאר בע"ב עשו כן ולא שמעו לקול הרב כיון שהי' רק דרך קנס לכן אין דינו כמזיד ולכן הדבר תלוי כפי ראות עיני ב"ד להכשירו מכאן ולהלאה ע"פ קבד"ח ובשבועה להבא. ומ"ש רו"מ דלא נודע רק ע"פ דברי עצמו ואאמע"ר הנה הרי קיי"ל בח"מ סימן ל"ד סכ"ה דעל כל פנים אין עושין אותו עד לכתחלה ואיך נמסור לו לכתחלה הנאמנות להלאה ועיין תשו' השיב משה סי' כ"ב בזה ועוד דהא בדרבנן לשי' כמ"פ אדם מע"ר והכא כל האיסור שהיה רק דרך תקנות קהל הוי רק מדרבנן כמ"ש בתה"ד הובא בט"ז סי' רי"ח אבל בכ"ז לדינא נראה כמ"ש: