שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן מח
ב"ה. ד' במדבר הרמ"ג ברעזאן. להרב הגדול מ' דוב בעריש ווינטער ני' אבד"ק האראסטקוב.
מה ששאל בדין א' שקנה כלי זכוכית ואחר איזה ימים נסתפק אם כבר טבלם ורו"מ הביא מדברי הט"ז ונה"ך סי' ס"ט אך די"ל דהוי דשיל"מ והביא ד' צל"ח דבטלטול ל"ש דשיל"מ ואם כן ה"ה בשימוש כלי ובזה תי' קושי' הסדש"ש בהא דמבואר בש"ע סימן ק"ך די"א דאם אין המתיר עתיד בודאי כו' דהא מוכח כן מיבמות קי"ט דקטן וקטנה לרבנן אזלינן בת"ר והא דשיל"מ להמתין עד שתגדיל ואמאי הביאו בשם י"א ולהנ"ל אתי שפיר דדמי גם כן לנידון הצל"ח וכמ"ש בנוב"י מ"ת חא"ע סימן ל"ח עכ"ד. והנה גוף ד' הצל"ח אם כי גם הפ"י ביצה כ"ד כתב כן אולם מתוס' עירובין מ"ה ע"ב בד"ה אבא וכו' מוכח להיפך וכבר הודה הנוב"י בעצמו בחא"ח סי' ע"ד שדברי תוס' הם לנגדו והנה גם מדברי הפוסקים ביו"ד סי' ק"ב בדין כלי שנתערב ברוב מוכח גם כן להיפך וכמ"ש בשו"ת ספר יושיע בפו"כ סי' ת"ט ועי' פ"ת יו"ד שם ולא עוד אלא שהנוב"י בעצמו במהד"ק חיו"ד סימן נ"ג כ' להיפך ע"ש לענין ספק חפפה וכ' דהוי דשיל"מ דתוכל לטבול שנית ע"ש וגם בלא"ה הרי לשיטת הטור בא"ח סי' תל"ח וכפי שפי' דבריו המל"מ פ"ב מחו"מ גם בדרבנן אין ספק מוציא מידי ודאי ועיין בשעה"מ ה' מקוואות מ"ש ע"ד הט"ז סימן ס"ט הנ"ל בזה ולשי' כמ"פ כל היכי דאיתחזיק איסורא ל"א סד"ר להקל ולכן לענ"ד ודאי צריך לטבול שנית בלא ברכה. אך בעיקר קושי' הסדש"ש הנ"ל לק"מ דהא מבואר בתוס' פסחים י"א ומנחות ס"ח דהפסד מצוה לא גרע מהפסד ממון ואם כן הרי קיי"ל דשיהוי מצוה לא משהינן ע' יבמות ל"ט וכמ"ד וא"כ ל"ה דשל"מ דחיישינן לביטול מצוה דשמא ימות בנתיים ולא גרע מהפסד ממון ולכן בכה"ג ל"ה דשיל"מ וז"פ. ומה שכתב רו"מ דטבילה עיקרו בדאורייתא והו"ל סד"א וכמ"ש כה"ג בתוס' ס' עירובין ל"ז לענין חזקה שע"ש. אני תמה דהא דברי הט"ז ונה"ך שהביא בעצמו הם בדם שבישלו דודאי עיקרו בדאורייתא אך דהש"ך בדיני ס"ס ואחרונים שם יש דיעות דס"ל דבדאתחזק איסורא יש לחלק בזה בין עיקרו בדאורייתא או לא ועכ"פ בנ"ד י"ל לדינא כמ"ש. ולא דמי למ"ש הפר"ח בספק דעתו לשקוע דבזכוכית דרבנן יש להקל דהתם ספק אם חייב בטבילה כלל משא"כ בנ"ד:
ומה שהקשה ע"ד התוס' חולין ט"ו ד"ה מורי כר"מ שתירץ דבהא דשוחט בשבת לר"מ דשרי בהי"ל חולה מבע"י אף דנהנה ממלאכת שבת משום דבמלתא דל"ש ל"ג בה רבנן והרי לשיטת רש"י ור"ן בסוכה י"ד לר"מ דחייש למיעוט גם במלתא דל"ש גזרו רבנן וכמ"ש בחיבורי סימן רל"ה. הנה לכאורה עלה בלבי דהרי התם רב פליג בהא אדשמואל וס"ל דבנסרים שא"ב ד' גם ר"מ מודה ולא ס"ל הך סברא אם כן הכא הרי התוס' קאי אדרב דמורי כר"מ ולשיטתי' שפיר תי'. אך לא הונח לי דאכתי לשמואל תיקשי קו' התוס' ועוד די"ל דהתם דהוי איסור עשה גם ר"מ מודה דל"ח למיעוט כמ"ש בהגהת מל"מ פ"א מיו"ט ובזה פליגי רב ושמואל מה שאין כן הכא. אבל נראה דהמעיין בתוס' פסחים מ"ו ימצא שתי' דהא דל"א הואיל בכל מלאכת שבת דחזי למהבי"ס משום דלא שכיח כלל והנה הא דכ' דל"ש כלל היינו משום דגם הואיל וא"ב חחשיל לא שכיח כמ"ש התוס' שם בריש העמוד וכ"ה להדיא בתוס' ב"ק ס"ז ד"ה מעיקרא ע"ש בסוה"ד ואפ"ה איכא מ"ד דס"ל הך הואיל וגם למאן דלית לי' רק להחמיר ולא להקל הוא רק מדרבנן דמדאורייתא אין חילוק בין להחמיר בין להקל וכמ"ש התוס' פסחים ס"ב ד"ה כי וכו'. ואם כן הרי במיעוטא דמיעוטא גם ר"מ מודה דל"ח למיעוט ושפיר תי' התוס'. ויש לדון בזה עפ"ד המרדכי שלהי חולין מה דמחלק בענין מיעוטא דמיעוטא דל"ה רק בב' עניני וכ"ה בריטב"א סופ"ק דכתובות גבי ההוא דארוס וארוסתו אבל בתוס' ריש גיטין מוכח להיפך וע"ע ריטב"א ע"ז ל"ד ויבמות ס"ז וע' בס' ישי"ע ליבמות ק"כ בזה: