אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן מז

סימן מו

ב"ה ה' במדבר תרמ"ג ברעזאן. להמופלג השנון מ'

מיכל מארקוס ני' בחראסקוב.

מכתבו קבלתי ובדבר שאלתו ר' ששאל תפלין יקרים אצל ש' ונגנבו ור' רוצה ליתן לו תפלין כשרים בערך שיווי ג' ר"כ וש' תובע שהיו יקרים מסופר נכבד ושווים עשרה ר"כ ורו"מ הביא מש"ס דב"ק ע"ח ע"ב גנב פטר עצמו בכבש ודחה דהתם הקרבן אינו עומד למכור ולא שוה למכירה משא"כ בתפלין הרי בידו למכרן. והנה גוף הדבר כבר האריכו בזה גדולי האחרונים ה"ה בתשו' ר"מ מינץ סי' קי"ג בדין מי שפסל אתרוג של חבירו מהודר ביופי והביא מגמ' הנ"ל והעיר דהא הפסידו שם טוה"נ שהעור שייך לבעלים ועיין תמורה ל"ב ותי' דמה"נ אינו ממון אבל הוא תמוה דהא בב"ק שם רבא הוא מרי' דשמעתין והוא סובר. טה"נ ממון בנדרים פ"ה אך לפמ"ש הש"ך בח"מ סי' ש"נ לק"מ ועיין בי"ש ה' נדרים סוסי' רמ"א מהא דפסחים נ"ז בזה ועכ"פ ודאי התם לאו בר מכירה ואין מזה ראי' למק"א וכבר השיג עליו בזה בתשו' ח"צ סימן ק"ב ומל"מ פט"ז ממעה"ק והביאו מפסחים פ"ט המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום. ובס' רנו ליעקב לב"ק ט' השיג על המהרמ"מ מדברי הרשב"א ואס"ז שם דקרן חייב לשלם כפי שיווי וכל הבעיא רק נגד הכפל אבל בשו"ת תפ"צ חא"ח סי' כ"ח הביא בשם אחיו הגאון שהעיר ג"כ בזה והוא כתב דהתם להקדש בעי לשלם קרן ולא לבעלים דלא דמי לכעין שגנב כיון דלאו ממון בעלים הוא ומשום כפרה יפטור א"ע בכבש. ואולם לענ"ד יש להוכיח מש"ס דמעילה י"ט ע"א בהא דנהנה מחטאת לא מעל עד שיפגום ופריך אי בתמימה היינו כוס ופירש"י ותוס' דדבר שא"ב פגם הוא דאפי' כחשה אין נפסד כלום שהרי מקריבים אותו ויוצא בה וחזי לכפרה ומשני בבע"מ ע"ש ומוכח דאע"ג דנפסד מצוה מהמובחר א"צ לשלם ולא מקרי הפסד ופגם כלל אבל בכ"ז י"ל דהיכי דהוי ממון בעליו ויוכל למוכרו וכמו אתרוג ותפלין וכבר הוכיח בתשו' תפ"צ שם מהא דמעלין לו תפליו ומש"ס דב"ב דתפלין מותר למכור גם שלא לצורך נשואין וכדומה וא"כ אין לו דמיון להקדש וכמ"ש הח"צ ושאר אחרונים הנ"ל ועי' בשו"ת ב"ש אחרון חחו"מ בסופו מ"ש הג' מקראקא להשיג ע"ד התפ"צ הנ"ל:

וכה ראיתי בס' מזבח כפרה בסופו בקונ' מ"ח מהג' מלבוב ז"ל שהעיר מדעתא דנפשי' מד' רשב"א ואס"ז הנ"ל ולא ראה ד' הר"ל ותפ"צ ובש"א הנ"ל. ומ"ש שם מדברי המיני כתובות פ' אלמנה ניזונת דהש"ס דב"ק אזיל רק לר"ש תמהני שלא הביא ד' הש"ג פ"א דב"ב ג"כ בזה ועיין שם בש"ג מ"ש בד' הרמב"ם שהי' גי' אחרת בש"ס שם. ומצאתי בשו"ת מהר"מ מרוטנבורג הישנות סי' תתרי"ד בדין מי שצוה לש' להתפשר בעדו עם השר בעד ד' זקוקים והתפשר בעד ב' אם צריך להחזיר המותר והביא מש"ס דב"ק הנ"ל ודחה דשא"ה דגנב המותר מן ההקדש וגנב מבית האיש כתיב ולא משל הקדש ולכן א"צ לשלם כפי שווי משא"כ בנ"ד והביא מכתובות צ"א ע"ב להוכיח דצריך להחזיר המותר ע"ש ומבואר דבעלמא צריך לשלם כפי שויו כיון דהוי ממון הדיוט. וע"ע בס' ר"ל לב"ק שם שהביא ראי' מש"ס דגיטין נ"ד גבי אזכרות של ס"ת דמפסיד כל אגרי' אף דמצי להעביר בקולמוס משום דמצי אמר אנא מצוה מהמובחר בעינא ע"ש וה"נ בזה והרי ס"ת א"י למכור רק בשעה"ד ומכ"ש בתפלין ואתרוג ועי' בשו"ת גא"י חא"ח סי' ל"ד ובס' נחי"ע להג' מליסא בחי' לסוכם מ"א והג"ה שם בזה. ועכ"פ לדינא דבר פשוט דמחויב לשלם כפי שיווי למכירה. ומה שהקשה בתוס' ב"מ ד' ד"ה הצד השוה מחולין קט"ו כבר קדמו בשו"ת פמ"א ח"ב סי' קס"ע וע' תשו' נוב"י מ"ת חא"ח סי' פ"ט מ"ש בזה באורך:

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה