שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן לא-ב
להרה"ג בתורה מ'
מאיר
זינגל ני' בק'
קאראסילוב במדינת רוסיא גובערני וואלינסקיע.
ע"ד שאלתו בבשר ורוטב שעמדו בצונן כמה שעות ואח"כ נזחל חלב צונן לתוך הרוטב והי' חלב הרבה וכפי זמן ששרה הבשר בתוך הרוטב כבר עבר מעל"ע אבל משעה שנפל החלב לרוטב ליכא עדיין מעל"ע ונסתפק בזה אי נימא דכיון שכבר נשרה הבשר ברוטב מעל"ע ונרתח בשיעור כבישה ונבלע הרוטב לתוכו א"כ כיון שנתערב החלב בתוך הרוטב ממילא נבלע גם החלב עם הרוטב ונאסר הבשר או דנימא דהרוטב לבדה נבלע ולא החלב שנתערב בו ורו"מ כ' דתליא בזה שנחלקו האחרונים בדין כבוש אי פולט ובולע לאט לאט במשך המעל"ע או דברגע האחרונה פולט ובולע הכל והביא מד' הפמ"ג באו"ח סי' תמ"ז בא"א סקי"ח דאוסר בספק כבוש בע"פ אף דמקודם הי' היתר וגם תמה איך נימא דפולט מעט מעט א"כ גם בפחות מעל"ע יאסר כ"נ וכ"ק עכ"פ והאריך קצת בזה וסיים ששאל לכמה לומדי מדינתו ואין פותר לפשוט ספיקו הנ"ל. ולכאורה הי' נראה שד"ז הוא ש"ע מפורש ביו"ד סי' ס"ט סט"ו בדין בשר שלא נמלח ונשרה במים מעל"ע דאם אין ס' במים נגד כל הבשר נאסר הבשר ומבואר בט"ז וש"ך שם בשם הגש"ד וב"י דגם באינו מלוכלך בדמים נאסר הבשר ובב"י שם ובש"ך ס"ק ס"א הביאו בשם השע"ד הטעם משום שהדם הנפלט מהבשר חוזר ונבלע בבשר ונאסר (ובעכצ"ל כן דאל"כ אמאי יאסר הבשר אף דהוי כמבושל הרי הדם שלא פירש מותר ומה שפירש הרי אינו חוזר ונבלע ע"ש סי"א ובט"ז ס"ק כ"ז ובע"כ דהדם תוזר ונבלע) ומבואר מזה דאף שהדם לא יצא מן הבשר עד גמר המעל"ע ולא שהה עוד הבשר עם הדם היוצא לחוץ שיעור מעל"ע אפ"ה כיון שהמים נבלעים בבשר גם הדם הנבלע במים עכשיו חוזר ונבלע יחד עם המים וגם מבואר ברמ"א שם סעיף א' דבשר ששהה מעל"ע גם הכלי נאסר והתם לא מיירי מדין דם שע"ג הבשר ועי' בבאה"ט שם סק"ו בשם ע"י דהרמ"א מיירי ביש ס' נגד דם שע"ג הבשר רק דכיון שנפלט הדם שבתוך הבשר לכן נאסר גם הכלי ומה"ט אם שהו רק מי ההדחה לבד כשר גם בלא ה"מ ע"ש ותבין וע' בד"מ שם אות ל' בשם או"ה בדין בשר ששהה מעל"ע דס"ל לאו"ה דסגי שיהי' ס' נגד דם שעליו והד"מ תמה דכיון דשהה מעל"ע כבוש כמבושל מוציא כל הדם שבחתיכה ובעי' ס' נגד כל הבשר ע"ש וכפי הנראה נחלקו בסברא זו דאו"ה סובר דאף דכבוש מעל"ע ויצא הדם מ"מ אין הדם חוזר ונבלע כיון שלא שהה בו מעל"ע רק בהמים והמים לבדם נבלעים ולכן א"צ ס' רק נגד דם שעליו ששהה בו ג"כ מעל"ע והד"מ חולק וס"ל דנבלע הכל ביחד והביא שכן הוא בהגש"ד בשם מהר"י טרושין וכיון שפסק כן הרמ"א וכל האחרונים נמשכו אחריו. וא"כ מבואר ספיקו של רו"מ דאי נימא דמה שנבלע במים אינו נבלע מחדש הי' מצריכים שיהו ב' מעל"ע א"ו כמ"ש:
ואולם יש לפקפק ולומר דדוקא התם שכבר נרתח הדם היוצא מן הבשר ע"י הכבישה לכן הוא חוזר ונבלע עם המים משא"כ בבליעה חדשה צוננת י"ל דאינו נבלע עם המים הנכבשים ואה"נ אם הי' נשפך דם להמים ל"ה נבלע בבשר עד שישהה מעל"ע משעה שנפל הדם ולכן אין מזה ראי' מוכרחת:
ובכ"ז נלענ"ד להוכיח דבלח בלח אם נתערב הוי הכל כגוש א' וא"א לחלק זה מזה וכשנבלע האחד בע"כ נבלע עמו גם מה שנתערב ונבלע בו אף דהבליעה מעצמה לא היתה נבלעת בו וראי' מהתוס' חולין ק"ח ע"ב ד"ה שנפל וכו' שכ' שם באמצע הדיבור דהא דמבלע בלע מפליט לא פליט היינו לא פליט מה שבלע עכשיו וכו' ואין להתיר מטעם זה להגעיל כלי שהוא ב"י כשאין במים ס' לבטל האיסור ולהניחו בפנים כשהם רותחים משום דהמים מבלע בלעי ולא פלטי דבמים שהן צלולים ל"ש לומר בליעה דלא בלעי אלא שמתערב בהם האיסור וכו' ע"ש וביותר מבואר ברא"ש סופ"ה דע"ז וז"ל ויש שרוצים להתיר להגעיל אפי' כלי שהיא ב"י אע"פ שאין ס' במים ובלבד שישים הכלי למים בשעה שהן רותחין וכו' משום דמבלעי בלעי מפליט לא פלטי לתוך הכלי מה שבלעו מן הכלי ולאו כלום הוא דל"ש לומר כן בשמנונית המתערב עם המים דודאי בכל מקום שהמים נבלעים השמנינות נבלע עמהם דדבר לח המתערב אינו נפרד זה מזה וכו' עכ"ל ומבואר דבלח בלח הכל גוש א' ואינו יכול להפרד זמ"ז. וכן מוכח מדברי הט"ז סי' צ"ב ס"ק ט"ז בדין ב' משהו דבלח בלח ל"ש זה וביארו הפמ"ג ובפרט הח"ד שם ס"ק י"ב באמצע דבריו עפ"י דברי הרשב"א דבמשהו א"י לצאת אפי' ע"י רוטב אבל בלח בלח הלח גופי' נכנס עם הטעם הבלוע בו ומזה יש לתמוה עמ"ש הח"ד גופי' סי' ק"ה סקי"ג דגם בדבר צלול אין בלוע יוצא בלי רוטב ולפמ"ש ליתא ואם כן ה"נ בנ"ד כיון שהרוטב שנכבש בו הבשר הוא נבלע בבשר שוב ממילא גם החלב המעורב ברוטב נבלע בו דאינו נפרד זמ"ז וכמ"ש וכמו דהתם אין כח בהבליעה שבמים לכנוס לכלי ואפילו הכי נבלע עם המים לפי שאינו נפרד מהם הכא נמי בנ"ד כנלענ"ד ברור (א"ה ע' ב"י יו"ד סימן ע"ו בש"ך סי' צ"ח סקט"ז] ואולם מה שיש לדון בזה דהנה הט"ז באו"ח סוס"י תצ"ח הביא בשם רש"ל וב"ח דבדקירה ח' חיישינן שמא לא יכסה דם המחויב בכיסוי והוי טורח שלא לצורך והט"ז השיג דהא נתערב הכל ואין חלק לזה בלא זה ותדע דבאיסורים בתערובת לח בלח בטל בס' ולא חיישינן שמא נשאר האיסור במקום א' ע"ש ואולם בט"ז גופי' סי' תס"ז סקי"ח כ' גבי מים חמוצים שנשפכו לבור דיש לחוש דלמא קווי וקיימי וכהא דקיי"ל בלא ניער וכיסה ע"ש וא"כ דברי רש"ל וב"ח נכונים. ובאמת שמצינו כה"ג בש"ס דמכות ד' ד' ע"א חבית מים שנפלה לים הגדול הטובל לא עלתה לו חיישינן לג' לוגין שאובין שלא יהי' במקום א' ודוקא לים הגדול דמיא קווי וקיימי וכו' ומבואר דהיכי דקווי וקיימי חיישינן שמא לא נתערב יפה ועי' בתבו"ש סי' כ"ח ס"ק כ"ד מ"ש בזה ואי נימא דהוי ספיק' א"כ בנ"ד דכבוש בב"ח רק מדרבנן שוב י"ל דסד"ר להקל ותלינן שמא נבלעו רק המים לבדן דהחלב לא נתערב בהם עדיין:
אבל נראה דליתא חדא דניהו דיש ספק שמא לא נתערב הכל ונשאר עוד מעט אבל בודאי עכ"פ נתערב הרבה במים ביותר משיעור ס'. ועוד דהריטב"א במכות שם כ' באמת דדוקא בי המלח שאין מים מתוקים מתערבים בו יפה חיישינן לזה משא"כ בעלמא ובראב"ן סי', כ"ח כ' דהתם דוקא בטובל בשעת נפילת החבית ממש אבל אם טובל אח"כ בודאי כבר נתערבו המים ע"ש ובזה א"ש גם הא דניער וכיסה כמובן ועי' תשובת חו"י ס' ק"ז שהעיר השואל בהא דמשערין בלח בס' ניחוש שמא לא נתערב יפה וכהא דמכות הנ"ל והחו"י השיב דדוקא בדרך נפילה בלא שפיכה חיישינן משא"כ בדרך שפיכה ע"ש ובמח"כ נעלם ממנו כ הנ"ל ועי' בלחה"פ בקו"ח סי' נ"ג מ"ש בזה ועי' בתשו' ח"ס חיו"ד סי' רי"ד באמצע התשו' בזה ולכן הדבר פשוט דהבשר נאסר מן החלב אף שלא שהתה החלב שם מעל"ע וכמ"ש:
ומ"ש רו"מ מפלוגתת האחרונים אי פולט מעט מעט לענ' ד"ז תלוי במחלוקת הפוסקים בדין צונן בכסח דלהאוסרים ס"ל דפולט מעט מעט ועכ"פ משהו איכא ולכן אסור בפסח ולהמתירים ס"ל דאינו פולט כלל עד גמר מעל"ע ולכן שרי בפסח וכיון דקיי"ל להלכה דצונן מותר ממילא נשמע דלא פליט ובלע כלום קודם המעל"ע:
ומה שהקשה רו"מ דאם פולט ובולע הו"ל לאסור עכ"פ כ"כ או כ"נ י"ל דס"ל דבאמת נבלע בכולו רק בפחות מכדי נ"ט והני משהו בעלמא:
ומה שהקשה בכתובות כ"ב דפריך לרבא דאמר גרושה יכולה להכחישו מהא דרה"מ דהאשה שאמרה לבעלה גרשתני דנאמנת וע"ז תמה מנדרים צ"א דרבא גופ' חולק שם על רה"מ ואמר זמנין דתקיף לה מבעלה ומעיזה ואין נראה להגיה שם רבה אם כי מ"ש רו"מ מהא דא"א מעיז בפני בע"ח אין כל העזות שוים כנודע אבל בכ"ז קשה להגיה:
ולענ"ד עפמ"ש רש"י גיטין כ"ט ע"א ד"ה דכ"ע דמדאמר ר"י זימנין דגיטא נמי לא הוי משמע דרוב פעמים הוי גיטא וכו' ע"ש ומבואר דלשון זמנין משמע רק ע"צ המיעוט דלא שכיח ועי' בתשו' רדב"ז סי' תמ"ח שכ"כ מסברא בהא דזמנין דמתרמי ביה"ש ותמה מזה על הרמב"ן ובאס"ז כתובות כ' דחה ד' רדב"ז ובמח"כ נעלם ממנו ד' רש"י גיטין הנ"ל ועי' בט"ז יו"ד סי' ט"ז ס"ק י"ג שכ' דזמנין הוי רק ספיקא ובסי' רנ"א סק"א כ' דמשמע רק פעם א' ועי' בחי' הגרשוני ובברכ"י שם וכיון דזמנין הוי רק מיעוטא א"כ א"ש דודאי התם לענין אם האשה נאמנת להנשא כמ"ש הר"ן שם סובר רבא דלא תנשא דזמנין מעיזה וכבר כ' התוס' בבכורות כ' ע"ב וברא"ש פ"ב דקידושין סוס"י כ' דהא דבמשאל"ס לא תנשא אף דהוי מיעוטא דל"ש מ"מ משום חומר א"א חיישינן למיעוטא וע"ע ברא"ש פ"א דחולין ד' י"ב ויבמות קי"ט בזה ועי' תוס' יבמות ל"ו שכ' דהוי מיעוט המצוי אבל כבר הבאתי בשם תוס' בעצמם והרא"ש להיפך ועי' בהגמ"ר כתובות סי' ש"ח בהא דרוב ולד מעליא ג"כ היפך ד' תוס' יבמות שם ועי' במרדכי חולין סי' תקצ"ב ג"כ בזה וכיון דמשאל"ס חיישינן למיעוטא משום חומר א"א ה"נ נאמרה גרשתני לא תנשא לרבא וא"כ בהא דכתובות דקאמר ר"י דאם נשאת תצא שפיר פריך גם לרבא דהא גם במשאל"ס אם נשאת לא תצא דבדיעבד לא חיישינן למיעוטא גם בחומר א"א וה"נ בזה משום חשש מיעוטא דמעיזה לא תצא וא"ש ולק"מ. וח"א העירני די"ל דבתרי ותרי דמרעי לחזקה שוב ל"ש סמל"ח וכיון דזמנין הוי רק מיעוט בלא"ה ניחא:
ומה שהקשה על ד' הח"ס סי' רע"ז בנתערב ס"ת שי"ב טעות דיש להקל משום ס"ס ותמה רו"מ דהא בדשיל"מ ל"מ ס"ס וה"נ יוכלו להגיה הספר הנה המעיין בח"ס שם ימצא דהקיל רק באין פנאי להגיה אם לא שיתבטל עי"ז ממצות קרה"ת דאל"כ האיכא לברורי ע"ש א"כ כיון דיתבטל ממצוה ל"ה דשיל"מ דלא גרע הפסד מצוה מהפסד ממון וכמ"ש התוס' מנחות ס"ח ע"א ד"ה אבל לא גודשים יע"ש בסוה"ד. וגם בלא"ה י"ל דצריך הוצאות לשכור סופר ובקי ובכה"ג ל"ה דשיל"מ כנודע וז"פ. וז"ז אין פנאי להאריך. ואחר הימים מצאתי בס' חמ"ד ה' תערובת סי' כ"א שהעיר בספק של השואל והביא ג"כ מהרא"ש הנ"ל ואח"ז פקפק מד' הר"ן וגם צידד די"ל דהחלב מקרר המים ולפ"ז י"ל דיש חילוק בין אם החלב יותר מן המים או רק מיעוט. שוב אחר זמן רב מצאתי בספר נ"ז בשו"ת שבסופו סי' ו' שנשאל בקושי' הנ"ל ונדחק בישובו ולפענ"ד כמ"ש: