שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן לא
להרב המופלג מו' חיים רוזינבערג נ"י דומו"צ דק' קפיטשינץ בהרב מ' שמעון אב"ד דשם.
בדבר השאלה שנאפה בתנור הרבה חלות ונשפך רוטב תחת א' מהם ולשיטת הש"ך יש לאסור כולם אך לפ"ד הכרו"פ הוי נ"ט בר נ"ט וכ"פ בישוע"י וב"א ורו"מ כ' דכיון דגם שמן אינו יוצא מכלי רק כ"ק כמ"ש המג"א תנ"א כמ"ש בדג"מ סי' ק"ה בשמו ודלא כש"ך אם כן לא נאסר שאר הפת רק כ"ק א"כ כיון דבדיעבד מותר כמ"ש בסימן צ"א ובנ"ד הקליפה רק חומרא דהא ספק אם מפטפט וגם הוא רק מדרבנן א"כ שוב מותר לאכול עם בשר דאין לחוש שמא יאכל עם חלב וכמ"ש בסי' ב' וט"ז רסי' צ"א. הנה יפה כ' רו"מ וגוף ההערה כבר נאמר עם הספר שו"ת פ"א הובא בפ"ת. אבל לענ"ד א"צ לזה דכיון דנאסר רק כ"ק אם כן שוב הוי דבר מועט ומותר דדוקא בפת מרובה אסור משום גזירה משא"כ בזה דנאסר רק כ"ק הרי הקליפה בודאי הוי דבר מועט וגם בגוף הדין יש להקל כהכרו"פ והג' אהעו"ז וכ"פ הב"מ ואם כי בשו"ת הש"מ סי' ל"ה מחמיר בזה בדרבנן שומעין להקל. ובגוף ד' הש"ך ומג"א הארכתי בתשו' לק' זאלישטיק הרבה ושם הבאתי גם דברי הד"ח על הרא"ש פג"ה אות ק"ג ונעלמו דבריו מן האחרונים ומבואר שם דבשמן אוסר עד ס' והבאתי כמה ראיות לדבריו:
ומ"ש מהא דהוי סחי"ד יעיין בש"ך סי' ק"ד סק"ד ובתשו' ח"ס חחו"מ סי' ר"ו מ"ש בזה ועפמ"ג בא"ח סי' תס"ז בא"א ס"ק ל"ו בדין בעי' אי מפעפע דגם בדרבנן אין להקל בזה דלא פלוג:
ומה שנסתפק בדין ה' אנשים שאפו לחם יחד על דעת לחלק אחר אפי' ונשפך רוטב תחת כל הפת אי נימא דכיון דלגבי כל א' הוי דבר מיעוט שרי או דנימא דכיון דבשעת אפי' הוי הרבה כבר נאסר ודמי למ"ש האחרונים לחלוק על הכר"ו בשם גדול א' לחלק להרבה בע"ב דאסור דכבר נאסר. לפענ"ד הדבר פשוט דבכה"ג לא גזרו דאפי' גבי חלה קיי"ל דאם עשה העיסה ע"מ לחלק בלישה פטור ובנ"ד דכל האיסור רק שמא יבא לאכלה בטעות והרי בשעת אכילה כבר יחלוקו ביניהם ויהי' לכל א' פת מועט וז"פ מאוד. שוב מצאתי בכתבי הד"ק ז"ל שכ' וז"ל של הרבה בע"ב בתנור א' כיון דלכל או"א רק ליום א' קיל ומסברא כל או"א כפי נפשות ביתו ליום א' משערינן עכ"ד ואולי כשניכר גם מתחלה חלק כאו"א מיירי אבל לענ"ד דבכל גווני יש להקל. ומה ששאל בצוה"פ שהקנה קצר אם מותר לחבר בראשו מן הצד חתיכת קנה וליתן החבל על ראש קנה המחובר אי נימא דכיון שהוא נותנו על הקנה הזה המחובר הוי צה"פ או נימא דכיון שקנה זו מחובר מן הצד הו"ל צוה"פ שעשאה מהצד. הנה מדברי התוס' בזבחים דף ס' ע"א באמצע הדיבור במש"ש וז"ל ועוד דשער החצר לא הוי צוה"פ שהכלונסות הוי על הווין שקבועים בעמודים מבחוץ ואמרינן התם בפ"ק ציה"פ שעשאה מן הצד לא עשה כלום עכ"ל ומבואר דאע"ג שהכלונסות הוי מונחים על גבי הווין מ"מ כיון דהווין הוי מהצד הו"ל צוה"פ שעשאה מהצד ומזה יש להוכיח לענין הטעלעגראפין דהיכי שהקנים משוכים ע"ג השפופרת הדבוק מן הצד ולא ע"ג העמודים דהו"ל צוה"פ מהצד וד"ז נעלם מכמה מחברים וא"כ ה"נ בנ"ד וע' באהעו"ז סוס"י שס"ב במש"ש בכונת המרדכי בנעץ יתידות בעיקום דיש קצת ראי' לנ"ד ומ"ש רו"מ מד' הפמ"ג סי' שס"ג במש"ז סקי"ט בדין מסמר התם מיירי בתוחב מסמר למעלה ע"ג העמוד בראשו משא"כ בנ"ד:
ומה ששאל בראובן שנתחייב ליתן לאדון איזי סך כל שנה כל ימי חייו עבור איזו קנס ויען כי הוא לא הי' בטוח לזאת נתן ר' לש' סך ששה מאות ר"כ באופן שיתחייב הוא ליתן להאדון כל ימי חיי ר' סך הנ"ל וכן עשה וכבר שילם כן קצת שנים ועתה מחל האדון הקנס לר' ועתה תובע ר' את ש' שיחזור לו מותר המעות ורו"מ הביא מסי' של"ד ס"ב וסי' קע"ח ח ס"א וסי' קפ"ג ס"ט והעלה דש' זכה בהמתנה בתורת הפקר והביא מסי' רנ"ו וגם בנ"ד כבר הפקירו ר' ולענ"ד הדין פשוט דזכה ש' בזה דכיון דכבר נכנס ש' בחיוב זה להאדון א"כ מה שמחל האדון גר' אכתי אין שום זכי' לר' בזה כיון שהמעות המשועבד לאדון הוא ביד ש' והאדון כבר נסתלק מזה א"כ זכה ש' במה שבידו וה"ז דומה להא דמבואר בסי' קצ"ד ס"ב בהגה עכו"ם שהי"ל משכון או פקדון ביד ר' ונתנו לש' בשטר דזכה ר' במה שבידו דמיד שנתן העכו"ם לשמעון נסתלק העכו"ם ושמעון לא קנה עד דמשך והוי כהפקר וזכה בו ר' כזוכה מן ההפקר וע"ש בסמ"ע סקט"ו ועי' תומים סי' קכ"ו סוס"ק כ"ז וא"כ ה"נ בנ"ד אף דהאדון וויתר החוב רק עבור ר' מ"מ זכה בו שמעון במה שבידו ועי' בב"מ ליו"ד סוס"י קע"ז אי איכא בזה חשש ריבית וסיים שם דכיון שנעשה דרך מקח וקרוב להפסד אם יחי' הרבה ולריוח אם ימות בקרוב שרי ע"ש ועי' ביו"ד סי' קס"ו ס"ג בהגה וס' קע"ז סי"ג ודו"ק ועכ"פ כיון דהוי דרך מקח והחיוב חל רק על ש' נגד העכו"ם א"כ אטו עדיף המחילה מנתן לו זאת במתנה גמורה דכ"ז שלא נעשה קנין המועיל זכה בו ש' ומכ"ש בנ"ד שהי' רק דרך מחילה ואף דמחילה א"צ קנין היינו דכיון שהמעות המשועבד הוא בידו זכה בהם משא"כ בנ"ד שהמעות המשועבד הוא ביד שמעון. ולכן הדין פשוט כמ"ש רו"מ: