אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן כט

סימן כח

עוד להנ"ל

ומה ששאל בדין מי שנסתפק אי בירך ברהמ"ז אי נאמנת אשה לומר שבירך כיון דהוי נגד חזקת חיובו והנה אמת נכון הדבר כי הגאון מהרש"ק ז"ל חידש ד"ז לענין עדות אתרוג המורכב ועי' בס' נחי"ע להה"ג מליסא בשו"ת של נכדו בעל חסל"א סי' א' שהאריך להשיג עליו דהוי רק כמברר שזהו אתרוג הכשר ובנ"ד ל"ש זה וגוף סברת חזקת חיוב נובע מתשו' הרשב"א שתי' ד' רמב"ם דסובר סד"א לחומרא רק מדרבנן והקשו דא"כ איך דייק מרישא של עולה דאזלינן בת"ר ותי' דהתם אתחזק חיובו להביא קרבן ועי' פליתי סי' ס"ט סק"י שהעיר בסברא זו בהא דספק קרא ק"ש ועיי' פמ"ג מש"ז או"ח סימן תקצ"ה הבליע ברמז סברא זו וגם בשו"ת רע"א סוסי' כ"ה העיר בזה ואני במק"א דנתי דלענין עדות מורכב כיון דהעיד קודם יו"ט דאכתי לא חל חזקת חיוב ונתקבל עדותו שוב נאמן גם אח"כ וכמ"ש כה"ג הרמב"ם פט"ז דסנהדרין ועי' נוב"י מ"ק יו"ד סי' ס"ה לענין חזקת עירוב כה"ג דקודם שבת לא חלה החזקה ע"ש ובזה ישבתי ד' רש"י סוכה ל' גבי הנהי אוונכרי שכ' דשמא מישראל ותמהו כולם דהא גם גז"ע אסור מה"ת ונראה דהא תוס' הקשו בהא דמשני שינוי החל"ב הוא דהא מדרבנן קני ותי' דמ"מ מדאורייתא לא קנה ונודע מ"ש הרשב"ץ הובא בא"ע סי' מ"ב דלגבי דרבנן שוב מהני קנין דרבנן והפמ"ג באו"ח סי' שד"מ כ' דבספק עשה לכ"ע ספיקא דאורייתא מדרבנן א"כ אי רק משום חשש גז"ע דהוי רק עשה דוחשב עם קונסהו וסד"א בעשה רק דרבנן שוב הדק"ל דהא גם שינוי החל"ב קנה דרבנן ומה משני הש"ס ולכן הוצרך רש"י לומר דמישראל נינהו אך הרי איתחזק חיובא ובכה"ג סד"א לכ"ע לחומרא גם בעשה ולפמ"ש ניחא דקודם יו"ט אכתי ליכא חזקע חיוב והואיל ואשתרי אשתרי:

אך בנ"ד נראה דכיון דגם בלא עדות האשה כבר איתרע החזקה ובא לידי ספק שוב ע"א נאמן וכמ"ש הפ"י בקידושין ס"ג ובקו"א שם סי' פ"ע ובתשו' נוב"י מ"ק חא"ע סי' ל"א ובמה שחידש הל"ש דאשה אינה נאמנת באיסורים כבר דחיתי דבריו בתשו' א' לק"ק אוזיראן והבאתי ראיות ברורות להיפך והבאתי מדברי הב"ש בא"ע סי' ד' סק"ס וד' הפ"י בקידושין ע"ג שדחה ד' הב"ש ואני הבאתי מתשו' הרשב"א ח"א סי' ת"ל דמפורש כפ"י ועוד מכמ"ק ואכ"מ:

ומה ששאל ברוחץ ידיו בבוקר במרחץ ג"פ אם עולה לנטילת שחרית שלא יצטרך בצאתו ממרחץ רק נטילה פ"א כדין יוצא ממרחץ או נימא דכיון דנוטל במקום שצריך ג"כ נטילה הו"ל כלא נטל כלל. הנה אם הוצרך מקודם ליטול ידיו ג"פ י"ל דלא חל כלל טומאת מרחץ על טומאת בת מלך וכהא דמנחות כ"ד דטומאה קלה על טומאה חמירא שבע לה טומאה וע"ש בתוס' ואי נימא דמתלי תלי וקאי וכשפקע טומאה ראשונה חלה שניה א"כ שוב מהני נט"י ג"פ לראשונה דכל זמן שלא פקע ראשונה לא חלה שני' רק היכי דחל עליו מקודם טומאת מרחץ כגון שישן במרחץ בזה יש מקום לספקו ויש להביא ראיה מהא דזב שראה קרי וכו' דסופ"ג דברכות דמהני טבילה לטומאת קרי גם בעודו טמא משום זיבה עד ז"י מ"מ כיון דלגבי ד"ת ליכא איסור בזב מהני טבילה וה"נ בזה מהני רחיצה ג"פ ועיי' זוהר ר"פ וירא בפסוק וישא עיניו וירא וכו' דף ק"ב ע"ב להיפך וכבר עמד רי"ע ע"ז וצ"ע ואף שיש לפקפק מ"מ כיון שגם מסברא הדבר פשוט דמהני וגוף טומאת מרחץ אין לו יסוד בש"ס יש להקל ועיין כריתות ח' סוע"א ועיין בכורות כ"ז סופ"ב ורע"ב בזה דמוכח ג"כ כן ועי' מגילה ח' ע"א ורש"י ד"ה לכשיפסות מזובו וכו' דמוכח ג"כ דאין טומאה א' מעכבת חברתה וע"ש לענין זב ומצורע ועיין זבחים צ"ג נדה מזין עלי' והיא טהורה ועיין ברא"ש סופ"ה דע"ז. ומה ששאל בדין ראיית נגעים אי מהני בקיבל עליו כהן קרוב הנה הב"ש בא"ע סי' קס"ט סק"ב הביא בשם תה"ד דבאיסורא ל"מ קיבלו עליו קא"פ ע"ש וע"ש בישי"ע מ"ש בזה וגם מסברא הרי השע"מ בח"מ סי' א' העלה דבדיני קנסות כיון דמרשיע א"ע פטור ל"מ בזה קיבל עליו קא"פ ע"ש וא"כ ה"נ בנגעים כיון דאינו רואה נגעי עצמו ה"נ ל"מ קבלת קא"פ ובשלמא בממון כיון דהודאת בע"ד לחייב א"ע מהני ה"נ מהני קיבל עליו דיין או עד ומשא"כ בנגעים וכה"ג לא איתקש נגעים לריבים כמו דלא מהני ראיית עצמו בנגעים ועיין כה"ג בקידושין ס"ה בהא דיליף דבר דבר מממון וגם יש להביא ראיה מש"ס דזבחים ק"ב מי הסגירה אהרן קרוב היה וע"ש בתוס' ואי מהני קבלה הרי י"ל דמרים קבלה ע"ע שיראה אסרן ויסגירה ובע"כ כמ"ש ועיין כה"ג גיטין ס"ד ותוס' ד"ה שאני ממון וכו' סברא כזו ממש ע"ש:

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה