אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן כח

סימן כז

עוד להרב הנ"ל

ובדבר מה ששאל בדין אין מוכרים ס"ת וכו' אי הוי מה"ת או רק מדרבנן ואם הלוקח עובר בלפ"ע. הנה ודאי המוכר ס"ת שאין לו אחרת סרי מבטל המ"ע של כתיבת ס"ת בידים והוי איסור תורה אבל ביש לו אחרת הוי רק מדרבנן מש מסים ביזוי מצוה ועי' במה"פ על הירושלמי סופ"ג דביכורים וע' בר"ן פ"ג דמגלה בהבעיא דמכירת ישן ליקח חדש אי דוקא בדאיכא חדש לפנינו דהרי"ף מסתם סתים דבכל כה"ג מנקיט לחומרא עדיף ואי הוי מה"ת הרי הו"ל למימר דכל בעיא בדאורייתא להחמיר ובע"כ דכיון דאינו מתבטל מן גוף מ"ע כיון דקונה חדש רק דהוי ביזוי מצוה ועי' בר"ן שם מ"ש ע"ד רמב"ן בדין מכירת ביהכ"נ אי הוי משום ביזוי מצוה וע"ש באורך ועכ"פ בכה"ג הוי רק מדרבנן. ואם הלוקח עובר בלפ"ע הנה במרדכי הלק"ט הביא בשם ר"י בהא דקונה ס"ת כחוטף מצוה ובהגיהו כאילו כתבה משום דאינו מחסר את חבירו מצוה ואדרב' מצילו מאיסור משהה ס"ת שאינה מוגה ע"ש ונראה דבקונה ס"ת בלא הגיהו דהוי כחוטף מצוה היינו משום דמחסר את חבירו מצוה והיינו דודאי ליכא משום לפ"ע דהוא רוצה לזכות את נפשו בקיום המצוה וחייו קודמים ואם מחסר את חבירו ממ"ע הרי ממלא את נפשו בקיום המצוה ועי' שע"ת א"ח סי' תפ"ה בענין זה ובזה נראה במה שמסתפק המש"ז סי' קי"ג ס"ק ז' בדין מכרו הס"ת דכפרים במזיד אי המכר בטל אי דמיא למקח שנעשה באיסור דח"מ סי' ר"ח ע"ש ולפמ"ש נראה דכיון דהלוקח לא עביד איסורא לא נוכל לבטל המקח וכמ"ש בשו"ת פמ"א ח"א סי' ל"ד דבכה"ג דאין הלוקח עושה איסור ל"ש דין אעל"מ והביא ראיות לזה ע"ש וה"נ בזה.

ואמנם בגוף הדבר אי במוכר ס"ת מבטל המ"ע של כתיבת ס"ת הדבר תלוי במ"ש הת"ח דבמקדיש ס"ל מבעל מ"ע ואני מצאתי בשו"ת גו"ר הספרדי חלק חו"מ כלל ג' סי' י"ז שהביא כן בשם תשו' מהרש"ך ח"ב סי' ח' וגם הוא הסכים כן וגם בחי' מהר"ל מפראג על טיו"ד פסק כן אבל בס' תורת נתנאל מבעל ק"נ פ' יתרו דחה ד' הת"ח וכ' שכל העולם נהגו דלא כהת"ח וכן עיקר ע"ש וא"כ גם במכירה אינו מבטל המ"ע דמה לי מכירה לגבוה להקדש או להדיוט וכדאי' כה"ג בב"ק ע"ו ובפרט דהקדש בזה"ז דינו כהדיוט ועי' חו"מ סי' צ"ה וכמה דוכתי. ועי' בפ"ת בשם בני יונה דגם בנשרף דעתו נוטה דיצא י"ח אבל במח"כ נעלם ממנו דברי הרמב"ן בת"ה שהובא בב"י ש"מ שכ' וז"ל כשם שקורעין עלי' כך קורעין על מקיימי מצותי' שבשריפתה אובדין מצות כתיבתה ובמיתת עושי' אובדין וכו' ע"ש אך במ"ש בדין נאבדה יש לדון קצת ממ"ש בתוסי"ש יומא ס"ה דאבודה לא הוי דחוי שלעולם ראוי אם הי' בעין לפנינו ויעיין ש"ס דתמורה כ"ב סוע"א דחוין לחוד ואבודין לחוד מ"ע אבודין דעתי' עליהון דלמא משתכחין וכו' ויש לחלק וקצרתי ועכ"פ אי נימא דבמכירה אינו מבטל המ"ע בע"כ ליכא בזה איסור רק משום ביזוי מצוה ונוגע בכבוד ס"ת וזהו רק מדרבנן:

מה שהקשה בדברי תוס' זבחים כ"ד ע"א ד"ה הואיל ורצפה מקדשת שר"ל דכ"ש היינו בגכ"ה ומשם נלמד דין חציצה וע"ז תמה דהא בדף י"ט בעי רבא נכנס רוח בבגדו מהו ובזה ודאי דליכא חציצה ובע"כ דשא"ה דבעי' על בשרו דוקא וגם מהמל"מ פ"ב מעיה"כ דעלה ונסתפג משום דהמים חוצצים והא דבר לח אינו חוצץ ובע"כ כמ"ש א"כ אין ראי' מבגכ"ה עכ"ד:

והנה בדברי מל"מ הנ"ל כבר העיר הברכ"י באו"ח סי' כ"ז מהא דדבר לח אינו חוצץ והעלה כדברי רו"מ דהתם בעי' על בשרו וזה בעיית רבא נכנס רוח מהו דבעי אי טעמא משום חציצה לבד או דבעי על בשרו דוקא ע"ש. אך דמ"מ כונת התוס' דכיון דתדר"י יליף הכא במה מצינו רצפה מכ"ש הואיל ושניהם מקדשין א"כ כמו דבבגכ"ה כל דבר חוצץ ה"נ י"ל גבי רצפה אך לפ"ז אמאי דבר לח אינו חוצץ ברצפה ותיפשוט בעיית רבא לעיל י"ט דרוח אינו חוצץ מהא דתדר"י. אך באמת אין ד' המל"מ מוכרחים כלל די"ל דרוח גרע ממים לחים דהתם הבדילתו מבשרו וכמ"ש רש"י זבחים י"ט שם משא"כ בלח נוגע בבשר ומלבד זה י"ל דהכא תליא אי דרך שירות בכך דהא גם ברצפה היכי דאייר חוצץ פסול דאין דרך שירות בכך כדאי' בזבחים כ"ו ע"א ועי' מנ"מ פי"א משגגות מכמה דוכתי בענין אי אויר עזרה כעזרה דמי וגם ע"ג רגל חבירו דפסול מבואר בתוס' זבחים ק"י דהוי משום דאין דרך שירות בכך [יעיין בברכ"י או"ח סי' ע"ה מ"ש בדברי תוס' הנ"ל ובענין אי מב"מ חוצץ] גם הא דהכניס ידו בתוך חיקו דזבחים י"ט י"ל ג"כ דטעמא משום די"ל דאין דרך שירות בכך דאל"כ מב"מ מ אינו חוצץ וא"כ ד' תוס' נכונים דשפיר דמי רצפה לבגכ"ה והא דגבי רצפה דבר לח אינו חוצץ היינו באמת משום דשבח הוא לבני אהרן וכו' והוי דרך שירות בכך ועי' במג"א סי' קס"א סק"ז ובמחה"ש שם מ"ש ע"ד השבו"י ח"א סי' ס"ט ועי' בסד"ט סי' קצ"ח ס"ק נ"ב באורך ע"ד שבו"י הנ"ל:

ובזה י"ל גם ד' מל"מ דס"ל דכמו דבנכנס רוח חוצץ ובע"כ משום דאין דרך שירות בכך ה"נ במים לחים דלא גרע מרוח ובפרט דכן רך כל הרוחצים להסתפג ועי' בש"ס דשבת קמ"ז וא"ח סי' ש"א סמ"ח.

ומה שנסתפק בקרבנות הכשרים שלא לשמה אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אם הם מקרבנות שב"ד ממשכנים עליהם אי גם בכה"ג ממשכנים. הנה במל"מ פ"ז מחובל ומזיק הקשה בהא דהכהנים שפגלו במקדש דחייבים אמאי נקט שפגלו דוקא ולא נקט שהקריב שלא לשמה ותי' דכיון דהקרבן כשר רק דבעלים לא קיימו מצוה מהמובחר פטורים וכהא דב"ק ע"ח גבי גנב כבש ע"ש ואי נימא דממשכנים א"כ הפסידוהו ממון גמור והד"קו המנ"מ לדוכתי' ובע"כ דבכה"ג אין ממשכנים ובאמת שהפ"י בב"ק ה' כפי מה שרצה להגיה ברש"י שם דגם בשחט שלמים לשם חטאת חייבי' לשלם יהי' מוכח להיפך דגם בכה"ג ממשכנים אבל באמת קשה להגיה הס הספרים והעיקר כפי' א' שכ' הפ"י שם וכמ"ש בתשו' ח"ס ח"מ סי' ר"ד וע"ש ותבין וא"כ דברי מל"מ נכונים ומוכח לפשוט ספיקו של רו"מ. ויען כי אין הדברים נוגעים להלכה נחוצה רק לה להלכתא דמשיחא אקצר:

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה