שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כו
ב"ה ס' קרח ג' תמוז תרמ"א א בוטשאטש. להרב החריף ובקי מו"ה יחיאל מיכל הלוי רוזענבלוט ני' מסטריסוב.
מכתבו מגלה עפה הגיעני וע"ד השאלה באשה אחת שנשאת לבעל והי"ל כמה בנים עמו ומת בעלה וישבה בכפר ב' שנים ולא נשמע עלי' מעולם שום דופי ואח"כ נשאת לאיש אחד מק"ק העליטש ביום ח' כסליו והי' חופת נדה ובחצי חודש טבלה ולפי דברי' נתעברה אז תיכף ובכלות ד' שבועות נפל קטטה ביניהם ושם לה עלילות דברים שהעובר שתילד אינו ממנו אבל אנשי העיר לא האמינו לו מפני חזקת צניעותה וכשרותה והבעל עזב אותה והלך למקום אחר והשנה היתה מעוברת וילדה ביום ט' באב (היינו ט' חדשים פחות שבוע) ואח"כ עמדו לדין לפני הרב דק' העליטש והוא עמד בדיבורו ולא היה שום גמר ביניהם והבעל הרחיק נדוד ואח"כ נודע שמת בק' קאלימייא וכעת האשה רוצה להנשא לכהן והנה יש בזה להסתפק אם האשה צריכה חליצה ואם מותרת להנשא לכהן ואם הבן כשר לבא בקהל. והנה רו"מ האריך להכשיר הבן משום דהיתה דרה בכפר שרובה עכו"ם (וקייל דעכו"ם הבא על ב"י הולד כשר אפילו בא על א"א כמ"ש בס"ד סי"ט א"כ ה"נ יש לתלות ברוב עכו"ם ואף דקיי"ל דנאמן אדם לומר בני זה ממזר וכמ"ש בסי' ד' סכ"ט וה"ה באמר בני זה אינו ממני ע"ש מ"מ היינו היכא דאם אינו ממנו ממילא הולד ממזר משא"כ בדאיכא רוב עכו"ם תלינן בעכו"ם ואף דב"ש שם ס"ק י"ב תלי לה בפלוגתת רמב"ם וטור הרי המבי"ט בשניות חא"ע סי' ט"ו ותשו' רע"א סי' צ"ט ק' ובפרט בסי' ק"ו וגם בנוב"י סי' ז' כמ"ש הפ"ת שם ס"ק ל"ט בשמם דחו כולם ד' הב"ש והעלו דתלינן בעכו"ם ואף דבחד רובא בעינן עכ"פ טענת ברי ובנ"ד מה שהאשה טוענת ברי שהוא מן הבעל הרי בזה הבעל נאמן ועיין כתובות י"ד ותוס' שם ד"ה חדא ועוד מ"מ י"ל עפמ"ש בהפלאה שם ט"ו ע"א דהיכי דאומרת ברי רק שאין מאמינן לה תלינן דכל דפריש מרובא פריש וכו' והאריך בזה. גם צידד די"ל דגם טענת הבעל מיחשב השתא לספק שמא הי' חוזר בו ע"י אמתלא וכמ"ש בתשו' רמ"א והובא בחוו"ד סימן קפ"ה ס"ק דהיכי דיכול לחזור בו ע"י אמתלא הוי התראת ספק ואינו לוקה ואף דבהפלאה כתובות כ"ב העלה דבב"ד ל"מ אמתלא הרי בשו"ת רע"א סי' פ"ה וסי' ק"י מבואר להיפך ובפרט שלא אמר כן בתורת עדות רק לפטור א"ע נגדה ממזונות ואף דהוי לאחר ל' יום דל"מ אמתלא כמ"ש בא"ע סי' י"ט י"ל דבנ"ד שלא נתקבלו דבריו בפני העולם כלל שהאשה היתה מוחזקת בכשרות בעיני העולם מהני שפיר אמתלא והביא מהראב"ד פח"י מאי"ב ובאה"ע סי' ו' וב"ש שם ועי' בש"ש ש"ו פ"ה מ"ש בשם חכמי פרובונציא אך בנ"ד יש לסמוך בצירוף ד' רש"י ובעה"מ דבחד רובא סגי גם בלא ברי דידה ועיין בש"ש שמעתא ד' פי"ב ובצירוף ד' הש"ג פע"י שרמז הב"ש סי' ד' סקמ"ה ולשיטת ר"ת אינו נאמן אלא היכי דאיכא צד הכרת בכורה ולשיטת תוס' רי"ד היכי דאמו מכחישתו אין הבעל נאמן ולשיטת רמב"ן בספר ת"א יבמות מ"ז דהיכי דהאם לפנינו כשם שאינו נאמן לאסור את האם אינו נאמן גם על הבן וכמ"ש גם בתשו' רע"א סי' קכ"ח לצרף ד' קצת פוסקים הנ"ל לס"ס. גם י"ל לפמ"ש בד"מ בשם מהרי"ו וב"ש סקמ"ג י"ל עוד ס"ס שמא קודם נישואין נתעברה ושמא מעכו"ם א"כ יש להתיר להבן לבא בקהל וגם בת בנו לא תהי' פגומה לכהונה כדין עכו"ם שבא על ב"י דכבר כ' בתשו' בר"א חא"ע סי' ב' וסי' ה' בשם רשב"א יבמות דדוקא בתו פסולה ולא בת בנו וכן הוא ביש"ש גם הבר"א העלה כן לדינא והסכים עמו הגאון בעל תפ"צ ע"ש עכתו"ד רו"מ. והנה מ"ש דתלינן ברוב עכו"ם רק דחד רובא ל"מ בלא אמירת ברי יש לי לדון עפימ"ש בתשו' א' להרב אבד"ק סטאראזינין דיש לדון לפימ"ש בתשו' משפטי שמואל שהובא בכנה"ג סי' ו' דכמו דתרי רובי מהני ליוחסין ה"ה תרי חזקות וא"כ ה"ה רוב וחזקה וכמ"ש במהרש"א כתובות ט"ו בתוס' ד"ה וליוחסין וגם הבאתי מהגמ"ר סוף חולין דמבואר דרוב וחזקה דמי לתרי רובא ע"ש וגם י"ל דכל טעמא דליוחסין בעינן תרי רובא משום דע"י חומר יוחסין חיישינן גם לדידן למיעוטא כמו לר"מ דחייש בכל מקום למיעוטא אבל ברו"ח דגם ר"מ מודה דלא חיישינן למיעוטא ה"נ לדידן ביוחסין. א"כ לכאורה לפ"ז תקשי דבכל רובא לבד יועיל בצירוף חזקה דאשה בודקת ומזנה וט' בב"ש סי' ו' ס"ק ל"א ועיין נוב"י מ"ק א"ע סי' ז' דנהי דהש"ס קאמר דל"ש חזקת בודקת היינו לר"י אבל לדידן דקיי"ל כר"ג שפיר אמרינן חזקה בודקת א"כ שוב איכא רוב וחזקה ועיין בשו"ת גא"י חיו"ד סי' ז' באמצע התשו' מ"ש בזה וביארתי דטעמא משום דהיכי דאין האשה אומרת לכשר נבעלתי איכא הוכחה להיפך ואיתרע חזקת בודקת דאל"כ הו"ל לטעון כן וכמ"ש התוס' בכתובות ט' כה"ג לענין מוכ"ט וע"ע בתוס' יבמות קט"ז כה"ג לענין חששא דגמלא פרחא ועיין תוס' שבועות מ"א ע"ב ד"ה כל האומר וכו' ג"כ כה"ג ועיין תשו' ח"צ סי' ל"א לענין שינוי השם שכ' כה"ג ולכן בעינן תרי רובא והא דבאלמת וחרשת בעי' ב' רובא אף דליכא הוכחה מדלא טענה כבר כ' הנוב"י שם סימן ז' הנ"ל דהתם ל"ש כלל חזקת בודקת ולענ"ד יש סמוכין לדבריו מתוס' ע"ז כ"ג ע"א ד"ה ותו לא מידי בשם ירושלמי דגם חרשת מרמזת וכסברת נוב"י שם ע"ש ותבין ומעתה לכי"ז שהיא אומרת שהוא מבעלה אלא דאינה נאמנת אבל עכ"פ ליכא הוכחה מדלא טענה דלכשר. נבעלה שהרי היא רצתה לנקות א"ע ולהכשיר גם את בנה שהוא מבעלה באופן שא"ב גנאי כלל ולפי דבריו לא זנתה כלל א"כ שוב איכא רובא וחזקה ומהני גם בלא ברי שלה:
עוד יש לי לדון דגם להסוברים דנאמן על בנו בכל גווני הרי בשי"ק על הירושלמי פ"ד דקידושין ה"ז העלה דביש אשה לבנו אינו נאמן גם על בנו וגם רו"מ הביא בשם הרמב"ן דהיכי דהאם לפנינו דמי ג"כ ליש בנים לבנו וא"כ י"ל דגם להחולקים היינו מדין הש"ס דנאמן הבעל לומר שראה שזנתה אשתו דשאחד"א וא"כ הרי לגבי עצמו נאמן באמת גם על אשתו ולכן נאמן גם על הבן ולא לבני בנים דשאחד"א הוא ג"כ מטעם נאמנות על עצמו אבל בזה"ז דקיי"ל דכיון דאיכא חדר"ג אינו נאמן בזה כמ"ש הרמ"א סי' קע"ח ועי' תשו' רמ"א סי' י"ב ונוב"י מ"ת סי' י"א א"כ י"ל דלכ"ע כיון דאינו נאמן על אשתו א"נ על הבן ואולם י"ל דמ"מ נאמן על בנו לומר שאינו ממנו דהיא אינה נאסרת דשמא לא תחתיו זנתה ושמא באונס וכמ"ש בסי' ס"ח ס"ז וכיון דאין נ"מ נגדה שוב לכ"ע נאמן על הבן ובפרט לפמ"ש החמ"ח שם דבזה"ז שמקדשים תחת החופה ודאי קודם קידושין זנתה וכדבריו מוכח להדיא בירושלמי פ"א דכתובות ה"א קדשה בחופה לית לן מאלין קנסיא ועיין בצי"ר שם:
ועכ"פ הבן ודאי כשר לבא בקהל מה"ט דבזה"ז בכה"ג דנ"ד ודאי דלאו תחתיו ובפרט בצירוף שאר טעמים שכ' רו"מ ובפרט דהא ממ"נ כשר דאי לאו תחתיו הרי כשר ואי נימא דתחתיו הרי לפ"ז נאסרת גם האשה עליו ושוב אינו נאמן כלל בזה"ז וכמ"ש. עוד יש לי לדון בזה דהנה בגוף פלוגתת ר"י ורבנן אם נאמן לומר בני זה ממזר דמבואר בקידושין ע"ח וב"ב קכ"ז דר' יודא יליף לה מיכיר יכירנו לאחרים ומבואר ברשב"ם שם דתיבת יכיר מיותר והפוסקים נחלקו אי הלכה כר"י או כרבנן המי' לי דהא בב"ב קמ"ב מבואר דבכור שנולד לאחר מיתת האב אינו נוטל בכורה. דיכיר שעת הכרה בעינן א"כ הרי אצטרך קרא דיכיר להך דרשא ומנ"ל למידרש דיכירנו לאחרים וגם אי נימא דתרתי ש"מ דהדרשות שקולים (וכעין מ"ש התוס' מנחות נ' ע"ב ד"ה תעשה ועיי' תוס' זבחים ד' ב' ד"ה שקולים ורשב"א ב"ק ב' וע' בהקדמת ס' נחלת שבעה בזה) בכ"ז הרי כיון דלענין בכורה דרשינן דמשנולד הוי שעת הכרה א"כ ה"נ י"ל דגם הא דיכירנו לאחרים דנאמן האב היינו משעת לידה ואילך ולא בשעת עיבור ואחר החיפוש מצאתי בשו"ת רע"א סי' קכ"ח שכ' באמת דאינו נאמן בעודנו עובר אבל הוא תמוה מאוד דברמב"ם וש"ע סי' ד' מפורש להיפך והוא מש"ס דקידושין שהביא הרא"ש שהובא בשו"ת רע"א שם ואולי קאי לשיטת בה"ג ושוב מצאתי בש"ש ש"ו סופי"א שהעיר ג"כ בזה והרגיש מהא דקידושין ובעכצ"ל דס"ל להש"ס דכיון דגם בעודנו עובר נקרא בן וכמ"ש היש"ש בפ"א דיבמות סי' ו' דהנודר שלא לשתות יין עד שיהי' לו בן דמשנתפברה אשתו מקרי בן וכמ"ש ויתרוצצו הבנים בקרבה ט"ש א"כ הוי בכלל בנו להיות נאמן עליו במה שנתנה לו סורה נאמנות ודוקא משום בכורה דטעמא משום חביבות הכבור אבתי ליכא חיבור בשטת עיבור משא"כ לפמן נאמנות. אבל עכ"פ נלענ"ד דתוך ח' יום לטיבורו כיון דאינו בכלל עובר כלל דכמיא בעלמא הוא וכמ"ש הריטב"א ונימוק"י ב"ב פי"נ והסכים עמהם הש"ך בח"מ סי' ר"י סק"ב וט' כה"ג במל"מ פ"ב מטו"מ לענין טומאת נפל א"כ בזמן הנ"ל ודאי דאין כאב נאמן כלל והנה בפ"מ סי' ל"ג סי"ב וש"ך שם מבואר דהיכי דהטיד בקורבתו גם אחר שנתרחק ל"מ עדותו דעביד לאחזוקי דיבורו וע"ש בש"ך ותומים דתליא במחלוקת הפוסקים בסי' כ"ח בהעידו שלא בפני בע"ד אם מהני עדותו שנית בפני בע"ד ע"ש. ואף דהנוב"י מ"ק חא"ע סי' כ"ז הבין בדעת הש"ך דדוקא בנפסק הדין הנה מלבד שמד' התומים ל"נ כן וט' בשו"ת הש"מ סי' ס"ה פלפול גדול בענין זה גם י"ל דדוקא בד"מ דכל העדות מתקיים רק בב"ד אז תליא בנפסק או לא אבל באיסורים דמהני כעדות חוץ לב"ד לכ"ע לא תליא בנפסק הדין וע' בשו"ת אא"ז הב"י סי' ד' דמבואר דהיכי דמהני חוץ לב"ד הוי כהעיד בב"ד והובא בקו"ע שבאה"ע סי' י"ז אות קנ"ט וזהו דלא כהח"ו סי' קפ"ה ועיי' בתשו' תמ"א ח"ב סי' קי"ד. א"כ י"ל לפ"ז דנהי דחדשה תורה דהאב נאמן מ"מ אטו עדיף עדותו מעדות ב' עדים והיכי דל"מ בעדים ס"נ באב וא"כ לפמ"ש רו"מ דבכלות ד' שבועות כבר נתהוה קטטה ואמר שהעיבור אינו ממנו וכבר נתברר דתיך מ' יום אינו נאמן כלל א"כ שוב גם מה שהעיד אחר מ' יום ל"מ כלל דעביד לאחזוקי דיבורי' ובפרט לפמש"ל דנגד האשה אינו נאמן כלל בזה"ז דחיישינן שמא ענ"ב א"כ ה"נ בזה יבכל הטעמים שכ' בשו"ת הש"מ שם לדחות ד' הש"ך ך אכתי י"ל דבנ"ד וכ"ע אי ו אמן נכה"ג. ועכ"פ לשיטת הפוסקים דס"ל דגם התם אינם נאמנים ה"נ בזה. ואולם לפמ"ש בנה"מ סי' ל"ג שם דדוקא היכא דמהני עדותו במה שאמר מקודם אז אמרינן דעביד לאחזוקי דיב ר' אבל היכא דלא הועילו דבריו מקודם כלל ל"א דעביד לאהז קי דיבורי' א"כ י"ל דבנ"ד דלא הועילו דבריו כלל מקודם לשום דבר דהא לפמש"ל האשה מותרת לו ואף די"ל דמ"מ הועיל לענין כתובה דגם באינה תחתיו כיון דזנתה קודם נישואין ל"ל כתובה כמ"ש בסי' ס"ח שם ובחמ"ח וב"ש אבל התם בכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה משא"כ בנ"ד שכנסה בחזקת בעולם ואף שלא ידע אם זנתה מ"מ יש לה כתובה וכדאיתא בירושלמי פ"א דכתובות ה"ד נשא אשה בחזקת שלא זנתה ונמצאת שזנתה אין זו מקח טעות ע"ש ועיין מהרי"ט סי' ע"ו שם ובח"ס סי' קמ"ח בזה ובתשו' ח' כתבתי ליישב עפ"ד נה"מ הנ"ל קושי' הישויע אהע"ז סי' י"ז לשיטת הסוברים דעא"נ מה"ת ומה"ט מהני גם לענין תוס"כ דאיך יפרנסו ש"ס דשבועות ל"ב ע"ב דהכל מודים בעד מיתה דפטיר כגון דאמר לדידה ול"א לב"ד וכו' בדלא אפסדה מידי דהאשה בעצמה נאמנת ולשיטת הנ"ל תקשי הא החסידה התיס"כ ואמרתי בזה עפמ"ש הנו"ב מ"ק א"ע סי' ל"ג שהעלה דגם להסוברים דעא"נ מה"ת היינו רק בעד כשר לכל מדות משא"כ בפסול וקרוב אף דלגבי עדות אשה כשר מהני רק מדרבנן וכדבריו מבואר בתשב"ץ ח"א מסי' פ"ב עד סי' ס"ה וכמ"ש בתשו' בר"א סי' ל"ט א"כ לפ"ז נראה דדוקא בהעיד בב"ד מהני מה"ת אבל חוץ לב"ד מהני רק מדרבנן ולפ"ז אם העיד חוץ לב"ד גם בחזר והעיד בב"ד ל"מ מה"ת דעביד לאחזיקי דיבורי' כיון דגם חוץ לב"ד הועיל עדותו עכ"פ להתירה להנשא וא"כ היכא דאמר לה חוץ לב"ד שוב ליכא לחייבי' קרבן שבועה דהא אין בידו לתקן עוד דגם אם יחזור ויבא לסטיד בב"ד לא יועיל כלל לתוס"כ וכמ"ש ולכן פטור לכ"ט. ובזה א"ש מה שהקשו האחרונים מדוע לא הביא הש"ס שם רק הא דתנשא ולא מייתי מפלוגתת ב"ש וב"ה אי נוטלת כתובה דהוא עיקר דלענין קרבן שבועה תליא רק אי מפסידה ממון או לא ולפמ"ש ניחא דגם באינה נוטלת כתובה כיון דכבר הועיל עדותו לאיזו דבר עכ"פ דהיינו להתירה להנשא שוב פטור מק"ש לכ"ט וגם לב"ה קודם שחזרו בהם פטור בזה והיינו דקאמר לדברי הכל סטור ובזה יש לדחות ראיית רשב"א ור"ן מהא דהכל מודים בע"מ שהוא חייב שיכולים להשביע העד מספק דהא בט"כ האשה אינה יודעת דאל"כ הא תוכל לומר בעצמה שמת מ"ע ולפמ"ש י"ל דכיון דהעד לא אמר חוץ לב"ד כלום הרי יועיל לענין תוס"כ והוא חתת וה במה שאינו מעיך ולעולם מיירי כשהאשה יודעת שיודע לה עדות ואפ"ה חייב.
ואולם בנ"ד י"ל דאם זנתה ונתעברה קודם נישואין הרי היתה מעוברת וגם היכא דנשאה בשוגג דא"צ לגרשה מ"מ עכ"פ טעון פרישה וע' בשו"ת תפ"צ סי' ח' א"כ פטור ממזונות כיון שהיא הטעתו בזה והועילו דבריו ושוב י"ל דעביד לאחזוקי דיבורי' אך לפמש"ל מהא דסי' קע"ח דבזה"ז דאיכא חדר"ג אינו נאמן כלל א"כ ה"נ בזה אך מדברי כל האחרונים ל"נ כחילוק נה"מ וכמש"ל א"כ יש לצרף סברתינו הנ"ל בנ"ד:
והנה רו"מ כ' דכמו דקיי"ל בסי' ד' סכ"ז גבי ארוסה שעיברה דהאשה אינה בחזקת זונה וכו' אפי' הוא מכחישה וכו' א"כ ה"נ לענין להצריכה חליצה והביא מדברי הב"ש שם סקמ"ד דמוכח דאם מכחישה צריכה חליצה והאריך בזה מהא דע"א בהכחשה לאו כלום וצ"ל דהאשה בחזקת איסור א"א גם לענין יבום כמ"ש מהרי"ט סי' פ"ב והיכא דאיתחזק איסורא גם ע"א בהכחשה נאמן כמ"ש בהגמ"ר דגיטין שהובא בב"י סי' קכ"ז ובט"ז וש"ך סוס"י א' בשם רש"ל ומשא"כ לענין זנות לכהונה עכ"ד והנה בגוף דין של מהרי"ט יש בזה אריכות דברים ועי' בש"ש ש"ה פלפול גדול וגם בשו"ת ב"א חא"ע סי' נ"ט האריך לדחות כל ד' מהרי"ט וגם אני בעניי הארכתי בזה בתשו' א' מכבר מכמה דוכתי מש"ס וראשונים והעליתי דלא כמהרי"ט אבל בגוף ד' הב"ש יפה הערני ח"א דכוונת הב"ש לענין לכתחלה דגם לענין זנות הוי רק הדין דלא תצא היכי דהארוס מכחישה אבל לכתחלה לא כמ"ש הב"ש ס"ק מ"ז וה"נ צריכה חליצה לכתחלה ואין חילוק כלל בין דין זנות ובין חלוצה. ואולם לענ"ד י"ל דדין חלוצה חמיר מדין זנות לכהן דהא באמת לענין הבן האב נאמן אלא דמ"מ נגד האשה י"ל דאינו נאמן והיינו משום דבשעה שאנו עוסקים בדין האשה אין לנו עסק בדין הבן דגם אי מת הבן או לא הי' נולד כלל מ"מ כיון דזנתה הי' מקום לאסרה לכהן וע"ז אנו דנים אם נאמן לומר עלי' שזנתה וקיי"ל דאינו נאמן לאוסרה דיעבד אבל לענין חלוצה הרי כשאנו באים לדון להתירה לעלמא בלא חליצה משום שאין הבעל נאמן הרי מה בכך מ"מ כיון שאין לה בן אסורה ובע"כ אנו באים לדון להתירה מכח שיש לה בן א"כ אנו צריכים להיתר האשה עצמה ג"כ לדון הבן וכיון דלגבי הבן האב נאמן שוב לא נוכל להתירה בלא חליצה וכה"ג כ' הפלתי סי' קי"א סק"ח ליישב מה שהקשו משני שבילין ותוכן חילוקו שם דהיכי דאנו צריכים להזכיר גם דבר ב' לענין היתר הראשון הוי כבאו בב"א משא"כ היכי דא"צ להזכירו לענין היתר הראשון אף דהוי כתרתי דסתרי להדדי שרי ע"ש והוא כדברינו ואף דבנ"ד נתבאר דהבן כשר לבא בקהל מכח ס"ס מ"מ עכ"פ הרי לענין ירושה נאמן האב דאינו בנו וא"כ איך נוכל לפוטרה בלא חליצה ובפרט לשיטת הריב"ש דגם לענין מזונות של הילד נאמן א"כ הרי כיון דחל הנאמנות לענין הבן באיזו דבר שוב לא נוכל לפוטרה בלא חליצה אך י"ל דהריב"ש לא קאמר רק לענין זונה בצירוף שאר טעמים שכ' שם משא"כ בבעל ואשתו ומ"מ צ"ע ועיי' בב"מ סי' ד מ"ש ע"ד הריב"ש בזה:
אך יש לדון בזה דהא באם זנתה תחתיו ברצון לא חולצת ולא מתייבמת כמ"ש בסי' קע"ג סי"א וכמ"ש גם רו"מ והביא מד' נוב"י מ"ק סי' ס"ע אך דבאמת בנ"ד א"א לצרף היתר זה דמלבד שכבר נתבאר דבזה"ז שמקדשין תחת החופה תלינן דלאו תחתיו גם בלא"ה הרי איכא ס"ס שמא לא תחתיו ושמא באונס וכמש"ל וכברכ' הב"מ סי' קע"ג שם דגם באש"כ שנאנסה צריכה חליצה ומכ"ש באשת ישראל אין ספק כלל בזה ורו"מ לא דק בזה במ"ש דאיכא ח' כשרות ותלינן יציאתה באיחור הזמן וז"א דהא איכא ס"ס ואדרבא ח' היתר לבעלה מסייעה כדמוכח בש"ס וטוש"ע סי' ס"ח הנ"ל אך דמ"מ י"ל דעכ"פ אין ההכרח להזכיר דין הבן לענין לפוטרה מחליצה דהא גם בלא הבן יש מקום לפוטרה מחליצה ע"י שנאמר שזנתה תחתיו ונהי דאנן לא תלינן בהא מטעם ס"ס וכמ"ש מ"מ עכ"פ כיון דיש מקום לתלות ההיתר בסיבה אחרת שוב אין הכרח להזכיר בהיתרה מטעם הבן ושוב ל"ה תרתי דסתרי בחד מקום ושפיר י"ל דדמי לדין זנות דעכ"פ דיעבד לא תצא. אבל התינח אם תנשא לשוק לישראל אבל בנ"ד שברצונה להנשא לכהן א"כ שוב הרי אם זנתה אסורה לכהן ואם נאמר שאין מאמינים לבעלה ותלינן שלא זנתה שוב צריכה חליצה בלא הבן וצריכים לבא להתירה מכח הבן וכיון דלענין הבן נאמן האב שוב אין בידינו להתיר גם האשה.
וגם בלא"ה כיון דגם בזנות לא תנשא לכהן לכתחלה ואף דהב"ש כ' דהיינו מכח שהאמינוהו לגבי בן ובנ"ד אינו ממזר מ"מ הרי לענין ירושה וחיוב כיבוד וכדומה נאמן האב שאינו בנו ובפרט אי נימא דגם לענין מזונות נאמן א"כ י"ל ג"כ דמה"ט עכ"פ לא תנשא לכתחלה דבנ"ד הא האב אמר רק שאינו בנו ובד"ז הוא נאמן באמת. ואין לחלק דבנ"ד אף דנאמן לומר שאינו בנו אכתי אין נ"מ כעת בירושה וכיבוד ואין אנו צריכים לדון כעת ע"ז גם לגבי הבן דז"א דגם לענין ממזר אין נ"מ בקטנותו ואפ"ה קיי"ל דלא תנשא לכהן משום שכבר החזקנו נאמנות האב נגד הבן ובפרט אי נימא דגם לענין מזונות נאמן יש נ"מ גם עכשיו בזה וכיון דכבר החזקנו נאמנתו במה שאמר שאינו בנו אף דאמרינן דאינו ממזר היינו מכח ספיקות דלאו תחתיו זנתה ושמא מעכו"ם אבל עכ"פ אינו בנו וא"כ איך נתיר אשתו בלא חליצה לכתחלה עכ"פ ואף שכתבתי למעלה לצדד דבנ"ד שאמר כן תוך מ' יום עביד לאחזוקי דיבורי' לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה להקל דמלבד שכ' לעיל דלשיטת נה"מ אינו כן וגם אינו דבר ברור אם גם להסוברים בסי' כ"ח דיכולין לחזור ולהעיד בפנינו אם גם בנ"ד הוא כן אף גם יש מקום לומר דבנאמנות האב שאינו בגדר עדים ורק דגזיה"כ היא שהתורה האמינתו כשנים א"כ י"ל דגם בכה"ג דעביד לאחזוקי דיבורי' נאמן. ולכן בעניי אין בידי להתירה. והנלע"ד כתבתי.