שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כה
ב"ה ב' בהעלותך ט"ז סיון תרמ"א. להרב אבד"ק אולאשקאוויץ.
מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדבר אברך א' שנשא אשה בתולה והי' לה וסת קבוע ואחר ג"ח מצאה דם בשעת תשמיש על עד שלה ושלו ג"פ זאח"ז ורו"מ צוה לה ליקח נר ארוך ולכרוך אותו במוך לבן ולבדוק עד מקום שהשמש דש וכן עשתה ובדקה א"ע ע"י מילדת הבקיאה ויצא המוך נקי ולא מצאה עליו כלום לא בראשו ולא מן הצדדים ואח"ז התיר הבעל לעצמו בלא ש"ח ובא עלי' פעם ד' ולא נמצא אז שום דם ושום אדמימות רק מראית מים שכבסו בו בגד שחור ונוטה לשחור אבל לא שחור ממש והנה רו"מ הביא ד' הנוב"י מ"ק סי' מ"ג שפסק להחמיר בלא מצאה כלל וא"כ ה"נ בנ"ד. והנה אמת שהנוב"י שם החמיר בדבר בבעלה הראשון בלא מצאה כלל מכח קושי' הב"י דדלמא אין כל אצבעות שוות והנה לפמ"ש בעצמו שם דוסת דרמ"ת דרבנן והוי סד"ר להקל א"כ טעמו של הב"י נכון דלהחמיר אין לנו לחוש שמא אין כל אצבעות שוות ואף שמדברי חמ"ח א"ע סי' קי"ט ס"ק כ"ג מבואר דרמ"ת הוא מה"ת ועי' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' קנ"ח באמצע התשו' מ"ש בכוונתו והן אמת דבמ"ש הנוב"י ושאר אחרונים דרמ"ת הוי כעין וסת מחמת אונס הנה בשו"ת בש"ר סי' נ"ג הביא ד"ז בשם מהר"מ מרוטענבערג והרא"ש השיג שם מכמה טעמים והעלה דחששו דיש למעלה במקור כנוס דם נדות במקום שהאבר מגיע ואם יפתחנו יורד הדם למטה וזהו ענין חררת דם המבואר בנדה ס"ו וכ' די"ל דשמואל דאמר זו ממלאת ונופצת י"ל דלטעמי' אזיל דס"ל וסתות דאורייתא ואנן קיי"ל וסתות דרבנן אך יש בזה דברים המגומגמים דהא בדיקת שפופרת מהני לכ"ע גם למ"ד וסתות דאורייתא ועכ"פ סיים שם ג"כ דרמ"ת הוי רק דרבנן והביא ראי' מדלא קחשיב לה בריש יבמות בין נשים הפוטרות צרותיהן שהקשו התוס' שם מדוע לא חשיב נדה ותי' דעומדת ליטהר אבל ברמ"ת ל"ש תי' זה ובע"כ דהוי רק מדרבנן ע"ש היטב [ ומצאתי בס' חסידים סי' תתשכ"ג שכ' דיש אשה שאם יבעל הבעל בכח רואה דם ואם לא הי' מכניס כל ערותו אלא מקצתו לא היתה רואה דם ואין דם זה בא ממקור דמי' ע"ש דגם באשה שא"ל וסת יש להקל בכה"ג ולפי דבריו יצא קולא חדשה בדין רמ"ת ולא נמצא בשום פוסק] אבל יהי' איך שיהי' עכ"פ אינו רק איסור דרבנן ומהגם דיש לצרף שמא הוא מהצדדים דנהי דרוב דמים באים מן המקור היינו היכי דרואה כדרך שאר נשים אבל ברמ"ת שאין רוב נשים רואות כן שוב י"ל דבא מן הצדדים ועי' במנ"י רסי' ק"ץ ובהפלאה בקונ"א לא"ע סי' קי"ז:
ואולם הנה הב"מ באה"ע סי' קי"ז בנה דיק ע"ז והאריך להוכיח דדבר שהחזיק ג"פ הוי חזקה דאורייתא ולכן גם רמ"ת הוי מה"ת ודוקא היכי דרואה רק בל"ט והוי בנתיים ביאות של היתר בזה קאתינן עלה מדין וסת והוי לדידן מדרבנן והאריך לבאר בזה ד' מהר"ם שרמז הב"ש שם ע"ש באורך אבל כבר הבאתי בשם תשו' בש"ר דהוכיח דתליא בדינא וסתות דרבנן ובאמת מכח ראייתו מריש יבמות הי' מקום להוכיח דלכ"ע הוי מדרבנן דאל"כ תיקשי למ"ד דוסתות דאורייתא ליחשב לה בין נשים הפוטרות צרותיהן אך די"ל לפי המבואר ביבמות ט' בהא דפריך וליחשב ט"ז נשים דהא איכא אנוסת אביו ומשני בפלוגתא לא מיירי ע"ש וה"נ הרי דין וסתות אי דאורייתא או דרבנן הוי פלוגתא דתנאי כדאי' בנדה ט"ו ובפלוגתא לא מיירי אבל אי נימא דלכ"ע הוי מה"ת א"כ הדק"ל:
ועוד דכבר כתבתי דבנ"ד איכא ספק צדדים ואף דרוב דמים מן המקור מ"מ אין להחזיקה ברמ"ת וכן מצאתי בס' האשכול ה' נדה סי' מ"נ שכ' וז"ל וקשיא לן דהכא אמרינן משמשת פעם א' וכו' ובעל שני ושלישי ואכתי מספקינן אם הדם מן המקור ומתירין אותה אם בדקה ע"י שפופרת ונח הוי דם בראש המכחול ובעלמא אמרינן נמצא דם על עד שלה או על עד שלו טמאין וחייבי' בקרבן ולא מספקינן שמא מן הצדדים ם הוא ובתר עיונא לק"מ לטמאה משום נדה לא מספקינן דדם הנמצא באותו מקום חזקתו מן המקור אבל לא אמרינן מחמת תשמיש ראתה ובנח"א שם ביאר משום דרוב אין רמ"ת לכן אם באת להחליט שבא מחמת תשמיש איכא למימר שבא מן הצדדים ומוכח כדברי הב"י וגם בשו"ת מהר"ח א"ז סי' קי"ב באמצע התשו' רמז לחלק כן מטעם אחר דדוקא ברמ"ת יש לתלות בצדדים דהשמש משמש בביה"ח ואינו מגיע רק לצדדים ע"ש בסוף התשו' ביאר כן ועי' פיהמ"ש לרמב"ם רפ"ה דנדה בזה. והנה הנו"ב שם הקשה לשיטת ב"י למה תתגרש מבעלה הראשון יעשו בדיקת מכחול בלא שפופרת ואם לא תמצא כלל תהא מותרת והרי נתרפאה ואם תמצא בראש המכחול אעפ"כ תהא מותרת לשני מכח ס"ס שמא מן הצדדים ומזה הוכיח דלבעל א' ל"מ היכי דלא נמצא כלל וא"ל דאף שלא יפסיד בעל ב' מ"מ תפסיד לשלישי ז"א דהא לא תבדוק רק פ"א כמכחול ע"ש ובאמת י"ל דאכתי תפסיד שתיאסר לשלישי ע"י ב' פעמים אך זה יש לדחות דבשביל פ"א טוב לה לכנוס בספק אולי תהי' מותרת לבעל א' אך בשו"ת ח"ס סי' קנ"ח דחה ראייתו ע"ש בד"ה ואחר שדחינו וכו' ואני מוסיף דלפמ"ש התוס' ד' ס"ו בשם ר"ת דמיירי שינו רוצה לטרוח או שאינו בקי ומה"ט לא קתני בדיקה בבעל א' א"כ פשיטא דלק"מ. ותדע דאמאי לא קתני בדיקה דחררת דם ובע"כ כתי' התוס' או כתי' הח"ס ועכ"פ אין מקום להוכיח מזה לדחות ד' הב"י:
והנה הנוב"י בסי' מ"ה שם העתיק דברי הגאון מהר"ח מצאנז שהעלה דגם בלא נמצא כלום תלינן דהיא מהצדדים ובסי' מ"ו שם קלסי הנוב"י מאוד ושהן הן ד' הב"ח וכ"מ מנ' הרמב"ם אך שהקשה ע"ז דא"כ בהא דפריך שפופרת אפגורא מיפגרא לה ומשני בשל אבר וק' להס"ד דמפגרא אכתי מאי פריך אטו משום חשש זה לא תבדוק כלל הרי אולי לא יפגר לה ותעלה הבדיקה יפה ומוטב לה לבדוק ולכנוס לבית הספק משתשאר באיסור ודאי לבעלה ומזה הוכיח דיש חילוק בין נמצא מהצדדים ובין לא נמצא כלל ע"ש באורך ולפענ"ד קושי' הש"ס מדנקיט בברייתא אם נמצא בראשו בידוע שהוא מן המקור וכו' וע"ז פריך שפיר הא מפגרא לה וא"כ גם בנמצא בראשו מנ"ל שבא מן המקור וא"כ אין ראי' כלל. גם מ"ש הנוב"י מהא דאמר שמואל זו ממלאת ונופצת ואין לה תקנה והקשה הרמב"ן דהא מהני בדיקה ותי' הוא קושי' הרמב"ן ועפ"ז בא להוכיח דלא כמהר"ח ובאמת שזהו רק לפלפילא אבל לדינא הרי אדרבא מדלא תי' כן הרמב"ן והר"ן מוכח דס"ל כמהר"ח וכבר הבאתי לעיל בשם תשו' בש"ר שכ' דשמואל לטעמי' דס"ל וסתות דאורייתא ואנן לא קיי"ל כותי':
ואף שגמגם ע"ז דלכ"ע מהני בדיקה של שפופרת אכתי י"ל דבלא נמצא כלל ובבעלה הראשון הרי תיקשי קושי' הב"י דנימא אין כל אצבעות שוות וצ"ל דלא חיישינן להחמיר רק להקל ומטעמא דוסתות דרבנן וא"כ התינח לדידן אבל לשמואל דסובר וסתות דאורייתא שוב ל"מ בדיקה בבעל ראשון ולז"א לית לה תקנתא לבעל ראשון אך בזה יש לפקפק דאכתי תיבדוק ושמא תמצא דם מהצדדים דבזה בלא"ה ל"ק קושיית ב"י כמ"ש הנוב"י סי' מ"ג שם וי"ל עפמ"ש בשו"ת ב"א חיו"ד סי' מ"ד דיש לחוש שמא יצא הדם קודם תשמיש ונתעכב בפרוזדור ע"י ששכבה אפרקיד ולכן נמצא הדם בצדדים ובע"כ דמשום וסתות דרבנן אין לחוש לזה א"כ לשמואל לשיטתו לא מהני בדיקה בזה. אבל כבר כתבתי כיון דהרמב"ן והר"ן תי' בע"א בע"כ דלא ס"ל כהנוב"י ועכ"פ כפי מה שחזר הנוב"י שם בסי' מ"ו והסכים עם מהר"ח בחדא דגם בלא נמצא כלל תולין בצדדים שוב גם בבעל ראשון יש להקל כ"ז שלא תחזור ותמצא דם וכל חומרת הנוב"י הוא רק לפ"מ שהי' סובר בסי' מ"ג דבלא נמצא כלל תלינן שנתרפאה אבל בתר חזרה שחזר והסכים לד' מהר"ח נראה דגם בבעלה הראשון יש להקל גם בלא נמצא כלל גם להנוב"י:
וראיתי בב"מ ליו"ד שהאריך מאוד והוכיח ג"כ מל' הש"ס ופוסקים דגם בלא נמצא כלל תולין בצדדים ודעתו נוטה שם להקל גם בחזרה ושמשה וראתה דם אך שנתיירא להקל בכה"ג מכח ל' התוספתא שהביא בסד"ט דנקיט אם נמצא בצדדים ע"ש ולפענ"ד י"ל בזה דהנה הר"ח שהובא בהגש"ד שהביא הד"מ ובפרט בנה"כ העתיקו באורך שהוכיח מדנקיט בתוספתא נשאת ורמ"ת וכו' מוכח דדוקא בנתקלקלה מתחלת נישואי' אבל אם בתחלה היה כהוגן שוב אין לאסור מכח מה שרמ"ת ע"ש ואמנם הא דלא קיי"ל כהר"ח י"ל דהא בש"ס דילן הובא הברייתא של תוס' הנ"ל ולא נקיט בל' נשאת ובע"כ דלא קיי"ל כן וא"כ בהא דלא נמצא כלל כיון דבלשון הש"ס דילן מוכח דגם בלא נמצא כלל טהור ואם באנו לחוש לדעת התוספתא הרי מל' התוס' מוכח דדוקא בנתקלקלה מתחלת נישואי' וא"כ ממ"נ בכה"ג שלא נתקלקלה מתחלת הנישואין יש להקל דלא נמצא כלל דאם באנו לחוש לד' התוס' הרי בכה"ג יש להקל ולש"ס דילן הרי גם בלא נמצא כלל יש להקל. ומלבד זה הנה הראב"ד הוכיח מדנקט נשאת ורמ"ת תשמש פעם ראשונה ושני' ושלישית וכו' מוכח דקמייתא לא ממנינא והאחרונים נחלקו בכוונת דבריו אי ס"ל דדוקא לבדיקה קודם תשמיש מצטרף ראיי' קמייתא ואי לא לא וכ"ה דעת הפלתי אבל בסד"ט סי' קפ"ו סק"ד וסימן קפ"ז סק"ב החליט בפי' א' שבסי' קפ"ו דכוונת ראב"ד מבדיקה שלאחר ע"ש וגם הב"מ רסי' קפ"ז הסכים שכן הוא הפי' הברור ע"ש בהגה ואני מצאתי בס' האשכול רסי' מ"ח וז"ל יש מי שאומר מדקתני נשאת ורמ"ת פ"א יב' וג' דקמייתא אינה ממנינא דכיון דלבעלה לא בעי בדיקה קודם תשמיש ודאי לא בדקה א"ע קודם תשמיש ואפשר שהי' הדם מעיקרא בביה"ח להכי ביאה זו אינה ממנין ג' וכו' אבל כיוו שמצאה אח"ת ואית בה חששא שוב חייבת לבדוק עצמה קודם ולאח"ת וע"י ג' תשמישים לבר מקמייתא תתחזק לרמ"ת וליתא לענ"ד דקתני נמי נשאת לאחר ורמ"ת משמשת פעם א' וב' וג' והתם ודחי ראיי' ראשונה מן המנין דהא נמי קודם תשמיש הראשון עם השני רמי עלה לבדוק וכן אח"ת הראשון כיון דראתה ג"פ בבעל ראשון ואפ"ה קתני בהאי לישנא אלמא דליכא למישמע מינה עכ"ד ומבואר שדעת הי"מ שהוא הראב"ד דכיון דלא בדקה קודם תשמיש אין הראי' מצטרפת למנין וזהו כהפלתי ומה שהקשה האשכול ע"ז מלבד די"ל דאיידי דנקט ברישא הכי נקט נמי בסיפא כדאשכחן בכמה דוכתי גם י"ל דלשיטת הראב"ד גם בכה"ג א"צ בדיקה בבעל שני לפני תשמיש ראשון דהא דאתיילד בה ריעותא בבעל הרי כל הריעיתא רק שרמ"ת אבל קודם תשמיש לא אתרע חזקתה כלל וכיון דשרינן לה לשמש עם בעל שני מכח ס"ס וכמ"ש הב"י בשם הפוסקים שוב א"צ בדיקה כלל קודם תשמיש:
וא"כ היכי דלא בדקה בפעם א' יש לצרף ד' הראב"ד דלא הוי אכתי בכלל רמ"ת. ובזה יש לי לדון במ"ש הב"מ דכיון שדעת ראב"ד דא"א בקיאים בבדיקה עכ"פ יש להחמיר בלא נמצא כלל לענין אם תחזור ותראה [ומש"ש גם בשם הרמב"ן הוא שלא בדקדוק דהרמב"ן כ' רק בדם מכה שא"א בקיאי' ועי' בטור וב"י ותבין] ולפמ"ש היכי דלא בדקה בפעם א' לפני תשמיש בבדיקה בפנים היטב שוב הרי אדרבא להראב"ד אינה בכלל רמ"ת א"כ בבדקה ולא מצאה כלום יש להקל גם אם תחזור ותראה פעם א' גם להראב"ד. ועי' בתשו' ח"ס סי' קס"ד שסמך ג"כ לצרף שיטת הראב"ד הנ"ל בלא בדקה פעם א' לפני תשמיש ושכן הוא דעת הנוב"י מ"ת סי' פ"ז [ועי' בשו"ת ב"ש להג' מסקאלא מ"ת סי' י' שביאר דעת נוב"י דגם בנמצא בעד שלו אם לא הי' עד רק החלוק שישן בו י"ל שנכתם ממה שראתה אח"כ מופלג מהתשמיש ואם אולי גם בנ"ד הוא כן] שוב מצאתי בשו"ת גא"י חיו"ד סי' פ"ד שהאריך ג"כ לדחות דעת נוב"י והעלה דגם בלא נמצא כלל תלינן בצדדים דשפופרת דנכנס בעומק מהני טפי מכל אצבעות לעורר דם המקור שיש לו וסת לראות ט"י תשמיש אבל בצדדים אין כאן וסת אבל אם חוזרת ורואה אין להקל בזה ע"ש שהאריך מאוד בראיות. ומעתה נשוב לנ"ד שבדקה ולא מצאה כלום וכבר נתבאר דגם בכה"ג מהני בדיקה עכ"פ אם לא תחזור ותראה גם לשיטת הנוב"י ומכ"ש לדעת הגאון מהר"ח והב"מ וכ"ה גם בתשו' ח"ס סי' קפ"א דגם בבדיקת הא"ש וס"ט שהוא בדקה בנ"ד יש להקל גם בלא נמצא כלל והוא העלה להתיר גם במצאה אח"כ דם כמ"פ ועי' בשו"ת ב"ש שם סוסי' י"א שחוכך בזה למעשה ועכ"פ כ"ז שלא מצאה דם ודאי יש לסמוך ולהקל וא"כ בנ"ד אף שמצאה מראה נוטה לשחור הרי התב"ש סי' ל"ח פסק דבריאה אם אינו שחור כדיו כשר דדוקא בנדה דאיכא איסור כרת החמירו משא"כ באיסור לאו:
ומש"ש עוד דבנדה הדבר מסור לנשים כבר כ' הס"ט סןסי קפ"ח שמדברי הח"צ סי מ"ו מוכח להיפך וגם עמ"ש לחלק בין לאו לכרת חולק עליו ובמק"א הארכתי בזה מכמה דוכתי ועי' בי"א מהג' מהראז"מ שם באורך בזה ועכ"פ הרי הס"ט סי' ק"צ ס"ק נ"ב כעלה דבכתמים כיון דהוי רק מדרבנן יש להקל בנוטה לשחור וא"כ ה"נ ברמ"ת דהוי רק מדרבנן וכדי שלא להוציא אשה מבעלה דמקילינן טפי בכמה דברים בודאי יש להקל בזה ובפרט שכבר כתבתי דכמה אחרונים מקילים גם בראתה אח"כ כמה פעמים. וא"כ מכ"ש שיש להקל בכה"ג וגם כבר האריך בשו"ת מהר"ח א"ז הנ"ל דאם נשתנה מראה הדם שרמ"ת יש להקל מכח ס"ס ועיין בס"ט סוסי' קפ"ח מ"ש בשם הבי"ע ומ"ש עליו מדברי הראב"ד והרז"ה בזה גם יש לצרף בנ"ד דעת המרדכי דאם יש לה וסת קבוע יש להקל ברמ"ת שלא בשו' ולשיטת הש"ך ס"ק כ' גם בלא כאב ומכה מיקל המרדכי ועיין בסד"ט ושאר אחרונים. סוף דבר דמותרת כעת לשמש עוד פעם א' בפשיטות ואם ח"ו תראה פעם שנית נחכם אז מה לעשות אבל כפי מ"ש בשו"ת בי"ש סוסי' י"א בשם גדול שיעץ בכל כה"ג לפרוש איזהו זמן מתשמיש וזהו רפואתה ושעלתה בידו עצתו לנכון ושכ"כ בס' מעשי טובי' עפ"י דרכי הרפוא' ולכן דעתי נוטה שגם בנ"ד יעשו כן ומן השמים ירחמו וישלחו לה עזר ותרופה וטהרה: