שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כג
ב"ה ט"ז אדר תרמ"א בוטשאטש. להרב אבד"ק בוזאנוב ז"ל
ע"ד שאלתו בר' שנשתדך עם בתו עם ש' והבת ממאנת וקדל"פ בעיר שמתחלה לא נתרצית הבת והיא לא היתה עם אבי' בשעת התנאים רק בדוחק ופיתוים נענה ראשה לאבי' וגם עדים העידו כי תיכף ביום ב' אחר התנאים אמרו הם לה מז"ט ובכתה ואמרה שאין רצונה בהשידוך ובזה צידד כת"ר דיש לפטור האב מלקב"ח אם לא פיתה הוא את בתו. והנה בגוף הדין בתשו' הרשב"א שהובא בב"י ורמ"א אה"ע סי' נ' וכ"פ המבי"ט ח"א סי' פ"ה דאם הבת ממאנת הוי אונס דלא שכיח ואינו מחויב לפייסה בממון ואף דמהרא"ג שהובא בכנה"ג הגב"י אות י"ט העלה דזה דוקא בנתחייב רק לפייס אבל בחיוב סתם גם באונס חייב כבר כ' בכנה"ג שדבריו סותרים זא"ז בתשו' אחרת וגם כל האחרונים לא ס"ל כן ובתשו' רמ"ע סי' פ"א כ' וז"ל כל מקום שיש אונס אין קנס אע"פ שהוציאוהו מכלל אסמכתא וקיבלו עליהם כחוב גמור כי אונס כזה שהבת אפילו בוגרת תמאן במעשה האב וכ"ש אחרי שנתפייסה בכך וקבלה להבחור בסבר פנים יפות הוא בלי ספק מיעוטא דלא שכיח ולא הי"ל לאב לאסוקי אדעתא ולאתנויי עלי' ואפילו נאמר דאונס זה הוי שכיח ולא שכיח לענין ממון הוי אונס לעולם ועדיפא מינה כ' הרשב"א בתשו' דאונס דל"ש הוא שהבת תתן כתף סוררת ולא עוד אלא אפילו בשאר קרובים אמר שדרך הכשרות להיות נשמעות למאמרם ומי לא ידון ק"ו לבת הבן ע"ש ובשו' מ"צ ח"ג סי' כ"ט בדין שקבלו עליהם אבי החתן ואבי הכלה בשט"ח שאם יתחרטו כל א' מהנ"ל מאיזה סיבה שתהי' שיתן המתחרט לשכנגדו כו"כ ושוב מיאן החתן במשודכתו ופוטרו הרב מאחר שאנוס הוא שבנו אינו רוצה ומה שנתחייבו הוא אם יתחרט מי מהם מהאבות כיון שלא פי' בשטר בפירוש והא דברשד"ם אה"ע סי' כ"ו מיירי שנתחייבו בפי' אם יתחרטו הם או בניהם ע"ש ועיי' כנה"ג הגה"ט אות ל' שהעלה ג"כ להשוות דברי הרמ"ע עם דברי הרשד"ם כעין זה ע"ש ועיי' שו"ת משאת משה חלא יו"ד סי' ז' שהעלה כעין זה להשוות ד' המבי"ט עם תשו' מהרי"ט ח"א סוסי' קל"א ועיי' בתשו' מ"צ ח"א סי' א' וסי' ג' וסי' ה' באורך בענין זה דאפילו אם כ' בשטר אם ימאן צד א' ישלם קנס כו"כ אפ"ה אין הלשון מפורש לומר שאם תמאן הבת מחויב אבי' לשלם ע"ש באורך מ"ש מתשו' מהריב"ל וכ"ה בתשו' בית דוד חאה"ע סי' ל"ב ובספר דברי דוד להרדב"ז סי' ס"א וגדולה מזה כ' היד אהרן אה"ע סי' נ' בשם תשו' מהרש"ך ח"ד סי' ל"ז דגם בנתחייב בפירוש אם לא יתרצה בנו אפ"ה פטור האב מקנס ועי' בשו"ת פני יצחק הספרדי חאה"ע סי י"ז באורך בענין זה שהביא דברי כמה פוסקים ושו"ת בענין זה וע"ש מ"ש בטעם ד' מהרש"ך הנ"ל והביא מתשו' הרשב"א סי' תרע"א שכ' להדיא דאונס זה לא שכיח דכל הבנות מתרצות למה שירצה האב או קרובותי' וכ"ה בתשו' רדב"ז החדשות סי' שכ"ט ותשו' כהונת עולם סי' ס"ט והביא משו"ת חיים שאל ח"א סי' ו' בשם תשו' מהרי"ק בדין ר' שנשתדך עם יתומה מאב ע"י אמה ונכתב בשטר שידוכין שאם בשביל כל איזו סיבה לא יצאו מן הכח אל הפועל הנישואין. שנתחייב החתן לשלם וכו' ושוב חזרה בה הבת ולא רצתה בו כלל ותבעו מהחתן והאריך בדין אונס דשכיח ולא שכיח אי הוי בכלל תנאי אונס סתם והעלה דג"ז הוי בכלל ודוקא אונס דל"ש כלל לא הוי בכלל והביא מתשו' ר"י אדרבי ס' פ"א דגם אונס דשכיח ול"ש לא הוי בכלל אונס סתם וכו' דהיא דעת יחיד ואפילו המוחזק אי"ל קים לי כותי' עכ"ד אבל בתשו' ח"ש שם סי' י"א הרגיש שמד' הרשב"א הנ"ל מוכח דהוי אונס דל"ש כלל ומה שחזר ונדחק לבאר ד' הרשב"א בע"א דבריו דחוקים מאוד והם נגד האמת ומהגם דבתשו' הרשב"א ח"ג סי' רי"א באו דבריו שנית בארוכה ושם מבואר באר היטב דהוי אונס דל"ש כלל. גם מ"ש הח"ש שם די"ל דנהי דבזמן הרשב"א הי' נחשב לאונס דלא שכיח כלל מ"מ בזמנינו רבות בנות מיאנו ובת קמה באמה י"ל דלכ"ע הוי בכלל שכיח ולא שכיח גם בזה דבריו נגד כל האחרונים ובפרט דהמע"ה והאריך שם לדחות ד' הח"ש והביא דגם בתשו' מהר"ש יונה סי' מ' שהובא בכנה"ג ובתשו' תורת חסד סי' רע"ט פסקו כדעת מהר"י אדרבי הנ"ל וא"כ המוחזק י"ל קים לי. אך דיש לדון בזה עפמ"ש בתשו' בעי חיי ח"מ סי' ל"ז בדין כ' בשטר שקיבל ש' אחריות הסחורה עד שימכרנה ויעשנה דמים בעין דלשון זה משמע דכ"ז שלא יעשה דמים בעין באחריות ש' קיימא אפי' באונס דל"ש ועיי' בכנה"ג חו"מ סי' ר"ז הגב"י אות ס"א וא"כ ה"ה היכי דכ' בשטר שידוכין שנתחייב בסך ולא יופטר עד שיוכנסו לחופה א"כ אפילו באונס דל"ש חייב בכה"ג. אך דלפ"ז גם אם יעדר א' מהם יחויב בקנס וכהא דכ' הרמב"ם ובאה"ע סי' קמ"ג בהאומר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז מכאן ועד ל' יום ומת וכו' ע"ש. ובתשו' רש"ך ח"ג סי' נ' פסק כה"ג דגם במת תוך י' שנים כיון שלא הספיק לדור הזמן שהתנה אע"פ שחסרון קיום התנאי לא הוי מדעתו ורצונו אעפ"כ המתנה בטלה ובתשו' ר"מ גלאנט סי' כ"ז ומשפטי שמואל סי' ס"ו פסקו ג"כ כה"ג ובתשו' מהרהא"ג סוסי' ט"ו פסק כר"ג לענין מחילה בתנאי ע"מ שהוא חייב לו מקודם דהגם שמת הלה ול"ה יכול לקיים התנאי ואם הי' חי אפשר הי' מקיימו אפ"ה התנאי בטל והחיוב קיים וכן באשה שמחלה כתובתה לבעלה בתנאי שיגרשנה ביום פ' ומתה מקודם ופסק דהמחילה בטלה. וא"כ ה"נ בנ"ד לענין קנס שידוכין. אך דבאמת נראה דלאו דוקא נאמר לשון זה בנ"ד ולא יעלה עה"ד לחייב בקנס כשמת א' מהם ועיין מל"מ פ"ג משבועות שהאריך בד' תשו' פמ"א אי מיתה הוי אונס דשכיח ול"ש ועי' תשו' תורת חסד סי' רע"ט שפסק דהוי שכיח ולא שכיח ומיישב הסוגיות לפי דרכו יע"ש וא"כ ה"ה וכ"ש באונס דסירוב הבת דפטור דהוי לא שכיח כלל וכמש"ל:
ועוד דהגם דכסברת הבעי חיי הנ"ל מבואר גם במהרשד"ם ח"מ סי' ל"ג ומהר"י אדרבי סי' פ"א אבל בתשו' פ"מ ח"א סי' י"ב ומשאת משה סי' ל"א ותשו' בעי חיי גופי' סי' קמ"ז מוכח דלא ס"ל כן. ועיי' תשו' משפט צדק ח"ג סי' כ"ט שפסק בפשיטות דגם אם כ' בשטר שאם יתחרט א' מהנ"ל מאיזו סיבה שתהי' שיתן סך כו"כ אפ"ה אם הבן ממאן אביו פטור דאונס הוא ואפי' תפוס שכנגדו מוציאים מידו ע"ש אבל הרדב"ז בס' דברי דוד הנ"ל פסק דאי תפס לא מפקינין מיני'. ושוב הביא ד' מהר"ם אלשיך סי' ל' דאם נתחייב בחיוב גמור רק שהתנה שאם יעשה כו"כ מוחל לו דל"מ בזה שום ט' אונס לפוטרו מחיובו והביא שם ראיות מרמב"ם ורמב"ן ור"ן ע"ש וכ"פ הרדב"ז בס' דברי דוד סי' ס"ה וכ"ה במל"מ פי"א ממכירה הי"ח בדברי המגי' שם וכ"פ מהר"י בתשו' סי' קמ"ב ורמ"א אה"ע סי' נ' וכנה"ג הגב"י שם אבל החמ"ח וב"ש שם פסקו להיפך וגם בתשו' חק"ל חו"מ ח"א סוסי' צ"ז האריך לדחות ד' מהר"מ אלשיך הנ"ל והוכיח מכמה ראשונים להיפך עכ"פ הוי סד"ד וגם בדין נתבטל התנאי ע"י אונס דלא אמרינן אונסא כמאן דעביד הוכיח בתשו' חק"ל דרבים פליגי ע"ז וגם זה הוי סד"ד ע"ש נפלאות מתורתו. והאריך שם בדעת המל"מ פ"י מה' זכי' גם הביא מתשו' אבקת רוכל סי' פ"ז שנחלק עם מהר"ם ברוך שדעת מהרמ"ב דהרשב"א שפטר בט' אונס מיירי גם בחיוב החלטי והב"י העלה דדוקא בחיוב על תנאי ועי' ברכ"י ח"מ סוסי' כ"א שנעלם ממנו כל הנ"ל ועוד האריך הפני"צ שם בדין אם האב הי' המסבב במיאון הבת דשיטת רשב"א ומבי"ט שם דחייב אבל מ"מ אין להשביעו ולא להטיל עליו ח"ס כמ"ש בתשו' רמ"ע סי' פ"א ועיי' בכנה"ג מ"ש ע"ד רמ"ע וכל דבריו מבוארים בגוף התשו' עצמה וכבר העיר בזה בתשו' ח"ש סי' י"א. אך בעה"ג סי' ע"ד פסק דצריך ך להטיל שוק"ח ודוקא בנידון הרמ"ע שהי' הוכחה טובא שהאב הי' מחבב הבחור הרבה בזה הוא שפוטרו משא"כ בדליכא הוכחה אבל בתשו' כהונת עולם סי' ס"ט פסק בפשיטות כהרמ"ע גם בדליכא הוכחה כלל והסכים עמו מהר"א (כפי הנראה הוא בעל מח"א) וגם בתשו' דברי מרדכי סי' י"ג מאחד מגדולי הדור הוא הרב מהרמ"ג האריך בזה והעלה דהמוחזק י"ל קים לי ופטור גם משוק"ח. ומהגם דיש דיעות דגם ל' חיוב ל"מ במטבע וא"כ בנ"ד המוחזק י"ל קי"ל ופטור מכח הטעמים הנ"ל עכ"ד שם. וע"ש עוד שהאריך בדברי הח"מ וב"ש ושאר אחרונים ופלפל להשיב ע"ד ח"א שהשיג ע"ד התשו' הנ"ל והוא חזר וקיים דבריו והנה טרחתי להעתיק תו"ד התשו' יען כי אין הספר מצוי וראו הביא לנו דברי כמה שו"ת שאינם מצוים כלל:
ועכ"פ מבואר מכל הני מקומות שהבאתי דהיכי דהבת ממאנת אבי' פטור גם היכי דנתחייב בפי' באופן איזו עיכוב וכדומה ומכ"ש בנ"ד. וגם אם יש להטיל שוק"ח על האב דעת כמה שו"ת דפטור לגמרי רק יש להזהירו על חומר ח' הקדמונים. ושהמוחזק י"ל קים לי לשיטתם. ואם כי אנן נהגינן לחייב האב קב"ח כמ"ש כל האחרונים שבמדינותינו וסוגיא דעלמא מוכיח כן עכ"פ היכי דהיכא אומדנא והוכחה לדברי האב הרי כ' העה"ג בעצמו דפטור משבועה וק"ח וכמש"ל ונראה מדבריו דאם גם בתחלה מיאנה הבת ולא נתרצית איכא הוכחה ופטור משוק"ח וכ"פ להדיא העט"צ בח"מ סי' ר"ז ס"ק כ"ח ועי' תשו' רדב"ז ח"א סי' ר"כ שפסק בפשיטות דאומדנא פוטר משבועה והן אמת שמדברי הד"מ סי' תכ"א סק"א וסמ"ע ס"ק כ"ו מוכח להיפך ועי' בש"ך סי' קכ"ו ס"ק מ"ד אי אומדנא פוטר מק"ח. אך בנ"ד הרי העידו עדים כי תיכף אחר יום השידוך מיאנה והיכי דלא נתברר כלל אי מתחלה רצתה יש לנו לדון עפ"י חזקה דהשתא וכדמוכח מד' רש"י קידושין ע"ט ועי' בש"ש ש"ג פט"ז באורך דתלי לה במחלוקת רש"י ותוס' וא"כ המוחזק י"ל קים לי כרש"י והחזקה פוטרת משבועה כמ"ש התוס' בערכין כ"ג ע"א ועי' ש"ך סי' ע"ח סקמ"א וסקי"ח ובטו"ז סי' צ"ד ס"ו וש"ך סי' צ"ט ס"ט ס"ק כ"ו וסי' נ"ו סק"ה בשם תשו' מהר"ם דפוס פראג ועי' חו"מ סי' של"ה ס"א בהג"ה וש"ך סק"ה וסוסי' שע"ג ועי' תו"ח לשבועות מ"ו ד"ה עבר זמנו ועי' בב"ש אה"ע סי' ס"ח סוסקכ' וסי' צ"ו סק"ח ועי' מל"מ פ"א מנערה בתולה ה"ב ועי' ש"ך סי' קע"ו סקכ"ה ועוד בכמה דוכתי. ובנ"ד דלשיטת כמ"פ א"צ לישבע כלל י"ל דבכה"ג כ"ע מודי דפטור ויש לדון בזה עפ"ד תוס' כתובות נ ע"ב שדעת ורצון האדם עשוי להשתנות א"כ י"ל דבכה"ג ל"ש לאוקמי אחזקה דהשתא. ו ומ"מ עכ"פ הוי אומדנא לפוטרו. ולכן אם יטילו עליו בב"ד ח' סתם שיודה אם הוא לא עשה ערמה לפתות הבתולה ה"ז פטור וא"צ לקב"ח לנוכח בכה"ג לכ"ע. ומעיקר הדין נראה דא"צ להטיל ח' כלל רק לאיים עליו ולהזהירו בחומר ח' הקדמונים. ותו לא מידי:
ובדבר מ"ש הח"ס דאסור לאב לעשות שידוך אחר עמה כבר כתבתי בתשו' א' מכבר לרו"מ שדבריו הם נגד תשו' מבי"ט וש"ך יו"ד סי' רל"ו וגם בתשו' פני"צ שם דחה דברי הח"ס ופסק דלא כותי'. ובנ"ד שגם מתחלה לא נתרצית גם הח"ס מודה. שוב נדפס ת' מהרי"א הלוי ובח"א סי' קי"ב חולק ג"כ על הח"ס הנ"ל: