שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן יד
ב"ה ה' תצא תרמ"ד ברעזאן. להמופלג בתו"י מ' משה הכהן שו"ב בק' יאוליוויץ. מכתבו הגיעני ע"ד השאלה שאירע בקהלתכם שהקהל קנו בית מישראל ומגרש סביב לבנות בית מרחץ חדש ואחר שהרסו הבית הישן וחפרו בקרקע מצאו עצמות ב' מתים מונחים זא"ז ממש וראשו של זה אצל ראשו של זה בלא שום הפסק ובלא שום היכר קבר ופינו משם את העצמות ואח"כ חפרו עוד ומצאו סמוך להם עוד איש אחד ורגליו היו מכורכים בעור מנעלים שקורין שטיוועל וטרם שמצאו זאת בנו כבר כתלים סביב המגרש שהוא משך כ"ב אמה על כ"ז אמה והעפר שחופרים משליכים מסביב לבנין החדש בדרכים שדורכים שם רבים והרחוב אשר בו המקום הנ"ל רובם יהודים ואין איש יודע מה הי' שם משנים קדמוניות. והנה רו"מ ערך לפני מה שהעלה הרב הג' אבד"ק ני' ויען כי הרב אינו בביתו ביקש מעמדי לעיין בזה ולהודיע את אשר עם לבבי בזה וארד היום אל העיון ועיני לשמיא נטלית הוא יעזרני לבל אכשל ח"ו בדבר הלכה. וזה החלי:
א) הנה ראיתי להרב נ"י שחלק השאלה לג' פרטים ם הוא. א'. אם מותר לפנות העצמות ואם כי כבר פינו אותם יל"ע אם המקום טהור ומותר בהנאה. ב'. אם נחוש לשכונת קברות וצריך לבדוק עד כ' אמה לכל צד. ג'. אודות הדרכים שמשליכים שם העפר אם מותרים הכהנים לדרוך שם. ובאמת שבמחכ"ת העלים עיניו שיש עוד בזה פרט ד' המבואר בברייתא וטוש"ע סי' שס"ד ס"ו דגם היכי דפינה המת ומותר בהנאה לא יעשנו בית העצים ולא בית התבן ואוצרות דהוי ביזוי למת ומכ"ש דאסור לעשותו בית המרחץ. ויבואר להלן הנלע"ד בזה:
ב) והנה בדין פרט א' הנ"ל האריך בדברי הב"י שעשה מחלוקת בין רש"י להטור דברש"י סנהדרין מ"ז מבואר דקבר הנמצא דמותר לפנותו היינו שיודע בעל השדה שלא צוה מעולם לקברו ומוכח דמספק אסור ובטור כ' דבלא נודע שרי וכדברי רש"י מבואר גם בנימוק"י שם ובר"ש פי"ז דאהלות מ"ה [והביא ראיה לפטור מהא דנזיר ס"ד דהמוצא מת וכו' נטלו ואת תפיסתו ובתוס' שם כ' דהיינו באינו ידוע והיינו משום דאל"כ הא בקבר שלא ברשות אין לו תפיסה להת"ק דר"י כדאי' בתוס' שבר"ש פי"ז דאהלות ועוד דבכה"ג גם בשלשה ל"ש דין שכונה והעלה לחלק בין דין פינוי דהוי רק מדרבנן וכן בדין אי מקומו טהור דהוי ג"כ רק טומאה דרבנן ובזה סד"ר להקל משא"כ לענין איסור הנאה בקבר בנין דהוי מה"ת וסד"א להחמיר עכת"ד והנה בדין זה כבר קדמוהו כמה מחברים עיין תשו' ר"ע איגר סימן מ"ה ועיין תשו' ב"ש להג' מסקאלי סי' רי"ט שחידש ג"כ ד"ז ולא ראה ג"כ תשו' רע"א הנ"ל וגם בס' ברכת ראש לנזיר ועוד כמה מחברים ואני מצאתי בתשו' אבן השוהם סי' י"א בתשו' הג' מהר"י מפוזנא שהעיר ג"כ בזה בישוב ד' רש"י הנ"ל אבל בדעת הטור דנקט דבר והיפוכו כתב שם דמשמע דסובר דמספק מותר גם בהנאה דסבירא ליה דגם איה"נ במת הוי רק מדרבנן וכמ"ש בתשובת רשד"ם חיו"ד סי' ר' להוכיח שכן ד' רמב"ם ורשב"א אבל מצאתי בארעא דרבנן מערכת א' סי' ע"ג בעפד"א שם השיג על רשד"ם וכ' שדעת רמב"ם ג"כ דהוי מה"ת ובתוסד"ר סי' רע"ג הביא מד' רש"י הנ"ל וגם בתשובת רע"א שם תמה על רשד"ם שלא הביא דעת רש"י הנ"ל וגם בתוס' סנהדרין מ"ח ד"ה משמשין מבואר כן ובאמת דהמל"מ פי"ד מאבל דעתו נוטה בשיטת רמב"ם דכל איסור הנאה דמת הוי רק מדרבנן וג"ש אסמכתא בעלמא ע"ש אבל בשעה"מ פ"ה מאישות ה"א הוכיח מרמב"ם פ"ז מעכו"ם דסובר דהוי מה"ת ע"ש ומ"ש המל"מ שם ראיה מחולין קכ"ב דד"ת עור אדם שעבדו אדם טהור ומ"ט אמרו טמא שמא יעשה שטיחין מעורות אביו ואמו ואי איה"נ דאורייתא הרי כיון דלא חיישי' לאיסור תורה לאיסור טומאה דרבנן לא כ"ש. אינו ראיה כלל דאיסור טומאה אפילו דרבנן חמיר לאינשי אפילו מאיסור תורה וכמ"ש התוס' בפסחים פ"ה ועתוס' נדה נ"ה ובפרט לפמ"ש התוס' זבחים ע"א ונדה שם דעור אדם מותר בהנאה בלא"ה לק"מ. והנה מדברי רש"י הנ"ל לפמ"ש האחרונים הנ"ל בישובו שלא יסתרו זל"ז ממ"ש בד"ה קבר הנמצא לד"ה קבר הידוע יש ראיה למ"ש השעה"מ פ"ו דמקראות כלל ו' להוכיח דהיכי שנולד סד"א וסד"ר ביחד דמק לין לגבי סד"ר אף דמחמירין לגבי הסד"א ע"ש דהא בנ"ד ג"כ מחמירין לענין הנאה ומקילין לגבי פינוי. ועכ"פ בנ"ד שאין כאן בנין רק קרקע עולם דגם איה"נ ליכא בי' א"כ פשיטא דמספק מותר לפנותם היכי דליכא משום שכונת קברות:
ג) ולענין פרט ב' אם יש לחוש לשכונת קברות כבר הביא הפ"ת בשם תשו' חו"י דכיון דלא נמצא שום צורת קבר או חרס וקרש ליכא משום שכונת קברות וגם הג' מסקאלי בספרו שם סי' רנ"ט הנ"ל האריך מאד להוכיח דהיכי דמונחים זא"ז ממש עד שאין מקום לדופן קבר בנתיים לכ"ע אין לחוש לשכונת קברות ושכן הוא גם דעת הרד"א שבתשו' חו"י שם דתלינן שהי' ע"י מלחמה או דבר דליכא בכה"ג משום שכונת קברות וכמ"ש גם הפ"ת בשמו דבכה"ג מותר לפנותם והאריך שם בדברי המק"ח סי' תס"ז דבכה"ג גם בג' ליכא חזקה כיון דליכא גורם המסתבר ע"ש ויש לי לתמוה בהא דאיתא בירושלמי סופ"ק דעירובין הי' יהודא בן תימא אומר אף חונים בכל מקום ובמקום שהן נהרגין שם נקברין שלא תאמר יעשו כהרוגי פלמסיות וכדאיתא גם בש"ס דילן ובירושלמי שם קאמר עלה אית תנא תני אסור לפנותן ואית תניי תני מותר לפנותן אר"ח מאן דאמר מותר לפנותן במכונסין (שמונחים הרבה יחד שמתוך שצריך לפנותן לעשות לכל א' כראוי לו מותר נמי לפנותן לכל מקום שירצה שזהו כבודם) מאן דאמר אסור להנותן במפוזרין ועיין בפ"מ שם ומבואר דגם במלחמה אם מפוזרין אסור לפנותן למקום אחר ורק במכונסין שרי לפנותם ועכ"פ היכי דסמוכים זל"ז שלא כדרך קבורת ישראל ודאי דשרי לפנותם ובנ"ד שנמצא השלישי לבוש בשטיוויל ודאי זה מעיד שלא נקבר דרך קבורת ישראל וכמ"ש הרב בקונטריסו וליכא בזה משום שכונת קברות ומ"ש הרמב"ם פ"ט מטו"מ ה"ג ואם היה א' מאלו כו' הרוג או יושב וכ' שחזקתן עכו"ם היינו אפי' נמצאו ג' כדרכן דכיון שאחד עכו"ם מסתמא גם שאר המתים הם עכו"ם כיון דאין קוברין עכו"ם אצל ישראל ומ"ש הרב ני' איך מועיל ד"ז נגד הרוב היכי דרוב ישראל הנה לפענ"ד יש לדמות ד"ז להא דאיתא בב"ב כ"ד גבי הני זיקי דחמרא דאשתכחן בי קופאי דשרינהו רבא ופריך מהא דאר"ח רוב וקרוב הלך אחר הרוב ורוב העולם עכו"ם ומשני דשא"ה דרובה דשפוכאי ישראל נינהו וה"מ ברברבי דליכא למיחש לרובא דעלמא למימר מעוברי דרכים נפיל אבל זוטרי אימור מעוברי דרכים נפיל ואי איכא רברבי בהדייהו אימור באברורי הוי מנחי הרי דאף דבזיטרי יש לתלות ברובא דעלמא כיון דאיכא נמי רברבי שוב תלינן גם הזוטרי בהנך וה"נ בזה תלינן גם הנשארים דחזקתן עכו"ם:
ד) ומה שהקשה הרב ני' ע"ד התוס' בנזיר ס"ה ד"ה פרט להרוג דטעמא משום דמת שחסר אין לו תפיסה ולא שכונת קברות מהא דאי' בתוספתא הובא ברמב"ם פ"ט מטו"מ דבעינן שיחסר אבר שאם ינטל מן החי ימות ובירושלמי פ"ז דנזיר ה"ב דאפילו ניקב ושטו אין זה חסר והנה מדין ניקב ושטו ודאי דאין ראיה דנקב לא חסר וגם מהא דתוספתא הנה הכ"מ כ' שכ"ה בתוס' פ"א דאהלות ולא נמצא שם אבל בתשו' אה"ש שם סי' יו"ד י"א הביא ד' רמב"ם ומקורו מתוס' פט"ז דאהלות ואולם הנה בתוס' נדה כ"ז ב' ד"ה למעוטי הרוג כ' משום דמחוסר דם והיינו משום דהדם הוא ג"כ דבר הניטל מן החי וימות וכן מצאתי בתשו' מהרי"א חיו"ד סי' שע"ו שביאר כן שיטת התוס' ע"ש ואני מצאתי בב"י סוס"י שע"ג שהביא בשם כלבו בשם ר"ש מאוירא שאין רשאי כהן ליטמא לקרובו הרוג דאמרינן לאביו כשהוא שלם ולא כשהוא חסר והרוג חשבינן לחסר בכמה דוכתי והר"י אמר דלא מיקרי חסר רק בכדי שינטל מן החי וימות ואין הכל מודים לו שכל הסוגיא של נזיר מוכח דאפילו עצם כשעורה נקרא חסר עכ"ל וכפי הנראה כונתו להא דפריך בנזיר מג ב' מהא דמחזיר הוא על עצם כשעורה לאו למימרא דאי מחסיר פורתא לא ופירש"י דבשעה שנגע בה ברישא היו חסר להך עצם כשעורה ואפ"ה היה מותר ליטמא אע"ג דהוי חסר ולא שלם וקשי' לר"ח ומשני ההוא ר"י ע"ש ועתוס' שם ומבואר דגם בחסר עצם כשעורה מיקרי חסר ועיין באשכול הל' טומאת כהנים סי' נ"ב ובשי"ק על הירושלמי פ"ז דנזיר ה"א מ"ש בזה ואולי י"ל דדוקא התם לענין טומאה משא"כ לענין רקב ותפיסה דהל"מ הוא ואולם הנה בירושלמי פ"ז דנזיר שם בעי אי לנפלים יש להן דין רקב מ"ד דמן מטמא ברביעית יש להן רקב ומ"ד אינו מטמא אין להם רקב ובפ"מ שם דהבעיא משום דכחסר דמן חשבינן להו וכדאמרינן בנדה כ"ז דהרוג אין לו רקב הואיל ונחסר דמו ע"ש ומבואר דס"ל דגם לשיטת הירושלמי אם חסר דמו הוי כחסר אבר שאם ינטל ימות וא"כ לק"מ על התוס' ואולם בשיטת רמב"ם נוכל לומר דסובר דהרוג ל"ה בכלל חסר וכדעת הר"י שהביא הכלבו וב"י הנ"ל ולכן כ' בהרוג משום דחזקתן עכו"ם ומיושב ק' האו"מ שם אבל שוב הראוני ברמב"ם פ"ז מנזירות ה"ג שכ' דהרוג אין לו רקב משום דחסר דמו וא"כ הדק"ל ועיין בס' ברכת ראש לנזיר שכ' ג"כ בפשיטות ליישב קו' האו"מ על הרמב"ם משום דרמב"ם סובר דדוקא כדי שינטל מן החי וכמ"ש הרב דק' ני' וגם הוא לא הביא מכל הנ"ל וראיתי בס' ברכת ראש שם שכ' בביאור ד' רש"י ד"ה מת שכ' דהכי איתרמי כו' ובד"ה דלמא כו' דטעמא משום דלמא נכרי דס"ל דמשום ספק א' אסור רק דהוי כעין ס"ס וגם ברשב"ם ב"ב נקט ב' טעמים אלו ועיין במהרמ"ל שם אבל בלשון רמב"ם ק' להעמיס כן וגם קשה להבין מה ענין הרוג לתלות טפי בעכו"ם מישראל ואולי ס"ל דכמו דאמרינן בסנהדרין מ"ז דשאני מת מצוה דקלא אית ליה ועיין בירושלמי פ"ט דנזיר ג"כ בזה ה"נ כל הרוג קלא אית ליה ובפרט דבא"י על פי רוב הי' טעון עגלה ערופה או לברר ולחקור על פי ב"ד אם אינו טעון ע"ע ולכן בע"כ דעכו"ם הוא ולכן לא נודע מזה אבל כ"ז דחוק והנלפע"ד בזה דהנה בתשו' ח"ס חיו"ד סי' של"ג הביא ששמע אומרים דכל מי שנהרג אין קוברין אותו בקברי אבותיו עם שאר מתים דדין ד' מיתות לא בטלו והמחויב מיתת ב"ד קוברין אותו בפ"ט והתוס' דחה דלא כל מי שנהרג על ידי מלכות נתחייב סייף והביא ראיה מסנהדרין מ"ז דמת בידי עכו"ם דשלא כדין מיקטל הו"ל כפרה עי"ש אבל בתשו' חת"ס חאהע"ז ח"ב סי' קל"ב תברי' לגזיזי' ופסק בעצמו דיש לו דין הרוגי ב"ד ויש לקברו בפ"ע ולא בין שאר מתים ושכן המנהג פשוט ע"ש. ולכן היכי דנמצא א' הרוג ונקבר סמוך לשאר קברות חזקתן שהם עכו"ם דאל"כ לא היה נקבר ביחד עם שאר מתים ועפ"ז נראה דאם היו שלשתן הרוגים שוב ליכא חזקה דעכו"ם נינהו ולכן דקדק הרמב"ם בלשונו וכ' בפ"ט ה"ג ואם הי' א' מאלו וכו' דהוא סובר דבספק אסור ובזה י"ל דברי רש"י שכתב בד"ה מת שאם מצא א' מגויד או שלשתן מגוידין כו' ובד"ה וכל הני כו' כ' כי מצאו א' הרוג וכן בד"ה דלמא ויל"ד מדוע נקט הכא רק א' הרוג ולפמ"ש א"ש דלעיל דהוי ס"ל משום דהכי איתרמי א"כ אין חילוק בין א' לשלשה אבל השתא דמסיק משום דנכרי הוא א"כ דוקא באחד הרוג אבל בשלשה ל"ש דין זה וזה נכון אבל מ"ש רש"י גם בחסר דנכרי הוא צ"ע מה ענין זל"ז]:
ו' ) ומ"ש הרב דמדברי רש"י בנזיר בהא דמשני דלמא נכרי הוא מוכח דדמספיקא תלינן להקל בשכונת קברות ובע"כ דמיירי ברוב ישראל אל"כ אפי' נמצאו כדרכן תלינן ברוב עכו"ם וא"כ גם בכל ספק השקול יש להקל והנה מ"ש דברוב עכו"ם גם בכדרכן יש להקל ז"א דכיון דאין דרך עכו"ם לקבור כן לא תלינן אפי' ברוב עכו"ם וגם לפמש"ל בשם ס' ברכת ראש איכא ס"ס אבל מצאתי בשי"ק על הירושלמי פ"ט דנזיר שביאר שיטת רש"י דסובר דשכונת קברות דרבנן וספיקא להקל אבל לענין תבוסה דאורייתא אסור מספק וכה ראיתי בשו"ת ב"ש שם שתמה ג"כ מדוע ניקל בספיקא וצידד דכיון דהוי רק הלמ"מ ספיקו להקל לשיטת רמב"ם ועיו"ד סי' רצ"ד אבל כיון דעיקרו מה"ת רק שיעורו הל"מ ובכה"ג לכ"ע להחמיר כדאיתא פ"י דמקואות מ"ז ורמב"ם פ"ו ובפרט לשיטת רמב"ן וריב"ש סי' קס"ג דכל ס' הל"מ לחומרא ע"ש ולכאורה היה נראה ראי' דמספק יש להקל בהל"מ גבי טו"מ מש"ס דנזיר נ"א דבעי ר"י רקב הבא מן העקב מהו ת"ש דתני ריב"א רקב מב' מתים טמא ואי ס"ד כו' זיל הכא דלמא דרך עקב כו' וק' הרי הוי רק ספיקא ובע"כ דמספק יש להקל אבל מצאתי באס"ז שהעיר בזה ונדחק דלשון טמא משמע ודאי אך באמת נראה משם ראי' להיפך דהא יש להבין אמאי לא דייק מכל רקב דנימא דלמא דרך עקב קאתי ואי נימא דמיירי בדאיכא חלק העקב שלם ולא נרקב א"כ גם בב' מתים י"ל כן והן אמת די"ל לשיטת רש"י בנדה כ"ז דבמלא תרווד ועוד גם אם יש ד"א עמו הוי רקב א"כ בכל רקב י"ל דמיירי דאיכא תרווד ועוד אבל בב' מתים דמוקי לה רבא לעיל דמיירי בעמדו על מלא תרווד דייק שפיר אבל הרי התוס' בנדה שם וגם בתוס' נזיר שם בד"ה נקבר בכסותו כ' להדיא דאפי' ליקט ד' או ה' תרוידין מהרקב שבודאי יש מלא תרווד מגוף המת טהור ויבואר לקמן א"כ הדק"ל ולכן נראה דודאי מספק טמא רק דהכא בב' מתים הוי כשני צדדים לטהר וכעין מ"ש התוס' בחולין כ"ח וכמ"ד בשם הר"ש לענין פרוץ כעומד ואף דברה"י גם ספק ספיקא טמא מכל מקום יש לומר דגבי מת דהוי רק הלמ"מ לא חמיר כ"כ וטהור בספק ספיקא עכ"פ ולשיטת מבי"ט בק"ס הא דס"ס ברה"י רק מדרבנן. ובזה מדוקדק לשון הש"ס דנקט זיל הכא דלמא דרך טקב והכא דלמא דרך עקב ולכן דייק הש"ס שפיר:
שוב הראוני במאירי שכתב דרקב מן העקב אינו נעשה גלגלין דגופו ממש הוא וכל הבעיא רק אם רקב מעקב מצטרף לשיעור ולכן פריך רק מב' מתים דמיירי רק בעמדו על מלא תרווד א' וכמש"ל. וגוף דין הלמ"מ עיין רמב"ם פ"ב מטו"מ הי"ד ופ"ג ה"ג דמוכח דס' להחמיר ברה"י:
ו) והנה בשו"ת ב"ש שם העלה בזה דכיון דהארץ מוחזקת בטהרה ולכן נהי דבחזקת ג"פ לא מוקמי' אחזקה כמ"ש הנו"ב חיו"ד סי' נ"ה למ"ד וסתות דאורייתא מכל מקום בכה"ג דאיכא ספיקא דלמא נכרי שוב מוקמי' בחזקת טהרה ע"ש וכה ראיתי להרב בקונטריסו שחידש ג"כ ליישב בזה קושי' המק"ח סי' תס"ז אמאי אין דני' בשכונת קברות משום חזקת ג"פ דשא"ה דאיכא חזקת טהרה ובמידי דאתי מעלמא מקילין בכה"ג וכמ"ש בשפ"ד סי' פ"ד סקל"ב וטפ"ז חידש דזה דוקא בא"י דבחזקת בדוקה כדאיתא בזבחים קי"ג וכתובות כ' וא"כ בח"ל דליכא חז"ט שוב בכל גוני אסור גם בדליכא משום שכונת קברות וצריך לבדוק כל סביבותי'. שו"ר בתשו' חו"י י בסופו שדיבר מזה:
והנה בגוף ההערה כבר קדמו בשו"ת ב"ש הנ"ל אבל מ"ש דבח"ל ל"ה בחז"ט במח"כ נעלם ממנו דברי תשו' חת"ס חיו"ד סי' של"ז שהעלה דגם ח"ל בחזקת טהרה וגם הא דאמרינן עילה מצאו וטיהרו את א"י גם בח"ל הדין כן ע"ש היטב. ועפ"ז יש מקום לצרף ג"כ הא דבנ"ד פינו ב' המתים טרם שנמצא השלישי וכהא דנזיר ס"ה ע"ב ומ"ש הרב דדוקא בא"י הדין כן הנה לפמ"ש הח"ס גם בח"ל הדין כן אבל כיון דהרמב"ם השמיט ד"ז ולשיטת המאירי שם היינו רק לענין פינוי אבל מכל מקום צריך לבדוק כ' אמה א"כ יפה כ' הרב דאין לצרף ד"ז אבל מכח חז"ט שפיר יש לצרף ד' הח"ס ולהקל וא"ל דמ"מ הרי היכי דאיכא לברורי אין סומכין על החזקה ז"א דודאי הוי טרחא גדולה לחפור עד כ' אמה סביב ובכה"ג א"צ לברר אך לפמ"ש החת"ס שם בסוף סי' הנ"ל דהא דעילה מצאו היינו משום דמדינא ס"ט ברה"ר טהור והא דמותר לכנוס לבית משום דאנוסים הם ואיזה בית תבנו לי א"כ שוב גם בנ"ד תליא אי הוי כס"ט ברה"ר או לא ויבואר לקמן:
ח) ומ"ש הרב ליישב עוד קו' המק"ח ח סי' תס"ז הנ"ל דדוקא בתבשיל שנמצאו בו שעורים אף דאתי מעלמא מחזיקינן שעורים באותה כלי אבל בנמצאו מתים בקרקע אם אינו ע"ד שכונת קברות אין מחזיקין טומאה ממקום למקום דאל"כ ניחוש לכל העולם דסדנא דארעא חד הוא וכדאי' בנזיר ז' ברש"י ובקידושין כ"ז ומהאי טעמא לא חיישינן כלל וא"כ בנ"ד שנמצאו אחר שכבר הוקף המקום בכותלים דכל מקום הבנין כחד חשיב שפיר י"ל דצריך לבדוק כל המקום ההוא עד קרקע בתולה עכ"ד ודבריו תמוהים דהא דמחויבין לבדוק סביב השכונת קברות כ' אמה ולא יותר היינו משום דיותר מזה אין דרך להרחיק קברים זמ"ז ז ואם נאמר דגם בנמצא א' חסר או באופן אחר דל"ש בי' דין שכונת קברות מהלמ"מ דמכל מקום מכח חזקה יש לחוש שמא נמצא עוד קברות ודאי דאין לחוש רק דשמא נמצא עוד סביב וסמוך מכל צד איזה קברות ואם בדקו עד כ' אמה אשר עי"ז הספק יוצא מלבינו מדוע ניחוש עי"ז לכל העולם כיון דרוב הקברים הם תמיד סמוכים זל"ז כפי הנהוג ולמה נחוש יותר מזה. וגם מ"ש דכיון שבונים אוהל במקום הזה גם בלא נמצא שכונת קברות צריך לבדוק כל המקום דדוקא בלא אוהל מותר לכנוס שם דגם אם יש עוד איזה מת אכתי איכא ספק שמא לא ידרוך הכהן במקום ההוא משא"כ באוהל וגם בשדה שאבד בה קבר דטהור ברה"ר כמ"ש הר"ש אם עשה אוהל על כל השדה י"ל דטמא דדמי למהלך על פני כולה בנדה נ"ד עכ"ד הנה אם כי בשדה שאבד בה קבר נראים דבריו נכונים ופשוטים אבל בדין שכונת קברות כיון דטעמא משום דתלינן בעכו"ם ואינן מטמאין באהל לשיטת רמב"ם וש"פ א"כ מה בכך שעושה שם אוהל אך לשיטת רשב"ם ותוס' דאין הטעם משום דתלינן בנכרי יש לומר כדבריו וגם היכי דלא הוי טעמא משום דתלינן בנכרי כגון דקבר א' ידוע דמשום הלמ"מ מקילין או משום דתלינן דלא נקברו אלא לפי שעה נראה פשוט דמותר לבנות שם אהל ג"כ דאי נימא דהוי שפיר חזקה איך מותר לכהן לדרוך שם מספק דשמא לא ידרוך ע"ג הקבר הרי לא גרע משדה שאבד בו קבר וכדומה דגם ברה"ר אסור כמ"ש התוס' סופ"ב דכתובות ובר"ש פי"ח דאהלות מ"ג ויש לומר דהכא הוי ספק ספיקא דשמא אין שם קבר עוד וי"ל דהוי כספק א' בגוף וא' בתערובות ועוד דאי נימא דטעמא משום דהוי ס"ט ברה"ר הרי לפימ"ש הר"ש רפ"ה דטהרות פליג ר"ע על דין ס"ט ברה"ר גבי גברא והרי בנזיר שם אמר ר"ע לר' ישבב כל שיגעת לריק יגעת לא אמרו שכונת קברות אלא לג' ידועין א' לג' בתחילה ובע"כ דלאו משום ס"ט ברה"ר מקילין וא"כ גם ברה"י ליכא משום שכונת קברות בכה"ג ולא משום הך ספיקא מקילין רק דאין להחזיק ריעותא יותר והיכי דלא מחזקינן ריעותא אפי' היכי דאיכא לברורי לא מבררינן כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' פ"ג סקי"א וה"נ בזה ולכן היכי דליכא משום שכונת קברות אין חילוק בין אם יש שם אוהל או לא. וגם מ"ש דבנ"ד איכא ב' לאוי דהנכנס באוהל המת עובר ג"כ בלא יבא משא"כ בדורך על הקבר כדמוכח בנזיר מ"ב סוע"ב וחמיר טפי וגם בדליכא משום ש"ק טמא מספק הוא דבר תמוה ובפרט דעכ"פ להסוברים דבמידי דאתי מעלמא כגון בתולעים ל"ה חזקה בג' הרי בתולעים ושרצים עובר בכמה לאוין ואפ"ה לא מחזקינן טפי באיסורא ולדבריו כהן ונזיר יאסר לו לילך במקום שנמצאו סמוך לשם ג' מתים גם היכי דליכא דין ש"ק. ובעיקר ד' הר"ש הנ"ל שכ' דר"ע ל"ל דין ס"ט ברה"ר צ"ע בפסחים יט ב' ושם נזכר ר"ע במשנה ע"ש ותבין. ומצאתי בפ"י פסחים י"ט סוע"ב שם שהעיר בזה ותי' שם וצ"ע דאדם וכלים שוים דשניהם יש להם טהרה והעירני בזה ח"א:
ט ) ומ"ש בדין אי עכו"ם מטמא במגע ומשא והביא ד' ס' יראים ונימוק"י שהובאו בהפוסקים ובמל"מ פ"ג מאבל והקשה מהא דגזרו על מדורות עכו"ם בפי"ח דאהלות ובזה ל"ש תי' המל"מ שתי' בהא דגזרו על ארץ העמים משום דישראלים נהרגו שם דבמדורות גזרו רק משום נפליהם של העכו"ם וכבר קדמו בקו' זו בספר האשכול הל' טומאת כהנים סי' נ"ב עמוד ק"פ ולענ"ד לק"מ דלפמ"ש הר"ש פי"ח דאהלות מ"ט דהא דגזרו על מדורות עכו"ם בא"י דוקא משום דכהנים רגילי בתרומות וקדשים א"כ הרי במל"מ שם הביא דברי היראים דלגבי טומאת מקדש וקדשיו מודה דעכו"ם מטמא במגע רק דכהנים אינם מוזהרים בזה וכ"ה בנימוק"י ב"מ ובס' האשכול שם א"כ י"ל דמה"ט גזרו במדורות עכו"ם דיטמאו במגע ויכנסו למקדש או יאכלו תו"מ וז"פ. שוב עיינתי בס' יראים מ' שי"א שהביא בעצמו מיבמות דממגע ומשא לא מיעטינהו אבל מהת"כ שהובא בנזיר על נפש לא יבא שומע אני אפי' נפש בהמה כו' רש"א א"צ כו' בנפשות המטמאות בביאה וכו' א"כ כיון דעכו"ם אינו מטמא באוהל לא איירי קרא בעכו"ם וגם לרבנן הרי בגוים ל"ש נזירות וא"כ קרא דלאביו ואמו לא מיירי והא דברפ"ק דנזיר דשמשון איטמי בפלשתים לר"י הוא סבירא ליה כרבנן דפליגי אר"ש בדין עכו"ם ומטמא באוהל ג"כ וא"כ כיון דנזיר מותר במתי עכו"ם ה"נ כהן דהא ילפינן בפ' כ"ג בגז"ש דאמו אמו כהן מנזיר וגם תניא כל שאין הנזיר מגלח אין כהן מוזהר ושמעתי אוסרים לכהן במגע ומשא מת עכו"ם ואני כתבתי הנ"ל והמחמיר תע"ב והמיקל לא הפסיד עכ"ד ומוכח דדוקא לענין טומאת כהן הקיל. גם יש לומר דלפמ"ש התוס' דגזרו בארץ העמים משום מיעוטא דהרוגי ישראל א"כ הרי ביבמות ט"ז דנכרי שקידש בזה"ז הא דל"ח שמא מעשרת השבטים משום דכל דפריש מרובא פריש ואף דעשאום כעכו"ם גמורים כבר כ' המקנה בקו"א לסי' מ"ד דלהקל לא סמכינן ע"ז וה"נ י"ל דמשום הך מיעוטא גזרו על מדורות בא"י ומשום דרגילי בתו"מ ולכן לא גזרו בח"ל. ומ"ש להוכיח מתוס' פסחים ט' ע"א ד"ה כ"מ דמגע מת עכו"ם מטמא רק מדרבנן מדכ' דכהנים מותרים לכנוס למדור העכו"ם בח"ל ובד"ה ואם הקשו דהא מדורות עכו"ם רה"י ואפי' ספק ספיקא טמא ומוכח דמדור עכו"ם מדינא אסור א"כ אמאי מותר בח"ל א"ו דכל טומאת מגע בעכו"ם רק מדרבנן ולכן ל"ג בח"ל ע"ז אני אומר ולטעמיך הרי מבואר בכ"מ פכ"ד מטו"מ ה"ד דבטומאת מעזיבה דרבנן גם ס"ט ברה"י טהור וכדבריו מבואר בפסחים טז א' ורש"י דאי טומאת משקין דרבנן גם ס"ט ברה"י טהור וכ"ה בנדה ד' ע"ב ואב"א הבא בטומאה דרבנן וכו' ע"ש ודברי הרע"ב פ"ו דמקואות מ"ז תמוהים וצע"ג בזה ואף דבפ"ד דטהרות מי"א דגבי אה"ט גם בדרבנן ס"ט ברה"י טמא אך דא"כ מה תי' הרע"ב דאלו הוי שיעורי דרבנן מטהרין וא"כ אי כל טומאת מגע עכו"ם דרבנן מה הקשו התוס' מהא דספק ספיקא ברה"י טמא ובע"כ דהוי מדאורייתא אלא דכל החשש ע"פ רוב אין לחוש לכך רק דרבנן גזרו לחוש לזה בא"י דוקא וכיון דגזרו ועשאוהו כספק שוב מהראוי לאסור גם בספק ספיקא והקשו התוס' שפיר ותי' דדמי לס' ביאה או דהוי ס' הרגיל. וז"פ שוב העירני הרב הנ"ל דהא דוקא לכהן הוי רק מדרבנן אבל עכ"פ טמא כנבילה מה"ת והקשו תוס' שפיר ועיין בכ"מ פי"א ממעשר דהיכי דחששו למיעוטא ל"מ ס"ס ועתוס' ב"ב נ"ה ד"ה ר"א ג"כ כה"ג ולכן הקשו תוס' שפיר:
י') עוד האריך הרב ני' בפרט ג' אם מותר לדרוך במקום שהשליכו העפר שחפרו והנה מכח חשש עצם כשעורה כ' דדמי לדין בית הפרס דקי"ל דאינו נוהג בח"ל כמ"ש הר"ש בפי"ח דאהלות מ"ט אבל לפמ"ש הכ"מ פי"א מטו"מ ובסד"ט פח"י דאהלות נדחה טעם זה וגם יש לומר דדמי לחורש בשדה שאבד בה קבר דאינו עושה ביה"פ כדאיתא פי"ז מ"ג דהא י"ל דלא נשאר שם עצם כשעורה כלל דנרקב הכל ועיין סד"ט דפי"ז מהתוס' הבונה טהור אף שהזיז עפר כמנהג הבונים דלא גזרו משום בה"פ אלא בחורש וה"נ בנ"ד ואני מוסיף דהא יש עוד ספק שמא יהי' מכוסה בתוך העפר ועצם כשעורה אינו מטמא באוהל רק במשא ובצירוף ספק שמא נכרים הם הוי ס"ס ברה"ר דודאי ל"ג בח"ל. אך דיש לחוש שמא היה שם רקב של המתים וע"ז הביא דברי רש"י ותוס' נדה כ"ז שנחלקו בדין תרווד ועוד שנתערב בו מעט עפר ובר"ש פ"ב דאהלות מ"ב סבירא ליה כהתוס' אבל מד' רמב"ם פ"ג מטו"מ ה"ח משמע כרש"י. ובשי"ק פ"ז דנזיר ה"ב הוכיח מירושלמי שם כרש"י ורמב"ם. והנה גם אני זה כמה שנים רשמתי בגליון תוס' נדה הנ"ל מהירושלמי ושי"ק הנ"ל אבל מצאתי בחי' הרמב"ן לנדה שם ובחי' הר"ן שם ובתוס' נזיר נ"א א' ד"ה נקבר בכסותו שפסקו כולם דאפי' כמה תרוודין שיש בהם בודאי מלא תרווד מגוף המת אפ"ה טהור. ונלע"ד דהם סבירא להו דהלכה כר"י בירושלמי שם דאמר נקבר עמו אפי' גולגלין קטן אין זה רקב ופי' הפ"מ דהא דתרווד ועוד עפר קברות טמא היינו בנקבר ערום ואח"כ נתערב עמו עפר ובזה א"ש הא דהביא הרמב"ן ראי' מהא דאר"י ב' מתים שקברן זה בצד זה יעשו גולגלין זל"ז וכונתו דבסוגיא דנזיר נ"א מתיב ר"נ מרקב הבא מב' מתים טמא ומשני רבא דהתם בקברו זה בפ"ע וזה בפ"ע ועמדו על מלא תרווד ומוכח דמלתי' דר"י אפי' בדאיכא ב' תרוודין נעשו גולגלין ובירו' שם איתא ג"כ מימרא דר"י ופריך הגע עצמך שהביא חצי תרווד מזה וחצי מזה וערבן דטמא ומשני תמן (כשנקברו שניהם יחד) אין כל א' ראוי למלא תרווד רקב (שבתחלה נעשו תערובות זל"ז) ברם הכא כל א' ראוי למלא תרווד רקב ע"ש ומוכח דגם בדאיכא בכל א' מלא תרווד אפ"ה נעשו גולגלין זל"ז והיינו משום דר"י לשיטתי' אזיל וכיון דהש"ס דילן מייתי דברי ר"י בדין ב' מתים שנקברו יחד מוכח דהילכתא כר"י גם בהא דתרווד ועוד ולכן פסקו רוב הראשונים כן. ובנ"ד יפה כ' הרב דהרקב בטל ברוב עפר אחרת וכדבריו מבואר בשו"ת רע"א סימן מ"ם ומ"ש הרב מהא דלמשא ל"א ביטול והביא ד' תוס' בכורות כ"ג דהוא רק חומרא דרבנן א"כ שוב יש לסמוך בדרבנן להקל כדעת תוס' נדה הנ"ל ושמא אין כאן רקב כלל הנה אם אמנם דעת תוס' כן הוא אבל יעוין בשי"ק על הירושלמי פ"ו דנזיר ה"א שהוכיח דלא כהתוס' ושכן נראה ד' רמב"ם דהוי מה"ת ע"ש והיה נ"ל לדון לשיטת הסוברים דקמח בקמח הוי לח בלח א"כ י"ל דה"ה עפר בעפר ולפמ"ש הכ"מ סופ"א מאה"ט בשם מהרי"ק דבלח בלח גם למשא מהני ביטול א"כ ה"נ בנ"ד אך דהמעיין במל"מ פ"א ממטמאי מו"מ ימצא דאי נימא דבלח בלח גם למשא מהני ביטול בעכצ"ל דאפר באפר הוי יבש ביבש ע"ש ותבין [א"ה עיין במג"א סי' ש"י סק"ח דאפר באפר הוי לח בלח כקמח ועיין במחה"ש שם] אבל לא אדע מה ענין טומאת משא לכאן ודוקא אם נושא כל התערובות יחד דא"א לו שלא ישא גם הטומאה אזי ל"מ ביטול ברוב אבל כאן גם אם מסיט ברגליו מעט עפר הרי בכל פעם י"ל דמסיט רק עפר היתר ואפי' אם יסיט מלא תרווד בב"א ליכא חששא בזה וכן לענין מאהיל י"ל כן ובחנם הוצרך הרב לומר דלא יסיט שיעור רקב בב"א דגם בכה"ג עכ"פ ל"ש חומרא דמשא עכ"פ ומ"ש הרב מדברי הגהת רוו"ב ע"ד תוס' מ"ק ה' יעוין גם בנח"א שבאשכול הל' טו"כ סי' נ"ב שדיבר ג"כ בזה. ועיין תשו' שו"מ מ"ג ח' סי' קי"ג וסי' קי"ז שהחמיר הרבה ליפות העפר שלא ישאר בו עצם כשעורה. והנלע"ד כתבתי:
יא) ומה שהאריך הרב בדין עפר תבוסה אי מטמא דמלשון רשב"ם ב"ב ק"א שכ' דהוי כרקב של מת משמע דמטמא אבל בר"ש פט"ז דאהלות מ"ד הביא פלוגתא דר"י ורבנן בזה ומסתמא הלכה כרבנן והא דפ"ב מ"ד ור"ש שם צ"ל דר' יהושע סבירא ליה כר"י דהכא עכ"ד. והנה מה שהוציא משום דמסתמא הלכתא כרבנן טפי הו"ל ללמוד מן המפורש בר"ש שם מ"ה בד"ה יש לו תבוסה דאינו מטמא מדקתני אוכל בדמעו ע"ש ולפענד"נ כיון דכל איסור תבוסה משום שמוהל המת יורד בקרקע עד ג' אצבעות כמ"ש התוס' בנזיר ס"ה בשם הירושלמי והרי מבואר בפ"ג דאהלות מ"ב והובא בנדה ס"ב דרביעית דם שנבלע בתוך קרקע הבית הבית טהור הרי שאין לו דין רקב ודוחק לומר דהתם שלא נבלע מן המת עצמו דחסר כבר וליכא דין רקב ועיין רמב"ם פ"ג מטו"מ ה"ח ובכ"מ שם שכ' דביאור ד' רבינו שאם הוא עפר שנתלכלך בעפר המת ודמו אינו מטמא שאין כאן כזית נצל משמע דאם יש בו שיעור כזית נצל מטמא אבל צ"ע אמאי פשי' ליה דליכא כזית נצל וצ"ל דס"ל דכיון שנבלע בקרקע לא מיחשיב כזית נצל וכהא דרביעית דם שנבלע הנ"ל ומוכח דאינו מטמא ועוד יש להביא ראיה שהרי שיטת רמב"ם פ"ט ה"א וכ"מ שם דעכו"ם יש לו תבוסה והרי הוא סבירא ליה דעכו"ם אינו מטמא כלל ובע"כ דאינו תלוי זב"ז ואולי י"ל דמ"מ הרי במגע מטמא ועכ"פ הרי ד' רשב"ם ב"ב שם מפורש דעכו"ם אין לו תבוסה כלל וכ"ה ד' רש"י ותוס' נזיר ואפי' אי נימא דאין כונתם להקל בספק דהא דקאמר דלמא נכרי הוא הכונה קרוב לודאי וכדאיתא כה"ג בתוס' חולין ו' וע' תשו' ב"ש שם מכמה דוכתי בזה מכל מקום עכ"פ בנ"ד שהעפר בטל ברוב ומתפזר בתוך שאר עפר ודאי דאין לחוש כלל לזה וכמ"ש הרב בקונטריסו:
יב) ומ"ש הרב בדין אי הוי כס"ט ברה"ר [והעלה דהכא דבשעה שנמצא בגדר שנעשה סביב הי' רה"ר וגם עתה על הדרכים הוי רה"ר והביא מב"ב קנ"ג ולטומאה כמחלוקת ורשב"ם שם דאם א"י אם נכנס בימות החמה או בימה"ג תליא בפלוגתא דר"י ור"נ אי אזלינן בתר השתא ומשמע דאם בודאי נכנס בשעה שהיה רה"י אף שבא לישאל עתה בזמן שהיא רה"ר טמא שא"ה דאין דנין על השדה אז רק על האדם על שעה שנכנס ואז היה רה"י אבל כאן הספק על הקרקע ועתה היא רה"ר וגם אולי כשקברו הי' ג"כ רה"ר וא"כ שוב אזלינן בתר השתא דהוי רה"ר וגם לר"י דלא אזיל בתר השתא א"כ הרי גם אם עכשו רה"י מיקל כמ"ש רשב"ם ד"ה כמחלוקת דהעמד טהור על חזקתו ומבואר דספק רשויות טהור וע' ש"ש ש"א פט"ו שחקר בזה מסברא ועיין בשי"ק על הירושלמי פסחים סו"פ האשה ודבריו צ"ע עכ"ד] הנה מ"ש ע"ד השי"ק יעוין במהריט"א פ"ה דבכורות בזה שדחה ג"כ פי' הק"ע אבל לדינא תמהני שלא הרגיש כלל שאין בזה תועלת להקל בנ"ד דמה יעשו בלילה שהרי מבואר בירושלמי שהובא בתוס' סוטה כח ב' דגם פלטיא דינה כרה"י ע"ש בד"ה מכאן ובד"ה ברה"ר בסוה"ד שם וכ"ה בגליון תוס' נדה ב' וא"כ אכתי מה יעשו הכהנים אם יזדמן לילך דרך שם בלילה וגם גוף המרחץ הרי מבואר בר"ש פ"ו דטהרות מ"ח בשם תוספתא דבסילקי בשעה שהיא נעולה דינה כרה"י כיון שאין ב"א מצוים שם באותה שעה וא"כ אם יכנוס כהן יחידי קודם אור היום וכדומה נתבטל ההיתר ויש לעיין בדברי הראב"ד שהובא באס"ז ב"ב קנ"ג שכ' דהא דפ"י דטהרות רה"י ונעשה רה"ר כו' דוקא בנפלו מחיצות או נבנו דאיכא שינוי הניכר אבל בקעה שלא נשתנו מחיצותי' כיון שנעשה רה"י בימה"ג שוב הו"ל רה"י גם בימה"ח ועיין רשב"ם ותוס' שנסתפקו אי הוי רק מדרבנן או גם מה"ת ומה יענה בדברי התוספתא וירושלמי הנ"ל וגם אם נדחק לומר דנעילת הדלת הוי ג"כ שינוי הניכר אכתי לא יונח בד' הירושלמי הנ"ל ועיין פ"ח דטהרות מ"ג ור"מ ור"ש ודו"ק אבל בתוס' סוטה הנ"ל הבינו דבלילה רה"י ומה"ט הוי לעולם רה"י ועיין בשו"ת שבש"ע הרב ז"ל סי' כ"ט בזה. והנה הר"ש שם מ"ו כ' דכל הני גווני דתנן דהוי רה"ר כגון שבילין ובקעה בימה"א ובסילקי וכיו"ב אע"ג דליכא תלתא בבקעה כשנולד הספק כיון דרבים מצוים שם כרה"ר דמי דאי בדאיכא ג' אפי' בחדרי חדרים טהור ע"ש וצ"ל דהיינו בשעה שהיא פתוחה דבכל שעה מצוים שם רבים לכן גם בדליכא רבים הוי רה"ר אבל בלילה שבאותה שעה אין דרך רבים להיות מצוים שם דינה כרשות היחיד וכמו בבקעה בימה"ג וכן בסילקי בשעה שהיא נעולה דאל"כ יסתרו ד' הר"ש למ"ש בעצמו שם מ"ח בשם התוס' וכמש"ל. וע' תשו' פמ"א ח"ב סי' י"ד וסי' קנ"ב שהאריך בדין חצר שיש בו בית בישול שכר דגם בשעה שאין ב"א מצוים דינו כס"ט ברה"ר. ובפרט דלפמ"ש התוס' כתובות כ"ח דבדבר תמידי ל"ש להקל מכח ס"ט ברה"ר וגם נודע דכל דין ס"ט ברה"ר הוא הלכה ואין מורין כן ועיין נו"ב מד"ק חיו"ד סימן ד' דהיכא דאיכא לברורי מבררינן ועיין בסמ"ח סוף מ' רס"ג שחקר אי לגבי איסור טומאת כהנים שייך כלל דין ס"ט ברה"ר ועיין צל"ח ברכות י"ט ועכ"פ אפס מקום לסמוך ע"ז בנ"ד להקל מה"ט דמ"מ בלילה יתבטל כל ההיתר הלז. ועיין נו"ב מ"ק חאה"ע סי' ל"א במה שהשיג על הח"צ סי' ג' ודחה ראייתו מרמב"ם וכ' די"ל דדוקא בספק נגע בטומאה ס"ט ברה"ר טהור משא"כ היכי דהספק בהטומאה גופי' אבל ברמב"ם פ"ב מטו"מ הי"ד והוא מש"ס דנדה מוכח להיפך ואכמ"ל:
יג) ואולם בעיקר הדבר אם יש לחוש בנ"ד שמא המתים ישראל נינהו משום דנמצאו בשכונת ישראל הנה כיון דנמצא אחד מהם מלובש במנעליו אם כן ודאי לא נוכל לומר דישראל הוא רק אי נימא דהי' הרוג וקברוהו בבגדיו להעלות חימה ולנקום נקם וכמ"ש בש"ע והרי כבר פשט המנהג שלא לקבור הרוג אצל שאר מתים וגם אם אינו כן ע"פ הדין וכמש"ל אות ה' בשם הח"ס יו"ד אבל עכ"פ כבר פשט המנהג כן ואם כן בע"כ אינם יהודים. ואם נאמר דשמא היה מלחמה שם ונקברו באשר נמצאו הרי כבר הבאתי אות ג' בשם הרד"א שבתשו' חו"י דבכה"ג אין לזה דין שכונת קברות וגם הרי רוב העולם נכרים וכל דפריש מרובא פריש מנכרים וכמ"ש הרשב"א סימן פ"ג אך דיש לחוש שמא היה שעת דבר ונקברו כל א' באשר נמצאו במיתתם וכמ"ש בשו"ת אבן השהם שם וכן מצאתי בשו"ת ב"א החדשות דבשנת תק"ל היה שינוי אויר ובכל האקלים הזה כמעט לא היתה עיר אשר לא חילה ד' בה בחולי הדבר ר"ל ואז הקוברים קברו במקום שמצאו ומה"ט י"ל שקברו עם הבגדים ואולם מלבד שיש בזה אריכת דברים בסתירת ד' רשב"א בתשו' הנ"ל למ"ש בתה"א בית ה' שער ד' ובדה"ב ומשה"ב שם ופר"ח ותב"ש סי' ס"ג בדין אם יש שכונת ישראל ויש לעכו"ם שם דרך ועיין בש"ך סימן קכ"ט ובב"ש אהע"ז סי' ו' ס"ק ל"א ותשו' בר"א חא"ע סי' י"ב באורך בכ"ז ואולם כיון דבנ"ד אנו מסופקים אם בזמן ההוא היה שם שכונת ישראל וכיון דרוב עיירות שבח"ל רובן עכו"ם וכמו שהעיד הסמ"ע בחו"מ סי' רל"א סקמ"ד דהוא דבר שאינו מצוי כלל שיהיו רובן ישראל א"כ יש לנו לומר דבזמן ההוא היה שם רובן עכו"ם ועיין בר"ן פ"ק דמגילה ובב"י א"ח תרפ"ח ומל"מ ושעה"מ פ"א ממגילה ופ"י דמקואות כלל ד' גבי עיירות מוקפות חומה מימות יב"נ דמבואר כה"ג ויען שמצאתי קצת מזה בתשו' ב"ש סימן רי"ט ה"ל שהרחיב הדיבור בזה והעלה באורך כדברינו לכן אקצר אם כי ת"ל כונתי לזה מדעתא דנפשאי. ועוד דהגם דנימא דישראל נינהו מ"מ הרי כיון דאין להם דין שכונת קברות אין לחוש שמא יש יותר והוי ס"ס שמא אין שם יותר ושמא עכו"ם נינהו ואף דלשיטת כמ"פ גם עכו"ם מטמאים באוהל מ"מ במקום ספק יש להקל כמ"ש בתשו' פמ"א סימן י"ד וסי' קנ"ב באורך ואם אמנם מכח הא דע"י דבר ליכא דין ש"ק יש לפקפק לפמ"ש בשו"ת משיבת נפש להגאבד"ק פלאצק סי' כ"ה דזה דוקא בזמן הש"ס שקברו אדעתא לפנות משא"כ בזה"ז וכה"ג כ' בתשו' כנסי"ח דמי שאין לו אבות גם בזמן הדבר יש לו דין שכונת קברות ואסור אבל אח"ז צידד שם דכל החילוק בין ישראל לנכרים אתי גם לרבנן דר"ש דס"ל עכו"ם מטמאין באוהל דאל"כ אמאי שקיל וטרי בב"ב ק"ב אי מתניתין אתיא כב"ש הרי בע"כ אתי כר"ש דאל"כ אמאי נקט מת מושכב כדרכו דכל טעמא משום דאל"כ דלמא נכרי הוא וזהו רק לר"ש דנכרים אין מטמאין באוהל ובע"כ דגם לרבנן דינא הכי ועיקר החילוק משום דנכרים לא היה מנהגם בשכונת קברות כ' על כ' במערות כוכין וא"כ בזה"ז דגם ישראל אין מנהגם כן בכוכין ובפרט בעת הדבר שנעשה רק דרך מקרה י"ל דדינם כנכרים שבזמן הש"ס דל"ש בזה דין ש"ק כלל ומה"ט בשעת הדבר אין להם חזקת ש"ק ואפי' סמוך לביה"ק מצד ב' של הגדר אין לחוש כלל ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד וע"ש בדין ביהמ"ד שנבנה במקום ההוא שהביא מדברי הח"י סי' תס"ז אבל הוא רק מספיקא וס"ט ברה"ר טהור והא דחששו במתניתין לש"ק י"ל דהיינו ברה"י אבל ברה"ר גם ברגל"ד טהור שהרי בסוטה הוי נמי רגל"ד וכ"כ הג' מפוזנא בתשו' אבל מתוס' סוטה כ"ח מוכח דסוטה ל"ה רגל"ד והביא מתוס' ריש נדה וחולין דברה"ר טהור גם בדליכא חזקה ובמל"מ סוף הל' מקואות וראב"ד סוף הל' כלאים והעלה דלרמב"ם כל ש"ק הוי רק מדרבנן וז"ש בש"ס עילה מצאו וטהרו א"י והאריך עוד בזה ע"ש. והנה מ"ש דסוטה ל"ה רגל"ד במחכ"ת נעלם ממנו ד' ירושלמי שהובא בתוס' סוטה ל"א סוע"ב דמפורש דסוטה הוי רגל"ד וגם מ"ש שם בדין ס"ט ברה"ר ובדין לילה כבר כתבתי לעיל אות י"ב בזה. ושם דחה ד' התוס' והביא מרמב"ם פי"ח מאה"ט וכבר רמזתי לשו"ת שבש"ע הרב שתמה ג"כ ע"ד התוס' במ"ש מטהרות פ"ח מ"ג ועיין בר"ש שם בשם תוספתא דדוקא גבי מדרס החמירו בלילה ולא לגבי טו"מ וד' תוס' צ"ע ובפרט למעיין בפי' הר"מ ור"ש אינו ענין כלל למ"ש התוס' כמובן:
יד) והנה במ"ש באות הקדום מהא דרוב העולם עכו"ם רק דבאותה שכונה רובם ישראל לכאורה עלה בלבי דנהי דבכה"ג דהוי קורבה במקומה עדיף מרובא כמ"ש הרמב"ן ב"ב כ"ד וסמ"ע סימן רנ"ט סק"ו וש"ך יו"ד קכ"ט ס"ק כ"ז וט"ז סי' רצ"ד סקי"ז וכמ"ד מ"מ י"ל דמכח חזקה דכנכ"ה שקול הקרוב כמו הרוב אף דבעלמא רובא עדיף ולכן גבי ערלה בא"י מספק אסור וגבי מגע יינם דרבנן סד"ר להקל ובח"מ סימן רנ"ט הרי מבואר שם דמספק חייב להכריז וא"כ י"ל דגם בנ"ד עכ"פ הוי רק ספיקא גם אם היינו יודעים שגם אז הי' באותה שכונה של ישראל אבל מלבד שמדברי הפוסקים ל"נ כן אף גם נ"ל ראי' מהש"ס גופי' דבכה"ג הוי הקרוב כודאי נגד הרוב דבש"ס דע"ז מ"ב ע"ב פריך ר"ל לר"י דס"ל ע"ז שנשתברה מאלי' אסורה מהא דקן שבראש האילן לא נהנין ולא מועלין בראשו של אשירה יתיז בקנה קס"ד כגון ששברה ממנו עצים וקינחה בהם כו' הב"ע דאייתא עצים מעלמא כו' דייקא נמי דקתני גבי הקדש לא נהנין ולא מועלין כו' הכא בגידולין הבאים לאחר מכאן וכו' וקשה אמאי הוצרך לדחוק לאוקמי בגידולין הו"ל לשנויי כגון דספק אם הביאה מעלמא או מגוף האילן דאיכא רובא דעלמא וכנגדו קרוב במקומו ממש והוי ספיקא ולכן בהקדש לא נהנין ולא מועלין וגבי אשירה דנשתברה מאלי' דאסירה ג"כ רק מספיקא כמ"ש התו"ח שם דשמא לא בטלה העכו"ם ע"ש א"כ הוי ס"ס ושריא ובפרט דעכ"פ ליכא הוכחה נגד דעת ר"ל דס"ל דנשתברה מאלי' שריא והיכי קאמר דייקא נמי והוצרך לשנויי מידי אריא דלא תסייעי' לר"ל דהכא בגידולין הרי בלא"ה הו"מ לשנויי דמיירי בספק וכמ"ש ובע"כ דבכה"ג הוי הקרוב במקומו כודאי ואמאי לא מועלין. אבל כבר כ' בשו"ת ב"ש שם דגבי קבורה דל"ש לומר מקומו ממש ממילא לכ"ע רובא עדיף מקרוב ע"ש וה"נ בנ"ד. ובתשו' מהרא"ז ענזיל סימן ל"ח העלה ג"כ דכיון דהמת פירש ממקומו ונקבר כאן גם הרמב"ן מידה דרובא עדיף ע"ש באורך:
טו ) ומעתה נפנה אל הפרט הרביעי דקבר שפינהו לא יעשנו בית התבן ועצים וכדומה והנה כל הטעם משום דגנאי הוא למת והנה לפמש"ל דבנ"ד תלינן בעכו"ם א"כ פשיטא דל"ש ד"ז וגם מספקא יש להקל בזה ומצאתי בשו"ת ב"א החדשות שנשאל אם מותר לעשות מרתף במקום שנמצא קבר והאריך שם בדין אם מותר לפנותו ואם כהנים מותרין לכנוס להמרתף והשיב דהוי ס"ס שמא אין שם יותר קברים כלל ושמא הם עכו"ם ורמז ג"כ לתשו' הרשב"א ופר"ח ותב"ש סימן ס"ג אבל עכ"פ לענין ס"ס ודאי דמצטרף וגם קרוב הדבר דבימים הקדמונים לא היה שם בתים כלל במקום ההוא וכיון דרובן עכו"ם תלינן בעכו"ם וגם אם ניחוש דהי' שעת הדבר מ"מ עכ"פ הוי ס"ס ובפרט בנמצא רק קבר יחידי בודאי א"צ לבדוק סביבו כלל וגם במצא גל מתים דוקא בנקברים דרך קברים יש חשש ש"ק. ועפ"ז מותר ג"כ לעשותו מרתף. וגם י"ל דהא דאסור לעשותו בית העצים דוקא בקבר בנין רק דנקבר בלא דעת בעל השדה בזה אסור עכ"פ לעשותו בית עצים ותבן משא"כ בקרקע עולם וגם י"ל דמרתף הנשאר מגולה רק שמעמידין בעומק לפעמים דרך ארעי ל"ל בה וע"ש עוד בזה ועכ"פ מבואר דהגאון ז"ל דעתו ג"כ להקל בכה"ג גם בנמצאו הרבה מתים אם שכובין שלא כדרך קברי ישראל וכן ה"נ בנ"ד שלא נמצא שם חרסים וכדומה כפי מנהגי ישראל פשיטא דתולין ברוב עכו"ם ואף דנכון ליזהר גם בקברי עכו"ם כבר הבאתי מתשו' פמ"א דבכה"ג דנ"ד דהוי ספיקא אם יש יותר לכ"ע יש להקל וגם הגאון מפלאצק ז"ל הסכים להקל וגם הג' מסקאלי בספרו העלה כן וגם בהעמידו שם בנין התירו פרושים את הדבר וגם אנחנו נצא בעקבותיהם ויצאו דברינו בטהרה בס"ד:
טז) וכה ראיתי בשו"ת שו"מ מ"ג ח"ג סי' מ"ב שהוכיח מרמב"ם פ"ח מטו"מ ה"א דגם עצם כשעורה מטמא באוהל בשדה שאבד בה קבר וכפי חד גירסא שבמשנה פי"ח דאהלות מ"ג. ולפענ"ד הדבר פשוט דודאי עצם כשעורה אינו מטמא באוהל והתם בשדה שאבד בה קבר דמטמא באוהל לחד גי' היינו משום דשמא מאהיל על הקבר עצמו והא דכתב רמב"ם דחיישינן לעצם כשעורה היינו לענין העפר דמטמא במגע ומשא אף דבעפר א"א שיהי' בה הקבר מ"מ חיישינן לעצם כשעורה שנתערב בעפר אבל לטומאת אוהל לא כתב רמב"ם דהעפר מטמא רק גוף השדה והיינו משום דחיישינן בכל מקום מהשדה אולי מאהיל על הקבר וז"ל רמב"ם שם שדה שאבד בה קבר בתוכה עפרה מטמא במו"מ כביה"פ שמא נידוש הקבר בה ויהיו עצמות כשעורה בתוך עפרה וכל השדה כולה המאהיל עלי' נטמא וכו' עכ"ל ומבואר דכונתו כמ"ש:
יז) והנה במש"ל אות ט' ע"ד הרע"ב שוב כ' לי הרב הנ"ל די"ל דפסחים ט"ז דמשקין לקבל טומאה היא רק מדרבנן לכן הוי כספק אכל אוכלין טמאין וכהא דפ"ד דטהרות מי"א [וכן בהא דנדה ד' משום דהוי רק ממעלות שבקודש וע' פ"ד דטהרות מי"ב ורע"ב שם] דהא דגזרו על משקין לא עשאוהו כאב הטומאה וגם בספק אם נגעו באה"ט מכל מקום המקבלים דהיינו המשקין אין מקבלין טומאה רק מד"ס ובספק נגעו הוי כספק וה"ט. ואם כן אתי שפיר ד' הרע"ב פ"ו דמקואות הנ"ל ועיין תוי"ט כ"ב דמקואות מ' ד"ה בטומאה חמורה מה שתמה על הרע"ב ומה שתי' הרע"ב דאלו הוי שיעורי דרבנן טהור י"ל דר"ל דדוקא בהא דפ"ד דטהרות מי א האב הטומאה ודאי טומאה מדרבנן והספק אם נגע באה"ט וא"כ איתחזק כאן טומאה אבל הכא ספק אם יש כשיעור והוי ספק אולי אין כאן אה"ט כלל ובכה"ג ספק להקל ובמש"ל אות י"ב חזר וכ' לי שדברי תוס' סוטה צ"ע במ"ש מפ"ח דטהרות דהתם לענין מדרס משום דרוב ב"א דורסים בלילה ואינם יודעים מה מונח שם אבל בספק נגע טהור גם בלילה וא"כ מה הקשו מהא דראוהו חי מבערב הא שם דהספק אם היה חי או מת דהוי כספק נגע וגם לענין מדרס מדרבנן בעלמא הוא ומה"ט במניח לא גזרו כדאי' בתוספתא ורמב"ם פי"ח מאה"ט (ועמש"ל אות י"ב ובאות י"ג בסופו בשם שו"ת שבש"ע הרב בזה) וגם איתא בתוס' ור"ש דדוקא לענין מדרס טמאין ולא בטו"מ וגם בדין אם נעשה אח"כ רה"י דוקא אם הטומאה עצמה ידועה שם והספק על האדם הנכנס בכה"ג מיירי ברפ"ו דטהרות דאח"כ ס"ט ברה"י טמא אף שהי' תחילה רה"ר דמעולם לא טהרנו גוף השדה דכל הספק הוא על האדם וכן בשדה שאבד בה קבר אף שאין הטומאה ידועה י"ל ג"כ דבנעשה אח"כ רה"י כגון בימות הגשמים יעשה רה"י דהא מבואר בנדה י"ז דבמהלך ע"פ כולה טמא א"כ לא נוכל לומר דבעודה רה"ר נטהרה לגמרי ולכן בנעשה רה"י טמא אבל ביה"פ וכה"ג שאנו מטהרין גוף השדה בעודה רה"ר שוב גם בנעשה אח"כ רה"י כבר הוחזק בטהרה וראיה מתוס' שבת ט"ז ד"ה על ספק שכ' דמיירי בנחרש קבר דטהור מדאורייתא ול"ח לעצם כשעורה אבל אבד קבר הוי סד"א ואמאי אמרו חכמים דאף ס' מגע ברה"י תולין וק' ממ"ש התוס' ספ"ב דכתובות דביה"פ דטהור מה"ת רק משום דס"ט ברה"ר וגם מ"ש התוס' כאן דל"ח לעצם כשעורה י"ל משום דס"ט ברה"ר וא"כ איך קתני על ס' מגע ברה"י תולין וצ"ל דמשכח"ל בנעשה אח"כ רה"י כגון שנזרעה ואפ"ה כיון דבשעת לידת הספק היה רה"ר גם ברה"י טהור אבל באבד קבר אינו כן עכ"ד ולא הסכים עמדי הזמן לחזור ולעיין בזה כעת ואי"ה עוד חזון למועד: