אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן יג

סימן יב

ב"ה ה' תצא תרמ"ד ברעזאן. להרב מ' מרדכי זיידמאן ני' ראבד"ק אוויראן.

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בבתולה אחת שדרה בכפר שזינתה ונתעברה והיא אומרת שנתעברה מן משרת יהודי שהי' שם וגם המשרת מודה ושלח אותה אבי' לטשערניוויץ וילדה שם ונתנו הילד תיכף למינקת דהיינו שהיא לא התחילה להניק כלל ועשה אבי' קאנטראקט אצל נאטאר עם המינקת להחזיק הילד עד עשרים שנה והמינקת אמרה שגמלתה לסוף ד' חדשים וכבר עברו י"א חדשים עד עתה וגם יש ספק אולי מתה הילדה כי העיד איש אחד קרובה של הבתולה ראשון בשלישי ששמע מן השכנים של המינקת שמתה הילדה אחר ד' שבועות רק שכן מנהג הנשים העושות מסחר כזה לומר כי חי הוא בכדי לתבוע שכרן יען כי אין מי מהאבות שיכיר את הילד כמובן וכעת נשתדך אבי' עמה עם איש אחד כהן והוציא הוצאות רבות באופן שישאנה תיכף כי הוא בושה גדולה לאבי' ואמה אשר הם ממשפחה הגונה. והנה מכח חשש איסור מינקת צידד רו"מ דהוי ס"ס שמא במזנה לא שייך איסור זה כדעת כמ"פ ושמא כבר מתה הילדה ולא הוי דשיל"מ כמו שכתב הפ"ת סי' י"ג סקי"ח בשם נו"ב עכ"ד:

והנה טעמו של הנו"ב שם משום דדמי לטלטול דל"ש בי' דשיל"מ ואמנם הנה בתשו' נו"ב מה"ת א"ח סי' ע"ד הרגיש בעצמו שמדברי התוס' בעירובין מ"ה מוכח דלא ס"ל כן וגם יעוין בתשובת ס' יושיע סימן תט שהוכיח מהא דסי' ק"ב ועוד ראי' להיפך ועיין בטעה"מ פ"א מיו"ט בזה וגם טעם ב' שכתב שם משום דאיכא חזה"ת זו דוקא בנידון הנו"ב שם דספק שמא לא חל איסור מינקת כלל אבל בנ"ד דספק שמא מתה הילדה א"כ הרי כבר היה חז"א ואי משום דעת המקילין במזנה הלא רוב הפוסקים חולקים. ולא הקיל רמ"א רק במופקרת בפרט דלגבי פלוגתת פוסקים ל"מ חזק"ה כמ"ש הש"ג וכנה"ג יו"ד סי' ח"י ועוד דבזמן עיבורה היתה אסורה עכ"פ ושוב אדרבא איכא חז"א ועוד דהספק שמא מת אינו בגדר ספק כלל דמוקמי לי' בחזקת חי כדאי' ביומא נ"ה וגיטין כ"ח ועיין בט"ז ונה"כ יו"ד סימן שצ"ז ולע"ע לא נמצא שום עד שיעיד דבר ברור רק מפי השמועה:

אבל בעיקר חשש דשיל"מ לפמ"ש הש"ך סי' ק"י ס"ק נ"ו בשם הרא"ש דדוקא ס"ס בתערובות ל"מ בדשיל"מ וא"כ בנ"ד מהני שפיר ס"ס ובפרט דתקנת מינקת דרבנן ולשיטת הט"ז וכמה אחרונים מהני ס"ס בדרבנן גם בדשיל"מ וע' בדג"מ לקמן סי' רס"ו בענין זה. והנה בנ"ד שהמשודך כהן והכפר הוא רוב פסולין יש חשש איסור זונה לכהן ורו"מ הביא בשם רב א' שהתיר בפשיטות דשמא לא זינתה עם אחר ושמא זינתה עם כשר והנה בד"ז כבר האריך בתשובת נו"ב מה"ת חא"ע סי' כ"ז והעיר בחשש שמא עינו נתן בה וה"נ בנ"ד כפי שכתב רו"מ דהמשרת רוצה לישאנה וגם הרי בתשו' בר"א סי' י"ג העיר דאין הבועל נאמן דאאמע"ר וסתם פניות נדות והוי איסור תורה ולכ"ע אאמע"ר אך דמ"מ מהני ברי גם נגד רוב וחזקה כמ"ש הרשב"א ופ"י כתובות כ"ב ע"ש א"כ הא תינח לענין להנשא לאותו בועל אבל לגבי אחר לא מהני כלל הודאת בועל וא"כ שוב גם ברי שלה ל"ט כלל לענין לכתחילה כמבואר באה"ע סימן ו' סי"ז ועיין תשובת מהרש"ל סימן י"ז בזה:

ומהגם דכבר העלה בתשו' ח"ס חא"ע סי' י"ח דבדיקת האשה ל"מ רק אם אמרה כן מקודם אבל בשעת נישואין יש לומר דעיני' נתנה בזה ואם כי אני בתשובה א' לק"ק באטשעטשא במדינת מאלדיווא הארכתי לדחות דבריו לענין דיעבד אבל לענין לכתחילה א"א להקל ולא אדע אם בנ"ד אמרה ברי שלה גם טרם שנשתדכה לזה. וגם לא ביאר רו"מ במכתבו אם המשרת עומד עתה בדיבורו דעכשו נסתלק חשש ענ"ב ורק משום דעביד לאחזוקי דיבוריה ויש בזה מקום עיון ועיין תשו' הש"מ חאו"ח סימן סה אבל עכ"פ מכח הא דאאמע"ר אין מקום לסמוך על דבריו זולת לענין להנשא לו ובזה איירי כל המקילים משא"כ לענין להנשא לכהן אחר. ולכן מכל הלין טעמי אין בידי להתיר לכתחילה בשום אופן. ולענין דיעבד מכח חשש כהונה יש להתיר אבל מדין מינקת מבואר בשו"ת לשון זהב סי' ג' דגם בזונה מינקת חייב לגרשה בזמנינו דא"א נייתם אך בשוגג יש להקל ובפרט בכהן ואם משום ספק מת צריך חקירה היטיב אם יש איזה עד שיעיד בדבר ברור על מיתת הילדה דכבר כתבתי דשמועה בעלמא מוקמי בחזקת חי ול"ה ספק כלל:

והנלע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה