אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן ד

סימן ג

להרב המאוה"ג מו"ה שמחה גינצבורג ני' אבד"ק סטאראוינץ.

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שיצא קול על בתולה א' ממשפחה הגונה בת איש נכבד וירא ד' שכבר משודכת עם בחור מופלג שקידשה איש א' בליעל בשדה דרך הילוכה אל אחות אבי' ופגע בה בחור א' ועמו עוד ג' אנשים ומהם ב' בחורים ואחר שגבה רו"מ עדותן בב"ד של ג' העידו ששמעו ממנו שאמר הרי את מקודשת לי אבל לא ראו מקודם אצלו אם הי' לו איזו טבעת או מטבע כלל וגם לא ראו הנתינה לידה וגם אח"כ לא ראו שום דבר בידה כי הלכה תיכף לביתה והבתולה אמרה שלא ידעה כלל מה עשה לה כי נתבהלה מאוד כאשר אחז בה ולא שמעה לשון קידושין עד שבאתה לביתה וראתה שיש טבעת על אצבעה והסירתו תיכף עכת"ד השאלה (ורו"מ הביא ד' הרמ"א בא"ע סימן מ"ב דצריכים העדים לראות הנתינה ול"מ שום אומדנא ואף דהב"ש סקי"ב הביא בשם מרדכי להיפוך אבל כל האחרונים השיגו עליו וט' תומ"י סי' צ' ובאב"מ א"ע שם ונו"ב מת א"ע סי' ע"ה ותוע"ר סי' ל"ט ועוד כמה שו"ת אחרונים וגם י"ל דגם המרדכי וב"ש מודו דעכ"פ בעינן שראו מקודם הטבעת ביד המקדש ושמעו לשון קידושין ואח"כ ראוהו ביד המתקדשת דאז הוי כידיעה עכ"פ אבל בנ"ד שלא ראו כלום אין כאן גם ידיעה כלל ומה שהודית המתקדשת שנתן טבעת בידה נאמנת במיגו דהיתה מכחשת שלא נתן לה כלום וכמ"ש הנו"ב מ"ק סימן נ"ט דנאמנת במיגו עכת"ד רו"מ]:

והנה בגוף הדין אם האשה נאמנת לומר שלא כיונה כלל לשם קדושין כבר העיר הנו"ב מ"ק רסי' נ"ט דכיון דלא איתחזק איסורא מדוע לא תהי' נאמנת והעלה דכוונת מהר"ם רק משום דדברים שבלב אינם דברים והאחרונים השיגו דגם בלא"ה תליא באשלי רברבי דלשי' הר"ן פ' התקבל ועוד כמ"פ גם בלא איתחזק איסורא אין עא"נ בדבר שבערוה. ואולם באמת דברי הר"ן עצמם נראים כסותרים זא"ז דבסוגיא דקדשתי את בתי כ' בעצמו דנהי דאין דשב"ע פחות משנים מ"מ נאמן לברר החזקה וכבר העיר בזה בשו"ת בר"א חא"ע סי' פ"ב והעלה ליישב דהיכי דאיכא עוד סברא דאא"ח ולא לו או חזקת צדיקות או חזקת היתר מלבד חזקת צדיקות לכ"ע נאמן גם בדשב"ע ועפ"ז העלה דשם בדינו של הר' יונה דאיכא חז"צ דלא נבעלה מקודם שוב לכ"ע נאמנת גם בדשב"ע ע"ש בכל התשו' באורך וא"כ בנ"ד שהבתולה משודכת לאחר ומוטל עלי' ח' הקדמונים לבל תבגוד בקשר השידוכין וא"כ אלו היתה מתקדשת ברצונה לזה היתה עוברת על ח' הקדמונים וכבר כתבתי בחיבורי לחו"מ בקת"ע אות י"ט דגוף איסור ח' קדמונים הוי דאורייתא והבאתי מהתשב"ץ ורדב"ז ומהריב"ל ועוד כמ"פ בענין זה ואח"ז מצאתי בתשו' הרי"ף סי' רצ"א שכ' ג"כ כדברי הרמב"ן בתשו' שהבאתי שם וע' תשו' יד אליהו סי' ע"ח באורך בענין זה וא"כ הרי כבר כ' הר"ן בתשו' סי' מ"ג בשם מורו הכהן הגדול דאם גזרו על המגרש בח' שלא יבטל אינו נאמן לומר שביטל משום דאאמע"ר ומוקמי' לי' בחז"כ ע"ש וה"נ בנ"ד הרי חזקת צדיקות מסייע לה שהאמת כדברי' שלא ידעה כלל מה אמר ומה נתן לה ושפיר נאמנת גם בדשב"ע. ובנ"ד ל"ש הא דכ' הנו"ב בטעמו של מהר"ם דדברים שבלב א"ד דכאן אומרת שלא ידעה כלל מפני הבהלה שקידשה ואנן ידיעת ורצון האשה בעינן ובפרט דבנ"ד הרי העד השלישי העיד שאמרה בעת שקרב אלי בזה"ל וואס ווילסטו פאן מיר האבען ומקודם הקידושין איז זיא אוועק האט ער זיא בחזקה אום גיקערט עכ"ד ובדברי שאר העדים לא נזכר הכחשה נגד זה וא"כ יש אמתלא מוכחת שהי' שלא ברצונה ולכ"ע נאמנת ותדע דהא כל ראיית המרדכי הוא מהא דהן הן עידי יחוד וכו' והרי מבואר בתשו' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' א' ומייתי לה מהתה"ד סי' ר"ט שהובא ברמ"א א"ע סי' ל"ג דהיכי דיש לו אשה אחרת אין לחוש שמא עבר על חדר"ג ואף דהכנה"ג א"ע סי' קמ"ט כ' דכמ"פ חולקים עליו היינו משום דבאירוסין לחוד לא עבר על חדר"ג כלל אבל בנ"ד דבודאי איכא חדר"ג מוקמי' לי' בחז"כ דלא הבינה ולא ידעה כלל ממעשיו וע' בהגהות רע"א סי' קמ"ט ובפ"ת שם ג"כ בזה וע' באה"ע סי' מ"ה ס"א בהגה בשם מהרי"ק וריטב"א וע' בב"ש שם ס"ק ט"ו מ"ש לחלק בזה לענין סבלונות כה"ג דהיכי דאיכא איסורא דחדר"ג יש לנו לדון דלא קבלה הסבלונות לשם קידושין וה"נ בנ"ד. אבל באמת גם אם היתה הבתו ה מודית לדבריו ג"כ אין הקדושין כלום בלא עדים והרי העדים לא ראו שום נתינה והדבר מבואר בתשו' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' מ"ג בד"ה ראש השלישי דכיון שהעד לא ראה מה נתן לידה א"י להעיד שנתקדשה דשמא לא נתן לה כלום או פחות מש"פ או איה"נ וא"כ אפי' אם האשה מודית הוי כמקדש בלא עדים ולא דמי למקדש בפחות מש"פ דחיישינן שמא ש"פ במדי אע"ג דאין העדים יכולים להעיד באותה שעה שנתקדשה בש"פ ול"ה כמקדש בלא עדים דהתם העדים מעידים שנתקדשה בתמרה זו והיא נתרצית בה ולכי איגלאי מלתא דש"פ הו"ל קידושין גמורים או ס ק אבל כשלא ראו העדים במה נתקדשה לא חיישינן לאותן קדושין כלל ואף שהטמינה בפונדתה די"ל דרצתה לשחק בו משום דמידע ידעה דהמקדש בלא עדים אין קדושין כלל ע"ש היטב ואף דיש לחוש בנ"ד אולי לא ידעה שהעדים אינם רואים אבל כיון שאין לנו בירור ואולי ידעה כפי סגנון נתינת הטבעת בעת שאחז אותה בזרועותי' בחזקה שלא הי' באפשר להעדים לראות ועוד דדוקא התם שהעדים ראו שהטמינה בפונדתה הוצרך מהרי"ט לטעם זה וע"ש במהרי"ט במ"ש ושמא מאחר שראו העדים שנתן לה וכו' ונמצא דמיירי שראו עכ"פ נתינה אבל בנ"ד הרי העדים אינם יודעים כלל אם קיבלה איזה דבר ובכה"ג לכ"ע לא הוי קדושין כלל אפי' אם היא מודית לגמרי ומכ"ש בנ"ד. ועוד נראה דהא בתשו' מהרי"ק שורש קכ"ט האריך להוכיח מהש"ס דשבועות ל"ד דלמסקנת הש"ס דסנהדרין גם בד"נ ל"מ ידיעה בלא ראי' וגם בתשו' צ"צ סימן ע"ט האריך בזה אך שהעלה שם דאיכא אומדנא דעדיפא דמהני גם בד"נ וגם בדיני אישות גם אי בעינן דו"ח מ"מ מהני ידיעה כזו ע"ש ובמהרי"ק שם ביאר דהא דבכמה דוכתי מהני אומדנא בד"מ וגם באיסורא וכהא דמתנת ש"מ ובהא דלא כתב לה אלא לכנסה וגבי מסוכן שאמר כתבו גט היינו היכי שהמעשה מבורר עכ"פ ואנו מסופקין באומדן דעתו בזה מהני אומדנא אבל היכי דמסופקין בגוף המעשה ואיננו מתברר רק על ידי האומדנא בזה ל"מ אומדנא כלל וע' תשו' בר"א חא"ע סי' ק"ג וסי' קכ"ג מ"ש בענין זה באורך דלפ"ז היכי דהעדים לא ראו גוף הקדושין בודאי לא אזלינן בתר אומדנא ע"ש היטב ואני מצאתי בתשו' גאוני בתראי סי' נ"ד שהאריך לדחות ד' מהרי"ק בכמה ראיות והוכיח דהרא"ש ס"ל דגם בכה"ג דמסופקין בגוף המעשה אזלינן בתר אומדנא והעלה שם בישוב ד' הרי"ף וש"פ דהיכי דהוי מילתא דשכיחא לעשותה מהני אומדנא אבל בהריגה דהוי תכונה רעה ולא שכיחא בכה"ג ל"מ אומדנא ועוד העלה דהיכי דשכיחי רואים בהך מילתא ל"מ אומדנא והיכי דלא שכיחי רואים וא"א לראות הדבר בכה"ג מהני אומדנא ע"ש באורך ולכל החילוקים הנ"ל הנה בנ"ד דהוי מילתא דאיסורא לקדש בשוק ושדה בתולה משודכת לאחר ומבואר בש"ס דגיטין ס"ז דכיון דלא תעשה בישראל הוי לא שכיח וכ"ה ברש"י בכורות ט"ו ותוס' חולין כ"ט וכמ"ד וגם שכיחי רואים דאין קדושין בלא עדים א"כ פשיטא דל"מ אומדנא כלל. וע' הגהות הרב מקוטנא על המהרי"ק ש' קכ"ט ענף ב' מ"ש בשם ס' אור הישר מתשו' תשב"ץ ומ"ש עליו בזה. ועוד דהא גוף ד' המרדכי שהביא הב"ש הם תשו' מהר"ם וציין שם לתשו' הר"מ שהביא בפ' המגרש ובמרדכי פ' המגרש הביא תשו' מהר"ם באריכות ומבואר שם דאם העדים לא ראו נתינת הכסף לידה אפי' אם האשה מודית שנפלו לתוך חיקה אין שום חשש קדושין כלל. והביא שם ג"כ מהא דהן הן עדי יחוד וביאה וחילק דדוקא התם משום דאש בנעורת וכו' ועכ"פ מסיק שם לדינא דאין כאן שום חשש קדושין כלל אם העדים לא ראו הנתינה והוא ג"כ תשו' הר"מ ואיך יתכן שיסתרו דברי מהר"ם עצמן זל"ז ומצאתי בתשו' רמ"א סי' ל' שהביא ג"כ דברי הרשב"א ותשו' מהר"ם הנ"ל והביא ג"כ מד' המרדכי פ' האומר הנ"ל וסיים דהרשב"א ומהר"ם חולקים על המרדכי בזה וראוים לסמוך עליהם ע"ש ותמהני שהרי גם ד' המרדכי פ' האומר ם תשו' מהר"ם עצמן (וע' בחמ"ח סי' ל' סק"ח שרמז ג"כ לתשו' מהר"ם שבמרדכי פ' המגרש הנ"ל וע' ב"ש סק"ט שכ' בשם הג"א ולא נמצא שם והאחרונים הגיהו דצ"ל במרדכי הנ"ל] ולכן נראה ברור לפמ"ש הח"צ סי' ע"ג דהיכי דהפוסק מביא ב' טעמים אין לסמוך על מ"ש ועוד וכו' והביא ש"ס ערוך בחולין מ"ט גבי ההוא נקב דסתמו חלב טמא דא"ר למאי ניחוש לה חדא דהאר"ש חלב טמא סותם ועוד התורה חסה על ממונן ש"י ובודאי דמן טעם ב' אין שום צד להקל ומ"מ הש"ס מצרף לה בלשון ועוד ע"ש וה"נ בנ"ד ודאי שדעת מהר"ם כהרשב"א והתם בתשו' שבמרדכי פ' האומר הרי מיירי שעד א' ראה גם הנתינה ורק עד ב' לא ראה הנתינה וכ' טעם א' דחוששין לקידושין ואין לסמוך על הסמ"ג ועוד דבכה"ג שהעד ראה דבר ברור יוכל להעיד א"כ העיקר טעם ראשון וטעם ב' הוא רק לסניף אף שאין האמת כן שהרי מהר"ם בעצמו באמת אינו סובר כן. ואני מוסיף שמצינו גדולה מזו דגם אי נקט טעמא חדא איננו עיקרי כמ"ש בתוס' ר"ה, כ"א ע"ב בד"ה על ניסן דלפעמים נקט במתני' טעמא שאינו עיקר רק לייפות ולסעד טעם אחר שהוא העיקר ע"ש ומכ"ש בזה:

ועוד אני אומר דגם אם נאמר שמהר"ם חזר בו מעצמו ויש לנו ספק איזו מהן אמר באחרונה יש לנו להשוות דעתו לדעת הרשב"א וש"פ החולקים עליו ולומר דמסתמא חזר בו לבסוף והסכים לדעת החולקים עליו וראי' מהתוס' חולין ע"ז א' ד"ה בלשון כו' שהקשו ממאי דמההיא דפסח הדר בי' דלמא מההיא דלקמן ותי' דמסתמא חזר בו לגבי חבירו ע"ש וה"נ בנ"ד והטעם משום דכללא הוא בידינו דאפושי פלוגתא לא מפשינן וכמ"ש הח"צ סי' קל"ד כי זהו א' מעיקרי ויסודי התלמוד ע"ש. ובפרט בנ"ד שלא ראו העדים נתינת הטבעת כלל דודאי גם מהר"ם מודה לדעת הרשב"א דעכ"פ למעט במחלוקת עדיף וכמ"ש כה"ג הר"ן ביומא פ' יוה"כ בהא דככותבת פחות מכביצה דאע"ג דלא איתפרש בגמ' כמה היא פחותה ממנה מסתברא שיש לנו לכוין שפחותה רק טעע דכיון דחד אמורא אמר יתירא מכביצה לא מפליגנן מיני' מאן דפליג עליו אלא בפחות שבשיעורין ע"ש והיינו משום דראוי להשוות דעתם בכל מה דאפשר וה"נ בנ"ד. ולכן הדבר ברור שהבתולה מ' מחלה בת ר' יעקב זאב אין עלי' חשש קידושין כלל. ואח"ז נשאלתי כעין זה מהרב ר' ישראל איסר יעב"ץ ני' אבד"ק הריבושוב והשבתי ג"כ ע"פ הר"ל להתיר הבתולה לשוק:

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה