אור ברסלב
שות מהרש אלפנדרי יורה דעה › סימן ה

שות מהרש אלפנדרי· רבי שלמה אליעזר אלפנדרי

יורה דעה · סימן ה

סימן ד

נשאלתי משוחטי מתא בבהמה שנמצא בפרש מסמר קטן שבור הצד הדק שנוקב, ורחוק משם בבית הכוסות סרכה ג"כ סרוכה לטרפש הכבד ולכאורה היה נראה שיש לאסור משום דמלבד שיש מהפוסקים דס"ל דיש לאסור כשיש סרכה גם בשאר איברים שנקב בהם הוי טרפה, וגם דאף לד' המתירים יש לומר דבהצטרף עמו רעותא דהסרכה יש לאסור, וכמ"ש הט"ז וש"ך בנמצא מחט אף שאינה תחובה המחט דיש לאסור אם יש קורט דם וה"ה אם יש סרכה וכמ"ש רבני האחרו' ע"ע, וע"ע בס' מאמר מרדכי המכונה לחם עדן אשכנזי בח"א כמה תשו' בזה מס"י כ"ד ואי' וע"ע פנים מאירות ח"ב סי' מ"ט גם בס' בית לחם יהודה סי' מ"א הוא חושש לד' ט"ז וש"ך ולכן הצ"ע כשהוא הפ"מ ע"ש:

אמנם יען ששמעתי שיש הפסד מרובה בדבר והוא איש עני והתירה חסה על ממונם של ישראל כידוע חזרתי ע"כ הצדדים אם אוכל להכשיר בנ"ד, וראשונה אומר שנראה לעומת זה רבו המתירים כדיראה הרואה להר' צ"ץ סי' מ"ט ה"ד הפר"ח סי' מ"ח סקכ"ב וה"ר פר"ת שם סקי"ב והסכימו עמו הב"ד והכו"פ שם ס"ק עו"ב גם הר' שבות יעקב סימן ס"ד כתב להתיר גם הנוב"י מ"ק סי' ט"ו ומ"ת בחי"ד סוס"י ז"ן וב"מ בס' שיבת ציון סי' כ"ו כתב להתיר ולפי"ד הנוב"י גם הש"ך דעתו להתיר ולא כתב שם כ"א רק כדעת רמ"א והוא חולק ע"ד דלדעתו גם רמ"א הוא מכת המתי' עש"ד גם הר' שעה"מ שם ס"ק ל"א והר' תב"ש ס"ל להתיר, וע"ע בס' משחא דרבותא ביו"ד סי' ד"ן דס"ו ובס' תשובה מאהבה ושו"מ מ"ת ח"ב סוס"י ל"ד ובס' יהודה יעלה אשכנזי למוהרי"א בח"א סי' ס"ח, ויש לעמוד לעת הפנאי ע"ד המאמ"ר הנ"ל וע"ד הרב תורת יקותיאל ע"ש וכן נראה ממ"ש הרב זרע אמת בקיצור דיני טרפיות סי' קפ"ח שאחר שה"ד הט"ז וש"ך כתב אך הפר"ח וכו', וכ"כ הצ"ץ וכו' ע"ע וטבע הלשון נראה דגם הוא דעתו שיש להתיר וכן נראה ממ"ש בסי' קי"א למ"ש הצ"ץ מבלי שום חולק וכ"ה דעת הלה"פ בס"ק ל"ו ול"ז ע"ש גם הרב פר"מ כתב שיש להתיר בהפס"מ:

ואף שראיתי להרב חת"ס בי"ד סי' ג"ל שפקפק בזה משום דטעם המתירים הוא מדברי הרא"ש בסוגיא דהבריא, ומ"מ הכא צ"ע אי נימא דבושט טרפה כה"ג לבית הכוסות יעוין בחולין דכ"א והלא צ"ע כיון דאין כאן סיבה להחזיר המחט לאחוריו להיותה מונח בתוך החלל מה"ת נטרף אם לא ניקב לחוץ ע"י ק"ד שכנגדו דאם איתא שהיתה תחובה עד לחוץ מי החזירה לאחוריו בחצי עובי וכו' ואמאי אמר אביי לכי טרח טריה טובא קמ"ל להטריף בכה"ג אלא ע"כ פשי' די"ל וכו' יעוש"ד ולע"ד מלבד דל"ק ע"ד המתי' משום דהחילוק בריר וגם שי"ל כיון דתחובה ויש בה ק"ד בודאי שהיה מכה ויצא לחוץ ומה שאינו נראה הוא דהמכה הוא סותם ונראה כלא יצא ולא נסתפק אביי ורק כל הטרחה היא לפי מה שהבן ואיסר אפ' מצד אחד ודוק היטב כי קצרתי וזה אף למ"ש הפר"ח ומה גם דהעיקרא אין דברי הפ"ח מוסכמים דלפי"ד הר' פר"ת גם בושט יש להתיר בכה"ג, וגם החת"ס גופיה אף לפי"ד שיש לפקפק, הרי העיד שהמנהג להתיר עפ"י הרבנים הקודמים שהיו לפניו ושאפי' תחוב בכוסות שקורין פלידרלי"ך נוהגים להכשיר ויש להם על מה שיסמוכו ושהוא מניח להם כמנהגם יעו"ש:

ונמצא דאפי' אם נאמר כדעת הסו' דסרכה הוי בק"ד דאפי"ה רבו המתירין אם אין המחט החובה, ולפי"ד החת"ס הנ"ל הוא דהמנהג להתיר עפ"י הוראת הרבנים הקודמים ועוד נר' דמאי דס"ל דסרכה הוו כק"ד אין הדבר פשוט ומוסכם דיש ג"כ מהסוברין דסרכה לא הוי כק"ד ושלכן אף בתחובה אין לאסור וכמ"ש הר' מהרא"ל שה"ד הצ"ץ שם וכתב שקשה בעיניו להאמין שהצ"ץ אוסר בזה גם הכנה"ג בסו' מ"ח הגה"ע אית כ"ב כתב משם מהרי"פ שמנהג שאלוניקי להכשיר, וכתב וז"ל הן אמת שלפי"ד אם היתה סרכה יוצאת מן הכרס ונסתרכה לטרפש ויש מחט החובה בכרס אעפ"י שלא עברה המחט הייתי רוצה להטריף שאין לך ק"ד גדולה מסרכה אבל אין אנו נוהגים כן אנא כשיש סמפון ואתה המעיין בחר לך ע"כ, וה"ד השה"ג שם ס"ק ס"ה גם הרב מהר"ז ה"ד הנוב"י מ"ת סי' י"ד כתב שאם אין הסרכה במקום המחט התחובה שאין לאסור והסכים עמו הנוב"י שם:

וא"כ נר' דבנ"ד דאין המחט תחובה כלל והיא רחוקה מהסרכה דיש להתיר, אלא דאכתי יש לעמוד אי יש לסמוך ע"ז משום דהרבנים הנ"ל מיפשט פשיט"ל דמשום הסרכה לא הוי רעותא כלל ואין לחוש ג"כ בנמצא מחט אבל אנן בדידן דעינינו הרואות דיש כמה גדולים דס"ל דיש נאסור מצד הריעותא דסרכה לבד בכל האיברים דנקיבתם במשהו כמו בריאה וכמ"ש במ"א ועי' בעהש"ו שם בי"ד א"כ הגם דנקטינן כדעת המכשירים ומרן מכנלם מ"מ נר' דבדאיכא נמי הריעותא של המחט הלב מהסס להתיר גם בזה משום דהוי כמו ס"ס להחמיר וגם ראותי להרב חיד"א בשיו"ב סי' מ"ח דה"ד רד"ק שתמה ע"ד הפר"ח דהסכים עם הצ"ץ והוא כתב בסו"ס ז"ל דסרכה פוסל בכל האיברים דנקיבתן במשהו ע"כ, וכן מצאתי למהרד"ח בנדיב לב חלק א' סי' ח"י דשקו"ט בזה וכתב דהצ"ץ דמתיר הוא משום דס"ל דאין סרכה בשאר איברים אבל להפר"ח והר' פר"ת ושמ"ח נא ניתן ליאמר דהם מתי' גם בסרכה כיון דלידדהו גם בלא מחט ראוי להטריף מחמת הסרכה ואין מי שיתיר כ"א הצ"ץ לבד והוא באחד וכתב ע"ד הנוב"י הנ"ל דהתיר בסרכה ומחט מונח דדבריו תמוהים וגם כתב ע"ד רד"ק הנ"ל דהק' ע"ד הפר"ח דלק"מ דמ"ש בסי' מ"א ע"ד הצ"ץ דיפה כתב היינו לדין תחובה דאסר בסרכה כמו ק"ד ולא לדין מחט, מונח בסרכה דמכשיר דבהא דעתו להטריף גם בלא מחט זת"ד ע"ש, ואין דבריו נראים, משום דפירושו בדברי הפר"ח דחיק ואתי מרחיק דאם כוונתו דהוא מטריף שם גם כשיש סרכה לבד, איך שייך לומר ט"ד הצ"ץ דכתב דסרכה ויש עמה מחט שאינה תחובה דמותר ואין אסור כ"א רק בתחובה דיפה כתב ולכן נר' דכוונת הפר"ח הוא כמ"ש הנוב"י וכל הגדולים הנ"ל ויותר מהמה רבו מספר ויש ליישב משה"ק רד"ק ע"ד משום דהרואה יראה שם בב"י ז"ל שלא החליט המאמר שיש לאסור בסרכה בשאר איברים ורק שכתב שדעתו נוטה להטריף ובהפ"מ צריך הכרע, וכיון שכן שפיר כתב ע"ד הצ"ץ דכתב דאין לאסור כ"א רק במחט התחובה ושאינה תחובה מותר דיפה כתב דר"ל דאם נסרכה אינו מטריף גם אם יש כ עם הסרכה מחט שאינה תחובה אין להטריף דהוי כמאן דליתא וא"כ כל הפוסקים הנ"ל דס"ל דמחמת הסרכה אינו מטריף שפיר הוכיחו מדבריו דאין להטריף כשאינה תחובה ועוד נר' שיש ליישב מה שהק' רד"ק ע"ד הפר"ח שהסכים עם הצ"ץ והוא דאף למ"ש הר' שדעתו נוטה להטריף שפיר כתב להסכים עמו משום דנדון הצ"ץ מיירי דהסרכה סרוכה לטרפש הכבד כמו בנ"ד ויש לתלות שהוא דהסרכה הוא שנסרכה מחמת הכבד וא"כ הא איכא פלוגתא אחריתי בזה וכמו שיעוין בכנה"ג סי' מ"א ובשו"ג ס"ק כ"א מחו' ו' וע"ע במ"ש הר' פר"ת שם סקי"א ואין פנאי להאריך ועוד זאת שכת' הפוסקים דאף לדברי הכנה"ג דמטריף בנקב בטרפשא דכבדא דה"ד בשאינו סתום כלל, אבל אם נסתם אף שהוא מחמת קרום שעולה מחמת מכה אין בכך כלום משום דנקב בטרפש אינו מחמת עצמו אלא מחמת הכבד וכשנסתם הכבד ואין הרוח יוצא לא מטרף וכמ"ש במב"י וכ"כ הצ"ן שם וע"ע בט"ז ס"ק ט' וש"ך סקי"ד כ"כ מהרי"ט במנהגי ארגיל סו' ס"ו וזר"א בקיצור דיני טרפיות סי' ק"ח וע"ע מ"ש הבאר יעקב ביו"ד סי' מ"א וסי' מ"ח:

ובכן נר' דגם בנ"ד דהסרכה סרוכה לטרפשא דכבדא והמסמר הוא בפרש דיש להתיר ולסמוך ע"ד הרבנים הנ"ל ומה גם דהמסמר רחוק הרבה ממקום הסרכה דיש לומר דהסרכה אינה מסיבת המסמר וכיוצא אמרו דאין להחזיק ממקום למקום עיין מס' נדה ד"ד ובא"ח סי' תס"ז ומג"א ואחרונים שם:

ולרוחא דמלתא נר' שי"ל דבנ"ד גם הט"ז וש"ך מודים משום דלא כתבו שיש לחוש אלא במחט וקוץ אבל לא כמו בנ"ד דהמסמר הוא שבור הצד הדק דמפני זה אינו נוקב כמו מחט וקוץ ואע"ג דנראה דלאו דוקא וכמ"ש התו' דה"ה קוץ וכל דבר דמנקיב דנר' דגם במסמר וכמ"ש השו"ג סי' מ"ח סקי"ח, וכן מפו' יוצא ממ"ש בתשו' מהר"מ מלובלין ה"ד הרט"ז היינו דוקא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר כמו בנ"ד ואף שכתבו הפוסקים על שם הרמב"ן והרשב"א דמפני שאין אנו בקיאים בשיעור דקא וגסה יש לאסור עד שיהא כורעין תמרה היינו במחטים עי' בתשו' הרשב"א סי' רנ"ה ה"ד מב"י סי' מ"א שאותם המחטים עבים שתופרים בהם שקים הם נוקבים גם מצד העב שלהם ע"ש דנר' דמ"מ הם נוקבים משא"כ במסמר הזה יעמ"ש הרב חת"ס סי' מ"ג ואין פנאי להאריך עוד וד"ב ותל"מ:

הצב"י:

שלמה אליעזר אלפאנדרי ס"ט

תוכן העניינים

שות מהרש אלפנדרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה