שות מהרש אלפנדרי· רבי שלמה אליעזר אלפנדרי
אורח חיים · סימן א
נשאלתי מאחד מרבני שאלוניק והוא כעת רב ומו"ץ בעיר קארנאבט והוא הרה"ג מהר"ר יוסף חאסון יצ"ו במעשה שבא לפניו במי שהוה מתפלל ובהגיע לברכת מודים טעה ואמר במקום מודים שתקנו חז"ל מודים דרבנן ושוב סיים ואמר ועל כלם עד גמירא ואח"כ נפשו לשאול הגיע אם יצי"ח או לא, ובקש ממני לחוות דעתי בדברים שבכתב:
תשובה. נראה דצדדי הספק של השואל הוא דמתרי טעמי איכא למימר דלא יצא ידי חובתו, חדא דכיון דנוסח מודים דר' אין זה מתקנת חכמים דלא תקנו לאומרו כ"א להשומע מהש"ץ, א"כ אפי' אם לא דילג מודים כדתקון חכמים ז"ל אלא שהוסיף ואמר מודים דר' ג"כ תוס' זה שלא לצורך הו"ל הפסק, וכיוצא לזה כתב הרא"ש בפ' ת"ה וכ"כ הראשונים דאם טעה ולא הזכיר מעין המאורע ונזכר קודם שפתח בברכה שלאחריה דדברים שאין מחזירין גם בכה"ג לא יחזור דהו"ל הפסק ע"ש וה"נ הוי דכותיה, וזאת ב' דיש להסתפק דאף את"ל דבכה"ג לא הוו הפסק מ"מ הרי הוסיף וחיסר מהברכה והו"ל משנה ממטבע שטבעו חכמים.
ולכאורה היה נראה דלא יצי"ח ואם עקר את רגליו חוזר לראש התפלה ואם נזכר קודם דחוזר לראש הברכה, והוא ממ"ש הרמב"ם בפ"א מה' תפלה דבג"ר ובג"א לעולם אין מוסיפין בהם ואין פוחתין מהם ואין משנים בהם דבר ע"כ, והרי הכא עביד תרתי לריעותא דפחת והוסיף בנוסח הברכה וצריך לחזור, אבל נראה דהא לא מכרע דאיכא למימר דהרמב"ם לא קאמר כ"א לכתחלה ואה"נ דאם שינה הגם דעביד תרתי לריעיתא אינו חוזר ומאי דהוה הוה הגם דלכתחי' לא שפיר עביד:
וכיוצא לזה כתב משפטי שמואל מדקאמר אל ישא משמע דבדרך עצה טובה קאמר וע"ע מהריק"ו שו' ט"ז ושו"ת הרשב"א ח"ג סי' שס"ד והדרב"ז חדשות סי' תקפ"ו ובתו' כתובות ד"ל ד"ה איכא בינייהו ה"ד קה"י דקל"א ועיי' שו"ת ב"ח חדשות סי' מ"א וכ"כ הר"ן בחי' לסנהדרין וע"ע תשובת רבי שמעון הובא בהגמ"ר גיטין דכ' זיל תדע גבי חסר יריעה אחת קאמר אין קורין ולא קאמר אסור ע"כ וע"ע למהריט"ץ ס' רל"ז ורל"ח וזקן אהרן סי' פ"ט רשד"ם ח"מ סי' מ' ועי' מהר"י וי"ל סי' קי"ט ע' הריטב"א בשלהי כתובות יקרא דשכבי דרוש ט"ו ויד מלאכי כלל האלף סי' מ"א ברכ"י חו"מ סי' ז' מור ואהלות ח"מ סי' ד' ויש לעמוד ע"ד מהריק"ו שו' קע"ז ועי' בשעה"מ הל' פה"מ שעמד ע"ד הכ"מ ולח"מ ואכמ"ל עוד בזה אמנם אכתי י"ל בזה:
ולכאורה נר' דזה תלוי במחלוקת הראשונים וכמ"ש בטור סי' ס"ח דבענין מה שמפסיקין בקרוב"ץ הרמ"ה השיב דהוא איסור שהרי בפי' שנינו דבמקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, ועוד שנינו כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים לא יצא י"ח, ושכ"כ הרמב"ם וז"ל ברכות אלו עם שאר ברכות אין אדם רשאי לפחות מהם ולהוסיף עליהם, אבל דעת הראב"ד הביא שם הטור דשרי להוסיף או לפחות דלהרבות או למעט בברכות או באמצען אין קפידא ולפיכך נהגו להוסיף פיוטים במאורות ובאהבה וכו' וגם ר"ת דחק לפרש ההיא דבמקום שאמרו לקצר כדי לקיים המנהג את"ד הטור ז"ל ע"ש ודעת הרב"י שם דטוב ויפה לבטל הקרוב"ץ ושכן ס"ל להרא"ש ע"ש וא"כ נראה דגם בנד"ד לדעת הרמ"ה והרמב"ם לפי מה שהבין הטור חוזר, ולדעת הראב"ד ור"ת אינו חוזר, והנה לפי מה שנר' מדברי הטור שמבין דדעת הרמב"ם הוא כדעת הרמ"ה דאם הוסיף או פיחת דהוי משנה נוכל לומר לכאורה דגם מ"ש בפ"א מה' תפלה דאין מוספין וכו' דגם שם אם שינה דהוסיף או פיחת דהו"ל משנה ואינו יוצא י"ח. וכ"ן ממ"ש בתשובה פאר הדור סי' קכ"ט וה"ד בברכ"י סי' קי"ב וממ"ש הרמב"ם שם בתשו' סי' ס"ד משם ליכא לאוכוחי דשם מיירי דמפסיק בין בל"ב ויש להעיר קצת בזה על דברי הברכ"י שם ע"ש ויש לעמוד בדברי הרמב"ם דלפי מאי דס"ל ז"ל איך הביא בספ"ב מה"ת המנהג שנהגו להוסיף בעי"ת זכרנו דלפי מאי שנר' מדברי כמה מהראשונים הוא דהזכרת זכרנו הוא תקנת האחרונים אחר שנסתם התלמוד ואדרבה מגרע גרע מקרוב"ץ דהוא תקנת התנאים והכי מתבאר מדברי הרמב"ם אלו גופיה וכיון דאיהו ס"ל דאם הוסיף הוי משנה היכי שרי לן להוסיף ואפי' תימא דמ"ש הרמב"ם דאסור להוסיף אינו כ"א לכתחלה אכתי קשה היכי שרי להוסיף והוא גופה יש להקשות ע"ד העור דכאן בסי' ס"ח כתב שיש לבטל המנהג ושכן הוא דעת הרא"ש, והרי הרא"ש בפ' א"ע הביא דברי ר"ח ור"ת דס"ל דהא דאל ישאל אדם צרכיו לא בג"ר ולא בג"א דה"ד צרכי יחיד אבל צרכי צבור שרי, וכת' הוא ז"ל דלכן נהגו לומר זכרנו וכו' וע"כ נהגו לו' קרוב"ץ והביא שם לקיים המנהג דהכי תקן ר"א הקליר שהיה תנא וכ"כ הטור בסי' קי"ב וא"כ נראה לכאורה דברי הטור דסתראי נינהו, וראיתי להרב"י שם סס"י קי"ב שכת' וז"ל וכבר נתבאר בסו' ס"ח שהמנהג הנכון שלא לו' קרוב"ץ ע"כ, ויש לתמוה על הר' אמאי לא הרגיש בסתירת דברי הרא"ש והטור ומתוך כך היה נראה דגם מ"ש הטור בסו' ס"ח דעתו ז"ל בקרוב"ץ שרי מדינא אלא דעכ"ז כת' דראוי לבטל המנהג מהטעם שכ' כי הוא גורם לידי שיחה הא ל"ה היה ראוי והגון דמדינא שרי כיון שתקן כך התנא ראב"ש והשתא א"ש כל דברי הטור וגם מ"ש הרב"י רצונו להודיענו דהגם דמדינא שאלת צרכי רבים שרי אפי"ה לפי מ"ש בסי' ס"ח אין נכון לומר,:
אבל אין נראה כן דאם איתא להא למה כת' הטור בסי' ס"ח דגם ר"ת נדחק במה שפי' בההיא דבמקום שא"ל אינו רשאי לקצר דמשמע דליה לא ס"ל, ולכן נלע"ד דס"ל להטור דיש לחלק בין ברכות דק"ש ודכוותייהו לברכות דתפי' י"ח דבברכות דק"ש הוא דפליגי אי שרי להוסיף אבל בברכות דשמונה עשרה לכ"ע שרי להוסיף ואפשר דגם הרמ"ה מודה דכן הוא כמעט הסכמת כל הפוס' קמאי ובתראי דס"ל דבל"ר שרו וסברת האיכא מ"ד שהביא הבה"ג כיחידאה דמי נגד כל הפוס' רבו מספר ואפי' למי שסובר כן ליכא קפידא כ"א לכתחי' ואמטו"ל ס"ל להרב"י בסי' קי"ב דהגם דבברכות די"ח אין בו משום הפסק מ"מ לפי אותו הטעם שכת' הטור בסי' ס"ח כי הוא גורם לשיחה בטלה א"כ גם כאן יש לבטל המנהג מהך טעמא.
ובהכי מדוקדק שפיר לשון הזהב שבש"ע שבסי' ס"ח כת' דנכון למנוע מלומר הפיוטים משום דהוי הפסק ואלו בסי' קי"ב לא כת' דהוי הפסק אלא דאחר מה שפ' שם דבצרכי צבור וכו' כת' אין לו' פיוטים ולא קרוב"ץ בתפלה ע"כ, והיינו משום דבסי' ס"ח דמיירי בברכות של ק"ש כת' דאיכא משום הפסק דהתם ודאי איכא למ"ד דהוי הפסק, אבל גבי תפלה התם ליכא למ"ד דהוי הפסק גמור וכבר פ' איהו גופיה דבל"ר שרי אלא דאפי"ה אין לו' מטעם שכ' הטור כי הוא גורם לשיחה, ויש להרגיש ע"ד מורים שם שפי' דקרוב"ץ היינו דיוצר דלפ"מ דכתי' לא מיירי שם מר"ן בפיוטים דיוצר, ומ"מ אפ"ל דאפי' אי מרן מירי גם ליוצר עכ"פ מיירי ג"כ לברכות די"ח דשם הוא מקומן ומשו"ה לא כתב מרן דהוי הפסק.
וגם מדברי הש"ס יש להוכיח דאם הוסיף בברכות דתפלה לא הוי משנה ממט' שט"ח ממ"ש דאל ישאל אדם צרכיו לא בג"ר ולא בג"א ואם איתא דמאי דתנן במקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך איתיה נמי בתפי' י"ח אמאי אכפל תנא לאשמועינן דאל ישאל אדם צרכיו הא בכל מין תוס' אין להוסיף ושאלת צרכיו נמי איתא בכלל אלא ודאי דבתפלת י"ח אינו בכלל ומ"ה אצטריך לאשמועינן דאל ישאל אדם צרכיו אף דבשאר תוס' שרי כגון היכא שהוא בל' רבים היכא דהוי בל' יחיד אל ישאל דלא חשיב אותו תוס' מענין הברכה:
וכן נר' ממ"ש בפ"ק דע"ז דשואל אדם צרכיו בש"ת ואם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר והיינו ודאי משום דבתפי' י"ח אם הוסיף לא הוי משנה:
וכ"ת א"כ דבתפי' י"ח ליתיה בהך כללא ושרי אמאי נקט הש"ס בסוף כל ברכה דמשמע מזה דאם הוסיף באמצע הברכה דאסור דנר' דהיינו משום דאיכא קפידא דבמקום שא"ל אר"ל הא ליתא דמלבד דמבואר בהרב"י סי' קי"ט דדעת הרמב"ם והרא"ש והטור דל"ד בסופו אלא דה"ה באמצע שרי וכ"פ בש"ע ועוד דגם לדעת ר"י דדקדק כן נר' דאינו ר"ל דאם שואל באמצע דהוי משנה ממט' שטבעו חכמים וצ"ל דלכתחילה קאמר, וכן מדברי תרי"ו דכת' דנר' כמוסיף דאלמא משנה ממטבע לא הוי והשתא אתו שפיר דגם אי כונת הרמב"ם שבפ"ה מה' ק"ש הוא כדמשמע לכאורה מדברי הטור דקאי כס' הרמ"ה דאם הוסיף בנוסח הברכה דהו"ל משנה היינו דוקא בברכות דק"ש ולא בתפי' י"ח והא דכ' הטור בסו' רס"ח ואומרים אבות וכו' בלי תו' דלא כר"ע ע"ש נר' דהיינו משום דהוי שלא לצורך דבל"ה הה"א רצה נא וכו':
ובהיותי בזה ראיתי להריטב"א בחי' לע"ז שהרגיש בזה וז"ל ואין בזה משום מקום שאמרו לקצר אינו ר"ל מטעמ' דכתי' בברכות ע"כ וכעת לא זכיתי לאורו ואפ' דשם בברכות כת' לישב ע"ד שכת' בעניותין ושוב אחז"ר אינה ה' לידי ה' ברכות להריטב"א שנדפס בס' חיים וחסד וכת' בפ"ו אות י"ד וז"ל נוסח שום ברכה מדבריהם הוא וכל שלא אמרו אין קפידא בשנוי תיבה אם שינה בתיבות או הוסיף אין להקפיד ובלבד שלא יעשה כן לכתחילה דרך קבע שאם לא הוה יוצא הי"ל לח' לכתוב נוסח הברכו' ולתת חש' לתיבות ומ"ש מקום שאמרו וכו' בא לומר שאין לו רשות לעשות כן לכתחילה דרך קבע אבל אם עשה כן יצא ומפני זה נהגו לומר פיוטים באמצע ברכות של ק"ש ותפילה ולא מיחו ח' בדבר ולפי' אם קצר דרך עראי בג' ברכות של ברה"מ מכיון שחתם כראוי בכל אחת מהם והזכיר מה שחייב להזכיר מה"ת וצא וזהו מעשה של בנימין רעיא עכ"ל:
ונחוור לדברי הטור דצ"ל דלענין ברכות דק"ש לא ברירא ליה אי שרי להוסיף דאפשר דאיכא קפידה משום מ"ש דבמקום שאמרו לקצר אר"ל וכשי' הרמ"ה אבל גבי תפי' י"ח דכ"ע ליכא משום מ"ש דבמקום שא"ל אינו רשאי להאריך מ"ה כת' דשרי וכ"ת דא"כ משום דס"ל להרא"ש והטור דמפשטא דמתני' דמקים שאמרו וכו' משמע דאין להוסיף בברכות דק"ש א"כ ראבר"ש דתקן קרוב"ץ צ"ל דפליג אמתני' וכיון שכן לא קי"ל כוותיה וא"כ ק' איך הוכיחו ממה שתקן קרוב"ץ דשרי להוסיף בצרכי רבים הא אין לפסוק כותיה כיון דאיהו לא ס"ל להא דמש"ל א"ר להאריך וראיתי להר' חו"י בסי' רל"ח שכת' דמה שהשיג הראב"ע על פיוטי התנא הקליר דאין לו עליו תלונה כי התנא לא תקן רק תוך י"ח דחזרת הש"ץ ואף דתפילה חמירא לענין הפסקה כי אפי' מלך שואל בשלומו לא ישיבנו מ"מ מאחר שאין הצבור מפסיקין בתפלת' רק בחזרת הש"ץ להוציא את שאינו בקי וכו' ובכן תמה על הרא"ש שכת' דטעם דשרי הוא משים דהוי צרכי רבים דאינו מטעם זה כי טעם פגום הוא זה עש"ד ואלו היה האמת אתו לא הוה ק"מ אבל לא יתכן לומר כן דלפי מ"ש הטור בסי' ס"ח מתבאר דהתנא תקן קרוב"ץ גם לברכות דק"ש ושמא תאמר דגם לדברי הטור שם ס"ל דלא תקן התנא כ"א לחזרת י"ח ועכ"ז מביא ראיה משם לברכות דק"ש מלבד דאין נר' כן ותו דא"כ דמוכרח דס"ל להטור דאין לחלק בין תפי' י"ח לברכות ק"ש וא"כ קשו לדברי הטור הדדי עדיין ואגב אומר דמה שדבר סרה ע"ד הרא"ש דח"ו טעמו פגום שרי ליה מריה דטעם זה כתבוהו ה"ג ריה"ח בשי' לב' משם הראשונים ז"ל וכ"כ התו' פ' א"ע ובהגא"ש פ"ק שם ושאר כל הראשונים ז"ל ע"ע, ונר' לע"ד ליישב ד' הטור דס"ל דאפי' אה לא קי"ל כהתנא ראב"ש במה שתקן קרוב"ץ גם לברכות דק"ש משום דמפשטא דמתני' לא משמע כן וכמו שכן הוא דעת הרמ"ה מ"מ גבי ברכות דתפילת י"ח אית לן למינקט כוותיה ומשו"ה הביאו הרא"ש והטור ראיה משם וכדכתי' לעיל דמלבד דממתני' לא מוכח מידי דקאי גם לתפי' י"ח אדרבא פשטא דש"ס משמע כס' התנא הקליר ומ"ה י"ל עליו:
וראיתי להרשב"א בחי' לפ"ק דברכות דהק' למה שפי' הראשונים בפי' דמתני' דבמקום שא"ל אינו רשאי להאריך ומפרש הר' דפי' ארוכה היינו דפותח וחותם בברוך וקצרה היינו דפותח לבד או חותם לבד וע"ש שהאריך ומכלל הראיות הוא ממה שמאריכים בתפי' י"ח וגם ממ"ש דאם בא לומר בסוף כל ברכה כמוסיף ע"ש:
ונראה דר"ת ס"ל דהברכות שלא הזכירו בתוס' דהכי לא תני להו דלא הוו ליה כברכות הארוכות דא"ר לקצר ולא כברכות הקצרות דאינו רשאי להאריך אלא דבאותן שלא הוזכרו כגון ברכות דק"ש ותפי' י"ח יכול להאריך ולקצר ובהכי דברי ר"ת מיושבים ול"ק כל מה שהק' הרשב"א ע"ד והכי מפו' יוצא ממ"ש הג' ר"י החסיד בשי' לברכות דבאותן ברכות שלא הוזכרו בתוס' יכול להאריך או לקצר וע"ש שהרגיש ממ"ש דאל ישאל אדם צרכיו לא בג"ר ולא בנ"א ותי' דכבר פי' ר"ת וה"ג ור"ח דה"ד צרכי יחיד אבל צרכי צבור שרו ודקדק כן מהסוגיא דפ"ק דע"ז דצרכיו היינו פי' דוקא וכת' עוד שם דמטעם זה נהגו לומר קרוב"ץ ור"א הקליר שהיה תנא וכו' תקן קרוב"ץ ודחה לס' האיכא רבנן דנהיגי שלא לומר זכרנו שהביא הבה"ג ע"ש אבל לש' הרמ"ה ודעמיה דס"ל דגם בברכות דק"ש אין יכול להאריך ק' וכדאקשין לעיל אבל למאי דכתי' לעי' ניחא דגם הרמ"ה ס"ל דתפי' שאני דמעקרא כך תקנו דהרשות בידו להוסיף היכא שהוא מענין הברכה באמצעיות בל' יחיד ובראשונות ואחרונות כשהוא בל' רבים ויש לתמוה על הרב"ח דהגם דהוא ז"ל כת' לישב דברי הטור ממה שהק' עליו דאיך מלאו לבו לומר שיש לבטל דברי הקרוב"ץ נגד התנא ראבר"ש וכ' דטעמו של הטור הוא משום דהשתא אחסור דרי ור"א וחביריו לא יסדוהו אלא לאנשי דורם שנותנים עיניהם ולבם לומר הקרוב"ץ בכונה עכ"ז חזר להק' עליו במ"ש ז"ל גם כי ר"ת פי' לקיים המנהג לא ישר בעיני א"א ז"ל דאדרבא מדברי הרא"ש בפ' א"ע מדאפליג בשבחו משמע דר"ל דראוי לסמוך עליו לומר צרכי צבור וא"כ איך כת' הטור להשיג על ר"א הקליר שתקן קרוב"ץ ולהאריך במקום שאמרו לקצר מטעם שלא ישר בעיני הרא"ש פי' של ר"ת שפי' לקיים המנהג וזה אינו דאדרבא הרא"ש מחזיק וכו' ולכן דאפי' אמר כן הרא"ש דלא ישר בעיניו פי' של ר"ת על עיקר הדין לא נחלקו ע"ש שהפריז לדבר עליו ולע"ד דבריו תמוהים דלפי מ"ש הר' גופיה לישב ד' העור א"כ לא היה כונת הטור להשיג על ר"א דר"א מאי דעבד שפיר עבד אלא דלדורו הוא דעבד ואיך ולמה חזר להק' על הטור דלמה השיג על ר"א ולפי"ז מתרצה שפיר גם מה שהק' הר' ע"ד הטור דממ"ש הרא"ש גופיה בפ' א"ע דשם הפליג בשבחו של ר"א וקי"ל כוותיה דהא נמי לק"מ דשם לא אתי הרא"ש כ"א להוכיח דבל' רבים דשרי ובודאי דמאי דעביד התנא כדין עבד ומה גם לענין תפי' י"ח דמוכח גם מש"ס דילן דשרו וכדכתי' לעיל ואה"ן דעכשיו דאחסור דרי ובאין לידי שיחה ס"ל להרא"ש דיש לבטל המנהג גם מה שהשיג הב"ח ע"ד הטור דאיך כת' דלא ישר בעיני הרא"ש פר"ת דאפי' אם אמר לו כך הרי חזר בפסקיו לפי מאי דכתי' לעי' ל"ק דיש לחלק בין ברכות דק"ש לברכות דתפי' י"ח דתפי' י"ח גם הרמ"ה מודה דרשאי להאריך והרא"ש בפסקיו מיירי לתפילת שמונה עשר:
וזה הוא אף למאי דהבין הרב"ח בכו' הטור דבא לומר שאפי' שפר"ת בפי' דמתני' לא ישר בעיני אביו אבל לענ"ד נר' לפרש דכונת הטור הוא דהגם דר"ת פי' לקיים המנהג דאלמא ר"ת רוצה בקיומו של המנהג ולא חש לשבאין מתוך כך לידי שיחה אביו הרא"ש ז"ל לא ישר בעיניו המנהג שחושש ע"ז שבאין לידי שיחה, וכן נר' דלא חזי' בשום דוכתא בפסקי הרא"ש שדחה לפיר"ת ואדרבא בשי' הרא"ש דברכות הביא פירש"י ושר"ת הקשה על פי' ופי' דשרי ולא ערער הרא"ש ע"ד ואיברא שראיתי גירסא אחרת בטור שבסי' ס"ח ולאותה גירסא נר' יותר כמו שהבין הב"ח אבל הגירסא הנכונה היא כמ"ש בכל ס' הטור וכן גרסי הרב"י והרב"ח גופיה ולפי מאי דכתי' א"ש כל דברו הרמב"ם דמ"ש בפ"א מה"ת דבג"ר וג"א דאינו רשאי להוסיף מיירי בל' יחיד והיינו ממרח ר"י בפ' א"ע וכמו שהורה גבר מרן בכ"מ אבל בל' רבים שרי ומ"ה בספ"ב הביא המנהג שנהגו לומר זכרנו וכסברת כל הראשונים וגם הטור בסי' תקפ"ב כת' כן ואדרבא שם כת' למה אין אומרים תן פחדך ע"ש.
באופן דנמצינו למדים דלפי שי' כל הראשונים שרי להוסיף אם הוא בתפי' י"ח כל שהוא בל' רבים זולת סברת האיכא רבנן שהביא הבה"ג ואף לדידהו נר' דאינו כ"א לכתחי' אבל בדיעבד לא הוו הפסק ואפ' דגם הרמ"ה מודה בתפי' י"ח דלא קאמר דאם הפסוק דלא יצי"ח אלא בברכות דק"ש ודלא כמו שנר' בתשו' הר' חו"י הנ"ל דתפי' י"ח מגרע גרע וכן ראיתי להר' מהר"ש זלמן בש"ע בסו' ס"ח ס"ב שכ' וז"ל וכל זה בברכות דק"ש אבל בתפי' י"ח אין הפיוטים חשובים הפסק שהרי מותר להוסיף מעין כל ברכה וברכה ואפי' בג"ר שאסור לבקש בהם צרכיו יש מתירים לומר פיוטים הואיל והם צרכי רבים כמו שיתבאר בסי' קי"ב וכן ר"א הקליר שהיה מא"י מק"ס וכו' והוא תיקן קרוב"ץ לג"ר וגם בסי' קי"ב כת' שם דבצרכי רבים שרי וע"כ נהגו במדינות אלו לומר קרוב"ץ בג"ר וג"א אעפ"י שיש בהם כמה בקשות וגם אין בהם משום הפסק בתפי' אפי' לאומרים שהוא אסור להפסיק בפיוטים בברכות דק"ש כמו שנת' בסי' ס"ח ושו"ר להר' חיד"א בשיו"ב סי' קי"ב שכת' משם הרד"ק דפי' לד' מרן שם דמיירי דוקא בפיוטים דיוצר אבל דתפי' ח"י שרי ומשו"ה יש להתיר ג"כ בפיוטים דטל ומטר והר' חיד"א פליג עליה דפיוטי דטל ומטר לא מקרי צרכי רבים אמנם לא פי' שחותיו הרב בכו' דברי מרן שכת' דאין לו' פיוטים דתנא אהיכא קאי ומבין ריסי עיניו נר' דהבין דמרן מיירי בפיוטי האחרונים כגון פיוטי וכיוצא ומה שפי' בעניותין ד' מרן נר' לי יותר נכון *) ועפ"י האמור הנה נכון מ"ש בתשו' מהר"ם הארוכות סי' תרמ"ח דתוס' זה דברכינו ברכה אינו מטופסי הברכות שתיקנו ק"ך נביאים כ"א תוס' זה הוא שהוסיפו בדורות האחרונות ולא ידעתי מתי הוסיפוה עש"ד וי"ל דהיכי שרי להוסיף בג"א אך למה שנתבאר א"ש דכיון דהוא בלי רבים ומענין הברכה שרי וע"ע בקונ' תפי' כל פה שבס' שיח יצחק חגיגה בסופו ע"ש אלא די"ל ע"ז מ"ש הטור סס"י קכ"א דדוקא ש"ץ אומר אותה אבל לא יחיד וכ"פ מרן בש"ע שם ולפי מאי דכתי' קשה דמה קפידא יש בדבר כיון שהוא בל' רבים אמנם ראיתי בד"מ סו' קכ"ז דכתב משם מהר"ם ומהרי"ל דשרו אלא דהוא ז"ל חלק עליהם ע"ש והמג"א הביא משם הלבוש דכתב דנוהגים לאומרו וכת' המג"א וז"ל ונ"ל דאין למחות ביד האומרים אותו ע"ש והיה נר' לומר דדעת הטור ומרן דאסרי ליחיד לאומרו הוא משום דס"ל דע"כ לא שרי להוסיף בל' רבים אלא דוקא באמצע הברכה אבל לא קודם התחלת הברכה ומשו"ה לא שרי הכא והגם דג"א חשובות **(כדברי מרן הגאון המחבר זצ"ל ראיתי כתב כן נם בתשובת שער אפרים סי' י"ג דהא דלא הוטב בעיני הרא"ש והטור בסי' ס"ח לומר הפיוטים מטעם הפסק ה"ד התם בברכות ק"ש אכל כתפלה לא חשיב הפסק ובסי' קי"ב מיירי בתפלה וכ"כ נמי בתשובת זכור לאברהם אביגדור סי' י"ג ועיין עמודי אש קונטרס בית תפלה אות ט"ז שבתשובת דברי נחמי' חאו"ח כתב דצ"ע מאין מקור חילוק זה. וכן ראיתי במגן גבורים למפרשי הים כשה"נ סי' ס"ח שכתבו ג"כ שלא ידעו מקום לחילוק זה והרי הש"ע פסק דבתפלה נ"כ אין להפסיק בקרוב"ץ מטעם הפסק כמבואר בסי' קי"ב ס"ב. והנה המעיין בש"ע שם בסי' קי"ב ס"כ יראה שהש"ע לא כתב להדיא דעצם אמירת הפיוטים בתפלה הוא הפסק כמ"ש בסי' ס"ח גבי ברכות ק"ש אלא כתב סתם אין לומר פיוטים וקרוב"ץ כתפלה ולכאורה כיון שכבר כתב בסעיף הקודם דצרכי ציבור שרי לשאול גם בנ"ר ובנ"א כמ"ש התוספות והרא"ש וכו' ומבואר בדבריהם עצמם דהפיוטים הנהוגים הם בכלל צרכי ציבור אם היה הש"ע חולק וסובר שאין הפיוטים הנ"ל בכלל צ"ר הי"ל לפרש וע"כ נראה סתמו כפירושו של מרן הנהס"ח לעיל שהש"ע חושש לטעם האחר שכתב דהטור לעיל בסי' ס"ח דנורם לשיחה אמנם ממ"ש רבינו הרמ"א שם כהנה ויש מתירין הואיל וצ"ר הם משמע לכאורה דס"ל שהש"ע שכתב שאין לאומרם הוא מטעם הפסק וצ"ע ולכאורה יש להרגיש על מרן הגהמ"ח שלא העיר מזה רק נרגש מדברי המפרש שלא נתכוון אלא לפרש מלת קרוב"ץ שבכ"מ וכמ"ש מהר"י חאסון בתשובתו לקמן סי' כ'. ואין זה מרבינו הרמ"א (דכל יתור וחיסור תיבה או שתים או פי' כעין זה שבתוך דברי הש"ע ממש הוכחתי בספרי שו"ת יין הטוב העומד בדפוס שאין זה לא ממרן הש"ע ולא מהרמ"א אלא מרב אחר ואולי מהמציין המקורות שבהגהה ועיין המעלות לשלמה מערכת ספרים מערכת ה' אות ג') איך שיהיה עצם החילוק הנ"ל מוכרח ומוכח הוא בהטור והרא"ש ועיין במ"ג ובעמודי אש הנ"ל שם וי"ל בדבריהם ואכמ"ל. יצחק נסים)** כאחד מ"מ באמצע אותה ברכה בעי' וכעי' זה כת' הטור בסו' תקס"ו וע' בד"מ ובהגהת מהריק"ש סי' קי"ט ובמג"א סי ס"ח אבל אין זה נכון דא"כ ק' דגם לציבור לא הו"ל לתקן קודם התחלת ברכה:
ולכן נר' דהטעם הוא דאף דבצרכי צבור שרי אפו"ה שניא דא כי אין זה שייך ליחיד כי בציבור נתקנה וכמ"ש הרב"י משם הרד"א והמנהיג ע"ש וע' בקו' תפי' כל פה סס"י קכ"א דכתב ע"ד מג"א דאינו יודע לו טעם דהא ודאי מפסוק בתפילתו כיון שאינו מכלל תפי' י"ח עש"ד ולכאורה משמע דס"ל דאם הפסיק דהוי הפסק וצריך לחזור ואין נר' דאפי' למ"ד דאינו רשאי דבציבור נתקנה היינו דלכתחילה אין לאומרו אבל בדיעבד כיון דשייך לברכה והוי בל' רבים לא הוו הפסק ואכמ"ל כי נר' לי דאפי' לד' הרב הנז' בדיעבד לא הוו הפסק ומאי דקאמר דכוי הפסק היינו לכתחילה ויש לעיין בזה כמ"ש הב"ח סי' קכ"ח סעי' ו' משם המרדכי הארוך דמגילה ובחי' אנשי שם שם:
העולה מכל מאי דכתי' הוא דלדעת הראשונים ז"ל אפי' במוסיף בג"ר וג"א בל' רבים שרי ואפי' לכתחיל' ולפי"ז מכ"ש בנ"ד שאמר מודים דר' דלא הוו הפסק דכל הנוסח אינו כ"א דברי שבח וצ"ר והודאה לציבור דומיא דמודים שאנו אומרים וגם במה שאומר כן תחיינו וכו' הוי צרכי רבים והכל הוי מעין הברכה ואפשר דש"ד ואפי' לד' הרמ"ה דמלבד מאי דכתי' לעי' דגם לדעתו אינו מקפיד בתוס' דח"י ותו דא"ל דזה ל"ח תו' כלל דהוי דומיא ממש כנוסח הברכה, אכן זה עומד לנגדנו הירוש' דפ"ק דברכות אלו ברכות שמאריכים בהם ברכות ר"ה ויוה"כ כו' ואלו שמקצרין בהן המברך על המצות ועל הפירות מה שאר כל הברכות אדם מאריך אמ"ר חזקיה מן מה דתני המאריך מגונה והמקצר משובח הדא אמרא שאין זה כלל, תני צריך להאריך בגואל ישראל בתענית הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך אמ"ר יוסי שלא תאמר הואיל והוא מעין י"ח לא יאריך לפום כן צ"ל צריך להאריך בגואל ישראל ע"כ ויש להעיר על רבותי' בעלי התו' בפ"ק דע"ז והר' הטור ומרן ב"י בסי' תקס"ו איך לא זכרו הירושלמי הזה דהרי משמע מהך ירוש' דאין להוסיף כלל בשום אופן על נוסח שתקנו חז"ל וכס' הי"א שהביא הבה"ג וכס' הרא"ש בתשו' כ"ד סי' ג' דאין להוסיף שום תיבה בברכות די"ח וע"ע בטור מסי' קי"ג ואי' וצ"ל לדע' הרא"ש והטור דה"ד היכא שהוא מוסיף בלתי צורך כלל דאז למה לו להוסיף אבל מד' הירוש' משמע דבכל גוונא אין להוסיף וכבר ראיתי להרשב"א שם בחי' דהוק' לו מד' הירוש' ולא ישב כלום:
ומ"מ נר' דגם למאי דנר' מד' הירוש' דלאו ש"ד ה"ד דאין להוסיף לכתחילה אבל בדיעבד ודאי אם הוסיף מענין הברכה לא הוי הפסק שהרי אפי' בטועה ומזכיר מאורע של שאר הימים בתפי' י"ח פסק מרן בסי' ק"ח דיצי"ח ולא הוי הפסק והגם דרבני האחרונים יש מהם שקראו ערער על פסק מרן דמה שלמד כן מההוא דאם הבדיל בב' דיצא דאין דמיונו עולה יפה ויש מהם דתרגמוה לפ' מרן דה"ד בתפי' התשלומין ודייקי לה מלשון מרן גופיה וכמו שיעויין בד' האחרונים מ"מ הסכמת האחרונים דבדיעבד אצ"ל וגם הרב חיד"א עם שדעתו בברכ"י ס"י תרס"ח הוא דצ"ל כבר הדר ביה מר משמעתיה בס"ה יוסף אומץ סי' ח' ופ' דאצ"ל וע' פה"ד ח"א בסי' ק"ח וקי"ב ובח"ג סי' רס"ח וי"ל ע"ד ע"ש ואחר זמן רב יצא לאור ס' שו"מ מ"ד ושם בח"ב סי' ק"ח כת' בנ"ד דהזכיר מאורע שאר ימים כת' דחוזר משום דבתפי' העיקרי הוו הפסק וה"ד הברכ"י דסי' תרס"ח ולא ראה ד' היוסף אומץ שכ' שיש ראיה ברורה ממ"ש, טעה בוכתבתם חוזר ובתר"י הק' למ"ד ק"ש דר' למה חוזר וכתי' דכל שהתחי' לקרות וטעה שוב צריך לחזור ולומר כתיקון וה"ה כאן כל שהתחיל ואמר מאורע שאר ימים צ"ל ע"כ ובאמת דהאריכו' בזה אך למותר דודאי הדבר פשוט דבגונא דנ"ד שאמר מודים דר' דעדיף ממאורע שא"י ודאי דיצי"ח ועדיף נמי מצרכי רבים דכת' לעיל דלדעת רובא דרבוואתה דשרי אפי' לכתחלה וכ"ש בדיעבד דודאי יצא לכ"ע וגם מלשון הירוש' עצמו דנקט דאפי' בברכות הקצרות השנויות בתוס' דלא הוי כ"א מגונה דמשמע דעכ"פ יצי"ח וע"ע במה שאכתוב לקמן ולפי כל האמור נר' דאף למי שסובר דדעתיה דהרא"ש הוא דבדלוג מאורע במקום שא"מ ואמר לאח' שסיים הברכה דהוי הספק גמור הכא בכה"ג שניא היא דבאמצע הברכה בל' רבים שרי דלא הוי הפסק וע"ע בס' אורח לצדיק חא"ח סו' יו"ד וע"ע בס' ארחות חיים ה' ברכות סי' ע"א דמ"א ע"ג.
ואח"ך ראיתי להרב החסיד בעל ס' דברי יוסף למהר"י אירגאס מאי דשו"ט הר' מהר"י הלוי עם הר' המחבר עש"ד ולפי האמור י"ל ע"ד המג"א סי' תקנ"א שכת' דהבקי אינו יוצא אפי' דיעבד בתפי' ש"ץ כיון שמפסי' ע"כ בפיוטי ובה"ט סי' תקצ"ד ה"ד וציין לי"א אסיקנא דבנ"ד ליכא משום הפסק במה שאמר מודים דר' ול"ד למ"ש הרא"ש דכל דהוי שלא לצורך דאף למאן דהבין בכו' הרא"ש דס"ל דהוי הפסק וצ"ל הכא מודה דיצא ואצ"ל דהו"ל כברכה אריכתא ועי' תוס' ברכות די"ב ובח' הרמב"ן והרשב"א:
ומעתה ניהדר אנפין אל הט' הב' דאיכא למימר דאף דמשום התוספת שהוסיף אין להקפיד כדכתי' אכתי יש לעמוד משום שלא אמר כל נוסח הברכה וא"כ נמצא דחסר מהברכה ונר' דזה תלוי באותו מחלו' דהרמ"ה עם הראב"ד ור"ת שכת' לעי' ולדעת הרמ"ה נר' דגם בברכות דח"י נמי אם קוצר לא יצי"ח דבמקום שאמרו להאריך א"ר לקצר ואם קוצר הו"ל משנה ממט' שט"ח ולא יצי"ח ומפשט ד' הטור נר' דס"ל דגם הרמב"ם בפ"א מה' ק"ש קאי כס' הרמ"ה וכ"ן שהבין הרמ"ך בפ"א מה' ק"ש ותמה ע"ד אבל לא יתכן זה דא"כ ק' היכי דן הטור בדעתיה דהרמב"ם כן בפשי' ולא ראה שבפ"א מה' ברכות מדבריו שם מבואר יוצא דס"ל כהראב"ד והרמ"ך שהבין כן הק' עליו מניה וביה ממ"ש שם בפ"א מה"ב וכבר הרכ"מ שם היה למליץ יושר ע"ד הרמב"ם דאין נסתר מחמתו ושגם לד' הרמב"ם שבה' ק"ש אם לא שינא בפתיחה או בחתימה דיוצא י"ח ע"ש ואחריו כל ישרי לב כ"כ לפרש דעת הר' דכל שלא שינה בפתיחה או בחתי' דיצי"ח וכ"כ הר' הק' מהרש"ו הו"ד בס' פה"ד ח"ב סי' ס"ח.
וכ"כ הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' נ"א ע"ש ואם איתא דכונ' הטור היה כך היה לו להרב"י לתמוה ע"ד אלא נר' דמה שהביא הטור לדברי הרמב"ם היינו להוכיח מדבריו דלכתחי, מיהא אסור וכן הבין הר' ב"י ומ"ה לא העיר ע"ד הטור ולפי"ז נר' דבנ"ד נצולים אנחנו גם מהדן ערעורא דאף דקיצר הברכה שפיר נפיק י"ח דהגם דנר' דלדעת הרמ"ה במקום שאמרו להאריך אם קיצר אינו יוצא י"ח דלענין זה אין לחלק לענין תפי' דכשם דנר' מדבריו דגבי ברכות דק"ש דאם קיצר דהוי משנה ממט' שט"ח ולא יצי"ח ה"ה והוא הטעם בתפי' י"ח מ"מ נר' דלא חשחין אנחנא לס' הרמ"ה לחיובי לחזור דהא איכא קמן מרבוואתא קמאי רובא דמנכר דס"ל דאינו חוזר דל"מ לדעת הרמב"ם והראב"ד והרשב"א דס"ל דכל שלא שינה בפתיחה או בחתימה דאינו חוזר ואפ' שגם הריטב"א שכ' בחי' לפ"ק דע"ז שכת, בחי' לברכות דליכא משום מ"ש דבמקום שאמרו לקצר א"ר להאריך דהיינו משום דס"ל כמ"ש הראב"ד והרשב"א וא"כ ודאי דלדידהו גם בכה"ג לא יחזור וכבר כת' דשו"ר מ"ש הריטב"א בה"ב עי' תשו' הרשב"א ח"א:
אלא דאף לדעת ר"ת ודעמיה דנר' דס"ל דמ"ש דבמקום שאמרו להאריך א"ר לקצר איתיה נמי להאריך ולקצר גם בנוסח הגם דאינו משנה החתי' מ"מ כבר כת' דס"ל דה"ד באותן המפורשות בתוס' ותפילת י"ח אינו בכלל באופן דלכל הסברו' אם קיצר הברכה נר' דשפיר נפיק י"ח וכמתבאר ג"כ ממ"ש בתשו' התשב"ץ הנ"ל.
והעקרא דמלתא זה שכת' הרמ"ה דכל המשנה ממע' שט"ח דלא יצי"ח הוי סברת ר"י בפ' כ"מ אבל ר"מ לא ס"ל כן אלא דאפי"ה יוצא י"ח וכל הפו' פ' כר"מ וכבר אסף בזה הר' ערוך השולחן בא"ח בקונ"א סי' קס"ז וכ"פ הגמ"י ר' הל' ברכות ורי"ו חלק אדם ח' ני"ו ע"ש דקס"ב.
ויש לתמוה על ש' הרמ"ה דס"ל דאם הוסיף או פיחת בנוסח הברכה אעפ"י שהפתיחה והחתימה בירך כתחז"ל דעכ"ז כיון ששינה ממט' שט"ח דלא יצי"ח מאותה שאמרו במס' ברכות ד"מ דבנימין רעיא כרך ריפתא ע"ש וכמו שכן תמה הרמ"ך לפי מה שהבין הר' בכונת הרמב"ם ומרן בכ"מ פ"א מה' ק"ש ומרן ז"ל כבר בא לכלל ישוב ד' הרמב"ם בפ"א מה' ברכות יעו"ש וכ"כ התשב"ץ ח"ג סי' רמ"ז וז"ל שאין שנוי מטבע אוסר בברכות אלא כשהוא משנה הפתיחות לפתוח בברוך או שלא לפתוח כנגד המטבע שטבעו חז"ל או לשנות בחתי' לחתום בברוך או שלא לחתום או במה שהוא עיקר הברכה כגון בהזכרת על וגשם וכו' והכי אמרו אם יש לו חולה בתוך ביתו וכו' ואנחנו מוסיפין פיוטים בתוך הברכות ובתוך התפי' ואין כאן איסור שינוי המטבע אלו היו הפיוטים ההם מענין הברכה ע"כ.
אמנם אנן מה נענה לד' הרמ"ה דמפ' דבריו דאפי' שפתח וחתם כתחז"ל דאפי"ה כל שהוסיף ופוחת בנוסח הברכה דהו"ל משנה ממט' שט"ח ולא יצא י"ח.
וכ"ת גם לס' הרמ"ך נמי תקשה דאיהו הק' ע"ד הרמב"ם מהא ומה יענה הר' למשנה מפורשת דבמקום שאמרו להאריך א"ר לקצר הא ל"ק די"ל דס"ל להרמ"ך או כשי' ר"ת או כשי' הרשב"א דעפי"ד ל"ק ההוא עובדא דבנימין רעיא ממה ששנינו דבמקום שאמרו להאריך א"ר לקצר אבל לש' הרמ"ה דאין לך משנה ממט' שט"ח יותר מההוא עובדא דאמרו שם דעולה במקום הזן ואחר ההתבוננות קצת נר' דלק"מ דההוא עובדא דבנימין רעיא דאמר רב דיצא הוא משום דס"ל לרב כר"מ דכל המשנה ממט' שט"ח דיצי"ח וכמ"ש כן כל הראשונים. ה"ג תוס' ר"י החסיד ותו' והרא"ש והר"ב בש"מ שם באותה סוגיא אבל הרמ"ה ס"ל דיש לפסוק הל' כר"י כמו דהכי נקט' בכל דוכתא דר"מ ור"י הל' כר"י והכרעת הרשב"א והרא"ש שהכריעו דהכי קי"ל כר"מ ס"ל להרמ"ה דל"מ מידי וה"ן יש לפסוק הל' כר"י וכן מפו' בד' הרמ"ה שכת' ועוד שנינו כל המשנה ממט' שע"ח לא יצי"ח וזה הל' בעצמו הוא הל' דנקט ר"י ולפי"ז נר' דלס' הרמ"ה גם אם בירך על הפת בריך רחמנא וכו' דלא יצי"ח.
ואברא דנר' דמקום יש לדחות ולומר דבעובדא דרב אפ' דגם ר"י מודה כיון דקא מדכר שמא דפת בתוך הברכה ול"ד לכמה נאה פת זה דהגם דקא מדכר שמא דפת לא הוי בתוך הברכה וכן נר' מתוך הסוגיא מדפריך מאי קמ"ל וכו' ואם איתא מאי קשיא הא טובא אשמעי' דקי"ל כר"מ ולא כר"י וכן נר' מד' הרשב"א בחי' והרא"ש בפסקיו דלא הכריעו דקי"ל כר"מ מדקאי רב נמי כוותיה אבל אין להכריע מזה דס"ל להראשונים דרב לא ס"ל כוותיה דא"ל דהגם דס"ל דקושטא דמלתא הכי הוא דקאי כס' ר"מ אלא דלפי שיש לדוחה לדחות אמטו"ל לא הביאו ראיה מזה ותדע שהרא"ש כת' שם בתוספות דרב כר"מ ס"ל.
גם אשור להרכ"מ בפ"א מה"ב דמפרש לד' הרמב"ם וב' דרכים לפניו ולפי מה שפי' הר' שם מבואר דלכל הדרכים קי"ל כר"י לד' הרמב"ם אלא דלתי' ב' דברי הרמב"ם הוי לכ"ט וההוא עובדא דבנימין אתי גם כר"י ע"ש ומה שהכריח הר' בפ' בתרא דאילו לפי' קמא ק' דברוך המקום שבראו לא גרע מבריך רחמנא מרי' דהאי פיתא לדידי י"ל דשנא ושנא כדכתי' ועוד ק"ק על הרכ"מ דלתי' הא' לא יתישב עדיין דברי הרמב"ם דלמה שינה וכת' דאינו אלא טועה ומ"מ נר' דדעת הרמ"ה הוא דקי"ל כר"י וכל שמשנה נוסח הברכה אפי' שהוסיף או פיחת דלא יצי"ח ובהכרח צ"ל דאינו פוסק כרב משום דקאי כשי' ר"מ אלא דזוהי שקשה דמה"ט דרב ס"ל כר"מ הו"ל למפסק כוותיה באופן דלמה שנתבאר נר' דאם קוצר הברכה אבל בפתי' ובחתימה הכל נעשה כתחז"ל דלכל הפו' יצי"ח וכ"פ הטור ומרן דאי בירך בריך רחמנא יוצא נמי מברכת הזן זולת לס' הרמ"ה דס"ל דלא יצא י"ח.
ולפי"ז נר' דמאי דכתי' לעי' דדעת הטור הוא דלא ברירא ליה אי נקטי' כפירושו של ר"ת מדכת' וגם ר"ת נדחק לפ' ההיא דבמקום שא"ל וכו' דאלמלא מספק"ל דאפי' דפי' דמתני' הוא כמו שפי' הרמ"ה לא יתכן לומר כן דהרי איהו גופיה פי' לממרת רב בסי' קפ"ז דאם אמר במקום ברכת הזן בריך רחמנא וכו' דיצי"ח.
וע"כ נר' דהטור לא ס"ל כהרמ"ה דס"ל דאם האריך או קיצר במטבע הברכה דלא יצי"ח משום דהכי תנן דבמקום שאמרו דלא מכרנו מההיא דיש לפ' כמ"ש הראב"ד והיינו כמו שפי הרשב"א נמי ומ"ה לא כתי' הטור גם בדברו הראב"ד דנדחק דמאי דפי' הראב"ד מינח ניחא ליה להטור והיינו דלא כמ"ש הרמ"ה אלא דס"ל להטור דמאי דפיר"ת הוא דוחק דלפי פי' באותן שלא הזכרו בתוס' גם אם לא חתם אפ' דיצי"ח דע"כ ל"ק הרשב"א דאם לא חתם דלא יצי"ח אלא לפום פירושיה אבל לפיר"ת אפשר דגם אם לא חתם דיצי"ח ומ"ה לא ס"ל להטור כוותיה וא"כ ק' על הטור דהו"ל לפרש בסי' קפ"ז דה"ד בדחתם וכמ"ש הרשב"א ויש לתמוה ג"כ ע"ד הרב"י וכן הב"ח שם בסי' קפ"ז דנר' דס"ל דמפשטיות דברי הטור נר' דאפי' אם לא חתם דיצי"ח היפך דברי הרשב"א והו"ל לתמוה, ע"ד דזה לא יתכן כ"א לד' ר"ת והרי איהו בסו' ס"ח כת' דפיר"ת דחוק ולמה סתם כאן כדבריו:
ואחזה אנכי להרשב"א בחי' שם בפ"ק דברכות דמכל הראיות שהביא שם להכריח פי' אחת מהנה הוא דברכת הזן קרי ליה בתוס' מן הארוכות ואפי"ה אמרו דאם בירך בריך רחמנא דיצא ולפי"ד לדעת ר"ת ג"כ הוי מן הארוכות ואם קיצר אינו יצי"ח אבל לא יתכן זה דמלבד דא"כ הוו דברי ר"ת הפך הש"ס ועוד דלרבה יש לתמוה ע"ד דבכל גרסאות שלנו דבתוס' וירוש' ליתא כן ונר' דלהרשב"א ג"כ גריס גירסתנו ואפי"ה כ"כ משום דכיון דבתוס' וירוש' נקט דברכה אחרונה של ברכת המזון דהוי מן הקצרות מכאן נשמע דשאר ברכות דבה"מ דהוי מן הארוכות אמנם כבר כת' דהא ל"מ לד' ר"ת וע' להג' ר"י החסיד בתו' למס' ברכות שם בפ"ק דבתחי' פי' דמאי דקתני בתוס' דברכת הזימון הוי מן הקצרות ולפי' אין להוסיף בה ושוב כת' ומיהו נר' לרבי דברכת הזן לא הוי ברכת זימון וכו' וכת' דא"כ הוו פי' הרשב"א כפי' ר"ת ומאי איכא בין פירוש הרשב"א לפיר"ת לזה י"ל דטובא איכא בינייהו דלפיר"ת הגם דאינו משנה בפתיחה וחתימה אם שינה שהוסיף בקצרות דעי"כ יצטרך לחתום וגם אם פתח בארוכות דמתוך כך לא יצטרך לחתום הוי משנה ואינו רשאי ולפי' הרשב"א כל שאינו משנה בפתי' וחתו' הגם דמוסיף בקצרות ופותח בארוכות רשאי.
נמצאת למד מתוך מה שכתבתי דבמשנה בנוסח הברכה דהוסיף או פוחת לסברת הרמ"ה לא יצי"ח וא"כ גם אם בירך במקום ברכת הזן בריך רחמנא הגם דחתים אינו יוצא י"ח אבל לדעת כל הראשונים לא הוי משנה ויוצא י"ח ואם שינה גם בחתי' לדעת הראב"ד והרשב"א ודעמייהו ואינו יוצא י"ח אבל לפי' מה שנר' מד' הרב"י והרב"ח הוא דהא נמי מידי פלוגתא לא נפקא דמפשטיות הש"ס והעור נר' דגם בכה"ג יצי"ח והנה לעי' כתבתי דנר' דשיטה זו אזלא כפי מ"ש ר"ת בפי' דמתני' אמנם נר' דהם ל"מ דיש לומר דגם לפר"ת אם לא חתם דאינו יצא י"ח דע"כ לא קאמר דמתני' דקתני מקום שאמרו וכו' דלא מיירי בכל הברכות אלא באותן השניות בתוס' כ"א דוקא בפי' במקום שאמרו וכו' אבל במאי דקתני לחתום אינו רשאי שלא לחתום גם לפירושו מתני' מיירי לכל מין הברכות וא"כ ק' למאן דס"ל דההוא עובדא דבנימין רעיא דיוצא משום ברכת הזן הוא אף דלא חתים דמהיכא תיתי לומר כן וראיתי להר' רבי' יונה שם בפ"ק דהביא לד' ר"ת שאם ירצה יאריך וכו' וז"ל ובמקום שאמרו וכו' אינו חוזר לראש אלא מילתא באפי נפשה הוא שהברכות שהן ארוכות כגון קידוש והבדלה אין לה לקצר ממט' שלהן כלום ומקום שאמרו לקצר כגון ברכות בפה"ג וכיוצא בה אין לו להאריך בהם מ"ש אח"ך לחתום אינו רשאי שלא לחתום הוא פי' מ"ש תחי' מקום שאמרו להאריך א"ר לקצר ור"ל ברכה שהיא ארוכא וצריכה חתי' א"ר לקצר כלל מהמטבע כלה מפני דאם יקצר לא יצטרך לחתום בה ואינו רשאי שיעשה אותו בענין שלא לחתום וברכה שהיא קצרה ואין לו לחתום בה אינו רשאי הוא להאריך במטבע ולהוסיף אח"כ שא"כ יצטרך לחתום ומקום שאמרו שלא לחתום אר"ל.
וכה"ג כת' הר' בצלאל בשיטתו לברכות הנ"מ שם בפ"ק שאחר שהביא שם מה שהק' ר"ת עפרש"י כת' וז"ל וע"כ פי' הוא ז"ל דאחת ארוכה ואחת קצרה ר"ל שאם ירצה יאריך בהם ואם ורצה וקצר בהם ואחת ארוכה כלומר בין ארוכה בין קצרה ודומה לזה מאי דאמרי אחת בתולות ואחת בעולות כלומר בין בתולות בין בעולות ומה שאמרו מקום שאמרו להאריך א"ר לקצר אינו חוזר לראש אלא מלתא באפי נפשה היא שהברכות שהן ארוכות כגון קדוש והבדלה אין לו לקצר ממט' שלהם כלום ומקום שאמרו לקצר כגון ברכת בפה"ג וברכת הפירות והמצות אין לו להאריך בהם ומה שאמרו אחרי כן לחתום א"ר שלא לחתום הוא פי' מה שאמרו תחי' מקום שאמרו להאריך אר"ל כלומר ברכה שהיא ארוכה וצריכה חתימה אינו רשאי לקצר כלל ממטבע שלה מפני שאם יקצר לא יצטרך לחתום בה ואינו רשאי שיעשה בענין שלא יעשה וברכה שהיא קצרה ואין לו לחתום בה א"ר להאריך במטבע ולהוסיף בה שאם כן יצטרך לחתום ומקום שאמרו שלא לחתום א"ר לחתום ועוד פיר"ת ז"ל דאחת ארוכה ואחת קצרה אאמת ואמונה לבד קאי כלומר פעמים שמקצרה פעמים שמאריכה והיינו כשאומרים פר' ציצית הויא ארוכה שאומר אמת ואמונה וכשאינו אומר פר' ציצית הויא קצרה שאינו אומר אמת ואמונה אלא מודים אנחנו לך אבל בהדיא מוכח בתוספתא דאחת ארוכה ואחת קצרה אדלעי' קאי דתניא התם שתים לאחריה אחת קצרה, ואחת ארוכה ולמה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה מקום שאמרו להאריך יכו' והא ודאי יש לשאול למה אמרו אנו נוהגין לומר פיוטון בברכות של ק"ש וי"ל שלא אמרו א"ר להאריך אלא דוקא בתורת קבע שאסור לקבוע בהן אריכות או קיצור לשנות ממט' שע"ח והוא כשהארוכות או הקיצור הוא קבוע אבל שלא בקבע לא אסרו וראיה לדבר דאפי' בברכות של תפי' דקי"ל דאסור לו לאדם לשאול בהם צר' מעין כל ברכה וברכה הוא מוסיף ואפי' והיה מלות התוספות יתירין על העיקר ואין ספק דאסור קבע בברכה ואפי' בשלש ראשונות שאסור לשאול בהם כלל אפי' מעין ברכה אמרו במס' סופרים שאומרים בהם זכרנו ומ"ך ומאריך באתה קדוש מפני שהם רחמים לרבים וכן נהגו בכ"מ כל שאינו קובע בהן לעולם מותר וע"כ נהגו לומר שירות ותשבחות ויש לישב ומ"ש הר' א"ר יש לו ע"מ לסמוך ויש לעמוד במ"ש הרמב"ן דאם קיצר דיצא ושכן נר' בפרק כ"מ אי ס"ל גם כן דגם מ"ש לחתום אינו רשאי שלא לחתום דאינו רשאי אמרו אבל אם חתם יצא ויש לצדד בזה לעת הפנאי ונר' להביא סמך לסברא הלזו דס"ל דאינו רשאי דקאמר מתני' דהוי לכתחי' ממ"ש בירוש' והבאתיו לעי' דקאמר והמאריך דהוי מגינה ולא קאמר דלא יצי"ח דאלמא מתני' לכתחי' קאמר:
וראיתי להטור בסי' קפ"ז שכת' וז"ל וכשם שאין לפחות כך אין להוסיף וחותם על הארץ ועה"מ והחותם ברוך מנחיל ארצות הר"ז מגונה וכל מי שמשנה המט' או שלא הזכיר מה שחייבו חז"ל לא יצי"ח כת' הרי' ז"ל מסופקני מהא דאמר לא יצי"ח אי לעיכובא קאמר או למצוה והדעת נוטה דלמצוה קאמר ונ"ל כיון דבה"מ דאו' לעכובא קאמר עכ"ל ע' חי' הריטב"א סוכה דכ"ח עמ"ש א"כ היות נוהג לא קיימת וכו' וז"ל ל"ד אלא דלא קיים כראוי וכרצון ח' ודכוותא כל שלא אמר ג' דברים בפסח לא יצא י"ח ע"כ.
ויש לעמוד בדברים אלו טובא חדא במ"ש דכל שמשנה המט' דלא יצי"ח דמנ"ל הא דנר' דסברה הלזו היא סברת ר"י וכל הפו' פ' כר"מ וגם הטור גופיה שם באותו סי' פ' כן דאף במקום ברכת הזן בירך בריך רחמנא דיצא ותו דלפי מאי דס"ל דהמשנה ממט' שט"ח דלא יצי"ח א"כ מאי קא מספקא ליה תו להר' ר"י אי לעיכובא קאמר אי"ל ושהדע' נוטה דלמצוה קאמר דמאחר שבפי' אתמר דלא יצי"ח היכי יתכן לומר דלמצוה קאמר ומי הכניסו בס' זה וכמו כן ק' ע"ד הטור שהכריח דבה"מ דהוי דאו' ודאי דהוי לעכובא דמשמע דאי לא הוי דאו' היה אפ' לימר דלא יצי"ח דקאמר היינו למצוה והן זה מן התימה לפי ענ"ד:
והנה לקושיא קמיתא נוכל לומר דלא מיירי הכא הטור בשינה בנוסח הברכה כגון שהזכיר ענין מה שהיא אלא שקצרה דבההוא הרי הטור גופיה פ' שם דיצא י"ח אלא הטור מיירי להיכא דשינה בנוסח החתי' דכת' הטור דהוי מגונה וגם היכא שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה ומ"ה הרב"י שם לא הראה לנו כ"א הש"ס דפ' ג' שאכלו אלא דאכתי ק"ל דמנ"ל להטור דמשום שאמרו בש"ס דבחותם ברוך מנחיל ארצות דהוי מגונה דמה"ט לא יצי"ח דנר' דאדרבא קאי לישנא דמגונה דמשמע דיוצ"ח והכי מתבאר מד' הרמב"ם בפ"ב מה' ק"ש ה' ח' ע"ש והנה ראיתי להרב"ח שציין לש"ס דפ' כ"מ וכת' ונר' דר"ל דמשנה ענין עקר המטבע שעליה נתקנה הברכה כגון ברכת הזן משנה אותה לברכת הארץ וכו' אבל כשהזכיר מה שחיובו חכמים וגם אינו משנה לענין אחר יצא וראיה ברורה מבנימין רעיא כרך ריפתא וכו' עכ"ל וע' במ"ש במאמ"ר ובס' מחצית השקל בסי' זה.
והנה עפי"ד הב"ח א"ש ד' הטור במ"ש דאם שינה דלא יצי"ח אכן יגדל התימה דא"כ מה מקום יש לספק עוד דכיון דהטור מיירי שלא חתם חתי' שתקנו חז"ל פשי' דהו"ל כלא חתם כלל אבל לפי מאי דכתי' דיש סוברין דמאי דתנן לחתום א"ר שלא לחתום דבדיעבד יצא יש לישב דס"ל לרבי' יחיאל כן ומה"ט ס"ל דגם במ"ש דאם לא הזכיר דלא יצי"ח היינו דומיא דמתני' דלחתום א"ר שלא לחתום דבדיעבד וצא והגם דבפי' אתמר בש"ס דלא יצי"ח לא נפלאת היא וכבר אשכחן כה"ג וכמ"ש הר"ן בפ' ערבי פסחים על מתני' דכל מי שלא אמר ג"ד אלו בפסח דלא יצי"ח וכ"כ הרמב"ן במלחמות פ"ק דברכות והטור ס' סי' ס"ג ונמצא לפי"ז דאף אי לא חתם דאיכא דס"ל ליצא י"ח בדיעבד ועדיין צריך אני להתיישב בדבר,:
א"כ נמצא דאם קיצר והוסיף בנוסח ברכות דתפי' י"ח דשפיר יצי"ח מתלת טעמי חדא דאיכא סוברין דס"ל דמתני' דקאמר במקום שאמרו להאריך א"ר לקצר דלא הוי כ"א לכתחילה וזאת ב' די"ס דבברכות די"ח אינם בכלל השנויות בתוס' ויכול להאריך ולקצר בהם כדכתי' לעי' הטעם הג' דאיכא סברת הרשב"א ורבים אשר אתו דמאי דתנן אינו רשאי להאריך או לקצר דה"ד בפתי' או בחתי' אבל באמצע ליכא קפידא וש"ד והכי נר' ממ"ש הרד"א וה"ד הרב"י בס' סי' קי"ג וא"כ לא נשאר כ"א סברת הרמ"ה הנ"ל כמתבאר מדבריו דס"ל דבכל הברכות ואפי' אותן שאינם מפורשות בתוס' דאם האריך או קיצר דלא יצי"ח ואפי' דאינו בפתי' או בחתי' וכן נראה שהוא ס' המנהיג וה"ד הרב"י בסי' קכ"ב וזה לשונו וכתוב במנהיג ואותם המקומות שאומר עושה שלום ברכנו כלנו ברוב עוז ושלום בא"י המברך את עמו ישראל בשלום לא יתכן דמטבע ארך תקנוהו חכמים ככל שאר ברכות של י"ח והם עושים ממנו מטבע קצר כברכת הפירות והמצוה שפתי' הברכה היא בחתי' ומשנים ממט' שט"ח בברכות ולא יצי"ח ע"כ הרי נר' דס"ל כס' הרמ"א ויש לתמוה על הר' ב"י דהביא דבריו ולא ערער עליו דלדידן לא ס"ל הכי וכמ"ש הר' בסי' קפ"ז וע' במ"ש המג"א סי' קי"ד ס"ק ע':
ולכאורה היה נר' דגם הא"ח שהביא הר' ב"י בסי' רצ"ד הכי ס"ל שכת' וז"ל כתוב בא"ח אין מתחילין באתה חוננתנו לפי שהמשנה ממט' שט"ח בברכה אינו אלא טועה אלא מתחיל אתה חונן עד וחננו מאתך ומתחיל אתה הבדלת בין קדש לחול וכ"כ הרמב"ם וכ"כ בסדר ר"ע עכ"ל והעולם נוהגין לומר אתה חוננתנו שאין זה נקרא שינוי מטבע שהכל ענין אחד הוא ע"כ מתבאר דס"ל דבשביל שדילג אתה חונן דהו"ל משנה ויש לתמוה על הרב"י דהליץ בעד המנהג שאין זה נקרא שינוי מט' שהכל ענין אחד דלמה ליה למיהב כי האי טעמא דמשמע דאי ל"ה הוי משנה הא לא שינה בחתימה ויותר יגדל התימה לפי מה שהבין הר' שכנה"ג בכו' הר"ב דגם לדעתיה הכי ס"ל דאם התחיל באתה חוננתנו דהוי משנה ממט' שט"ח ע"ש מה שפי' בכוונתו אלא דל"ע אחרי המ"ר אין זה מחוור והעיקר כמו שהבין הרב"ח וכ"ן מד' הד"מ ושאר גדולי האחרונים וכת' דה"ט משום דס"ל דהכא הוו משנה בחתי' דהגם דאינה פותחת בברוך כיון דמה שאינו פותחת בברוך הוא משום דהם סמוכות לחברותיהן א"כ התחלת הברכה הו"ל כברוך ואם שינה בברוך הוי משנה לד' הרשב"א ודעמיה הא ל"מ.
ולכן נר' דגם לדעת הא"ח מאי דכת' דהוי טועה אינו ר"ל דלא יצ"ח אלא דדוקא הוי שאינו יכול לעשות כן לכתחילה אבל אם עבר ועשה יצי"ח וכה"ג כת' הכ"מ בפ"א מה' ברכות לחד תי' ע"ש וכ"כ המג"א סי' תרצ"א ע"ד הש"ע שם ע"ש וגם אפי לצדד דאפי' למ"ש המנהיג דאינו יוצי"ח דאינו ר"ל דאם שינה דחייב לחזור אלא למצוה קאמר וכמ"ש ר"י שה"ד העור.
ועפ"י מ"ש אתי שפיר הנוסח של ברכת שים שכת' הרד"א בדיני ת"ב דהוא כמטבע קצר ככתוב בסידורים דהיינו משום דאיהו אזיל לשיטתיה וכדכתי' ושכן ס"ל לרבים ונכבדים מגדולי הראשונים והכי נהוג עלמא לשנות ביום ט"ב ויש להם ע"מ שיסמוכו ואח"ך ראיתי להר' הג' חק"ל בא"ח סי' ד"ן שעמד בכענין זה ושו"ט כמדתו הטובה וגם ראותו להר' שיח יצחק חגיגה בקונ' תפילת כל פה ובמ"ש עד"ק הר' פתח הדביר ס' קס"ב ויש לי לשאת ולתת בדבריהם דרבנן אלא דלאפס הפנאי לא יכולתי לעמוד היטב כעת.
אסיקנא דבנ"ד שפיר נפיק י"ח וליכא למיחש לא משום מה שהוסיף ולא במה שקצר וכדכתי' לעי' ונר' הכה די"ל דעדיף מכל מאי דכתי' לעי' דמודים דר' הוי ממש דומיא דברכת מודים עצמה והכל אחד והוי דומיא למ"ש הרב"י ע"ד הא"ח וה"ן דכוותא וכבר כת' דמה שהבין הכנה"ג בכו' דברי הרב"י אינו נכון והוא בעצמו העיד שפי' הוא דחוק:
וראיתי להר' הג' חיד"א בס' ברכ"י בסס"י קכ"ד דמר מייתי מה שנשאל מהרי"ט במי שיוצא בתפ' הש"ץ אי יכול לענות מודים דר' ולא השיב ע"ז וכת' החיד"א דאין כאן שאלה דודאי ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ שעולה לו להוציאו י"ח תפי' וכן מתבאר מד' רבינו אברהם בן הרמ"ם בתחי' ס' מע"ר ואם אין דמיוני כוזב לפי מה שאני זכור הוא דל"מ מדברי רבינו אברהם לענין זה ונוכ"ל דטעם דפשי"ל לברכ"י דישתוק הוא דע"י שאומר מודים דר' לא יוכל לכוין ולשמוע מודים כלו מפי הש"ץ ולכתחי' ודאי בעינן שישמע כלו ואפש' נמי דס"ל דיש לחוש לכתחי' משום הפסק וכמו שכן ראיתי הדבר מפו' שכ"כ הג' הא"ז וה"ד הד"מ בסי' קי"ט ודבריו מבוארין יותר במקומן בס"ה, א"ז הל' תפי' סי' צ"ז די"ח וז"ל ומיהו לכתח' ודאי אין לו להתחי' אא"כ יודע שיגמור קודם שיגיע הש"ץ למודים מפני שצ"ל מודים דר' כי אותו מודים א"י לומר בתוך תפילתו כי יש בו דברים אחרים כדאמרי' בסוטה וכו' ובעבור כן אין לו להתחיל אא"כ יודע שיכול לגמור כדי שיאמר מודים זה וכו' עש"ד הרי מפו' דאינו יכול לומר מודים דר' גם בתוך ברכת מודים אבל נר' דלכתחילה קאמר את זה כתבתי בעת נחוצה איידי דטרידנא בגרסאי ומן השאלה הלזו נשאלתי מאת רב רחומאי ריכא בר ריכא רב יוסף סיני חוסן ישועות ששאלו ממנו עדיף וע"כ כת' לו שורותיים אלה אם יראה בעיני דמר ועוד זאת יתירה שראיתי בקונטריסו הבהיר דשאלו מאתו למה א"א ברכת ש"ש בט"ב כמו בשאר ימות השנה ומני"ר חרד ותמה היכן מצא המדפיס הלזה לומר נוסח זה בט"ב יען פשפש ולא מצא כן בשום ספר מספרי הפוס' כן ואלו היה כן לא הוו שתקי מיניה וגם תימה יקרא על הרב"ד דהוא נחית לתת טוב טעם במנהג ט"ב בתפי' וקדיש וקדושה ולא נרגש מברכת ש"ש המשונה בסידורי ט"ב והביא ג"כ למ"ש המנהיג וה"ד הרב"י להחזיק את דבריו וכת' דגם בט"ב אם שינה אינו יוצי"ח דהמדפיס הלזה טעה טעות גמור אתד"ק ועהס"ר כי לא צדק בזה כי המדפיס לא מלבו הדפיס כך דמלבד שכן ראה בהרד"א שכך נוהגים וכבר כת' לעי' דלדעת רבים מגדולי הראשונים והאחרונים ש"ד לקצר בכה"ג ואף לכתחילה עי' תוי"ט פ"ג דברכות מ"ה ד"ה יקצר ובפ"ד מ"ד ד"ה מעין י"ח דה"ד הרמב"ם כגון אתה חונן לאדם דעת בא"י חונן הדעת סלח לנו אבינו בא"י חנון המרבה לסלוח ועי' לנשמת אדם כ' קנ"א שה"ד וכת' אמנם ראיתי מ"ש הב"י ר' סי' קכ"ב וז"ל וכת' המנהיג ואיתן מקו' שאומרים עושה ש' ברכנו כולנו וכו' עש"ד ולפי מ"ש גם ע"ד י"ל ותו' דאף הוא ראה וידע שכך נהוג עלמא וכמו שכן הוא המנהג הן עוד היום פה קושטא והן זה מן התימה עליה דמני"ר דהי"ל לישאול לש"ץ שבעירות גדולות ופוק חזי מאי עמא דבר ותו תמהני על מני"ר דאם כדבריו כן הוא דהמדפיס טעה בזה איך לא שם אל לבו דלפי"ז יש לתמוה ע"כ הרבנים שנדפסו הסידורי' בזמניהם איך שתקו יחדיו ולא ערערו בזה והיה להם לצווח דלא ימשכו אחר הסידורים בזה הטעות ויעוין להר' חיד"א בברכ"י א"ח סי' תקנ"ט אות ז' שכת' לענין לומר פסוקי נחמה בערב דיש סמך להתיר כמו שכ"כ בסידורים דכיון דבימי מרן כבר היו הסידורים והמחזורים אי לא הוה סבר דשרי הו"ל לערער ולבטל המנהג ומדשתוק ש"מ דהמנהג טוב עש"ד ואם ירצה לומר דמכת' מרן בסי' קכ"ב לדברי המנהיג שם רמז שיש לערער על מה שנדפס בסידורים מ"מ הא ל"מ ל"ק דהו"ל לערער בפי' ומה גם למ"ש הר' פתח הדביר דאף המנהיג מודה לנוסח שכתוב בסידורים אלא שי"ל ע"ד וכ"ז הוא לרווחא דמלתא דלפי מאי דכתי' לעי' דיש סמך די והותר מדברי הראשונים והנח להם לישר' במנהגם ומ"מ עכ"ז אין דרכי לשנות כלל אלא אני מתפלל ככל השנה זהו מה שעלתה מצודתי בענין זה וחפץ הייתי להרחיב עוד בענין אבל מה אעשה כי חליש לבאי ודין גרמא כי צויתי להעתיק את הקונ' הלזה וחוששני כי המעתיק עוית ואין בי כח ופנאי לעבור על הקונטרי' אפי' לתקן את הטעיות וסומך אני על מני"ר דבודאי נקל בעיניו להבחין טעות המעתיק אי יתיר או חסר ועמו הס"ר רק אין דבר זולת תפילתי קבע למען יעמד חי ובריא עדיף עד כי יבא שילה ובא גואלו כיר"א הכ"ד מקוה רחמי ה' מגיני ועזרי:
שלמה אליעזר אלפנדארי. ס"ט