שות מהרף· רבי יעקב פראג'י
סימן צז
שאלה מהו להדיח בי"ט קרקע הבתים והחצרות המרוצפים באבנים שיש מי שהורה שמות' ונתן טעם לדבר שאע"ג שהעלה מרן בה' שבת סי' של"ז ס"ג אין סכין את הקרקע ואין מדיחין אותו אפי' מרוצף שזהו דוקא בשבת החמורה אבל בי"ט קל הוא ומותר לסוך ולהדיח קרקע המרוצף:
תשובה
דברי המורה הזה שהתיר להדיח קרקע המרוצף בי"ט אין לסמוך עליהם דאין בהם ממש דקי"ל אין בין שבת לי"ט אלא אוכל נפש בלבד וכל מה שאסור בשבת אסור בי"ט וכתב דאם אית' דבי"ט אסור להדיח קרקע המרוצף למה השמיטו מרן ולא העלהו על שלחנו הטהור בה' יו"ט מדהשמיטו ש"מ דליתיה בי"ט הא לאו מלתא היא דהא איסורי שבת רבו מלמנות ולא העלה מרן מהם בהל' יו"ט אלא מעט והשתא דאתית להכי וא"כ בכל איסורי שבת מי נימא מאחר שלא העלה אותם בה' יו"ט מותרים הא ודאי לאו מלתא היא שהרמב"ם אמרה בהידיא בפ' כ"א מהלכות שבת וז"ל אין סכין את הקרקע ואפי' היה מרוצף באבנים ואין נופחין אותו ואין מדיחין אותו אפי' בי"ט כ"ש בשבת שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא להשוות גומות בזמן שהוא עושה כן במקום שאינו מרוצף עכ"ל וכתב הרב המגיד שהיא תוספתא הרי לך בהידיא דגם בי"ט אסור להדיח קרקע אפי' מרוצף באבנים והוא גזרה מרוצף אטו שאינו מרוצף כ"ש הכא דשייכא הגזרה במרוצף בעצמו דדרך כשמדיחין הקרקע במים מביאין כלי ובו מים ומביאין מטלית ושורין המטלית במים שבכלי ואח"כ סוחטין המים שבמטלית לתוך אותו כלי ולוקחין המטלית כשהיא לחה ומקנחין הקרקע משיירי המים באותה מטלית וכשתתמל' המטלית ממי הקינוח משימין אותה באותן מים שבכלי ומשפשפין המטל' במים היטב להסיר ממנה העפר שנדבק בה מחמת קינוח הקרקע וחוזרין ומקנחין בה הקרקע ועושין כן כמה פעמים עד שיתנגב הקרקע היטב. נמצא שהדחת קרקע הבתים והחצרות צריכה על כל פנים לשרייה ולסחיטה שהם מאבות מלאכות נמצינו למדין שהדחת קרקע החצרות והבתים שלנו יותר חמורה מהדחת קרקע הנז' בתלמוד:
וזהו דוקא כשמדיחו ע"י ישראל אבל אם מדיחו ע"י גוי נראה לע"ד דשרי כגון שהיה קרקע החצר והבית מלוכלך ובפרט בלילי ימים טובים שמתקבצים עבדי ה' לעסוק בתורה ומפני כך מתלכלך הקרקע שרי ליה להביא גוי וידיח הקרקע דוקא במים ולא ינגבנו במטלית שבות דשבות ובמקום מצוה לא גזרו רבנן בשבות דשבות כמבואר בהרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' שבת ובטו' בהל' שבת סי' ש"ז
אבל לא ינגב הגוי הקרקע במטלית משום דהוי מלאכה גמורה ולא הותר לישראל לעשות לו הגוי מלאכה בשבת או בי"ט דהוי שבות גמור והעובר על שבות מכין אותו מכת מרדות כמבואר בהרמב"ם בפ"ו מהלכות שבת