שות מהרף· רבי יעקב פראג'י
סימן צו
כתב הר"ן ז"ל בפ' יו"ט שחל דף רפ"ז מדפוס המאורו' ע"א וז"ל מניח אדם עירובי תבשילין מי"ט לחברו ומתנה כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכו' יו"ט דאנן השתא כיון דבקיאינן בקבועא דירחא לא מצינן לאתנויי ואין דבריו מחוורין דרבא דאמר לה מסתברא דלדידיה הוא דקאמר ואע"ג דבקי בקבועא דירחא כן בדין דכיון דהשת' לא עבדינן להו אלא משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידכם לית לן לאחמורי טפי מנייהו וכיון דאינהו מצו מתנו אנן נמי מתנינן וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל עכ"ל:
ואני בעניי תמיהה לי בדברי הראב"ד שדחה דברי הרמב"ם ז"ל מהא דגר' בפ"ב דביצה דף י"ז ע"א רב חייא בר אשי אמר רב מניח אדם עירובי תחומין מי"ט לחברו ומתנה אמר רבא מניח אדם עירובי תבשילין מי"ט לחברו ומתנה ע"כ וקאמר הר"ן דמסתברא כי קאמר רבא להאי מלתא דלדידיה הוא דקאמר כלומר על זמנו קאמר לה וס"ל להר"ן ז"ל דבזמן רבא כבר פסק קידוש החדש ע"פ הראיה שהוא כזמן הזה דמקדשין על פי חשבון העיבור:
וקשה לי דהא בפ"ק דר"ה דף כ"א פשוט דגם בימי האמוראים היו מקדשין ע"פ הראיה דאמרינן התם דרבא רגיל דהוה יתיב בתענית' תרי יומי זימנא חדא אשתכח כוותיה רב נחמן יתיב בתענית' כולי' יומא דכיפורי לאורתא אתא ההוא גברא א"ל למחר יומא רבא במערבא א"ל מהיכא את א"ל מדמהריא א"ל דם תהא אחריתו קרי עליה קלים היו רודפינו ע"כ הרי ברור דבזמן רבא ורב נחמן היו מקדשין ע"פ הראיה וכיון שכן אין מדברי רבא קושיא להרמב"ם ז"ל זכותיה יסייען: