אור ברסלב
שות מהרף סימן צ

שות מהרף· רבי יעקב פראג'י

סימן צ

סימן פט

שאלה כתב ריבה"ט טור א"ה סי' פ"ה וכן הבעל שנתן מתנה לאשתו בין קרקע בין מטלטלין קנתה ואין הבעל אוכל פירות ומיהו אינה יכולה למכור מה שנתן לה ולא ליתנו לאחר אלא ישאר בידה ואם תמות יירשנה והפירות שיוצאין לה ממנו דינן כשאר נ"מ וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות עכ"ל וכתב מרן בב"י ומ"ש ומיהו אינה יכולה למכור מה שנתן לה וכו' שם כתב הרא"ש וקשה מהא דאמר פרק הזורק ההוא ש"מ דכתב גיט' לדביתהו אתא לקמיה דרבא אמר לקנייה לההוא דוכתא דמנח גיט' וכו' אלא בהא תליא דזכייה כיון דאם מכרה ונתנה בטל דהכי מסתבר דאע"ג שנתן לה בעין יפה שאפילו הפירות לא יאכל מ"מ אינו רוצה שיצא הקרקע מלפניו אלא נתן לה בעין יפה שתהנה מהפירות כל ימיה ואחר מותה יחזור לידו וכו' ע"כ וכך העלה מרן על שלחנו הטהור בסי' הנז' סעיף ז' וז"ל וכן הבעל שנתן מתנה לאשתו בין קרקע בין מטלטלין קנתה ואין הבעל אוכל פירות ומיהו אינה יכולה למכור מה שנתן לה ולא ליתנו לאחר אלא ישאר בידה ואם תמות יירשנה והפירו' שיוצאים לה ממנה דינם כנ"מ וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות במה דברים אמורים שאינו אוכל פירות המתנה כשנתן לה אחר שנישאת אבל אם נתן לה בעודה ארוסה כשנשאה זכה במתנה זו כשאר נכסי מלוג ואוכל פירותיה עכ"ל ובסי' קי"ח סעי' ט' כתב הכותב לאשתו בשעת נישואין שטר חוב בסכום ידוע ומתנ' שתוכל לגבותו בכל עת שתרצה אם תגבנו ילקח בו קרקע והוא אוכל פירות ואם יש עליה חוב שלותה אחר שנישאת אינו גובה ממנו אבל אם לותה קודם שנישאת גובה ממנו אם אינו עומד לגבות אלא לכשתתאלמן או תתגרש אינו יכול ב"ח לגבות ממנו וכו' ובסעי' כתב אם נתן לה הבעל מתנה אפילו ב"ח שהלוה לה אחר שנישאת גובה ממנו עכ"ל:

קשה לי דכיון דהנותן מתנה לאשתו אע"פ שקנתה ואינו אוכל פירות אפילו הכי אינה יכולה למכור ולא ליתנה לאחר א"כ מה טע' ב"ח שלה גובה ממנה דכיון דלא נתן לה אלא אדעת' דתיקום קמיה מה לי מכר' ומה לי פרעה בחובה וראיתי בנחלת צבי שתירץ בשם פו"ד דאע"ג דכתב בסי' פ"ה שאינה יכולה למכור מתנה שנתן לה הבעל אפי' הכי ב"ח גובה דאלים שעבודיה:

עוד מ"ש בסי' קי"ח סעי' י' אם נתן לה הבעל מתנה אפילו ב"ח שהלוה לה אחר שנישאת גובה ממנו במאי איירי אי בנתן לה אחר שנישאת כבר כתב בסי' פ"ה דאינה יכולה למכור וכו' ואי בנתן לה בעודה ארוסה כבר כתב כיון שנשאה זכה בה כשאר נ"מ ואוכל פירות וא"כ פשיט' דאין ב"ח גובה ממנה:

תשובה

מ"ש בנחלת צבי דאלים שעבוד דב"ח הם דברים שאין בהם ממש דמלתא בלא טעמא קאמר לה והקושיא במקומה עומדת דמאי אולמיה שעבודיה דב"ח דהא שעבודיה דב"ח לא אתי אלא מכח הלוה שלוה ושעבד נכסיו למלוה והכי נמי שעבודו של לוקח הוא מכחו של מוכר שמכר נכסיו ללוקח ושעבדם לו ושניהם משועבדים מן התורה וכיון שכן פשוט דדבר שאינו יכול למכור אינו יכול לשעבדו לב"ח וכ"כ הרא"ש בהידי' בכלל ל"ח סי' ב' ז"ל יראה שראובן שהיה חובו מוקדם לנדונית האשה אינו יכול לגבות חובו מאותה משכנת' דאי חשבת להך קרקע שהיה ממושכן לבעל עבור נדונית אשתו כאילו הכניסה אותו בנדוניתה לבעלה הרי לא חל עליו שעבוד כדרך שאינו יכול למכרו ע"כ וכן כתב בכלל הנז' סי' ו' ז"ל ושטר של לוי שנתחזק על ראובן ועל אשתו ששעבדו לו נכסיה' הרי נשתעבדו לו גם נ"מ אחרי מיתה שלה והוי כמו איש ואשה שמכרו בנ"מ שאין הבעל מוציא מיד הלקוחות כדאיתא וכו' וכי היכי דיכולין למכור יכולין נמי לשעבד דמה לי מכרו מה לי שעבדו ע"כ הרי לך מבואר דשוה לן כח המכר ככח השעבוד דמי שאינו יכול למכור אינו יכול לשעבד:

ואדרבא כד דייקנא שפיר אשכחנא דאלים טפי שעבודו של לוקח משעבודו דב"ח ופשוט הוא בפרק אלו נדרים דף פ"ה ובכתובו' פ' אע"פ בסוגי' דמסי' על הא דתנן קונם שאני עושה לפיך וכו' דאלמוה רבנן לשעבודי' דבעל. פ' י"נ ובפ' החובל דף פ"ט אמרי' דאלמוה לשעבודיה דבעל ופיר' רש"י והרא"ש והר"ן ז"ל דאלמוה רבנן לשעבודיה דבעל דשוויוה כלוקח ולא כמלוה:

הרי לך מבואר דשעבוד דלוקח אלים טפי משעבודו דמלוה והטעם מבואר דלוקח כבר בא לידו המקח מה שאין כן במלוה דמחוס' גוביינא והכי נמי בבעל כיון דקי"ל יד אשה כיד בעלה א"כ כל נכסי האשה חשיב שבאו ליד בעלה כשאר לוקח דעלמא:

ואדרבא חזינן דיד בעל בנ"מ עדיפא מידה בפ' החולץ דף ט"ל על הא דתנן שומרת יבם שנפלו לה נכסים וכו' מוקי מתני' רישא שנפלו וכו' קסבר אביי ידו כידה ורבא אמר ידו עדיפא מידה גם בפ' הכותב אפליגו אביי ורבא אביי אמר נשואה ידו כידה ורבא אמר ידו עדיפא מידה:

הרי למדנו דבעל בנ"מ ידו עדיפא מידה ולמדנו דאלמוה לשעבודיה דבעל דשוויוה כלוקח ולא כמל' הרי לך בהידיא דאלים שעבודו של לוקח משעבודו של ב"ח וזה שלא כדברי נחלת צבי:

אבל דע לך דברים כאמתתן הדין שבסי' פ"ה הוא גמ' בפ' חזקת דף נ"א ע"ב אמר רב המוכר שדה לאשתו קנתה והבעל אוכל פירות במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות ע"כ ופסקו כל הפוסקים כן:

ומ"ש ומיהו אינה יכולה למכור מה שנתן לה וכו' הוא פירוש הפוסקים שהכריחו כן מהכרח השמועות כמבואר בדברי הרא"ש ז"ל שהביא מרן ביתה יוסף סי' פ"ה וז"ל הריב"ש ז"ל בסי' ק"ה ובסי' תפ"ג אע"ג דקי"ל בפ' חזק' קנתה ואין הבעל אוכל פירות כבר הסכימו כל הגאונים ור"ת וכל האחרונים שאם מתה שהבעל יורש אותה ואף אם מכרה בחייה או נתנה לאחר כשמתה הבעל מוציא מיד הלקוחות כמו שהוא דין הגמ' מתקנת אושא עד כאן לשונו:

הדין הזה כמו שאינה יכולה למכור ולתת אינה יכולה לשעבד לב"ח כמבואר בהידיא בדברי הרא"ש ז"ל:

והשני דינין שבסי' קי"ח הם שתי תשובות דהרא"ש ז"ל על מעשי' שהיו הדין דסעיף ט' הוא הדין שכתב ר"י בעה"ט בס' קי"ח דף קל"ט ע"ג ז"ל יש נוהגים לכתוב שטר חוב לנשותיהן בעת נישואין שמחייבין עצמן בסכום ידוע וקורין אותו נדוניא ויכולה לגבותו בכל עת שתרצה. וכתב א"א הרא"ש ז"ל שיש לו דין נ"מ שמנחת החוב ביד בעלה כל זמן שהיא רוצה וכשתרצ' תגבנו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות דכל הנכסים הנמצאים ביד האשה היאך שבאו לידה בין בירושה בין במתנה כולן זכה בהן הבעל בפירו' ולא דמי להא דאמרי' הנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות דהתם מיירי שנתן לה אחר שנשאה שבעין יפה נותנה לה ואינו משייר לעצמו כלום אבל מתנה שכותב לה קודם שישאנה היא כא' מג' שדות שהכניס לה שום משלו אלא שאותן נקראין שעבוד כתובה ובחוב זה יש לה כח יותר שתוכל לגבות בכל עת שתרצה וכשתגבנו יחזור נ"מ לפיכך אם יש עליה חוב שלותה קודם שנשאת גובה ממנו אבל אם שטר הנדוניא אינו עומד לגבות בכל שעה שתרצה אלא לכשתתאלמן או תתגרש אין ב"ח גובה ממנו ע"כ. וכתב מרן שם לפיכך אם יש עליה חוב שלותה קודם שנשאת גובה ממנו כ"כ בכלל ט"ל סי' ז' ונתן טעם משום דכי היכי דמשועב' לה ה"נ משועב' לב"ח מדרב נתן עכ"ל:

הרי למדנו דלא זיכה הרא"ש ז"ל לבעל חובה שלותה קודם שנשאת אלא מדרב נתן דכיון דהוא אינו זוכה במתנה להיות נ"מ אלא אחר שתבא לידה דיד אשה כיד בעלה א"כ השתא דעדין לא גבתה דמחוסרת גוביינא הרי היא כשאר חוב דעלמא ומשועב' לב"ח מדרב נתן:

והרי זה דומה למה שכתב הרי"ף ז"ל בפרק הכותב דף תקי"ג ע"א מדפוס המאורות על הא דתנן מי שמת והניח אשה וב"ח ויורשים והיה לו מלוה או פקדון ביד אחרים רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהם רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשיו שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה כתב הרי"ף מאי כושל ב"ח ואמאי קרי ליה כושל דלא גבי אלא בראיה ומאי שנא מלוה ופקדון משום דמטלט' לא משתעב' לב"ח והני כיון דלא אתו לרשות יורש משתעבדי לב"ח מדרב נתן דתניא מנין לנושה בחברו וחברו בחברו שמוציא' מזה ונותנין לזה שנאמר ונתן לאשר אשם לו עכ"ל:

וכתב הר"ן ז"ל ואע"ג דלא משתעבדי מטלטלי דיתמי לא לב"ח ולא לכתובת אשה הכא דלאו ברשותייה' דיתמי מנחי ס"ל לרבי טרפון דמוציאין מיד הלוה או מיד מי שהפקדון אצלו ונותנין לב"ח או לכתוב' שנתחייב בה המת מחיים וכתב עוד וכי תימא תינח ב"ח דאיכא למימר דכל שלא זכו בהן היורשים לאו מטלטלי דיתמי נינהו ומשתעבדי לב"ח אבל לכתובה אמאי דהא קי"ל אפילו מניה דידיה אינה נגבית אלא מן הקרקע ולא עדיפי מטלטלי ברשות אחרים מאותן שהם ברשות הבעל מחיים איכא למימר דס"ל לרבי טרפון כרבי מאיר דאמר דמטלטלי משתעבדי לכתובה עכ"ל וכתב הרא"ש ז"ל ואע"ג דאפסיק' הלכת' כרבי עקיבא הוצרכנו לפרש דברי ר"ט לפי דכתב תקנה דרבנן בתראי גבי ממטלטלי ועבדינן כרבי טרפון עכ"ל ואין להאריך במובן:

והדין השני שבסי' קי"ח סעיף י' הוא כלשון רב"י בה"ט ז"ל וז"ל ואם נתן לה הבעל מתנה אפי' ב"ח שהלוה לה אחר שנשאת גובה ממנו וא"א הרא"ש ז"ל כתב ששאלתה ראובן הלוה מעות ללאה ושואל מב"ד שיגבוה משטר מתנה שכתב לה בעלה שזה נוסחו הוו עלי עדים בקנין שלם מעכשיו וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו ללאה אשתי כך וכך בתים כך וכך פרדסים ועוד נתתי לה אלף זהובים במתנה גמורה ע"כ ריבה"ט קיצר בלשון שאלה זו וגם קיצר בלשון התשו' ובכלל ט"ל סי' ו' כתוב בשאלה שהתרו בו העדים ואמרו לי הוי יודע שכל נותן מתנה לאשתו כאילו נותן לעובר דרך שכל זמן שתרצה תגבה אותה ותעשה חפצה ורצונה ואין לך רשות למחות בידה ולא לאכול מפירות וכו' ובתשו' כתוב עוד אלא שהעדי' שהתרו בו והודיעוהו הדבר תחלה שהמתנה שנותן לאשתו כאילו נותן לאחר ואעפ"כ גמר ונתן לה הילכך אם השטר נכתב כהלכתו הרי שמעון גובה חובו מן הקרקעות שנתן לה ע"כ:

הרי לך בהידיא שלא זיכה הבעל חוב לגבות ממתנה זו אלא משום שהתרו בו העדים שנותן מתנה זו לאשתו כאילו נותן לעובר דרך ואעפ"כ גמר ונתן שתעשה בה כחפצה ורצונה:

נמצינו למדין מה שכתב רבינו בעל הטורים וא"א הרא"ש כתב ששאלת ראובן הלוה מעות ללאה וכו' הוא חוזר על מה שכתב ואם נתן הבעל לה מתנה וכו' והוא תשלום הדין ונמצא דמיירי דין זה בנתן הבעל לה מתנה שתעש' בה כחפצה ואינו יכול למחות בידה וכל כי האי הוא פשוט דאין לבעל שום זכות בה ואינה כנ"מ וב"ח שהלוה לה אפילו אחר שנשאת גובה ממנה:

וכן נראה דעת מרן בכוונת ריב"ה שכתב שם ומ"ש ואם נתן הבעל מתנה אפילו ב"ח שהלוה לה אחר שנשאת גובה ממנו הטעם מבואר דכיון דאין לבעל זכות באותן נכסים אפי' לפירות הרי היא חייבת לפרוע חובה מהם אפי' לותה אחר שנישאת וכן מתבאר מדברי רבינו שכתב בסמוך בשם הרא"ש עכ"ל:

הרי תלה מרן ביאור מ"ש ואם הבעל נתן לה מתנה אפילו ב"ח שהלוה וכו' במ"ש בסמוך בשם הרא"ש והוא כמו שכתבנו:

גם ריר"ו בח"ד מנתי' כ"ג כתב ז"ל והמפרשים כתבו כי הא דאמר קנתה ואם מכרה או נתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות כדין נ"מ שסילק הבעל מהן אכילת פירותיו זולתי אם נתן לה רשות למכור וליתן בשעת נתינה עכ"ל:

גם מרן בב"י סי' פ"ה דף ק"ה ריש ע"ג כתב בשם הרשב"א שאם פירש לה הבעל שתוכל למכור וליתן לאחר מועיל לה ויכולה למכור וליתן וכל כי האי כיון דיכולה למכור וליתן לאחר פשוט הוא דב"ח גובה ממנה דכבר נתבאר דכל שיכול למכור יכול לשעבד בריך רחמנא דסייען לאסוקי שמעתת' אליבא דהלכת' דבר דבור על אופניו:

תוכן העניינים

שות מהרף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה