שות מהרף· רבי יעקב פראג'י
סימן פח
שאלה אבל מהו לברך במוצאי שבת על הבשמים:
תשובה
גרסינן בפרק אלו מגלחין דף כ"ז ת"ר מכבדין ומרביצין בבית האבל ומדיחין קערות וכוסות וצלוחיות וקתוניות בבית האבל ואין מביאין את מוגמר ואת הבשמים לבית האבל ופירש נ"י שאין להתענג בתענוגים. ומקשו בגמרא איני והא תני בר קפרא אין מברכין על המוגמר ולא על הבשמים בבית האבל ברוכי הוא דלא מברכינן הא אתויי מייתינן ל"ק הא בבית האבל הא בבית המנחמין ע"כ וכתב נ"י יש מפר' בבית המנחמין מכבדין ומרביצין לכבוד הרבים אבל אין מביאין לא מוגמר וכו' ובבית האבל שהוא כל זמן שהמת מוטל לפניו מביאין לאעבורי ריחו ומשום הכי אין מברכין ובית המנחמין נקרא אחר שנקבר המת לפי שאין מנחמין אותו עד שנקבר כך פי' ר"מ הלוי וכן פירשו בתוס' ואחרים פירשו שהיה בית למנחמין ואע"פ שהיה האבל יושב עמהם היו מביאין כל שבעה ימים מוגמר להעביר האסטניסות אבל בבית שאין שם אלא האבל לבדו אין מביאין עכ"ל. וכתב רבינו בעה"ט יו"ד סי' שע"ח תני' מרביצין ומכבדין בבית האבל ואין מביאין שם לא בשמים ולא מוגמר אבל מביאין אותן בבית שהמת שם ואין מברכין עליהם ע"כ. וכן העלה רבינו הגדול על שלחנו הטהור בסימן הנז' כלשון הטור נר' שהם מפרשים כפי' ר"מ הלוי שהביא הנמקי הא למדת לכ"ע אסור להביא לאבל בשמים דאסור להתענג. וכי תימא דהני בשמים דהבדלה שאני שהם בשמים דמצוה הא לית' דזיל בתר טעמא דטעמא מאי אמור רבנן מברכין על הבשמים במ"ש הוא לעשות נחת רוח לנפשו שהיא כואבת מיציאת נפש יתירה דשבת ומאחר שכן באבל דחייב לצער עצמו לא עביד נחת רוח לעצמו ולא מבעיא למאן דאמר דבשמים דמוצאי שבת הוא מנהג בעלמא ולית בהו מצוה אלא אפי' למ"ד דאית בהו מצוה כמבואר בטור א"ח סי' רצ"ז לא הותר לאבל לא תהא מצוה זו דבשמים במ"ש גדולה מת"ת דאבל אסור משום פקודי ה' ישרים משמחי לב. אח"כ מצאתי שכתב רבינו הגדול ב"י יו"ד סי' רס"ה אבל ביום הכפורי' וט"ב שאין היולדת יכולה לשתות אין מברכין על הכוס ובתשעה באב אסא נמי לא מייתי מטעמא דאין מברכין על הבשמים במוצאי שבת ע"כ. הרי מרן כתב בפשיטות דמשום אבלות דט"ב לא יברך על הבשמים במ"ש והכא נמי דכוותה דלא גרע: