אור ברסלב
שות מהרף סימן סו

שות מהרף· רבי יעקב פראג'י

סימן סו

סימן סה

כתב מרן רבינו הגדול בשלחן ערוך א"ה סימן קי"א מתנאי הכתובה שיהיו בנים הזכרים יורשין כתובת אמן ונדוניתה שהכניסה בתורת נכסי צאן ברזל וי"א שאף התוספת בכלל ואח"כ חולקים השאר עם אחיהם בשוה ע"כ:

מה שכתב מתנאי הכתובה שיהיו בנים הזכרים יורשין כתובת אמם ונדוניתה שהכניסה בתורת נכסי צאן ברזל הוא כלשון הרמב"ם ז"ל בפי"ט מהלכות אישות תיבה בתיבה. ומ"ש וי"א שאף התוספת בכלל הוא לשון רבינו בעה"ט ז"ל שכתב ז"ל ריש סימן קי"א תנאי כתובה שיהיו בנים זכרים יורשין כתובת אמן ונדוניתה שהכניסה בתורת נכסי צאן ברזל ותוספת שהוסיף לה בעלה ע"כ. ומלשון זה שהעלה מרן רבינו הגדול על שלחנו הטהור נראה דפליגי הרמב"ם ז"ל ורבי' בעה"ט ז"ל להרמב"ם אין התוס' בכלל כתובת בנין דכרין ולרבינו בעל הטורים התוספת בכלל כתובת בנין דכרין והעלה מרן על שלחנו הטהור סברת הרמב"ם עיקר וסברת רבינו בעל הטורים ביש אומרים:

ואני בעניי תמיהא לי טובא שהמעיין בדברי הרמב"ם ימצא דהרמב"ם ורבינו בעה"ט שוין הם שכתב הרמב"ם בפי"ו מהלכו' אישות ז"ל הנכסים המכנסת האשה לבעלה וכו' אע"פ שהן נכתבין בשטר הכתובה אין נקראין כתובה אלא נדוניא שמם ואין נקראין כתובה אלא עיקר כתובה שהוא מאה או מאתים עם התוספת בלבד ע"כ:

הרי הרמב"ם ז"ל הודיע לנו שבכל מקום שאומר כתובה סתם הוא על העיקר והתוספת וכיון שכן כשכתב הרמב"ם בנים הזכרים יורשין כתובת אמם ונדונית' מן הסת' האי כתוב' אמם הוא על העיקר והתוס' שניהם ובזה לא פליגי הרמב"ם ורבינו בעל הטורים ושוין הם ומוכרח זה על כל פנים שהוא תלמוד ערוך בריש פרק אף על פי שנינו אף על פי שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה יוסיף ובגמרא רצה לכתוב לא קתני אלא רצה להוסיף מסייעא ליה לרבי איבו אמר רב ינאי דא"ר איבו א"ר ינאי תנאי כתובה ככתובה דמי נפקא מינה למוכרת ולמוחלת למורדת ולפוגמת לתובעת ולעוברת על דת לשבח ולשבועה ולשביעית ולכותב כל נכסיו לבניו לגבות מן הקרקע ומן הזיבורית וכל זמן שהיא בבית אביה ולכתובת בנין דכרין ע"כ. ופרש"י ז"ל רצה לכתוב לא קתני אי תנא לכתוב לא הוה שמעינן מינה שיהיה התוספת קרוי כתובה אלא במתנה מדעתו ואין שם כתובה עליו השתא דתנן להוסיף משמע נוסף על הכתוב' שתיקנו חכמים ושם כתובה עליו גם הוא מסייע ליה וכ' כתובת בנין דכרין כשם שנוטלין נדונית אבי אמם ומנה מאתים כך נוטלין תוספת:

וגם בסוף פרק נערה שנתפתתה פשוט בתלמוד. והביאו מרן רבינו הגדול ביתה יוסף ריש סימן זה וז"ל תנאי כתובה שיהיו בניה הזכרים יורשים כתובת אמם וכ' ואפילו לא נכתב בכתובה וכו' וזהו שנקרא כתובת בנין דכרין בסוף פרק נערה שנתפתתה תנן לא כתב לה בנין דכרין דיהוו ליכי מנאי אינון יירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון חייב שהוא ב"ד ובגמרא א"ר יוחנן משום רשב"י מפני מה התקינו כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו ואימא דאב לירות דבעל לא לירות ופרש"י נדוניא דיהב אב לבתו לירתון בנין דילה אבל שאר כתובות נכסי הבעל כגון מנה מאתים ותוספת דבעל לא לירתון א"כ אב נמי ממנע נמי ולא כתב אימא היכא דכתב אב נדוניא לבתו לכתוב בעל תנאי כתובת בנין דכרין היכא דלא כתב אב נדוניה לבתו לא לכתוב בעל תנאי כתובת בנין דכרין לא פלוג רבנן ע"כ לשון מרן:

הרי פשוט בשני מקומות בתלמוד שבנין דכרין יורשין כתובת אמם מנה מאתים ונדוניא ותוספת והתוספת נקרא כתובה. ומרן כבר כת' סוגיי' הגמ' דסוף פרק נערה הרי לא נעלם ממרן הדין פשוט ואם איתא שהבין בדברי הרמב"ם שכתובה דקאמר הוא על מנה ומאתים בלחוד לא הוה ממנע מלתמוה על דברי הרמב"ם ולא עוד אלא שהעלה דבריו לפסק הלכה בעיקר:

לכן אני אומר הא דכתב ר"א שאף התוספת בכלל לאו איהו כתבו אלא איזה תלמיד כתבו וזה פשוט לע"ד ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר וזכותיה דמרן יסייען:

תוכן העניינים

שות מהרף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה