שות מהרף· רבי יעקב פראג'י
סימן סב
שאלה ראובן נתן גט לאשתו בפני ב"ד וכך אמר לה הרי זה גיטך והתקבלי גיטך זה ובו תהיי מגורשת ממני מעכשיו ומותרת לכל אדם וקבלתו בשתי ידיה כמנהג וכנסתו לחיקה וב"ד והעדים רואים ותכף ומיד החזיר פניו מכנגדה ופנה לנגד ב"ד ואמר לשמעון אינה מותרת יורנו מורה צדק אם יש ממש במה שאמר אחר קבלתה לשמעון אינה מותרת ושכמ"ה:
תשובה
גרסינן בריש פרק המגרש בעי אביי אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה לראובן ושמעון מהו מי אמרינן מאי דאסר שרא או דילמא מאי דשרא אסר ומאי דאסר שרא אם ת"ל מאי דאסר שרא לראובן מהו לראובן והוא הדין לשמעון והאי דקאמר לראובן משום דפתח ביה וכו' ע"כ:
ופרש"י מאי דאסר שרא דהאי לראובן ושמעון דהדר אמר לה קודם מסירה אף לראובן ושמעון קאמר ואינו שיור או דילמא האי לראובן ושמעון דהדר קאמר חזרה היא שחזר והפך תנאו לומר לראובן ושמעון אני מתירה לבד ולאסור על הכל עכ"ל:
נראה לע"ד דהא דכתב רש"י ז"ל דהדר אמר לה קודם מסירה אשמעינן דדוקא דהדר אמר לה קודם מסיר' הוא דמהני תנאיה אבל לאחר שמסר לה הגט ובא לידה אינו יכול לחזור בו ולאסור מאי דשרא דבעיין בתרתי דהא בעי או דילמא מאי דאסר שרא ומאי דשרא אסר ובמאי דשרא ליכא למבעי אי מאי דשרא אסר דכיון דבא הגט לידה וזכתה לעצמה והותרה לאו כל כמיניה לחזור בו ולאוסרה במה שהותרה ואפילו בתוך כדי דבור אינו יכול לחזור בו כדאמרינן בנדרים דף פ"ז ע"א והלכתא תוך כדי דבור כדבו' דמי חוץ ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש וכן פסקו כל הפוסקים כמבואר בטור א"ה סימן מ"ט וסימן קמ"א דף קפ"ד ומסתייעא הא מלתא ממה שכתב הרא"ש ז"ל בכלל ל"ה סימן ח' ז"ל בעי אביי אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה לראובן ושמעון מהו מי אמרי' מאי דאסר שרא או דילמא מאי דשרא אסר ומאי דאסר שרא אלמא אפילו בחוץ דהוי שיורא יכול לבטל מה ששייר ולשנות תנאו ולהוסיף או לגרוע כ"ש בתנאים ואע"ג דהתם מיירי דחזר ואמר קודם מסירת הגט לידה דאי אחר מסירת הגט מאי קאמר או דילמא מאי דשרא אסר כיון דכבר בא הגט לידה לאו כל כמיניה לאוסרה למי שהתירה כבר ע"כ:
הרי ברור בדברי הרא"ש ז"ל דלאחר מסירת הגט לידה אין בידו להוסיף שום דבר:
ואע"ג דהרב המגיד בפ"ח מהלכות גירושין פירשה בענין אחר שעל מ"ש הרמב"ם אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה הרי את מותרת לראובן ושמעון הרי זו מגורשת ע"כ כתב הרב המגיד אמר לה הרי את מותרת וכו' בעיא בגמרא באם ת"ל ופסק רבי' כדרבו בכל הגמ' ופיר' כגון שחזר ונטלו הימינה ונתנו לה ואמר לה הרי את מותרת לראובן ושמעון וכו' יתבאר למטה כל שהתנה עליה בשעת נתינה צריך לחזור וליטלו הימינה עכ"ל הרי פירש' דמיירי דמה שחזר ואמר לה לראובן ושמעון הוא אחר מסירת הגט לידה מ"מ לא פליג אדברי הרא"ש:
שהרי כתב לקמן בפרק זה על מה שכתב הרמב"ם בהלכה סימן י"ח ז"ל הרב המגיד ומדברי רבינו נראה בביאור שדבריו הם כשמסר לה הגט בשעת תנאי הראשון ואח"כ התנה עליה התנאי השני וא"כ בהכרח דבריו ז"ל הם באחד משני פנים או שהתנאי באם ולא בע"מ ולא במעכשו שבתנאי כזה יכול לבטל ולהוסיף על תנאו כמו שנתבאר בראש הפרק או אם הוא בתנאי שבע"מ או במעכשו הוא כשהתנאי השני הוא מדעתה או מרצונה ועל דרך זו פירשה הרמב"ן ז"ל שכיון שהיא מתרצה בתנאי השני קודם שנתקיים התנאי הראשון שוב אינה יכולה לחזור בה אבל אי אפשר שיהיו דברי רבינו בתנאי שבעל מנת ושיתנה עליה תנאי אחר אחר נתינת הגט לידה שלא מדעתה שכבר ביאר רבינו בפ' זה שאינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו בתנאי שבע"מ כיון שהגיע הגט לידה וזה ברור ע"כ וז"ל בריש פ"ח ושם נתבאר שאם אמר לה הרי את מגורשת מעכשיו או מהיום ע"ת כך וכך או שאמר לה הרי את מגורשת ע"ע כך וכך כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה לפיכך אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו משהגיע הגט לידה לפיכך אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו משהגיע הגט לידה ע"כ:
הרי ברור בדברי הרמב"ם שכל שהיא מגורשת משעת נתינת הגט לידה אינו יכול להוסיף או לגרוע שכבר זכתה ואפילו בתוך כדי דבור וזהו כדברי הרא"ש: