אור ברסלב
שות מהרף סימן נט

שות מהרף· רבי יעקב פראג'י

סימן נט

סימן נח

שאלה אם יש לסמוך על מה שכתבו קצת רבוואת' דאין לנו בזמן הזה לענין שבת רשות הרבים דבעינן ששים רבוא בוקעין בו בכל יום:

תשובה ענין זה צריך ביאור כי יש ארצות שתנאי זה דששים רבוא בוקעין בו מהני להו ויש ארצות דלא מהני להו כמו שאבאר בס"ד:

כתב רבינו בעל הטורים ז"ל א"ח סימן שמ"ה ז"ל ורשות הרבים הוא רחובות ושווקים הרחבים שש עשרה אמה ומפולשין משער לשער וששים רבוא עוברין בו ע"כ:

וכתב רבינו הגדול מוהריק"א ז"ל ז"ל ובריש עירובין גבי כיצד מערבין רשות הרבים פרש"י רשות הרבים שש עשרה אמה ועיר שמצויין בה ששים רבוא ואין בה חומה או שיהיה רשות הרבים שלה מכוון משער לשער שיהא מפולש דומה לדגלי מדבר והרא"ש בפ"ק דעירובין עלה רי"ד כתב דברי רש"י בלא מחלוקת משמע דהכי ס"ל וכן נראה ממה שכתב בפרק אין צדין ואין לחושש שמא הביאו הגוי דרך רשות הרבים דלא שכיח האידנא רשות הרבים דששים רבוא בוקעין בו וכן דעת סמ"ג וסמ"ק וספר התרומ' וכ"כ הרוקח בסימן קע"ה וגם התוס' כתבו בריש שבת גבי הא דאמרינן כאן בזמן שישראל שרויין במדבר דמשמע קצת דאינה רשות הרבים אלא א"כ מצויין שם ששים רבוא כמו במדבר וכן כתבו ג"כ בפ' במה אשה גבי הא דאמר רב כל שאסרו לצאת בו לרשות הרבים אסור לצאת בו לחצר ואין כן דעת הרמב"ם שלא הזכיר תנאי זה בפי"ד וכתב הר' המ' שכן דעת הרמב"ן והרשב"א וגם הוא הסכים על ידם וכתב שאין לזה רמז בגמרא ואינו עיקר וכ"כ הגהות מרדכי שבסוף שבת וגם הר"ן כתב בריש פרק במה אשה דלא מחוורא האי סברא שלא מצינו שהזכירו חכמים ברשות הרבים דבעינן שיהיו עוברים שם ששים רבוא בכל יום ואע"פ שרש"י ז"ל מפרש כן בהרבה מקומות אי איתא אי אפשר דלא משתמיט תלמודא לאדכורי הכי בחד דוכתא וכן הסכים הריב"ש בתשובה עכ"ל רבינו מוהר"י קארו ז"ל וזה לשון הגהו' מרדכי שבסוף שבת דף קפ"ב ע"ד מדפוס המאורות ואגב רבינו נימא ביה מלתא מכאן ראיה דלא בעינן ששים רבוא דהא צידן לא הוו ששים רבוא בוקעים בה כדמוכח בגמרא דלא הוו שכיחי רבנן גבייהו ליכא למימר דגזרו אטו ששים רבוא דהא רבא שרא זילחא במחוזא ולא גזר ומה שפיר' הקונט' בפ"ק דעירובין גבי ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות חייבים עליה משום רשות הרבים ופי' משום דירושלים הוו רחובות שלה י"ו אמה ומפולשות משער לשער וששים רבוא בוקעין בו כבר הקשה עליו ר"ת א"כ כהנים לוים וישראל ותירץ דעיקר הדבר תלוי בי"ו אמה ופ"ק דמפרש איזוהי רשות הרבים לא הזכיר רק י"ו אמה ופילוש ואין לדחות הראיה שהבאנו מהמוכר פירות ולחלק בין דרך הרבים ובין רשות הרבים דאמרי' בפ' המקבל רב נתן בר אושעיא קנה שית סרי אמהתא ברוחב פנה י"ו אמה האילנות שעל שפת הנהר כדי למשוך הספינות בחבלים אתו עליה בני מרושא דפנות הוא סבר מידי דהוה אבני רשות הרבים פרש"י שיתסר אמהתא ברוחב רשות הרבים דתנן בב"ב דרך רה"ר י"ו אמה עכ"ל א"כ משמע שדעתו כי דרך הרבים ורשות הרבים הכל אחד והכל תלוי בי"ו אמה ופילוש ומה שהזכיר בעירובין ושבת ששים רבוא לרבוות' דירושלים, פי' כן דאפילו הכי דירושלים ששים רבוא בוקעין בה ודומה לדגלי מדבר ממש אפילו הכי מותרת בנעילת דלתות אליעזר עכ"ל:

כתבו התוס' בפ"ק דעירובין דפ"ו וז"ל כיצד מערבין דרך רשות הרבים פיר' הקונט' רשות הרבים רחב שש עשרה אמה ומפולש משני צדדין משער לשער ומצויין בה ס' רבוא וכן יש בה"ג דבעינן דריסת ששים רבוא וקשה לר"ת דבשבת פ' הזורק אמרי' היו תחתיהן וביניהם רשות הרבים ותחתיהן לא היו ששים רבוא ואומ' ר"י דמ"מ דרכן היה לצאת ולבא באותו דרך ועוד הקשה ר"ת דבדגלי מדבר היו טף ונשים לאין מספר וגם קשה מערב רב וי"ל דלא גמרינן ממשכן אלא מלתא דכתיבא במספרם עכ"ל:

וקשיא לי על רבינו מוהריק"א ז"ל שלא הביא מדברי התוס' אלא מה שכתבו בפ"ק דשבת דף ו' וז"ל כאן בזמן שישראל שרויין במדבר משמע קצת דאינה רשות הרבים אלא א"כ מצויין שם ס' רבוא כמו במדבר עכ"ל דמדבריהם אלו משמע דלא ברירא להו מלתא דרשות הרבים בעי שיהיו מצויין שם ששים רבוא דהא כתבו משמע קצת ולא להידיא וא"כ אדרבא הוה ליה למרן להביא דברי התו' דפ"ק דעירובין דמתרצי מה שהקשה ר"ת על דברי רש"י ז"ל דמשמע מדמתרצי מה שהקשו על רש"י סבירא להו כוותיה:

ונראה לע"ד דמהא דמתרצי מה שהקשו ארש"י ס"ל למרן לא איריא דס"ל כוותיה די"ל שינויא בעלמא קא משנו לדחות הקושיא ומשום הכי לא הביא מרן דבריהם שבפ"ק דעירובין:

וכן נראה מדברי הגהות מרדכי שכתבו שהקשה עוד ר"ת דאי אמרת דבעינן כמו שהיו ישראל במדבר אם כן נבעי כהנים לוים נמי כלומר דלא חשיב רשות הרבים עד שיהיו שם כהנים ולוים וישראל. הרי כתבו ההגהות מה דמקשה ר"ת על רש"י ולא כתב מה שתרצו התוספות. נראה לע"ד ברור דהאי קושיא דר"ת דמקשה ר"ת מכהנים ולויים וישראל שהביאו הגהות מרדכי עומדת כנגד תירוץ התוספות בתירוצא בתרא דתירצו דלא גמרי' ממשכן אלא מלתא דכתיבא במספרם דנהי דקושיא קמייתא דערב רב מתרצא בהכי אבל קושיא דכהנים ולויים וישראל עדין במקומה קיימא דהא כהנים ולויים הוו נמי במספרם ואדרבא מספר כהנים ולויים הוו על משכן העדות:

וגם מה שכתבו ההגהות שתירץ ר"ת דעיקר הדבר תלוי בי"ו אמה ופ"ק דמפרש איזהו רשות הרבי' לא הזכיר רק י"ו אמה ופילוש ע"כ:

זהו קושיא לדברי ג"כ לדברי רש"י וכדברי הר"ן והריב"ש ז"ל בסימן ת"ה ע"ש:

לכן נראה לע"ד דמשום הכי נמי שראה מרן מה שכתב' הגה' מר' דהקש' ר"ת מכהנים ולויים וישראל דלא מתרצא במה שכתבו התוספות משום הכי לא הביא דבריהם דפ"ק דעירובין:

הא למדנו דהתוספות לא ברירא להו מלתא אי בעינן בתנאי רשות הרבים לענין שבת ששים רבוא בוקעין בו:

ולמדנו דהאי דינא דרשות הרבים לענין שבת אי בעינן ששים רבוא בוקעין בו פלוגתא דרבוותא הוא רש"י והרא"ש וסמ"ג וסמ"ק וספר התרומה והרוקח זלה"ה ס"ל דרשות הרבים לענין שבת בעי ס' רבוא בוקעין בו והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר' המ' והר"ן והריב"ש זלה"ה ס"ל דלא בעי ס' רבוא וצריך לומר דגם הרי"ף ז"ל ס"ל הכי דהא הביא הברייתא דפ"ק דשבת דמנה הוכיחו רבוותא כן כצורתה ולא הצריך תנאי דששים רבוא גם בהלכות גדולות שבידינו דף י"ו ע"א הביאו הברייתא כצורת' ולא הזכירו תנאי זה וז"ל ת"ר ארבע רשויות לשבת רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור איזהו רשות היחיד חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה וכן התל והגדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה זו היא רשות היחיד גמורה ואיזו היא רשו' הרבים סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולש' זו היא רשות הרבים גמורה ע"כ:

וכך היא דעת רבינו הגדול מהר"י קארו זלה"ה שהעל' על שלחנו הטהור סימן שמ"ה סברת המחמירין בסתם וסברת המצריכין תנאי דס' רבוא בלשון יש אומרים:

ולענין פסק הלכה בדיני התורה פשוט כי איכא פלוגתא דרבוותא מחלוקת שקולה אזלינן לחומרא כ"ש הכא דלאו מחלוקת שקולה היא אלא רוב מנין ורוב בנין ס"ל דלא בעינן ששים רבוא בוקעין בו אלא עיקר דין רשות הרבים לענין שבת תלוי ברחב י"ו אמה ומפולש ורבוותא דסברי כן מביאים ראיה לסברתם מברייתא דאשמעינן דין רשות הרבים ודחו סברת המצריכין תנאי דס' רבוא בוקעין בו ועל זה נאמר אחרי רבים להטות והיא מצות התורה:

דע שזה הוא במקום שאין להם מארי דאתרא רב שנהגו לסמוך עליו בכל מה שפוסק בדיני התורה:

אבל באתרא שיש להם רב מארי דאתרא ולמדם תורה שנהגו לסמוך עליו בדיני התורה בקוליה ובחומריה דברי אותו הרב שקבלו עליהם הוקבעו עליהם בחובה כאילו דבריו הם הלכה למשה מסיני שאין בה מחלוקת ואפילו רבים חולקים עליו והזז מדבריו אפילו מקולא לחומרא הרי הוא כאילו זז מדברי תורה ומזלזל בכבוד רבם שלמדם תורה:

ראיה לזה בריש פרק רבי אליעזר דמילה ת"ר במקומו דרבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים לעשות כלי ברזל בשבת וכו' אמר רבי יצחק עיר א' היתה בא"י שהיו עושין כרבי אליעזר והיו מתים בזמנן ולא עוד אלא שפעם א' גזרה המלכות שמד על ישראל על המילה ועל אותה העיר לא גזרו ע"כ:

גם בפרק מקום שנהגו דף נ"א כי סליק רבה בר בר חנה אכל דאייתרא ובני ארץ ישראל אוכלין ולבני בבל הוי חלב גמור בכרת והענין הזה מבואר בתשובות הר"ן ז"ל סימן מ"ח דף נ"א ע"ב ובתשובות הרשב"א סימן רנ"ג מבואר באר היטב וזה לשונו ומה שאמרת הלכה למעשה בדברים שהם במחלוקת בין הפוס' שזה אוסר וזה מתיר נאמר כדאי הוא המיקל לסמוך עליו או נאמר כיון שהרב האלפסי והרמב"ם ז"ל שוין בכל לדעת אחת זולתי במקומות ישנו דין מן החיוב הוא שנסמוך עליהם בין בקוליהון בין בחומריהון ולא נסמוך על פוסק אחר להקל.

תשובה תחלת כל דבר אומר שאין אומרים כדאי הוא פ' לסמוך עליו בזמן שיש גדול ממנו בחכמה ובמנין דהלכה פסוקה היא דהולכין אחר הגדול בחכמה ובמנין ואפילו בשעת הדחק אין סומכין על הקטן בחכמה ובמנין וכן במקום מחלוקת יחיד ורבים אלא א"כ שעת הדחק במקום שיש בו הפסד מרובה או כיוצא בזה וכמו שאמרו פ"ק דנדה ועשה רבי כרבי אלעזר לאחר שנזכר אמר כדאי הוא רבי אלעזר לסמוך עליו בשעת הדחק ואקשי' מאי לאחר שנזכר אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כרבי אלעזר אלא כרבנן בשעת הדחק היכי עביד כוותיה אלא דלא אתמר לא הלכתא כמר ולא הלכתא כמר ומאי לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה אמר כדאי הוא רבי אלעזר לסמוך עליו בשעת הדחק ואמרינן התם מאי שעת הדחק איכא דאמרי שנת בצורת הואי איכא דאמרי אפיש עובדא וחשו רבנן לפסידא דטהרות ומ"מ עיקרי דברים אלו שאמרת יש בהן חילוקין שאין כל הפוסקים והחכמים שוין ולא כל המקומות שוין מן הדין כיצד שורת הדין אם שנים הפוסקים כאחד זה אוסר וזה מתיר אם נודע האחד גדול בחכמה ובמנין ויצא שמו כן הולכין אחריו בין להחמיר בין להקל היו שניהם שוין ולא נודע מי גדול משניהם בשל תורה הולכין אחר המחמיר דהוה ליה כספיקא דאורייתא ובשל סופרים הולכין אחר המיקל וכדאיתא בריש פ"ק דע"ז ומי שסומך על המיקל בשל תורה עובר וזה מאותן שנאמר עליהם ומקלו יגיד לו כמו שאמרת אבל אם היה רב אחר במקומם ולמדם הם הולכין אחר דבריו זהו חלוקת א"י ובבל בתרבא דאייתרא דאלו אוסרין ואלו מתירין ואוכלין ואוכל בחשאי אפילו בבבל אם דעתו לחזור ולהמנות עם אנשי מקומו ואע"פ שהוא חלב דאורייתא לדברי בני בבל והנה במקומו של רבי אליעזר כורתים עצים לעשות פחמים לעשות אזמל ולא מיחו בידם חכמים לפי שהם עושין כדברי רבם ובפרק כל הבשר אמרינן לוי איקלע לבי יוסף רישבא איתייו ליה רישא דטוסא בחלבא ולא אכל ולא אמר להו ולא מידי. כי אתא קמיה דרב אמר ליה אמאי לא תשמתינהו אמר ליה אתריה דרב יהודה בן בתירא הוה ואמינא דילמא דרש להו כרבי יוסי הגלילי דאמר יצא בשר עוף שאין לו חלב וכן רבינו ומן דרך זה כל שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי הלכות הרב אלפסי ז"ל ובמקומות שנהגו לעשות כל מעשיהם ע"פ חיבור הר"מ במז"ל והרי עשו אלו הגדולים כרבם ומיהו אם יש שם אחד חכם וראוי להוראה ורואה ראיה לאסור מה שמתירין נוהג בו איסור שאין אלו כרבם ממש ובמקום רבם אלו יעשו שלא כדבריו יקלו בכבוד רבם במקומו תרבא דאיתירא דבארץ ישראל שכולם נוהגין בו היתר כרבם שלמדם כל חלב לרבות חלב שעל הקרב:

ובמקום שיש שנים שוים שהולכין אחר המחמיר בשל תורה דוקא כשהם אחד כנגד אחד אבל אם שנים הם כנגד האחד הולכין אחר הרוב:

ואם יש תלמיד חכם ראוי להוראה ורואה דברי המיקל בזה אפשר שיעשה ככולו מפני שהוא מסכים בהוראתו עם המיקל והם רבים כנגד היחיד זהו שנראה לי בעניינים אלו עכ"ל:

וזה לשון הר"ן ז"ל בתשובה הנז' משום דרבי זירא הוא ס"ל דמגרומתא דרב ושמואל שריא ואע"פ כן כשהיה בבבל היה נוהג איסור בדבר לפי שבני מקום אחד חייבין לנהוג גלילותיהם ואפילו היכא דרבים חלוקים עליו כדאמרינן במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים לעשות ברזל וכ"ש כשגדוליהם מחמירים בדבר אחד שאין לאחד מאנשי מקומם להקל בדבר ומשום הכי אע"ג דהוה ס"ל לרבי זירא דמגרומתא דרב ושמואל שריא אפילו הכי כשהיה בבבל היה נוהג בה איסור אבל כשעלה לארץ ישראל ולא היה בדעתו לחזור כיון דאיהו הוה ס"ל דההיא מגרומתא הרי היא לו בא"י כהיתר גמור ע"כ:

הנך רואה במחלוקת זה דרשות הרבים לענין שבת רש"י והרא"ש וסמ"ג וסמ"ק וספר התרומה והרוק"ח כולהו ס"ל דלא הוי רשות הרבים אלא א"כ ס' רבוא בוקעין בו בכל יום:

והרי"ף והרמב"ם ור"ת והרמב"ן והרשב"א והר' המ' והר"ן והריב"ש והג"מר וה"ג שבידינו ז"ל כולהו סבירא להו דרשות הרבים לענין שבת לא בעי תנאי דששים רבוא בוקעין בו אלא עיקר הדבר תלוי בי"ו אמה ופילוש משער לשער:

וכן היא דעת רבינו הגדול מרן הר"י קארו זלה"ה שהעלה על שלחנו הטהור סברת המחמירין סתמיה וסברת המצריכין ששים רבוא העלה אותה בלשון יש אומרים וזה לשונו בהלכ' שבת סימן שמ"ה סעיף ז' איזהו רשות הרבים רחובות ושווקים הרחבים ששה עשר אמה ואינם מקורים ואין להם חומה ואפילו יש להם חומה אם הם מפולשין משער לשער הוו רשות הרבים ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים עכ"ל:

הרי העלה לפסק הלכה סתם ולא הצריך תנאי דס' רבוא בוקעין בו וסברת מאן דמצרכי תנאי דס' רבוא העלה אותה בלשון יש אומרים:

ודאי דמסכים לסברת מאן דלא מצרכים תנאי דס' רבוא בוקעין בו:

הא קמן רוב מנין ורוב בנין הם הסוברים דלא בעינן תנאי דששים רבוא בוקעין בו:

נמצא דפסק הלכה הוא מה שכתוב בתורה אחרי רבים להטות:

ולא עוד אלא אפילו היתה מחלוקת שקולה הדין נותן בשל תורה אזלינן לחומרא וכמו שכתבו הרשב"א והר"ן והוא פסק הלכה בריש פ"ק דע"ז תלמוד ערוך:

ולא עוד אלא אפילו היו הסוברים בנדון זה דבעינן ששים רבוא הם הרוב כיון דמאן דלא מצרכי תנאי דששים רבוא הם רבותי' הספרדים אשר כל קהלות הספרדים סומכין עליהם וממיהם שותין וחיין הדין נותן דלא שבקינן סברתם ולסמוך על אחרים:

וכ"ש בנדון זה דאיכא הרי"ף והרמב"ם ז"ל בחדא סברא אשר בית יוסף נשען עליהם כנגד כל הפוסקים כמבואר בהקדמתו לבית יוסף:

ובפרט כל גלילות המסתערבים שאנו מקובלים מגאו' מצרי' ומחכמי המער' שכל הקהלו' שמסוף המער' וארץ מצרים וארם נהרים וארם צובה ופרס ותימן כולם קבלו עליהם להתנהג על פי חיבור הר"מ במז"ל ז"ל שודאי שנדון בזה בשבת החמורה השקולה כנגד כל המצות שאין להקל בה במה שפסק הרמב"ם להחמיר:

ובפרט מן הפרט בארץ מצרים שהוא מרי דאתרא רבם ולמדם תורה כמו שידוע ומפורסם שהרבה תקנות תיקן בארץ מצרים וכמו שידענו פה נא אמון שראינו בעינינו נוסח השטרות שהיו כותבין פה נא אמון בימי הרמב"ם ז"ל שנסחם בלשון ערבי ובנוסח השטרות העשוין בערכאות הגוים וכך מתחילין חצרו בין ידינא פ' ופ' בתגר סכנדריה מקום ישיבת נר ישראל ואורו מרנא ורבנא משה בן הרב הדיין רבי מימון ואשהד פ' עלי נפסהי וכ' שמזה נראה ברור שלמד תורה בארץ מצרים והיה רבם ממש ובא וראה גדולת מעשה הרמב"ם ז"ל שעיקר דירתו דהרמב"ם ז"ל היתה פה נא אמון בתחלת ביאתו לאר"מ ובזמנו היה קהל ישראל שבמצרים מעט מזער כנגד הקראים עד שכמעט רוב קהל מצרים היו נוטים אחר מעשה הקראים עד שכמעט בטלה מהם טבילת נדה במי מקוה וכשראה כך עקר דירתו מנא אמון והלך ונתיישב במצרים והחזיר כל קהל מצרים לדרך תורת משה ומה שקבלנו ממנו ותיקן שכל אשה תשבע בנקיטת חפץ שתטבול לנדתה במי מקוה שיש בו ארבעים סאה כפי דין התלמוד המקובל ממשה וכותבים בכתובה וקבלה על עצמה בשבועה חמורה בנקיטת חפץ שתטבול וכו':

נמצא דהרמב"ם זלה"ה רבם של ארץ מצרים שלמדם תורה וחייבים לילך אחר דבריו כמבואר בדברי הרשב"א והר"ן ז"ל:

וכן בקהלות אשכנז וצרפת וכיוצא בהם שקבלו עליה' להתנהג ע"פ סברת רש"י והרא"ש ז"ל יש להם לסמוך על דבריהם בענין זה דרשות הרבים לענין שבת ואע"פ שרבו החולקים עליהם ואע"פ שהיא מחלוקת בענין שבת החמורה שהיא בכרת וסקילה מאחר שקבלום עליהם כרב וכמו שמוכיחין דברי הרשב"א והר"ן ז"ל:

כלל העולה דבמקום שנהגו לעשות ע"פ רבי' או יחיד יש להם להתנהג ע"פ מנהגם:

ובמקום שאין להם מנהג יתנהגו ע"פ מצות התורה אחרי רבים להטות. וכבר נתבאר דבענין זה דרשות הרבים לענין שבת רוב מנין ורוב בנין הם הסוברים דלא בעי תנאי דס' רבוא בוקעין בו וסכנדריה הגזירה אין לה חומה ומבואותיה רובם הם רחבים שש עשרה אמה:

וא"ת סכנדריה הגזירה הרי היא מוקפת חומה דהא הים מקיף לה סביב משלש רוחותיה מזרח צפון מערב ודרומה חומת העיר הישנה:

דע שהיום יותר מארבעים שנה דבדיק לן מורי ורבי זלה"ה בקושיא זו ואני דנתי לפניו ואמרתי היקף ים לא שמיה היקף והבאתי לו ראיה מהא דגרסינן בפ' עושין פסין דף כ"ב סוף ע"א א"ר יצחק ב"י א"ר יוחנן א"י אין חייבים עליה משום רשות הרבים יתיב רב דימי וקאמ' להא שמעתא אמר ליה אביי לרב דימי מ"ט אילימ' משום דמקיף לה סולמא דצור מהך גיסא ומחתנא דגדר מהך גיסא בבל נמי מקיף לה פרת מהך גיסא ודיגלת מהך גיסא דכולי עלמא נמי מקיף אוקינוס דילמא מעלות ומורדות קאמרת א"ל קרקפנא חזיתיה לרישך בי עמודי כי אמר רבי יוחנן להא שמעתא את' נמי כי אתא רבין אמר רבי יוחנן ואמרי לה אמר רבי אבהו א"ר יוחנן מעלות ומורדות שבארץ ישראל אין חייבין עליהם משום רשות הרבים לפי שאינן כדגלי מדבר ע"כ:

הרי למדנו מסוגיא זו דהיקף ים לא שמיה היקף. וכד חזא מורי ורבי להא סוגייא אהני ליה והדי בה טובא ואני תפלתי לפני חונן דעת לאדם שיחננו מאתו חכמה ודעת ובינה והשכל לשמוע ולהבין ללמוד וללמד לשמור ולעשות את כל דברי תלמוד תורתו הלכה למעשה בלי שום פקפוק ויצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר:

תוכן העניינים

שות מהרף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה