שות מהרף· רבי יעקב פראג'י
סימן נב
שאלה לרודוס כדת מה לעשות בס"ת שנקרע קרעים שיש להם תיקון כדין התורה שלא נקרע אלא שלש שיטות או חורים שיש ביריעות ורצה לתקנם ליתן להם מטלית מבחוץ ותקנו אותם בזה האופן שנתנו גויל אשר אינו מעובד לשמו מבחוץ וכתבו מבפנים על החור ועל הקרע אם יש להכשיר זה הספר בחזקת כשרות במה שנדביק מטלית גויל דק מאד מבפנים במקום הכתיבה ולכתוב עליו ולעשותו לכתחלה בטענה דאנו אומרים המטלית שמבחוץ היא לחזק וכמאן דליתיה דמי או צריך שיהיה המטלית של מבחוץ דוקא גויל כשר וזה לדוחק שכבר נעשה על ידי אחרים זאת ועוד אם יש ליתן קלף כשר מבחוץ וליתן מבפנים גויל דק ולכתוב עליו:
או יריעות אשר המה פסולות לגמרי כי אין להם תקנה אם יש להם תקנה ליקח מיריעות ס"ת אחר כמדתו וליתן בס"ת זה:
עוד זאת שאילתא ביריעה אשר נמצא כתוב הה"א אחרונה של שם ההויה חוץ לשיטה:
ועוד יריעה אחרת חציה של ה"א אחרונה בשיטה וחציה חוץ לשיטה אם יש להם תיקון להוציא השם כולו בהקליפה דקה או נפסול היריעה:
ואם זה דוקא כשהה"א כולה חוץ לדף אבל כשהיה חציה חוץ לדף וחציה בתוך הדף אם כשר אם לאו והכל יורנו רבינו וישלח לנו תשובה במהרה כי חוסר הספרים במדינה עושה רושם:
עוד זאת שאלתא ביריעה אשר נמצא בה הה"א אחרונה של שם ההויה נמשכת עד סוף השיטה וכתובה כזה
ה אם היא בחזקת ה"א גמורה וכשר או היא בחזקת דל"ת ויש לה תיקון על הכל יורנו רבינו ושכרו כפול מן השמים:
תשובה
אשיב על ראשון ראשון מה ששאלת על הקרעים כתב רבינו בעל הטורים ז"ל בי"ד סי' ר"ף ז"ל ס"ת שנקרעה היריעה למעלה או למטה בגליון ונכנס עד שני שיטין בתוך הכתב יכול לתופרה והוא שלא יעבור הקרע על האותיות בענין שישתנה צורת שום אות אבל אם עבר הקרע לא יתפור ע"כ וכ"כ הרא"ש ז"ל וכך הסכימו כל הפוסקים וכן העלה רבינו הגדול על שלחנו הטהור בסימן ר"ף וז"ל ובכל הקרעים יזהר שלא תחסר אות א' או תשתנה צורתה או תחלק עכ"ל. וכתוב בהגה ואם נחלק שום אות ע"י הקריעה פסולה ולא מהני מה שמהדקו מאחריו ע"כ וזה פשוט הוא דכיון שנחלקה האות ע"י הקרע ונפסדה צורתה הלכה לה האות ולא מהני חזרת צורת האות ע"י מה שמהדקו דהא ע"י ההידוק נעשית עתה אות ואנן בעינן וכתב:
הא למדנו דלא הותר לתפור אלא כשהקרע נכנס בין תיבה לתיבה או בין אות לאות שלא נפסדה צורת שום אות:
וכתב עוד רבינו בעל הטורים שם וז"ל נכנס הקרע בתוך שלש שיטין אם העור מעובד בעפצים יתפור שאז התפירה אינה ניכרת כל כך ואם אינו מעובד בעפצים לא יתפור אע"פ שאין הקרע עובר על הכתב ומרן רבינו הגדול מוהריק"א ז"ל העלה כלשון הרמב"ם ז"ל ואין כאן מקום להאריך בזה:
וכתב עוד רבינו בעל הטורים שם ז"ל ושאל א"א הרא"ש להרמ"מ אי שרי לטלות עליו מטלית מבחוץ ולדבקו בדבק ודעת א"א הרא"ש ז"ל היה נוטה להתיר והרמ"מ אסר ע"כ וטעם הרמ"מ שאסר לדבק בדבק כתב מרן בשמו כיון דס"ת קורין בו זה מושך לכאן וזה מושך לכאן ותמיד גוללין אותו ומהדקין אותו יש לחוש פן יתפרד הדבק ויקרע יותר ע"כ:
הא למדנו דדעת הרא"ש ז"ל אע"ג דקרע הבא בתוך שלש לא יתפור אפילו הכי יכול לדבק:
ודע שכפי טעם דהרמ"מ שאסר לדבק דחייש לשמא יתפרד הדבק ויקרע יותר לע"ד נראה דלפי טעם זה לא מהניא התפירה אלא כשהיריעה חזקה דתוכל לסבול המשיכה דזה מושך לכאן וזה מושך לכאן אבל כשהיריעה ישנה אינה יכולה לסבול שום משיכה וזה נר' לחוש ונראה דמשום הכי אמרינן בגמרא הא דאמרי בשלש אל יתפור לא אמרן אלא בעתיקתא אבל חדתתא לית לן בה וזה נראה לחוש העין אבל כשטולה עליה מטלית אדרבא המטלית מחזקת את היריעה ומוסיפה בה כח לסבול המשיכה יותר מהתפירה ואני כבר נסיתי בזה ומצאתי שהטלאי מחזיק את היריעה אפילו היא ישנה. ונראה שזו היא דעת הרא"ש ז"ל שבמקום שאמרו לא יתפור התיר לטלות עליו מטלית מבחוץ:
ודע שהטלאי יהיה על זה האופן קח גומא לבנה זכה ושרה אותה במים עד שתימס ותהיה עבה יותר מעובי הדבש דכשתקח ממנה באצבע תהיה נמשכת כחוט וקח עור דק אפילו של חול והדבק אותו באותה גומא מאחורי היריעה וזה דבר נאה ומתקבל וכדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו בשעת הדחק:
ודע דבתיקון הטלאי אתה מרויח עוד ענין אחר והוא אפילו אם היה שהקרע עבר על האותיות ונפסדו צורתן יש תיקון בזה שאחר שתקריב שתי שפתי הקרע זה בצד זה על נכון ותטלה העור מאחורי היריעה ותדביקנו. ולאחר שייבש הטלאי יפה חגרו. האותיות שנחלקו אם אין שם שאינו נמחק ותחזור ותכתבם שאז האותיות נתקנו ונעשו על ידי כתיבה ואם תוכל לכוין לכתוב האותיות בענין שיבואו סופי האותיות על שפת הקרע הנה מה טוב הוא וזה ההיתר שאני מתיר לך הוא מדין המנהג שנהגו הסופרים לטלות עור מעובד לשמו על הנקבים ולכתוב עליהן כדבעינן למימר קמן בס"ד:
ומה ששאלת בענין הנקבים שטלו עליהם גויל מעובד לשמו אע"פ שדבר זה אין דעתי נוחה הימנו כבר נהגו הסופרים לעשות להידיא ויש להם על מה שיסמוכו ולפי מנהג זה אם היה שטלו עור שאינו מעובד לשמו מבחוץ וסתמו בו נקב צריך לטלות עוד חתיכת גויל שהוא מעובד לשמו מבפנים וכותב עליו:
וכמו שכתב רבינו הגדול בבדק הבית בשם הרשב"ץ ובב"י בשם מהריק"ו ז"ל:
ומה ששאלת אם מותר ליקח יריעות מס"ת זה ולתקן בו ס"ת אחר אם הם כמדתו זה מותר אבל דע לך שהעיקר בזה הוא שיהיו שיטות של היריעות שתקח להשלים בהם מכוונות מלמעלה ומלמטה כנגד שיטות היריעות של הספר שאתה רוצה לתקן שאם היתה חסרה שיטה אחת או יתירה יהיה כמו ריוח פרשה במקום שאין שם ריוח ופסולה:
אבל אתה יכול לתקן הפסול הזה שאם היריעה שאתה לוקח לתקן הס"ת היתה חסרה שיטה אחת או שתים אם היתה חסרה שיטה אחת תשרטט בתחלת כל דפיה בחלק שלמעלה שיטה אחת ותגרור הכתב שבשיטה ראשונה ותכתוב אותו כתב שגררת בשני שיטין ע"י שתאריך האותיות ואם יראה שיותר טוב לעשות זה התיקון בסוף דפי היריעה עשה שתשרטט בסוף כל דפיה בחלק שיטה ותגרור הכתב שבסוף כל דף ודף ותחזור ותכתוב אותו כתב שגררת בשני שיטין וזה התיקון צריך שיהיה בראש כל דפי היריעה או בסוף כל דפיה:
ועל זה הדרך תעשה אם היתה היריעה חסרה שני שיטין תשרטט בראש כל דפיה בחלק שלמעלה שני שיטין או תשרטט בסוף כל דפיה בחלק שלמטה ב' שיטין ותגרור מן הכתב שני שיטין ותחזור ותכתוב מה שגררת בארבע שיטין ואם תרצה כפי שתראה שיבא יותר טוב תשרטט בחלק שלמעלה שיטה א' וגם תשרטט בחלק שלמטה שיטה אחת בכל דפיה ותגרור הכתב שבשיטה שבראש הדפים ותחזור ותכתוב מה שגררת בשני שיטין דהיינו השיטה ששרטטת בחלק ובשיטה שגררת וכן תגרור השיטה שבסוף הדפים מלמטה ותשרטט עוד שיטה בחלק ותכתוב מה שגררת בשני השיטין והחכם עיניו בראשו:
זה שכתבנו הוא כשאין מכוונות היריעות בשיטות מעלה ומטה שיטות כנגד שיטות צריך לתקן כמו שכתבנו אבל אם היריעות מכוונות למעלה ולמטה שיטין כנגד שיטין ואינם מכוונות במנין השיטין דרך משל היריעות של הס"ת מנין שיטות שביריעות חמשים שיטות והיריעות שאתה לוקח להשלים בהם הס"ת מנין השיטין שבהם יותר או פחות לית לן בה עשה והצלח:
וממה שכתבנו אתה למד שאם היריעה שאתה רוצה להשלים בה הספר היתה יתירה שיטה אחת תגרור כמו חמש שיטין הן פחות הן יתר מלמעלה בראש כל דפיה או מלמטה בסוף כל דפיה ותחסר אותה שיטה היתרה ותכתוב החמש שיטין שגררת בארבע שיטין שתבליע כתב השיטה היתרה שחיסרת בארבע שיטין בכתב קצר:
עוד אם אותה יריעה היתה יתירה פסוק א' הן פחות הן יתר תגרור שיטה או שיטות והרחיב הכתב באותיות ארוכות עד שתמלא מקום הפסוק היתר שאתה צריך לחסרו:
וכן אם אותה יריעה חסרה פסוק אחד תגרור שיטין כפי מה שיראה לך שתוכל להוסיף בהם אותו פסוק החסר שתבליע הפסוק החסר בכתב קצר. וכל התיקונים שכתבתי לך אע"פ שאין דעתי נוחה מהם ואין דרכי להתירם שעת הדחק שאני וכל שכן שכבר נהגו הסופרים להידיא אפילו שלא בשעת הדחק:
ומה שהתרתי לך לקחת יריעות מספר תורה ישן להשלים בו ס"ת אחר ראיה לזה. גרסינן בפ' הקומץ דף ל"א ע"ב אמר רבי חלבו חזינא ליה לרב הונא דכריך לה מאחד כלפי שמע ועושה פרשיותיה סתומות. מתיבי א"ר שמעון בן אלעזר רבי מאיר היה כותבה על הדוכסוסטוס וכו' ועושה פרשיותיה פתוחות אמרתי לו רבי מה טעם אמר לי הואיל ואין סמוכות מן התורה. ואמר רב חננאל אמר רב הלכה כר' שמעון בן אלעזר מאי לאו אפתוחות לא אריוח אמר ליה אביי לרב יוסף ואת לא תיסברא דכי אמר רב אריוח והא רב אית ליה מנהגא והאידנא נהוג עלמא בסתומות רב נחמן בר יצחק אמר מצוה לעשותן סתומות ואי עבדינהו פתוחות שפיר דמי ומאי פתוחות דקאמר רבי אלעזר אף פתוחות לימא מסייע ליה כיוצא בו ס"ת שבלה ותפלין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה הא מורידין עושין אמאי הכא סתומות והכא פתוחות דילמא להשלים ע"כ. הרי למדנו מהאי ברייתא דמה שאין עושין מס"ת ותפלין מזוזה טעמא הוי משום דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה דס"ת ותפילין קדושתן חמירא מקדושת מזוזה וכיון שכן להשלים מס"ת זה לס"ת אחר שאין כאן הורדה פשוט הוא דיכול להשלים:
ומה ששאלת שנמצא כתוב ה"א אחרונה של שם ההוי"ה חוץ לשיטה:
זה ודאי פסולה שכך כתב רבינו בעל הטורים ז"ל י"ד סימן רע"ו ז"ל צריך שיהיו כל אותיות השם בתוך הדף ולא יצא מהם כלל חוץ לדף. וכתב רבינו הגדול מוהריק"א ז"ל שכן כתבו התוספות בפרק הקומץ והרא"ש בה' ס"ת בשם ר"ת וסמ"ג וירו ושכתב הר"י אסכנדרי בטור א"ח שכן כתב הרמב"ם בתשוב' ע"כ. וכן העלה רבינו הגדול על שלחנו הטהור כלשון רבינו בעל הטורים ומדבריהם משמע שאפילו מקצת האות שהיא חוץ לדף מעכב שכך כתבו צריך שיהיו כל אותיות השם בתוך הדף ולא יצא מהם כלל חוץ לדף. אח"כ מצאתי לרבינו הגדול בבדק הבית שהביא תשובת הרמב"ם על זה וזה לשונה על ספר תורה שנמצא בו השם כתוב קצתו בתוך השיטה וקצתו חוץ לשיטה הראוי אצלי להחלי' היריעה ולגונזה ואחר חלופה יקראו בו בצבור לכתחלה עד כאן לשונו:
הא למדנו דכתב מקצת השם חוץ לשיטה פסול:
וכן נראה מתשובת הרשב"ץ שהביא רבי' הגדול בבדק הבית ומכאן אנו למדין לדעת הרמב"ם ז"ל שאסור לקלוף או לקדור את השם ולגרור התיבה שלפניו או תיבה שלאחר השם בראש השיטה שלאחריו ולכתוב השם על הגרר ויתלה התיבה שגרר ביני שיטי דאם אית' שמותר לקלוף או לקדור את השם היה לו להתיר זה:
אבל הנראה לע"ד בנדון זה דשאלה שהוא שעת הדחק ובטול תורה דיש היתר לגרור בסוף כל שיטות הדף אות או אותיות או תיבה ותאריך האותיות שגררת שתוסיף באורך השיטות בענין שיהיה השם בתוך השיטה ואם יש בקצת שיטין בסופן שם שאינו נמחק לית לן בה מאחר ששאר שיטי היריעה נארכו שפיר דמי:
ואם תאמר ולטעמיך דאמרת דלמדנו דלהרמב"ם ז"ל לא מצי לקלוף או לקדור את השם מטעמא דאם איתא דס"ל דמצי לקלוף ולקדור הוה ליה להתיר וכו' אם כן הוא הדין הכא נימא דאם איתא דמותר לגרור אותיות שבסופי השיטות היה לו להתיר לעשות תיקון זה ולא לגנוז את היריעה אלא לאו שמע מנה דליתיה לתיקון זה:
דע אין הכי נמי דלהרמב"ם ולכל הפוסקים והוא תלמוד ערוך בפ' הקומץ ליתיה לתיקון זה שכך כתב בפ"ז מה' ס"ת נזדמנה לו תיבה בת עשר אותיות או יותר או פחות ולא נשאר מהשיטה כדי לכתוב את כולה בתוך הדף אם יכול לכתוב חציה בתוך וחציה חוץ לדף כותב ואם לאו מניח המקום פנוי ומתחיל מתחל' השיטה ע"כ ומסיים רבינו הגדול בשלחנו הטהור ז"ל ולא ימשוך האותיות לעשותן גדולות מחברתן כדי למלאת עד סוף הדף ע"כ הא למדת שאסור להאריך שום אות כדי למלאת מקום פנוי בסוף השיטה ולפיכך לא התירו לגרור אות או אותיות בסוף השיטות ולהאריכן:
ומה שהתרתי לך לעשות זה הוא מפני המנהג שנהגו הסופרים להאריך ולקצר האותיות אפילו ללא צורך ולאין הכרח אלא שנראה להם שזהו יופי הספר תורה שיהיו השיטות שוות הנך רואה שאין ס"ת שאין בו אותיות ארוכות וקצרות לאין מספר אפי' באותיות שדינם להיות מרובעות ואם האריכם פסולות מאריכין אותם הרבה יותר מדאי כדי שלא יהיה מקום פנוי בסוף השיטה וגם מקצרין אותיות יותר מדאי כדי שלא יצא הכתב חוץ לשיטה שכך נר' להם שהוא יופי הס"ת ואינו כן דאין דעת ותבונה להם שעיקר היופי שיהיו האותיות על שיעורם שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש ואע"פ שאין בזה פסול מ"מ יותר טוב להניח המקום פנוי מלהאריך האותיו' כדי למלאת השיטה וגם יותר טוב לכתוב האותיות על מתכונתם ויצא הכתב חוץ לשיטה מלקצר האותיות כדי שלא יצא הכתב חוץ לשיטה וזה הדבר היה בעונותינו שאבדה חכמת הספרות ונשארה ביד הסופרים מצות אנשים מלומדה משום הכי התרתי לך לגרור בסוף השיטות אות או אותיות ותחזור ותכתבם ותאריך בהם קצת כדי שיהא השם בתוך השיטה מאחר שהסופרים עושין זה ללא צורך והס"ת מלא מזה בנדון זה שיש פיסול ואין סופר שיחליף היריעה ויש ביטול תורה התרתי להסיר הפיסול בענין זה שכפי השעה תיקון הוא:
ומה ששאלת על ה"א אחרונה של שם ההויה שחציה בתוך השיטה וחציה חוץ לשיטה היה נראה לע"ד שאם רובה של ה"א בתוך השיטה כשרה דקי"ל בכל התורה רובו ככולו והולכין אחר הרוב שהרוב גורר המיעוט אחריו ואם חציה בתוך השיטה וחציה חוץ לשיטה הא קי"ל דבידי אדם אי אפשר לצמצם ופסולה. ואם יש מאחורי הה"א לצד הוי"ו ריוח שתוכל להוסיף בה"א מאחוריה ויהיה רובה בתוך השיטה תוסיף ותהיה כשרה זה היה נראה לע"ד:
אבל כבר כתבנו דמלשון רבינו בעל הטורים ומלשון רבינו הגדול שכתבנו נראה שצריך שיהיו כל אותיות השם בתוך הדף ולא יצא מהם כלל חוץ לדף משמע מלשונם שלא יצא אפילו מקצת ובהידיא כתב רבינו הגדול בסימן רע"ג דף שכ"ב סוף ע"ד ז"ל כתבו התוספות בהקומץ דהשם צריך שיהיה כולו בתוך הדף. ופסק כן הרא"ש וכתבו רבינו בסימן רע"ו ע"כ הרי דברי התוספות קאמרי בהידיא צריך שיהיה כל השם בתוך הדף משמע ודאי דאפילו מקצת אות מעכב וכתב רבינו שכן דעת הרא"ש ורבינו בעל הטורים הרי רבינו הגדול מפרש דברי רבינו בעל הטורים כמו שפירשנו:
ומאחר שכן דברי רבינו הגדול בשלחנו הטהור שהם כדברי רבינו בעל הטורים פירושם כן וזה פשוט:
אבל החזק בתקון שכתבתי לך ואל תרף דיש לך לגרור בסוף שיטות היריעה אותיות או תיבה ותחזור ותכתוב מה שגררת ותאריך קצת באותיות בענין שיאריכו שיטות הדף עד שיהיה השם כולו בתוך השיטה:
ומה ששאלת אם יכול להוציא השם כולו בקליפה דקה:
דע שתיקון זה דהוצאת הקליפה דקה הוא קלקול דענין זה קרה בילדותי כשהייתי כבן שש עשרה שנה נמצא בס"ת שם הויה יתר ואמרו לי אם יש ספק בידי לקלוף השם שלם והלכתי וקלפתי את השם והוצאתיו שלם ונסתכלתי במקום השם ומצאתי שנשאר רישומן של אותיות השם בגויל וכשגדלתי ועמדתי על דעתי ידעתי שדבר רע עשיתי השם יכפר בעדי וכשכתבתי ספר תורה לעצמי ראיתי לעמוד על דעות הפוסקים ומצאתי למרן רבינו הגדול בבדק הבית יו"ד סימן רע"ו משם הרשב"ץ ז"ל שאסר קליפת השם מטעם שישאר רישומו בגויל ומטעמים אחרים וז"ל כתב הרשב"ץ שנשאל סופר שיש אימון וזריזות לקלוף את השם כמו דוכסוסטוס ולגונזו והשיב נראה דלכתחלה אסור שמא לא תהיה הקליפה שלימה ויבא לידי מחיקה ואע"פ שהוא אומן זריז אין חכמה אין עצה וגו' ועוד שהדיו נבלע בגויל ונשאר רושם וא"כ נפסק השם חציו בעליון וחציו בתחתון ועוד אותם שאינם זריזים מה יעשו וכמו שאמרו גבי סריקין המצויירין והאריך ובסוף כתב שלא מיחה בסופרים שלא לקלוף לפי' בס"ת הזכיר הקליפה ולא אסרה וכתב עוד על מקום האזכרות יותר טוב היה לקדור כל האזכר' ולדבק בנקב מעט גויל כמו שנוהגים קצת סופרים ויש להם על מה שיסמוכו בירוש' דמגלה דובקים בדבק או להניח המקום פנוי שאין הנקב פוסל בו כדאמרינן בהקומץ ניקב תוך ה"א כשר וזה יותר כשר מקליפה ע"כ. וכבר כתבנו לעיל דמתשובת הרמב"ם ז"ל למדנו דאין לקלוף ולא לקדור את השם:
וכתב רבינו הגדול מוהריק"א ז"ל בי"ד סוף סימן רע"ו כתב הרא"ש בתשובה כלל ג' לקדור את האזכרות מן היריעה מוטב שיסלק את היריעה ויכתוב אחרת במקומה וז"ל הר"י בנו בתשובה יריעה שהיו בה אזכרות שתים והאחת מיותרת וקדרוה בענין שנשאר נקוב שם מוטב היה לסלקה מלקדור האזכרות וכ"כ א"א ז"ל ואולי אם נקדר לא היה מסלקה מ"מ כיון שנעשה בה עבירה טוב להחליפה עכ"ל ובנדון דידן שאין ספר תורה כשר והוא שעת הדחק שאין נמצא שם סופר ואם נמצא סופר אין נמצא גויל להחליף ויש בטול תורה מותר לקדור את השם שבסוף השיטה ולהניח המקום נקוב ויגרור התיבה שבראש השיטה שלאחריו ויכתוב השם על הגרר ויתלה התיבה שגרר ביני שיטי שזהו הדרך המרווח אליבא דכ"ע ואם אי אפשר לו לגרור תיבה מראש השיטה שלאחריו יתלה השם ביני שיטי בראש השיטה שכבר פסק רבינו בשלחנו הטהור בסימן רע"ו סעיף ו' שתולה השם אפילו לכתחלה:
ומה ששאלת על ה"א אחרונה של שם ההוי"ה שהיתה בצורה זו ה אם היא בחזקת ה"א וכשרה או היא בחזק' דל"ת ויש לה תיקון דעתי בזו אינה דל"ת בחזקת אלא היא בחזקת ה"א ופסולה שכך כתב רבינו הגדול בב"י טור א"ח סימן ל"ו בצורת הה"א וז"ל והנקודה תהיה כנגד סוף הגג מפני שאם ידבק למעלה דומה לחי"ת כדאמ' בהבונה לא יעשה ההי"ן חיתי"ן אלמא שדומין קצת ואילו תהיה הנקודה באמצע לא ידמו כלל ע"כ:
וקי"ל דבכל מקום שאמרו בגמרא צריך להיות כך הוא לעכובא ואם לא עשה פסל וכיון שאמרו בגמ' שהה"א יזהר בה שלא תדבק רגלה ותהיה חי"ת אם כן צריך לעשותה על זה ואם לא עשה פסל וא"ת כיון דהיא בחזקת ה"א למה תפסל התשובה בזה דכיון שנפסדה צורתה ממה שצריך להיות פסולה הא למה זה דומה לשי"ן שנדבקו אפילו שנים מראשיה אפילו כחוט השערה פסולה ואפילו שצורת שי"ן גמורה עליה ולא מועיל לה שיגרור הדבק דהוי חק תוכות אלא צריך לגרור מן השין כל מה שנעשה בפסול וגם בה"א אשכחן בכיוצא בזה כתב רבינו הגדול מוהריק"א ז"ל בב"י יו"ד ס' רע"ו דף שכ"ה ע"ג משם הר"י אסכנדרי ברם איכא למבעי היכא דחד ה"א מאותיות השם לא תלי כרעיה כדקא כגון דדביק בגגה כחוט השערה וכולי עלמא קרו לה ה"א היכי ליעביד דאי גריר לההוא דבק ה"ל חק תוכות ואי מנח ליה הכי הא אמרינן בהקומץ מ"ט תליא כרעיה דה"א:
תשובה ממה שכתב הרא"ש אם נגעו רגלי הה"א והקו"ף בגגיהן פסולין ובתפילין אין להם תקנה מפני שצריך לכותבן על הסדר וכן ממה שאמרו בפרק הבונה כגון שנטלו לגגו דחי"ת ועשאו שני זיני"ן או כגון שנטלו לגגו של דל"ת ועשאו רי"ש למדנו שהמוחק מקצת האות עד שהוציאה מתמונתה הראשונה ועשאה אות אחרת נקרא מגיה וכאילו מחק כל אות הראשונה וה"ה למוחק רגל הה"א כולה עד ששבה להיות דל"ת שזה נקרא מוחק אות א' מן השם וחייב משעת מחיקה ומאחר שנתחייב מאי נפקא מנה במה שמתקן אח"כ ולא דמי לטיפת דיו שנפלה על השם או מקצתו דאמרינן לעיל שיכול למחוק ולתקן דהתם בטלה צורת האות ועל כן יכול לגוררה אבל הכא כל העולם קורין אותה ה"א אלא שנפסלה בנגיעתה לגגה וכו' ע"כ:
הא למדנו אפי' כשהאות שמה עליה מכיון שנשתנית צורתה נפסלה וכיון שכן אם אתה מוחק רגל הה"א ממקומה ותחזור ותכתבנה בסוף הגג אי אפש' משום מוחק את השם ואפילו מקצת אות מהשם יש בו משום מוחק את השם כיון ששם ה"א עליה ואם תגרור היתר שבגג הה"א עד כנגד רגלה גם זה אי אפשר דהוה ליה חק תוכות דכל אות שאתה מתקן פיסולה על ידי גרירה הוי חק תוכות ואנן בעינן וכתב ולא וחקק. וכן מצאתי למרן הרדבא"ז ז"ל בתשובה סימן פ"ב נדון כנדון זה ממש על תפלין שנמצא בו בחזק שני פעמים ונשאל אם יוכל לגרור בחזק האחרון ולהאריך גג הקוף עד שיגיע סמוך ליד כזה בחזק והשיב זה לשונו מה שכתבת להאריך גג הקוף כדי למלאת הגרר איני רואה את דבריך כלל מכמה טעמים. חדא לפי שנשתנית צורת האות לגמרי שהרי רגל הקוף צריך שתהיה תלויה בראש הגג שהוא סוף הגג ולא באמצעית הגג עכ"ל לענינינו:
הרי למדנו מדברי הרדבא"ז ז"ל שרגל הקו"ף שצריך שתהיה כנגד סוף הגג אם האריך בגג ועשאו באמצע הגג קאמר שנשתנית צורת הקו"ף א"כ הוא הדין בה"א שעשאה על הדרך הזה הוי שינוי בצורת הה"א ופסולה דהוא הדין והוא הטעם ולא שנא: