אור ברסלב
שות מהרף סימן מה

שות מהרף· רבי יעקב פראג'י

סימן מה

סימן מד

ומענין השאלה השנית אם ראובן זה חייב לפרוע לה כל מה שכתב לה בכתובה עיקר ותוספת כתב הרמב"ם בפ"י מהל' אישות המארס את האשה ובירך ברכת חתנים ולא נתיחד עמה בביתו עדין ארוסה היא שאין ברכת חתנים עושה הנישואין אלא כניסה לחופה עכ"ל והביא דבריו אלה רבינו בעה"ט א"ה סימן ס"ב דף כ"ו ע"ב. וכ"כ רבינו מוהריק"א זלה"ה בא"ה סימן נ"ד סעיף ב' בלשון הרמב"ם כתב עוד הרמב"ם בפ"י מהלכות אישות המארס את האשה וכתב לה כתובה ולא נכנסה לחופה עדין ארוסה היא ואינה נשואה שאין הכתובה עושה נישואין ואם מת או גרשה גובה עיקר כתובתה מבני חורין ואינה גובה תוספ' כלל הואיל ולא כנסה וכך העלה רבינו מוהריק"א ז"ל על שלחנו הטהור בא"ה סימן נ"ד סעיף ו':

למדנו מדברי הרמב"ם ורבינו מוהריק"א ז"ל ארבעה דינין האחד שאין ברכת חתנים עושה נישואין ולמדנו שכניסה לחופה היא עושה הנישואין ומהו כניסה לחופה הייחוד שמתיחד עמה וכל שלא נתיחד עמה עדין היא ארוסה ולמדנו שהמארס את האשה וכתב לה כתוב' ולא נכנסה לחופה עדין ארוסה היא ואינה נשואה שאין הכתובה עושה נישואין ולמדנו שהמארס את האשה וכת' לה כתובה אם מת או גירשה שאינה גובה תוספת וכל הארבע דינין אלו הכי היא סברת רבינו בעהט"ו ז"ל מ"ש שאין ברכת חתנים עושה נישואין הכי כתב בסימן ס"ב בשם הרמב"ם ולא חלק עליו מדלא חלק עליו משמע ודאי דהכי ס"ל ועוד דברמזים סימן ס"ב כתב סתם ז"ל אין ברכת חתנים עושה נישואין אלא כניסה לחופה משמע דמסברא דנפשיה קאמר לה ומ"ש שאין הכתובה עושה נישואין וגם מ"ש שהמארס את האשה וכתב לה כתובה אם מת או גרשה שאינה גובה תוספת גם זה פשו' בדברי רבינו בעל הטורי' בסי' נ"ה כתב ז"ל כתב הרמב"ם המאר' את האשה וכתב לה כתובה ומת או גרשה גובה העיקר מבני חורי ואינה גובה תוספת כלל ואם לא כתב לה אפי' ק' אין לה ולא נהירא לא"א ז"ל אלא ק' ק"ק יש לה אפילו ממשעבדי אפילו לא כתב לה ותוספת אפילו מבני חרי לא גביא אפילו אם כתב לה עכ"ל הרי הרא"ש מודה להרמב"ם בכותב כתובה לארוסה וגרשה שאין לה תוספת ולפי דרכנו למדנו דס"ל להרא"ש שאין כתוב' עושה נישואין ופשוט ואי קשיא לך ממעשים בכל יום שאדם מקדש לו אשה וכותב לה כתובה מהאירוסין בממון רב הרבה מאד יותר על מנה ק"ק וכשמגרשה נותן לה כל מה שכתב לה דע דהמנהג הזה שכותב לה סך גדול בכתובת אירוסין וכשמגרשה נותן לה כל מה שכתב לה מדין קנס אתינא עליה שהרי אפילו בשידוכין בעלמא מתחייבין זה לזה בסך גדול הרבה מאד יותר ממנה ק"ק וכל החוזר בו יפרע לשכנגדו הסך שפסקו ביניה' וכשמבטל השידוכין הוא נותן לה כל מה שכתב והטעם שכך נתחייב לה וקנו מידו וכיון שנתחייב וקנו מידו הרי הוא חייב לתת מה שנתחייב שהרי המחייב עצמו לחברו אפילו בלי שום סיבה הרי הוא חייב לתת מה שנתחייב בו הכי נמי בכתובה שכותבין עכשיו מן האירוסין וכותבין בשטר הכתוב' שנתחייב מעכשיו חייוב גמור שאם יגרשנה שיתן לה כל מה שכתב לה בכתובה וקנו מידו פשוט הוא דצריך לתת מה שנתחייב אבל אם כתב לה כתובה אירוסין ולא פירש בה שאם יגרשנה שיתן לה כל מה שכתב אינו חייב לתת כי אם מנה ק"ק אבל תוספת אין לה שלא כתב לה אלא על מנת לכונס' וזהו הדין שכתבו רבותינו ז"ל ומכאן אתה דן לנושא אשה ובירך ברכת חתנים אדעתא לכונסה לחופה וקרה מקרה שלא נכנסה דעדין חשיבא ארוסה ומגרש אותה דאינו חייב בתוספת דהאי אומדנא שאמרו רבותינו דלא כתב תוספת לארוסה אלא אדעתא לכונסה הכא לאו אומדנא בלחוד אלא הדבר ברור ומפורש שלא כתב לה אלא כתובת נישואין ובודאי אדעתא דנישואין הוא דכתב לה:

תוכן העניינים

שות מהרף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה