שות מהרף· רבי יעקב פראג'י
סימן מד
שאלה
ראובן לקח אשה בת בנים ובירך שבע ברכות בבית אמה ולא הכניסה לחופה ונפלו דברי ריבות וקטטות בין ראובן ובין אשתו ראשונה וראה שאין לו נחת רוח וגם מצד אם האשה שהיא זדונית ונתקוטטה עם אשתו הראשונה בחנם מסיבת זה גמר בדעתו לגרש את האשה החדשה באופן שאשה זו עדין נקראת ארוסה מהו לכתוב דהוית ארוסתי או דהוית אנתתי יורנו מורה צדק ושכרו כפול מן השמים:
וגם יורינו אם ראובן זה חייב לפרוע לה כל מה שכתב לה בכתובה עיקר ותוספת:
תשובה
כתב רבינו הגדול מוהריק"א זלה"ה בשלחנו הטהור אה"ע סימן קכ"ו סעיף מ"ו ז"ל בגט ארוסה כותבין דהוית ארוסתי ואם כתב דהוית אנתתי כשר עכ"ל:
הדין הזה הביאו מרן בב"י בשם רבי' ירוחם ז"ל וז"ל בדף קנ"ה סוף ע"א בגט ארוסה צריך לכתוב דהוית ארוסתי ואם כתב דהוית אנתתי כתב רבי' ירוחם בח"ב דמעשה בא לפניו והכשיר וראיתו מדאמר פ"ק דקידושין הרי את אשתי הרי את ארוסתי הרי את מקודשת נראה דארוסה נקראת אשה גם בתרומת הדשן סימן רכ"ט הכשיר דיעבד וכתב עוד שם כתב הרשב"א בתשובה וז"ל מסתברא שאם אמר להם שיכתבו גט לארוסתו ולא אמר להם שיכתבו בו דהוית אנתתי אלא שהם טעו וכתבו כן הגט כשר דארוסתו זו היא אשתו וראיה מאותה שאמרת דהרי את אשתי הרי זו מקודשת ואין אשתי כנשואתי שאילו האומר הרי את נשואתי לא שמענו שתהא מקודשת דלא תקרא נשואה עד שתבעל או עד שתכנס לחופה עכ"ל הרי למדנו דאם כתב בגט ארוסה דהוית אנתתי כשר בדיעבד ונראה לע"ד דמהראיה שהביאו הרשב"א ורבי' ירוחם שמעינן דארוסתי ואנתתי כי הדדי נינהו דתניא בפ"ק דקדושין הרי את אשתי הרי את ארוסתי הרי את קנויה לי הרי זו מקודשת משמע דכי הדדי נינהו מדתנא ברישא הרי את אשתי דאי הוה דיעבד גמור הוה ליה למיתני הרי את ארוסתי הרי את אשתי הרי זו מקודשת ומדשינה משמע כי הדדי נינהו ומה שכתב רבינו בארוסה יכתוב ארוסתי דמשמע דלכתחילה יותר טוב לכתוב ארוסתי הטעם הוא מפני הרואים דלאו כולי עלמא דינא גמירי ומשמע להו לאינשי דארוסתי לחוד ואשתי לחוד וכל היכא דאיכא לברורי בגט צריך לברר ולפיכך לכתחילה צריך לכתוב בגט ארוסה, דהוית ארוסתי ומינה נשמע לנ"ד הלשון המבורר הוא שיכתוב דהוית אנתתי מפני הרואים דלאו כ"ע דינה גמירי ומשמע להו לאינישי דבשבע ברכו' הרי היא נשואה ואע"ג שלא נכנס' לחופה דהכי הוא מרגלא בפומייהו דאינשי פ' נתן שבע ברכות היום לפלונית ולא אמרי פ' כנס פלונית לחופה ומשום הכי בנדון דשאלה עדיף טפי שיכתוב בגט דהוי אנתתי דהוי לשון המבורר לעלמא כיון שהוכחנו דארוסתי היינו אשתי ויש הוכחה לזה יותר ברורה מלשון הרשב"א ז"ל שכתב שאם אמר להם שיכתבו גט לארוסתו ולא אמר להם שיכתבו בו דהוית אנתתי אלא שהם טעו וכתבו כן הגט כשר דארוסתו זו היא אשתו ע"כ מדגזר וכתב דארוסתו זו היא אשתו ולא כתב הגט כשר בדיעב' דארוסתו זו היא אשתו משמע כי הדדי נינהו ועוד איכא למיד' בדברי הרשב"א שכת' ואמ' להם שיכתבו גט לארוסתו ולא אמר להם שיכתבו בו דהוית אנתתי אלא שהם טעו וכתבו כן משמע דספיקא דשאלה הוא משום שאמר להם שיכתבו גט לארוסתו והרי זה במי שצוה שיכתבו בו דהוית ארוסתי והם טעו וכתבו בו דהוית אנתתי ומספקא ליה אי חשיב עוברים על דבריו ועל זה השיב דארוסתו זו היא אשתו ואין כאן טעות ומשמע נמי דאם אמר להם שיכתבו גט לאשתו דלכתחילה יכתבו בו דהוית אנתתי ולא היה בו שום ספק:
כלל הדברים אע"ג דהעלה מרן על שלחנו הטהור בגט ארוסה לכתחילה יכתבו דהוית ארוסתי בנדון זה דשאלה הלשון המבורר לאינשי הוא שיכתבו לכתחילה דהוית אנתתי זהו מה שנראה לע"ד ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: