אור ברסלב
שות מהרף סימן כו

שות מהרף· רבי יעקב פראג'י

סימן כו

סימן כה

כתב הרמב"ם בפ"ז מה' שביתת י"ט ואין נושאין נשים ולא מיבמין במועד כדי שלא תשתכח שמחת החג בשמחת הנישואין ע"כ וכתב הר' הנז' ובגמ' הרבה אוקמתות וטעמים רב הונא אמר מניח שמחת הרגל עוסק בשמחת אשתו ואמרו שם דרב ס"ל הכין ולזה כתב רבי טעם זה ע"כ יש מקשים דמלשון זה דהרמב"ם ומשמע דס"ל להרמב"ם ז"ל כרב הונא דס"ל כרב דדריש ושמחת בחגך ולא באשתך ואילו בפ"י מה' אישות כת' הרמב"ם ז"ל וז"ל ואפילו בחולו של מועד אין נושאין נשים כמו שבארנו לפי שאין מערבין שמחה בשמחה שנאמ' מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת מכאן משמע דס"ל כאוקמתא אמר רבי יהודה אמר שמואל וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא וכו' לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. ועוד קשה. למה הניח ילפותא דיליף לה בגמרא דילן דאין מערבין שמחה בשמחה מחנוכת בית המקדש דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא את החג וגו' שבעת ימים ושבעת ימים וגו' כדי שלא לערב שמחת בית המקדש עם שמחת החג:

וכת' טעם זה דמלא שבוע זאת שהוא מחלוק' ירושלמי פ"ק דמשקין גרסי' אין נושאין נשים במועד ר' אילא ר' אלעזר בשם רבי חנניה על שם שאין מערבין שמחה בשמחה רבי אילא שמע לה מן הדא כי חנוכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים רבי יעקב בר אחא שמע לה מן הדא מלא שבוע זאת ע"כ ולתרץ דברי הרמב"ם ז"ל ראיתי לכתוב כל הסוגייא דגמרא דילן בפ"ק דמשקין תנן אין נושאין נשים במועד וכו' מפני ששמחה היא לו ובגמ' וכי שמחה היא לו מאי הוי אמר רבי יהודה אמר שמואל וכן אמר רבי אלעזר א"ר אושעיא ואמר' לה אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא לפי שאין מערבין שמחה בשמחה רבא בר הונא אמר מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו אמר ליה אביי לרב יוסף הא דרבה בר הונא דרב הוא דאמר ר' דניאל בר קטינא אמר רב מנין שאין נושאין נשים במועד שנאמר ושמחת בחגך בחגך ולא באשתך מללא אמר מפני הטורח רבי יצחק נפחא אמר מפני בטול פריה ורביה ודאין מערבין שמחה בשמחה מנא לן דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל וגו' שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום וגו' מכדי כתיב ארבעה עשר יום שבעת ימים ושבעת ימים למה לי שמע מנה הני לחוד והני לחוד ע"כ. מהאי סוגייא משמע דטעם דאין מערבין שמחה הוא העיקר דסתם תלמודא שקיל וטרי אליביה ומייתי ליה ראיה ודאי דהוא עיקר. וא"כ יש להקשות אמאי שבק הרמב"ם ז"ל טעמם דשמואל ודרב אושעיא דאמרי שאין מערבין שמחה בשמחה וכתב טעמם דרבה ב"ר הונא ודרב ועוד קשה להרמב"ם דנר' דמזכי שטרא לבי תרי דבה' שביתת י"ט כתב טעמיה דר' הונא ורב ובהלכ' אישות כתב טעמיה דשמואל ודר' אושעיא דאמרי לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. עוד קשה אמאי שבק טעמא דגמרא דילן דיליף לה לאין מערבין שמחה בשמחה מקראי דשלמה דחנוכת בית המקדש ומייתי ילפותא דירוש' דיליף לה מקרא דמלא שבוע זאת הנראה לע"ד פשוט דהרמב"ם ז"ל ס"ל דשמואל ורבי אושעיא דאמרי לפי שאין מערבין שמחה בשמחה לא פליגי ארבה ב"ר הונא ורב דרב דדריש ושמחת בחגך ולא באשתך ס"ל טעמא דקרא דאסר הוא לפי שאין מערבין שמחה בשמחה ומשום הכי קאסר קרא דלא ישא אשה בחג דכשמערב שתי שמחות בהדי הדדי לא עביד לתרוייהו כדחזי להו והיינו דקאמר רב הונא מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו זה נ"ל לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל וא"ת א"כ דלא פליגי ורב דדריש ושמחת בחגך בחגך ולא באשתך הטעם הוא לפי שאין מערבין שמחה בשמחה א"כ מאי בעי בגמ' ודאין מערבין שמחה בשמחה מנלן הא יליף לה רב מקרא דאורייתא דושמחת בחגך ולא באשתך הא לא קשיא דאי מקרא דושמחת בחגך ולא באשתך עדין איכא למימר אין לי אלא שלא יערב שמחת אשתו דהיא רשות עם שמחת החג דהיא חובה שמניח שמחת החג ועוסק בשמחת אשתו ועל דא הוא דקפיד קרא אבל כששתי השמחות הן דמצוה לא למדנו לכן בעי בגמרא ודאין מערבין שמחה בשמחה כלומר בכל שתי שמחות אפילו שתיהן דמצוה דהכי משמע מלישנא דשמואל ודרבי אושעיא דאמרי לפי שאין מערבין שמחה בשמחה משמע מלתא פסיקתא הא דבכל שתי שמחות אין מערבין מנלן נמצא דמה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות שביתת י"ט כדי שלא תשתכח שמחת החג הוא משום שאין מערבין שמחה דאשתו עם שמחת החג ומלתיה דרבה ב"ר הונא ומלתייהו דשמואל ודר' אושעיא כולהו דבר אחד הם:

אח"כ מצאתי דהרי"ף והרא"ש ז"ל הכי סבירא להו דמייתו להו בחדא סברא וזה לשונם אין נושאין נשים במועד וכו' מפני ששמחה היא לו וכי שמחה היא לו מאי הוי אמר רבי יהודה אמר שמואל לפי שאין מערבין שמחה בשמחה ואמר רב דניאל בר קטינא אמר רב מנין שאין נושאין נשים במועד שנאמר ושמחת בחגך ולא באשתך ע"כ הרי לך בהידייא דלהרי"ף והרא"ש ז"ל מלתא דשמואל ודרב תרוייהו חדא מלתא וחד טעמא הוו נמצינו למדין לפי דרכנו דמאי דבעי בגמרא ודאין מערבין שמחה בשמחה מנלן הוא לרווחא דמלתא כלפי מי שירצה לדחות ולומר אין לי ללמוד מושמחת בחגך ולא באשתך אלא דאין מערבין שמחה בשמחה אלא כההוא גוונא דאין מערבין שמחת רשות בשמחת חובה אבל כששתיהן של מצוה מנלן שאין מערבין ומייתי ראיה משמחת חנוכת בית המקדש ושמחת החג דשתיהם דמצוה ולא ערבינהו שלמה ומה שכתב הרמב"ם בפרק עשירי מהלכות אישות שאין מערבין שמחה בשמחה מקרא דמלא שבוע זאת:

נ"ל דאגב גררא כתבו וז"ל יש לו לאדם לישא נשים רבות כאחת ביום א' ומברך ברכת חתנים לכולן כאחת אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל אחת שמחה הראויה לה אם בתולה שבעה אם בעולה שלשה ואין מערבין שמחה בשמחה מות' לארס וכו' ואפילו בחולו של מועד אין נושאין נשים כמו שבארנו לפי שאין מערבין שמחה בשמחה שנא' מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת ע"כ הנך רואה שכתב כמו שבארנו וכו' וזה חוזר על מה שכת' בתחלת הלשון בענין נישואי שתי נשים ואין מערבין שמחה בשמחה דהיינו שמחת שתי נשים כא' ועל זה הוא דמייתי קרא דמלא שבוע זאת דקרא זה שפיר מדריש על שמחת שתי נשים והכי דריש ליה בירוש' דאילו מקראי דשלמה אין ראיה לשמחת שתי נשים שלא יערבם דיש לדחות ולומר דשאני שתי שמחות דמצוה שאין מערבין דאיכא כבוד שמים ומשו' הכי קפדינן לעשות כל אחת בפני עצמה כי היכי דלהוי להו היכרא אבל בשמחת נישואין בשתי נשים דהיא מלתא דכבוד הדיוט הואיל ונושא אדם כמה נשים כאחת ומברך לכולהו ברכת חתנים כאחת איכא למימר דהוא הדין שעושה שמחה אחת לכולן וליכא שום קפידא לפיכך נראה לו להרמב"ם ז"ל ואייתי קרא דמלא שבוע זאת דמיירי בענין הנישואין לאשמעינן דגם בשמחת שתי נשים דהיא שמחת הדיוט אין מערבין שמחה בשמחה זהו מה שנראה לי לישב דברי הרמב"ם ז"ל ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר:

תוכן העניינים

שות מהרף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה