שות מהרף· רבי יעקב פראג'י
סימן כה
כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' נחלות אם נפל הבית עליו ועל אמו מעמידין נכסי האם בחזקת יורשי האם שהם יורשין ודאין אבל יורשי הבן ספק הם שאם מת הבן תחלה אין לאחיו מאביו בנכסי אמו כלום כמו שבארנו נפל הבית עליו ועל בן בתו אם האב מת תחלה בן בתו יירשנו ונמצאו הנכסים של יורשי הבן ואם בן בתו מת תחלה אין הבן יורש את אמו בקבר כמו שבארנו ונמצאו הנכסים של יורשי האב לפי' יחלוקו ע"כ. וכתב הרב המ' נפל הבית עליו ועל בן בתו בריית' שם אב שנשבה ומת בן בתו במדינה ובן שנשבה ומת אבי אמו במדינה יורשי האב ויורשי הבן יחלוקו פירו' נכסי האב ורבי' השוה דין נפל לדין נשבו ומתו זה בשבי וזה במדינה ואין ידוע איזה מת ראשון ופשוט הוא שהם שוין אלא שיש לתמוה היאך פסק רבי' כבריית' זו אחר שפסק כדברי האומ' אם נפל הבית עליו ועל אמו שהנכסים בחזקת יורשי האם ומשמע דכל שכן בנכסי אבי האם שהנכסים בחזקת יורשי אבי האם והיאך יפה כח יורש זה בנכסי אבי אמו יותר מבנכסי אמו וכבר הקשה כן הרשב"א על דברי רבינו ולא מצא בזה תירוץ והוא ז"ל כתב דהך ברייתא אתי' כמאן דאמר נפל הבית עליו ועל אמו יחלוקו ואין הלכה כן ואע"פ שהביאו ראיה ממנה בגמרא לא הביאוה לענין דין זה אלא שאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב ועם כל זה לא רצה לחלוק על דברי רבינו הלכה למעשה עכ"ל:
ואני בעניי נראה לי לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל גרסינן בסוף פרק מי שמת על משנה דנפל הבית עליו ועל אמו על מה שאמר רבי עקיבא במשנה מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן בחזקת מי רבי אילא אמר בחזקת יורשי האב רבי זירא אמר בחזקת יורשי הבן כי סליק רבי זירא קם בשיטתי' דרבי אילא אמר רבי זירא שמע מינה אוירא דארץ ישראל מחכים וטעמא מאי אמר אביי הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט ופרש"י הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט שכל ימי חיי האשה לאחר שמת בעלה היה כל ממונה בחזקתה והרי היא משבט אביה ואפילו כתובתה ותוספתה שגבתה מבעלה משבאו לידה הרי הן בחזקת שבט אביה לאותו שבט של אם ע"כ וכן פי' הנמקי":
הא למדנו דטעמא דנפל הבית עליו ועל אמו שנכסי האם בחזקת יורשיה שמבית אביה הוא משום דאית לן לאוקומי הנחלה בשבט שהוחזק' בו שהוא משפחת בית אביה שהיא מתיחסת אחר אביה משום הכי יורשיה ממשפחת בית אביה שהוחזקה בה הנחלה הם יורשין אותה ובנה שאינו מתיחס לבית אביה שהבן אינו מתיחס אחר אמו ואעפ"י שבנה וזרעו קודמין ליורשיה מ"מ אינו מתיחס אחריה דכתי' למשפחותם לבית אבותם משפחת האב קרויה משפחה דהאב גריר זרעו ומיחסו אחריו ואין האם מיחסת זרעה אחריה וכתיב ולא תסוב נחלה ממטה אל מטה אשמעינן שהנחלה מוחזקת לאותו מטה שבא ממנו המנחיל משום הכי יורשי הבן שבאין מכחו והבן בעצמו לא הוחזק' לו נחלת אמו דאינו משבטה אינם יורשים מכחו דחשיבי הם ספק משום דלא הוחזקה הנחלה לשבטם כדבעינן למימר קמן מה שאין כן בנפל הבית עליו ועל בן בתו דליכא למימר ביה הוחזקה נחלתו לאביו ולאחיו ולא לבן בתו דהא בן בתו לענין הנחלה חשיב ממשפחתו וקרוי בתו דכתיב ונתתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת עיין עליו שכל יוצאי ירך הבת עומדין במקומה ובשמה לנחלת אביה דהא הכתוב קרי לכל יוצאי יריכה בתו אם כן כיון דכשהמוריש אב גריר לזרעו וזרע זרעו אחריו ואפילו זרע הבת בן בתו זה עומד במקום אמו לנחול את אביה נמצא שבתו שהיא ממשפחתו היא היורשת את אביה בקבר ומנחלת לבנה זה נמצא דמהטע' בעצמו שאנו אומרים בנפל הבית עליו ועל אמו שיורשי הבן חשובין ספק ולא יירשו מכחו משום שנכסי האב בחזקת שבט אביה שהיא מתיחסת אחריו ובנה אינו מתיחס אחריה מהטעם הזה בעצמו אית לן למימר בנפל הבית עליו ועל בן בתו שנכסי הזקן חשובין מוחזקין לבתו ולבנה אחריה דהרי הוא בא ליירש הזקן מכח אמו שהוחזקה לה נחלת אביה ונמצא כמו שהוחזקה הנחלה לאביו ולאחיו כך הוחזקה לבן בתו ויותר מהמה דהא הכתוב קרא זרע הבת בלשון בתו. והכי דייק לישניה דהרמב"ם ז"ל שבחלוקה דנפל הבית עליו ועל אמו כת' מעמידין נכסי האם בחזקת יורשי האם שהם יורשין ודאין אבל יורשי הבן ספק הן שאם מת הבן תחלה אין לאחיו מאביו בנכסי אמו כלום יש לדקדק איך כתב שיורשי האם הם ודאין והלא גם בנה יורשה ודאי אלא שספק אם הוא מת תחלה אינו יורש אותה בקבר להוריש לאחיו מאביו וזה הספק הוא ג"כ ביורשיה שאם מתה היא תחלה בנה יורשה ואין ליורשי' כלום. וא"כ איך תחשוב יורשיה ודאין ויורשי בנה ספק אלא ודאי שהודאי הבא ליורשיה הוא מחמת החזקה שהוחזקה נחלתה בשבט בית אביה והיינו ודאייהו כדאמרינן בכל דוכתא אין ספק מוציא מידי ודאי אין ספק מוציא מידי חזקה שנמצא שהחזקה הרי היא כודאי ומשום הכי כתב שיורשיה הם ודאין מכח החזקה שהוחזקה הנחלה לשבטם ובחלוקה דנפל הבית עליו ועל בן בתו כת' אם האב מת תחלה בן בתו יירשנו ונמצאו הנכסים של יורשי הבן ואם בן בתו מת תחלה אין הבן יורש את אמו בקבר כמו שבארנו ונמצאו הנכסים של יורשי האב לפיכך יחלוקו הרי שבחלוקה שנית השוה הספק בין יורשי האב ליורשי בן הבת אשמעינן דליכא שום עדיפות בספק זה בין יורשי האב ליורשי בן הבת אלא ספיקם שקול הוא ופשוט הוא דכיון דהאי דינא תלי בהוחזקה הנחלה באותו שבט כדאמרינן בגמרא פשיטא דהיינו טעמא דהרמב"ם ז"ל שכתב בנפל הבית עליו ועל בן בתו שיחלוקו יורשי האב עם יורשי הבן דבן הבת בא מכח אמו שהיא משבט אביה ובמקומה עומד ליירש את אביה והוחזקה הנחלה גם לו כמו שהוחזקה ליורשי אבי אמו ויותר מהמה ובכן עלו דברי הרמב"ם ז"ל מיוסדים על אדני משפט וצדק זכותיה יסייען ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: