אור ברסלב
שות מהרף סימן כב

שות מהרף· רבי יעקב פראג'י

סימן כב

סימן כא

שאלה

ראובן הלוה לשמעון עשרה גרושוש על משכון שוה עשרים גרושוש ויהי היום נגנב המשכון מחנות ראובן ובא שמעון לשאול מראובן דמי המשכון היתרים על החוב מי אמרינן שומר שכר הוי על כל המשכון וחייב ראובן לשלם מה ששוה המשכון יותר על החוב או לא:

תשובה

נלע"ד שהדין עם שמעון הנז' וחייב ראובן לשלם לשמעון הנז' דמי המשכון שנגנב וטעמא דמלתא דתנן במציעא בפרק השוכר את האומנין הלוהו על המשכון שומ' שכ' וכת' הרי"ף זצ"ל שם בהלכו' קי"ל כסתם מתניתין דקתני הלוהו על המשכון ש"ש ל"ש הלוהו פירו' ל"ש הלוהו מעות ל"ש משכנו בשעת הלואתו ל"ש משכנו שלא בשע' הלואתו בכלהו ש"ש הוי וכן פסק הרמב"ם ז"ל פרק עשירי מהלכות שכירות וז"ל המלוה על המשכון בין שהלוהו מעות בין שהלוהו פירו' בין שמשכנו בשע' הלואתו בין שמשכנו אחר שהלוהו ה"ז ש"ש לפיכך אם אבד המשכון או נגנב חייב בדמיו ע"כ וכ"כ הטור ח"ה סימן ע"ב וז"ל כל הגאונים פסקו שהמלוה על המשכו' ש"ש וחייב בגניבה ואבדה ופטור מן האונסים וכ' עד ואם דמי המשכון יתרים על החוב נותן המלוה ללוה היתרון וכו' והאריך עליו בפי' הגאון מוהרר"י קארו ז"ל יעויין שם אך עיקר סוף דבריו כת' וז"ל ולדידי כיון דאשכחן בתשובה דהרא"ש ז"ל דס"ל כרבי יוסף ילמדו המקומות הסתומים בפסקיו מדבריו בתשוב' ונימא דס"ל כפסק ר"ח והג' ומ"ש ר"פ אלו מציאו' והוי ש"ש לפי מאי דפרישית דהלכ' כרבה אינו מכריע כ"כ לומר דס"ל דהלכ' כרבה וכמו שאכתוב בסי' רס"ז ומ"מ בין שיהיה דעתו כן או לא אנן כר' יוסף נקטינן כדעת גדולי הפוסקים. ולדברי רבי' גם לדברי התוספו' ל"ש להו בין משכנו בשע' הלואתו למשכנו שלא בשעת הלואתו. וכבר כתבתי שדברי הרמב"ם ז"ל בפרק עשירי מהלכות שכירות כשיטת הגאונים וכתב הר' המ' ז"ל שהרמב"ן והרשב"א האריכו להעמיד שיטת הגאונים וכן עיק' עכ"ל וכן ג"כ כתב המרדכי בסוף פר' האומני' וז"ל קי"ל כר' יוסף דאמר שומ' אבדה ש"ש הוא וכן פר"ח וראב"ן. ופירשו הגאונים הא דלא קי"ל כר' יוסף אלא בשדה ענין ומחצה כדאית' פ"ק דב"ב וביש נוחלין ופר' מי שמת דוקא היכ' דליכ' פלוגת' דרבוות' בהדייהו אבל בהא הא חזינן פר' אלו מציאות דפסיק רבי יהודה אמר שמואל הלכה כר' טרפון. וכי מעיינת ברבי טרפון שייכא כר' יוסף ור"י פסק כרבה עכ"ל וכן פסק הר"ן ונמקי יוסף דהמלוה על המשכון ש"ש הרי דכל הני אשלי רברבי פסקו דהמלוה על המשכון הוי ש"ש וכיון שכן הוא בנדון זה חייב ראובן הנז' לשלם לשמעון הנז' דמי המשכון היתרים על החוב כיון שהוא ש"ש עליו כי ש"ש חייב בגניבה ואבידה ואע"ג שכתב הטור שם בסימן הנז"ל שר"י פסק שהמלוה על המשכון הוי ש"ח על דמי המשכון היתרים על החוב וכו' עד ולזה הסכי' א"א הרא"ש ז"ל:

ויש מי שאמ' שבענין ממון מצי המוחזק לומר קים לי כפלוני ופלוני כבר כתב הגאון מוהר"ר דוד ן' אבי זמרה זצ"ל סי' קי"ו דף מ"ד וז"ל ועוד אני אומר דעד כאן לא קאמ' מהרר"י קולון דמצי המוחזק למימר ק"ל כפלוני להחזיק הממון בידו אלא היכ' דלא קבלו עליהם לדון כפ' פוסק או שלא נהגו לדון כאחד מן הפוסקים אבל היכא דנהגו לפסוק כדעת הרמב"ם באתרין או כדעת הרא"ש באתריה לא מצי למימר ק"ל כפלו' שהרי כל השטרות וכל ההלואות לדעת אותו פוסק נעשו והוי כאילו קבלוהו עליהם וכו' עד דאי לא תימא הכי לא שבקת חיי לכל בריה דאפילו שהוא חכם גדול לא תקיף ידיעתו לכל הפוסקים כי אפש' שיש פוסק אחד או שנים שהוא לא ראה ויאמר בעל הדין ק"ל כאותו פוסק אלא ודאי כיון שנעשה השטר לדעת אותו פוסק שנהגו לפסוק כמותו תו לא מצי למימ' ק"ל כפוסק אחר ודוק כי זה הטעם נכון לבטל פסק זה כ"ש בהצטרפות שאר טעמים:

עוד אני אומר דלא אמרינן דמצי למימר ק"ל כפלו' פוסק אלא היכא שהם א' כנגד א' או שנים כנגד שנים אלא שהדיין אשר בא לפניו המעשה סובר כחד מנייהו או מצי אידך למימר תביא ראיה שאין הלכה כפלוני ותוציא ממני אבל כשיחיד חולק על רבים או רבים כנגד מרובים לא אמרה אדם מעולם דא"כ בטלת מה שכתוב בתורה אחרי רבים להטות וקרא איירי בין לאפוקי ממונא בין לאוקומי ממונא וכן לענין דיני נפשות אפילו שרבו המחייבים יאמר ק"ל כאותם הפוטרים ושלשה שישבו לדון נמי שנים חייבו וא' פוטר יאמר ק"ל כזה הפוטר תביאו ראיה שאין הדין כמותו ותוציאו ממני ונמצא שאין שום דין יבא לידי גמר ואלו דברי' של טעם הם אינם צריכין ראיה:

אבל כדי שיתברר לך אכתוב מה שכתב המרדכי ז"ל בשם הר' שמואל ז"ל דאם יתפוס החתן המוציא מחברו עליו הראיה שאומ' ק"ל כרש"י והרי אתה רואה שהוא מחלוקת רש"י ור"ת דלדעת רש"י מן הנישואין הוא גובה ולדעת ר"ת אינו גובה הכל והרי רש"י ור"ת יחיד כנגד יחיד הוא ורש"י יותר מפורסם מר"ת ומשום הכי מצי למימר קים לי כרש"י וכ"ש דרבו אבי"ה ז"ל בשם ר"י הלבן פסק דגובה הכל וכו' עד והן לו כדבריו סמי הני מקמי כל הני רבוואתא דכתיב לעיל חדא דרבים נינהו ותו דעליהם נהגו לסמוך בכל גלילות ישראל ומפני שראיתי בעל הפסק הזה סמך על מהר"י קולון ז"ל טרחתי למצוא לבטל דבריו ממקום שבא וז"ל בשורש קפ"ג ואע"ג שכת' רב' אשר שרבי' אפרים ז"ל דחה הראיה וגם גאון אחר שהביא הוא ואפשר שחולקים גם על עיקר הדין יהיה כן סמינהו מקמי כולהו רברבי קמאי ובתראי שהבאתי לעיל וכל דינא דלא דאין כהאי גוונא לאו דינא הוא וזה פשוט שאם אין להכה"ר שלמה מה לפרוע ויהיה לכה"ר אברהם לפרוע שודאי יכולין ליפרע מכה"ר אברהם מדין ערב וכדכתיבנא לעיל ע"כ ולדעת זה הפוסק אמאי יפרע כמה"ר אברהם הערב לימא קים לי כרבי' אפרים וכאותו גאון וכו' עד אלא ודאי לא אמרינן הכי היכא דהם מועטים במקום רבים וכ"ש אם הם מפורסמים יותר ופשוט הוא עכ"ל הרדבא"ז זצ"ל יע"ש:

הרי נמצינו למדין מדבריהם דהיכא דיש רבים ומועט' כנגדם לא מצי המוחז' למימר ק"ל גם היכא דנהוג לפסוק כהרמב"ם ז"ל באתרין לא מצי למימר ק"ל כפוסק אחר. א"כ בנ"ד מאחר שכל הני רבוואת' דכתיבין לעיל סברי דהמלוה על המשכון הוי שומר שכר עליו ודאי דהכי נקטינן דחייב ראובן הנז"ל לשלם דמי המשכון היתרי' על החוב דרוב מנין ורוב בנין הוא לגבי הרא"ש והר"י ז"ל ולא מצי למימר ראובן הנז' ק"ל כהרא"ש וכהר"י ז"ל:

ועוד כיון דפשט המנהג באתרין למיזל בשיטת מוהר"י קארו ז"ל דפסיק הלכת' כהרי"ף והרמב"ם ז"ל ובפרט הרמב"ם ז"ל דהוא מארי דאתרא וכבר פשט המנהג לפסוק כמותו בדיני ממונות שכן כתב מוהר"י קארו ז"ל בה' טוען ונטען סי' ע"ז דף צ"ה ע"ג וז"ל ולענין הלכה כבר שאל מאתי החכם כמה"ר אהרן מטראני דין זה והוריתי לו כדברי הרמב"ן ודלא כהרא"ש וטעמא דמלתא משום דהרמב"ם מסכים לדברי הרמב"ן עד ועוד דפשט המנהג לפסוק כהרמב"ם בדיני ממונות והודה הח' הנז' לדברי עכ"ל:

הרי דכבר פשט המנהג כהרמב"ם וכ"ש דהוא מארי דאתרין וכ"ש דכל הני אשלי רברבי סברי כוות' וכבר נהגו כל ישראל לפסוק כוותייהו ודאי דהכי הלכת' וליכא מאן דפליג בהא ואפילו יהו בר פלוגתייהו מיעוטא דמנכר ואפילו דלא הוו מיעוט' לא מצי למימר ראובן הנז' ק"ל דלא שבקינן מארי דאתרין בין לחובה בין לפיטור בין לאוקמי ממונא בין לאפוקי מאחר שכבר נהגו וכ"כ הר"ן בתשובה סי' מ"ח דף קט"ו וז"ל לפי שבני מקום א' חייבין לנהוג כרב גלילותיהם ואפילו היכא דרבים חולקי' עליו כדאמר במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים לעשות כלי ברזל וכ"ש כשגדוליהם מחמירין בדבר וכו' עכ"ל וכ"כ הרשב"א בתשוב' סי' רנ"ג והביא ראיה ממקומו של רבי אליעזר כמו שכת' הר"ן והביא גם מתרבא דאייתרא דאלו אוכלין ואלו מחזיקין ליה כחלב גמור מדאורייתא וענוש כרת והטעם דבני בבל עבדי כרבים ובני ארץ ישראל עבדי כמארי דאתרהון יע"ש כי האריך והשתא הרי הדברים קל וחומר אם באיסורא דלא שייך למימר ביה מנהג מבטל הלכה אפילו הכי כי נהגו על פי חכם בהוראת התורה אמרינן יש להם על מה לסמוך ולא מחינא בידייהו אפילו שכל חכמי ישראל דלא כסברת רבם כ"ש וק"ו בממון דקי"ל ביה מנהג מבטל הלכה כדכתב הרי"ף והרמב"ם ודאי ופשוט הוא דאזלינן בתר מארי דאתרא לפסוק הלכה כוותיה אפילו להוציא מיד המוחזק:

וכ"כ מהר"ר משה אלשיך ז"ל ס' פ"ה דף קכ"ו וז"ל איברא דמסתבר טעמייהו דהרא"ש והרמ"ה ועוד דכבר החזיק במחיצה אלא דבאתרין דהרמב"ם ז"ל מאריה דאתרא כוותיה נקטינן וכו' עכ"ל הרי כיון דהוי מאריה דאתרא נקטינן כוותיה אפי' להוציא ממון מחזקתו וא"כ בנ"ד מאחר דהרמב"ם מאריה דאתרא וכ"ש דכל הני אשלי רברבי מחייבי לראובן זה בש"ש תו לא מצי למימר קים לי כהר"י וכהרא"ש ז"ל:

עוד אביא לך ראיה אחרת ממהר"י קולון ז"ל שורש קנ"ט וז"ל דאפילו בממון לא מצי למימר הכי בשכל חכמי ישראל חולקים ואפילו תפס מפקינן מניה וזה פשוט לכל מאן דנחית לעומקא דדינא דלא גרע מהיכא דסוגייא דעלמא אזל בחד דאזלינן בתריה ע"כ:

עוד כת' בשורש קפ"ב וז"ל אם כן נאמר דלדברי רבי' משה והרמב"ן אינו מועיל מ"מ מאחר דכל הני רברבת' חולקין על רבי' משה והרמב"ן כדפיר' וגם מהר"ם דבתראה הוא חולק על רבי' משה והרמב"ן כדפי' לעיל ראוי הוא לנהוג כר"ת ורבי' קולונימוס והרב בעל העטור דרבים נינהו עד דיש להלך אחר רוב הפוסקים עכ"ל הרי לך ראיה אחרת ממהרי"ק ז"ל דאפי' דבעלמא סבירא ליה דמצי למימר המוחזק קים לי היכא דיש רובא אזלינן בתר רובא ולא מצי המוחזק למימר ק"ל כמיעוטא וכ"כ מהר"י ' לב בתשובת שאלה סי' ק"א וז"ל מכח אלו הדבורי' והתוספות ומדברי הרא"ש דהיכא דהוו רובא דרבוואת' והוי רובא דמינכר אע"ג דלא הוי מינכר טובא אית למיזל בתר רובא ולא בתר חזקה ובנ"ד אע"ג דנימא דהרמב"ם והראב"ד ז"ל סבירא להו דלא יוציא אית לן למיזל בתר כל הפוסקים עכ"ל בחלק שלישי:

עוד כתב הר' הנז' בחלק רביעי וז"ל אבל אני מודיע לשואל שאני כתבתי בספ' הפסקי' שלי פעמים שלש בכמה ראיות דהיכא דאיכ' רובא דמינכר בחכמ' ובמנין דלא מצי המוחזק למימ' ק"ל כהני רבוות' וכיון דכן הוא בנ"ד נמי לא מצי המוחזק לומ' ק"ל כהרמב"ן והר' חיים ז"ל ואע"ג דאינהו תרי ארייוותא עכ"ל:

הרי עוד ראיה אחרת מדברי מהר"י ן' לב ז"ל דהיכא דאיכא רובא לא מצי המוחזק למימ' ק"ל כמיעוט' וכיון שכן הוא בנ"ד לא מצי ראובן הנז' למימר ק"ל כהרא"ש וכר"י כנגד כל הפוסק' שפסקו דהוי ש"ש וכ"ש שיש מי שפי' שגם הרא"ש ס"ל שהוא ש"ש כמו שכתבתי לע' משם מהר"י קארו ז"ל:

וכ"כ כמהרר"ש די מדינה ז"ל בחלק ח"ה שאלה תכ"ט וז"ל אלא שאני ראיתי למהררי"ט זצ"ל הלכה למעשה לחייב המלוה בש"ש וגם אני נוהג אחריו כשאיני יכול לפשר ביניהם והטע' דכיון שכל הגאונים ז"ל סברי דהוי ש"ש גם הרי"ף והרמב"ם ז"ל הכי ס"ל וכן ג"כ הסכי' לדעת זה הרמב"ן והרשב"א ז"ל גם הרא"ש בתשובו' הכי קאמר פעם ושתים ואע"ג שהריב"ה כתב שהרא"ש בפסקיו' פסק דהוי ש"ח מ"מ אינו כ"כ מוכרח עכ"ל הרי ג"כ הר' מהרשד"ם סובר בדברי הרא"ש כמו שפי' מוהר"י קארו ז"ל וכתב שהרא"ש סובר דהוי ש"ש ולזה כתב שראוי לעשות כן הלכה למעשה:

הרי לך כמה ראיות דאפילו מאן דס"ל בעלמא ק"ל בנ"ד כתב דלא מצי למימר קים לי ופסק דהוי ש"ש וחייב לשלם דמי המשכון היתרים על החוב וכיון שכן לא מצי ראובן הנז"ל למימר קים לי כר"י מאחר שכל הפוסקים ראשונים ואחרונים פסקו דהוי ש"ש וכ"כ מהרר"י אדרבי זצ"ל סי' שמ"ג דף קס"ט וז"ל הרי דכל הני אשלי רברבי פסקו המלוה על המשכו' הוי ש"ש עד דאע"ג דקי"ל בענין ממון מצי המוחזק למימר ק"ל כפלוני כבר כתב מהר"י קולון שורש קמ"ט דאפילו בממון לא מצי למימר הכי כשכל חכמי ישראל חולקים ואפילו תפס מפקינן מניה וכו' עכ"ל ובנ"ד כל הגאונים ז"ל והרי"ף והרמב"ם ורש"י והרמב"ן והרשב"א וכל האחרונים כולם פסקו שהמלוה על המשכון ש"ש וכיון שכן הוא לא מצי לוי הנז' למימר קים לי כר"י ז"ל להציל עצמו מדמי היתרון עכ"ל מהר"י אדרבי ז"ל:

הרי לך ראיה אחרת ברורה דהיכא דאיכא רבים לא מצי המוחזק למימר ק"ל ואפילו מאן דס"ל בעלמא ק"ל הכא מודו וכתבו דהוי ש"ש וכיון שכן הוא בנ"ד ודאי לא מצי ראובן הנז"ל למימר ק"ל כר"י ז"ל מאחר שכל הגאונים ז"ל והרי"ף והרמב"ם ז"ל ורש"י ז"ל והרמב"ן והרשב"א ור"ח וה"ג ומהר"י קארו והמרדכי וראב"ן ז"ל והר"ן ונ"י ומהרשד"ם והרר"י אדרבי ז"ל כולם פסקו דהוי ש"ש לא מצי ראובן הנז' למימר ק"ל כר"י ז"ל וחייב לשלם לשמעון הנז' דמי המשכון היתרים על החוב:

ואע"ג דיש מהאחרונים שכתבו בנדון זה מאחר דהוי פלוגתא דרבוואת' לא עבדינן עובדא ואוקי ממונ' בחזקת מארי' ואפש' שיאמר ראובן הנז"ל א"כ לא הוי מיעוטא דמיעוטא דהא יש מי שמסתפק בענין הא ליתא ולא מהני ליה לראובן סברא זו והדין נותן דקימא לן בכל דוכתא לא שבקינן פשיטותיה דמר משום ספיקיה דמר ואפילו כדאביי ורבא דקי"ל בכל דוכתא הלכתא כרבא בר מיע"ל קג"ם מ"מ במלתא דמספקא ליה לרבא ופשיטא ליה לאביי עבדינן כאביי ואפילו תלמיד במקום הרב וכן כתב הרמב"ן בס' המלחמות בבא קמא פ"ב דף עשירי וז"ל אבל אנו דעת אחר' עמנו בזה דלעולם כל היכא דלמר מבעיא ליה מלתא בשו' דוכתא בתלמודא ולמר פשיטא ליה הלכה כמאן דפשיטא ליה ואפילו תלמיד במקום הרב וכ"ש רב במקום תלמיד וזו סברא מכרעת ודעת רבי' ז"ל הסכים עליה וכ' עד וכתב הנגיד רב שמואל ז"ל בהלכות הנז' שלו איכא דאמרי כיון דרבא ומר בר רב אשי בעו לה מבעיא ולא איפשיט' להו עבדינן כמאן דפשיטא ליה וכי אמרינן אביי ורבא הלכה כרבא לבר מיע"ל קג"ם הני מלי במאי דפליגי אהדדי בודאי אבל הכא דאביי פשיטא ליה ורבא מספקא ליה עבדינן כאביי דפשיטא ליה אלו דברי הנגיד ז"ל ולזו הסברא נטה דעת רבי' הגדול ז"ל כמו שכתבנו והיא נראית עיקר עכ"ל הרי אפי' תלמיד במקום הרב ולרב מספקא ליה ולתלמיד פשיטא ליה עבדינן כתלמיד כל שכן הכא בנ"ד דלא שבקינן פשיטותייהו דכל הני ארייותא דכתיבין לעיל משום ספיקייהו דהנך רבוואת' דכיון דלא פשיט להו האי דינא לא חשיבי לסתור דברי כל הנך דפשיטא להו וכ"ש שכבר נהגנו לפסוק כמותם כמו שכתבנו ומאחר שכן הוא לא מצי ראובן הנז"ל למימר ק"ל וחייב לשלם דמי המשכון היתרים על החו' כמו שכתבו כל הני אשלי רברבי דכתיבי לעי' לכן יראו המורים צדק אם כיונתי אשמח כי רב חילי ואם טעיתי יבינו לי ללמוד פעם אחרת כמאמרם ז"ל אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בהם ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת מאן מלכי רבנן והני עבד לעבדיהם נרצע לשירות כתלמי' השומע הלכה מפי רבו יורוני בשאלה ובתשובה הזאת דרך זו אלך כי במקום גדולתם שם ענותנותם לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה ואחלה את פניהם יהי נא חסדיהם להעמידנו על מכון נכון שבתו להוציא הדין לאמתו ותשובת' הרמתה מהרה אל תעמוד להאיר עינינו בה ושלם על דייני ישראל:

תוכן העניינים

שות מהרף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה