שות מהרף· רבי יעקב פראג'י
סימן כא
שאלה
דבש שעושין הישמעלים מן הצמוקין וקורין לו בלשון ערב דבס מהו אם הוא אסור:
תשובה
גרסינן בפרק אין מעמידין דף כ"ט אמר רב אלעאי שנינו יין מבושל של גוים שהיה מתחלתו יין אסור פשיטא משום דאיבשיל פקע ליה אסוריה אמר רבי אשי הא אתא לאשמעינן יין מבושל שלנו ביד גוים אין צרי' חותם בתוך חותם אי משום אינסוכי לא מנסכי ואי משום איחלופי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף ע"כ. הרי למדנו דלא אסרינן ליה ליין מבושל של גוים אלא משום שהיה מתחלתו יין וכבר נאסר ולא פקע אסורו בבשול. משמע ודאי דיין שנעשה מתחלתו על ידי בשול לא גזרו ביה ולית ביה אסור ניסוך ומשמע נמי דלית ביה משום חתנות. דהא בפרק אין מעמידין דף ל' ע"א אמר' שמואל ואבלט הוו יתבי אייתו' לקמייהו חמרא מבשלא משכיה לידיה אמר ליה שמואל הרי אמרו יין מבושל אין בו משום יין נסך ופרש"י אבלט גוי היה משכיה אבלט לידיה שלא יגע בו ויאסרנו הרי אמרו וכו' שמעינן מהכא דאף בשתיה מותר וכתב הרא"ש בפרק אין מעמיד' דף פ"ה ע"ג ז"ל ודבר תמוה כיון שגזרו על יינם משום בנותיהם וכי משום שהרתיחו לא שייכא הך גזירה ואי משום דלאו בר ניסוך הוא והלא יין מזוג נמי לאו בר ניסוך הוא ואפשר שלפי שהמבושל אינו מצוי כל כך ומלתא דלא שכיחא לא גזרו ביה עכ"ל הא למדנו מדברי הרא"ש ז"ל דביין מבושל לית ביה אפילו משום חתנות א"כ האי דבס דישמעלים שעושין מהצמוקין שמתחלתו נעשה ע"י בשול לית שום גזרה שכך היא מלאכתו דכין הצימוקין עד שיתרסקו היטב ונותנים אותם בסלים ונותני' הסלים בתוך עריבות ומרתיחין מים עד שירתיחו הרבה ושופכין המים רותחין על הצימוקין שבסלים ודבש הצימוק' נמס ע"י המים הרותחין וזבין מנקבי הסלים לתוך העריבו' ומרתיחין מים פעם שניה ושלישית ושופכין על אותן צמוקין שבסלים ובזה יצא כל דבשם ולא ישאר כי אם קליפת הצמוקין בלי שום מתיקות ואח"כ מרתיחין אותם המים הרבה עד שיתעבה ויהיה דבש ומאחר שכן היא מלאכת הדבש של הצימוקין הרי זה מתחלת מציאותו בעולם הוא ע"י בשול ומעולם לא נאסר משום גזרת ניסוך דיין ולא משום חתנות ועתה צריכין אנו לברר אם העירוי הזה הוי בשול כתב מרן הר"י קארו ב"י א"ח סי' שי"ח ז"ל וכתבו התוס' שרשב"ם סוב' דלא מיתס' אלא ליתן תבלין לתוך הכלי ראשון אבל מותר ליתן התבלי' לתוך הקערה ולערות עליה' מכלי ראשון דעירוי דכלי ראשון אינו ככלי ראשון ור"י אוסר דעירוי ככלי ראשון והרא"ש והר"ן כתבו שר"ת אוסר ודברי הר"ן נוטי' לדברי רשב"ם ודברי הרא"ש לדברי ר"ת וכן דעת הר' המ' שכת' בפ' כ"ב שפרש"י דעירוי ככלי ראשון ושכן נראה מלשון הרמב"ם הא קמן דר"י ור"ת ורש"י והרא"ש והרמב"ם ס"ל דעירוי דכלי ראשון מבשל ככלי ראשון ואע"פ דאיכא דפליגי וס"ל דעירוי בכלי שני ולא מבשל בענין זה דהיא מלתא דרבנן שפיר מצינו למסמך על מאן דס"ל דעירוי הוי ככלי ראשון והוי בשול דהא ביינם דישמעאלים לית ביה אלא משום חתנות ולית ביה אפילו משום לתא די"נ לא פלחי לע"ז. ואל תשיבני ממה שכתב מוהריק"א ז"ל בי"ד סוף סימן קכ"ג בשם הר"ן שרצה ללמד זכות על דבש של הישמעלים שאין עליו תורת יין נסך ונתן טעם יע"ש ונתן טעם שני שמתחלת דריכתו לכך נתכוונו אבל למעשה אני אוסר וכו' יע"ש דהתם מיירי בדבש שעושי' מהענבים שמתחלתו היה יין גמ' אלא שרצה להתירו שנשתנה ומשום שמתחלה כשדרכוהו לכך נתכוונו לעשותו דבש ולבסוף כשכת' שלמעשה אוסר הטעם כיון שמתחלתו היה יין וחל עליו איסור היין אינו חוזר וניתר מחמת שנתבשל עי"ש אבל הדבש של הצמוקי' מעולם לא חל עליו איסור יין שמתחלת מציאותו לא נמצא אלא ע"י בשול ופשוט דכל כהאי גוונא לית חשש כלל כמו שכת' הרא"ש ז"ל ואין כאן להאריך שהדברים פשוטים מצד עצמם אינם צריכין לראיה ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: