אור ברסלב
שות מהרף סימן יח

שות מהרף· רבי יעקב פראג'י

סימן יח

סימן יז

מעשה כשנפטר הנכבד המנוח הר' יצחק פירירא נ"ע הניח אחריו בן מאשתו ראשונה שנשא בליוורנו יע"א שהיא ארץ מולדתו והניח מאשתו השניה שנשא פה נא אמון אלמנה ועמה בן קטן ושתי בנות קטנות והבן שהניח מאשתו הראשונה שנשא בליוורנו תבע כתובת אמו מדין כתובת בנין דכרין ועל זה נסתפקתי אי נהגא כתובת ב"ד בליוורנו ושלחתי לליוורנו להר' מארי דאתרא ה"ר כמהר"ר שמואל קוסטא שיודיענו אי נהגא כתובת ב"ד בליוורנו וזה לשון תשובתו ששלח לי להפקת רצון הרב החתום לעיל באתי על החתום להעיד על דבר אמת וצדק איך פה ליוורנו יע"א נוהגין כתובת ב"ד כפי סברת מוהר"י קארו ז"ל והרבה פעמים דנו רבותי הלכה למעשה ואחר עקבותיהם הלכתי ודנתי פעם ושתים עם הסכמת חבירי ולכך חתמתי שמי הצעיר שמואל קוסטא עכ"ל ואני נסתפקתי בדברי הרב הר"ש קוסטא נר"ו והוא זה הנה הרב הנז' הודיע לנו שנוהגים בליוורנו כתובת ב"ד כפי סברת מרן מוהר"י קארו ז"ל ועדין לא הרוה צמאוננו וצריכין אנו למודעי שבאבן העזר סי' קי"א סעיף א' כתב רבינו מתנאי הכתובה שיהיו בנים הזכרים יורשים כתובת אמן ונדוניתה שהכניסה לו בתורת נכסי צ"ב וי"א שאפילו התוספת בכלל ע"כ הרי כאן הדין במחלוקת וכפי הכלל שבידינו שהסברא שמביא רבינו בראשונה בסתם ואח"כ כותב וי"א שתופס עיקר הסברא הראשונה הסתמית א"כ הכא נקיט רבינו הלכה דאינם יורשים אלא מנה ומאתים והנדוניא ובסעיף י"ד כתב י"א דוקא במקרקעי שיש שם קרקע כדי שתי הכתובות נהגא כתובת בנין דכרין אבל אם אין שם אלא מטלטלי לא ויש מי שאומר דהאידנא דכתבינן בכתוב' דילן מטלטלי אגב מקרקעי גם כתובת ב"ד נגבית מן המטלטלין דתנאי כתובה ככתובה עכ"ל הנה כאן כתב סברא ראשונה י"א דוקא במקרקעי ובסברא שנית כתב ויש מי שאומר משמע דסברא שניה היא סברת יחיד משמע ודאי דמרן נקיט הלכה כרבים נמצא לפי פסק מרן הריק"א ז"ל אין כתובת ב"ד נהגא אלא במנה מאתים ונדוניא ובמקרקעי דוקא ולפי זה אין כתובת ב"ד נגבית לכל אלא לעשירים בעלי הקרקעות והמה מעט מזער וכל כי הא הוה ליה להרב מארי דאתרא דעיר ליוורנו לפרש ולא לסתום ומדסתם משמע דנהגא בליוורנו להידיא לכל אדם ואין הפרש בין בעלי הקרקעות לאינם בעלי קרקעות והדברים האלה שלחתי למרנא ורבנא הרב המופלא כמוהר"ר דוד גרשון נר"ו וז"ל תשובתו יש מקומות דגם האידנא נהיגי כתובת ב"ד ויש מקומ' דלא נהיגי האיד' כתו' ב"ד ונהרא נהר' ופשטיה ומקו' שאין נוהגין כתובת ב"ד אשכנז ואגפיה כמו שכתבו הר' בעל המפרשים והלבוש ז"ל וכמו כן במצרים וסביבותיה לא נהגא כתובת ב"ד כמו שכתב הריק"ש ז"ל בהגהותיו ויש מקומות דגם האידנא נוהגין כתובת ב"ד כגון ליגורנא כמו שכתב מארי דאתרא אשר שם וכת"ל זה אם בן הראשונה שמתה בחיי בעלה ובן השניה שנשארה אחר בעלה היא ובנה היו דרים בליגורנא היה להם לנהוג כמנהג מקומם והיה לבן הראשונה לקחת כתובת ב"ד ואם היו שניהם דרים בנא אמון אין לבן הראשונה כתוב' ב"ד כמנהג מקומם אבל השתא דבן הראשונה דר בליגורנא ובן השניה דר בנא אמון איכא לאסתפוקי אי אזלינן בתר מקום בן הראשונה שהוא בליגורנא יטול כתובת ב"ד או אזלינן בתר מקום דירת בן השניה שהוא בנא אמון ולא יטול בן הראשונה כתובת ב"ד ונלע"ד דכיון דבן השניה בא מכח ירושה שהיא מדאורייתא ובן הראשונה בא מכח תקנה דרבנן הוה ליה בן השניה מוחזק כיון דהוא יורש דאורייתא לגבי בן הראשונה דהוי תקנתא דרבנן ואנן קיימא לן בעלמא דירושה דין מוחזק יש לה ואוקי ממונא אחזקתיה שהוא מוחזק בהם מן התורה עכ"ל מרנא נר"ו וזאת היתה תשובתי אליו על מה שכתב לי ואני בעניי לא יכולתי לעמוד על דעתיה דמר דמה ענין דירת הבנים בתר מיתת אביהם במקום שנהגו בכתובת ב"ד ובמקום שלא נהגו דלע"ד נראה דחייו' כתובת ב"ד תלוי במקום הנשואין דהנושא אשה במקום דנהגא כתובת ב"ד והוא מאותו מקום חל עליה חייוב כתובת ב"ד שכל הנושא אשה על דעת מנהג מקומו הוא נושא וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ג מהלכות אישות וז"ל מנהגות רבות יש בנדוניא וכו' הנושא סתם כותב ונותן כמנהג המדינה וכן היא שפסקה להכניס נותנת כמנהג המדינה וכו' וכל הדברים האלו וכיוצא בהם מנהג המדינה עיקר גדול הוא ועל פיו דנין והוא שיהיה אותו מנהג פשוט בכל המדינה ע"כ ואם אחר שנשא הלך לו ודר במקום דלא נהגא למה יופקע ממנו חובת מקומו שכבר נתחייב בו ואם הוא ממקום דלא נהגא כתובת ב"ד ונשא שם אשה לא חל עליה חייוב כתובת ב"ד ואעפ"י שהלך ודר במקום דנהגא ראיה לזה תנן בפרק נערה שנתפתתה לא כתב לה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מגר אלמנותיך חייב שהוא תנאי ב"ד כך היו כותבים אנשי ירושלים אנשי גליל היו כותבים כאנשי ירושלים אנשי יהודה היו כותבים עד שירצו היורשים ליתן ליך כתובתיך לפיכך אם רצו היורשים נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה ובגמ' אתמר רב אמר הלכה כאנשי יהודה ושמואל אמר הלכה כאנשי גליל:

בבל וכל פרוודהא נהגו כרב נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל ההיא בת מחוזא דהות נסיבא לנהרדעא אתו לקמיה דרבי נחמן שמעא לקלה דבת מחוזא היא אמר להו בבל וכל פרוודהא נהגו כרב אמרו ליה והא לנהרדעא נסיבת אמר להו נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל ע"כ מכאן למדין דחייוב תנאי הכתובה תלוי במנהג:

וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה סי' תרס"ב וז"ל תשובה אם על דעת לדור במקום שנשא כנסה ע"ד תנאי אותו מקום נשאה ואפילו דרכו לכתוב שם בכל המנהג והתנאי וזה לא כתב שפלוני בפירוש התנה כך שכל הכותב והנושא והמקבל שדה ושאר דברים כיוצא באלו ע"ד מנהג המקום הוא כותב וזהו שכן דרשו חז"ל לשון הדיוט כלומ' עניינים והנהגות שנהגו ההדיוטות מעצמן שתקנו להם חכמים ואף שהם לא תקנום בהסכמה והם כל אותן שאמרו בב"מ פרק המקבל והם כתקנות הקבועות שתקנו חכמים ובירושלמי פ' נערה שנתפתת' עם תנאים שתקנו בכתובו' לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה לא כתב לה כל נכסי אחראין לכתובתיך לא כתב לה ב"ד דבכולן אע"פ שלא כתב כמו שכתב אבל אם דעתן לדור במקום שדעתם לקבוע שם או מן הסתם כמנהג מקומו שיכול להוציאה מעירה לעירו ואפי' ממדינה למדינ' אחרת כגון מיהודה לגליל ומגליל ליהודה כל זמן שהוא מגליל והיא מיהודה או הוא מיהודה והיא מגליל כדאיתא בתוספתא וכיון שכן הרי הוא נושא לכל דעת תנאי מקומו שהוא מוציאה שם עכ"ל הרי למדנו שהנושא אשה על דעת תנאי מקומו הוא נושאה ומתחייב לה ולבניה ולבנות' בכל תנאי מנהג מקומו דהא הרשב"א ז"ל כייל כל תנאי כתובה ובחדא מחתא מחתינהו ועל כולן כתב הנושא אשה לכל דעת תנאי מקומו שהוא מוציאה שם שאע"פ שנשאה במקום דלא נהוג תנאי מקומו אפילו הכי מתחייב מן הסתם בכל תנאי מנהג מקומו שדעתו להוציאה שם. וכיון שכן הדברים ק"ו דהיכא שנשאה במקומו ונתחייב בתנאי מקומו ודאי שקמו עליו קיום גמור ולא פקע מניה לעולם אפילו שיצא ממקומו ודר במקום דלא נהוג תנאי מקומו וכיון שכן הרב יצחק פירירא זה שארץ מולדתו היא ליוורנו ונשא אשה משם הדין נותן שמן הסתם נתחי' לה בכל תנאי ליוורנו והואיל ושם נוהגין בכתובת ב"ד הרי זה חייב נכסיו לכתובת ב"ד דיהוו לה מניה ואע"פ שיצא משם אח"כ וקבע דירתו במקום דלא נהוג כתובת ב"ד לא מפני כך פקע חייובי' דמה טעם יופקע חייוביה ולא דמי להא דתנן נשא אשה בא"י וגרשה בא"י נותן לה ממעות א"י נשא אשה בא"י וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות א"י נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בא"י נותן לה ממעות א"י דהתם לאו טעמא משום דאזלי' בתר גובייאנ' דהא בגמרא מקשו הא גופא קשיא קתני נשא אשה בא"י וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות א"י אלמא בתר שעבוד' אזלינן אימא סיפא נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בא"י נותן לה ממעות א"י אלמא בתר גוביינא, אזלינן אמר רבא מקולי כתובה שנו כאן הרי דטעמא דנשא אשה בקפוטקיא וגרשה בא"י שנותן לה ממעות א"י הוא משום קולי כתובה כמו שהקלו בכתובה בדברים הרבה הקלו ג"כ דכשכתב בכתובה בעיק' כתובה ותוספת מעות סתם ולא פירש דאינה גובה אלא בפחות שבמטבעות שאם נשאה במקו' א' וגרשה במקו' אחר אם היו מעות מקו' הנשוא' יפים ממעות מקום הגירושין נותן לה ממעות מקום הגירושין ואם היו מעות מקום הגירושין יפים ממעות מקום הנישוא' נותן לה ממעות מקום הנשואין לענין זה דוקא הוא דאמרינן הקלו בכתובה וכיון שכן מנלן לומר שנפקיע תנאי הכתובה לחלוטין ועוד דלא מקולי כתובה אלא בעיקר ותוספת אבל בנדוניא לית בה קולא אלא הרי היא כחוב דעלמא וכיון שכן אית ליה למר בהא דכתובת ב"ד מקולי כתובה הוא דוקא בעיקר ותוספת והנה מצאתי למהרימ"ט ז"ל בטור א"ה סי' מ"ח שנשאל על איש ואשתו שהיו בויניציא וכותבים שם בכתובה אם ימות הבעל בלי זרע שתגבה כל סכי כתובתה אמנם אם יהיה לה ממנו זרע אז הבחירה ביד הזרע ההוא או ביד האפוטרופו' לתת לה כתובתה או לחלוק עמה לחצאין נכסי עזבון אביהם ואחר הנישואין באו האיש ואשתו פה בליוגראדו ולימים מת הבעל ותובעת האלמנה כתובתה משלם כמנהג העיר בליוגראדו אע"פ שיש לה בנים ממנו והאפוטרופוס טוען דבתר מקום הכתובה אזלינן שהרשות ביד האפוטרופו' לחלוק עמה לחצאין והשיב הרב שודאי הדין דין אמת ברור שכל שהתנה עליה שלא יהא לה שעבוד על חצי הנכסים אלא א"כ רצו היורשים הכל לפי תנאם ולא מפני שנעקרו ממקומם יעקר התנאי ממקומו וקולי כתובה ומעות א"י ומעות קפוטקיא כלפי לייא שאפי' אם הם באותה העיר עצמה חזרו ותקנו בענין אחר לא מהני תקנתם אלא מכאן ולהבא דאלו מה שזכה בשעת הנשואין לא הופקע זכותו אח"כ יע"ש גם כתב שם וז"ל אלא שיש לעמוד על תשובת הרב מהר"י ן' לב בח"ב על איש מאנדריא שנשא אשה בקוסטנטי' והלכו האיש ואשתו לאנדרי' ושם באנדרי' יש תקנה שלא תגבה האלמ' התוספת כל זמן שהיתומים קטנים קיימים והשיב הרב איברא דתנן נשא אשה בא"י וכו' עד מקולי כתובה שנו כאן ותוספת מקולי כתובה הוא ולכאורה היה נראה התוספת דבתר גובייאנא אזלי' ומה שיש להסתפק שכתו' בכתובה שאם יפטר הבעל תגבה הנדוניא והתוספ' שאפי' היתה נשואה באנדרי' הרי הוציאה עצמה מן הכלל וכו' והאריך מהרימ"ט לדקדק בדברי הר"י ן' לב יע"ש וכתב עוד שמדברי מהריב"ל נראה שדעתו מכרעת שתגבה שלא אמרו מקולי כתובה לעקור את כל הגוף אלא שתגבה מן הפחות שבמטבעות ע"כ ואני חפשתי בח"ב מתשובו' מהריב"ל ולא מצאתי תשובה זו שהזכיר הרב אבל מצא' בח"ב סימן כ"ג שאלה ז"ל במלכו' פורטוגאל יש חק ומנהג שהאלמנה תזכה במחצית הנכסים שהניח הבעל בין שהכניסה הרבה או מעט בנדוניתה וכו' ומתו אותם היהודים באותה מלכות ואח"כ באה האלמנה והיורשים לטורקייא לחסות תחת כנפי השכינה אם זוכות אלו האלמנות במחצית הנכסים כמנהג אותו המקום אשר נשאו שמה. והשיב שזכתה האלמנה מחמת המנהג ואיברא דאלו לא הוה אלא תנאי שהתנו ביניהם הבעל והאשה בעת הנשואין לחלוק הנכסים בין האשה והיורשים ודאי דהוי פלוגתא דרבוואת' וכו' כמו שכת' שם משם הרמב"ם והרמב"ן והתוס' והראב"ד והרא"ש יע"ש וכיון דהוי פלוג' דרבוואתא הנכסים בחזקת יורשים קיימי ונדון דידן כל אפין שוין שזכתה האלמנה אפילו היו הנכסים ביד היורש' וכמו שכתב הרשב"א בתשוב' שאלה דהיכא דרבים הסכימו אפילו שאינם כל בני העיר אלא שהם כל בני האומנות שבאותה העיר הסכמתן קיימ' וכת' עוד מהריב"ל בשם מהרי"ק דס"ל דגם הרמב"ם ס"ל דהיכא שכל אומני העיר הסכימו להשתתף הסכמתן קיימת בלי שום קנין שכח הרבים יפה והביא ראיה נכונה לדבר יע"ש וכתב הוא עוד שם וכיון דכן הוא בנדון דידן מצד המנהג שנהגו שהנושא אשה בסתם דהיא חולקת הנכסים עם היורשים מלתא דפשיטא היא דאליבא דכ"ע דזכתה האלמנה במחצית הנכסים וכן כתב הרמב"ם בפרק כ"ג מהלכות אישות מנהגות רבות בנדוניא יש מקומות שנהגו בנדוניא וכו' ובכל הדברים האלה וכיוצא בהם מנהג המדינה עיקר. וכ"כ הריב"ש ס' שמ"ה וז"ל אם נהגו על דרך משל שהמלוה את חברו בעדים לא יהא נאמן לומר פרעתי וכו' הולכין אחר מנהגם אפילו דסתם מנהגם מבטל הלכ' המצריכה קנין ומשיכה וכן בענייני הנדוניא ותנאי' הרגילי' לעשות בה הולכין אחר המנהג ואפילו לא התנו עליו בני העיר ע"כ מכל הני יראה דבר ברור דאפילו היה המנהג הזה במקום אחד בארצותינו היה מבטל הלכה וכ"ש בהיותם המלכות נוהגים באותו מנהג והמנהג פשוט וקיים בכל המדינה והבעל מת באותו מלכות אשר שם חק ומשפט ואח"כ באה האלמנה והיורש' בטורקייא לחסו' תחת כנפי השכינה מלתא דפשיטא היא דלא מבעיא אם תפסה האלמנה במחצית הנכסים דאין מוציאין מידם אלא אפילו כל הנכסים ברשות היורשים מוציאין מידם ונותנין לאלמנה חלקה המגיעה לפי החק והמנהג מהמלכות וכבר בא מעשה לידי בכיוצא בזה פעמים רבות בשאלונקי וכן דנתי ומעולם לא שמעתי ולא ראיתי שום חולק בזה עכ"ל מהריב"ל ז"ל ומ"ש מוהריב"ל והבעל מת באותו מלכות ואח"כ באה האשה וכו' דמשמע דאי הוה שבאו הבעל ואשתו לטורקייא שיתבטל מהם חק ומנהג נשואיהם שקבלו עליהם בפרטוגאל וא"כ נשמע מינה דמנהג המקום לא מתקיים אלא א"כ נמצא המתחייב במקום ההוא בשעת גובייאנא הא ליתא כדמשמע מדברי הרב מתחלת' לסופם. אלא הטעם שכתב כן הוא דבההוא נדון דנשאו בגייות צריך להיות כן דלא שייך האי דינא אלא כשקרה כן שמת הבעל שם אז זכתה האלמנה דאם באו הבעל ואשתו לחסות תחת כנפי השכינה לא שייך דין זה דכשבאי' אנוסי הזמן למקום שיש בני ישראל איש ואשתו עושין ביניהם אישות מחדש קדושין ונשואין כדת משה וישראל ותנאים כמנהגי ישראל ולע"ד אלו משמע שיצאו מהמקו' אשר היו שמה לבא אל מקום ישראל לחסות תחת כנפי השכינה אפשר דפקע מנייהו כל הנהו חוקי ומנהגי דגייות וצ"ע וכעת אין פנאי הרי למדנו דהמנהג עיקר גדול הוא אפילו מנהג דנהגו מעצמן ואין לו עיקר בדין התורה ולא עוד אלא מבטל הלכה דדין התורה. כ"ש וק"ו מנהג זה דכתובת ב"ד דהוא סמוך על דאיכא כמה רבוואתא רבים ועצומים דס"ל דהאידנא נהגא כתובת ב"ד וז"ל הריב"ש ז"ל בסימן ק"ו ומה ששאלת על כתובת ב"ד אם ישאר לבן שום זכות בכתובת ב"ד אחר מיתת האב לגבות מהקרקע כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ו מהלכות אישות אחר שלא שמענו מעולם שיגבו אותה וגם לא פורש בכתובה כשאר תנאים והמ' משנ' כת' שיש מן הגאו' שכתב שאינה נוהגת כלל ושאלת להודיעך דעתי והכרעתי. תשובה אף אם התנאי ההוא כתוב בכתוב' אין חשש בזה דאע"פ שלא נכתב כמו שנכתב דמי כמו בתנאי המזונות לאחר מיתה שאין נכתב בכתובה אלא מזונות דמחיים וכן שאר תנאים ומשנה שלמה בפ' נערה לא כתב לה ב"ד וכו' חייב מפני שהוא תנאי ב"ד לא כתב לה בנן נוקבן וכו' חייב מפני שהוא תנאי ב"ד לא כתב לה את תהא יתבא בביתי וכו' חייב מפני שהוא תנאי ב"ד וכן שנו שם בתנאי לפדותה אבל מה שאמרו הגאונים שאינה נוהגת היום מטעם אחר אמרו ואני כותב לך מה שכתבתי בחדושי למסכת כתובות וזה לשוני ולענין כתובת ב"ד אם נוהגת בזמן הזה או לא מקצת הגאונים אמרו שאינה נוהגת ולא מגבי לה דטעמא תקינו רבנן כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו הלואי שיתן לבנו כבתו וכ"כ הרא"ה ז"ל:

וז"ל מר חנינא גאון בר רב יהודה גאון ז"ל אביו של ר' שרירא גאון ז"ל וז"ל היום כמה שנים בטלה כתובת ב"ד בישיבתנו ואין אנו דנין בה אבל לרבי שרירא ורבינו האיי גאונים ז"ל נמצא שנוהגת היא שכן כתוב בחבור אדוננו הנשיא הרב הלברגלוני ז"ל ונשאל רב שרירא ורב האיי בנן של גאונים ז"ל אי נהגא כתובת ב"ד האידנא אי לא משום דאשתכח לרב נטרונאי ז"ל דאורי דלא נהגא האידנא משום דלא בקיאי בשומא טפי ולא מתוקמא שומא דידהו על מותר דינר והשיבו ודאי היכא דלא מוכח' מלתא דנכסי אי אית בהו מותר דינר אי לא והדעת טועה בהן לא חזי למיהב כתובת ב"ד דצריכא שומא תריצא בב"ד דתנ' אלא שמין הנכסים בב"ד אבל ודאי היכא דמוכח' מלתא ואין הדעת טוע' ודבר ברור הוא דאיכא נכסים שיעור שתי כתובו' ומותר דינר מגבין כתוב' ב"ד ולא ממנעינן והכי עיבידו וכן הביא מר רבי דוסא גאון דברי רב האיי גאון שכתב מפני מה לא נהגא כתו' ב"ד ואיך יבטלוה רבנן ומימר קאמרי א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מפני מה תקנו כתובת ב"ד וכו' וכתב בסוף דבריו אלו וחס ושלם שתיעק' כתובת ב"ד ויש בה תקנה גדולה זו אלא שאנו לא הגבינו מעולם כתוב' ב"ד ולא ראינו אחים בני כמה אמהות שתבעו בה ואלו בא אדם לפנינו ותבע בה היינו מגבין אותה ע"כ וכן העלה מר רבי דוסא הנז' ז"ל וכן הנגיד רבי שמואל הלוי ז"ל וגם הריא"ף ז"ל שרגיל בכל מקום להביא תקנת הגאונים ז"ל הביא כאן ובפרק נערה כל דיני כתובת ב"ד האמורי' במשניות ובגמרא ולא הזכי' שתקנו הגאונים שום דבר כנגד זה וכן הרמב"ם ז"ל והר"י אבן גיאת ז"ל ג"כ כתב שנוהגת בזמן הזה ומ"מ בארצותינו אלה לא ראינו בעינינו ולא אבותינו ספרו לנו מי שתבע בב"ד כתובת ב"ד עכ"ל החדושין שלי. ונראה שאחרי שרוב הגאונים ז"ל כתבו והשיבו הלכה למעשה שהיא נוהגת והריא"ף והרמב"ם והרמב"ן ז"ל והרשב"א לא הזכירו כלל תקנת שום גאון כנגדה כבר נראה שלא חשו לדברי אותן גאוני' שאמרו שלא לגבותה ולכן אם יבא אדם לתבוע אותן מגבין לו ע"פ דין התלמוד גם כתו' בספ' א"ה סי' קי"א שריצב"א ורבי שמשון כתבו שנוהגת גם במטלטל' אחר שתקנו הגאונים שכת' נגבית מהמטלט' ה"ה נמי כתובת ב"ד. והרמ"ה ז"ל ורבי יונה ז"ל כתבו דודאי נוהגת בזמן הזה שאין לבטל תקנת חכמים אבל ממקרקעי דוקא ולא ממטלטלי ומה שתקנו הגאונים ז"ל שתגבה כתובה אפילו ממטלט' לא עשו לענין זה כתוב' ב"ד ככתובה ולזה הסכים הרא"ש וכן דעת הרמב"ם ז"ל אבל נראה שעתה שכותבים בכל הכתובות מטלטלי אגב מקרקעי והיא נגבית מן המטלט' מן הדין בזולת תקנת הגאונים גם כתובת ב"ד נגבית מן המטלט' דתנאי כתובה ככתובה אלא שאינה גובה מן המשועבדין משום דירתון תנן עכ"ל, הריב"ש ז"ל הרי מצינו דרבים גדולים ועצומים ס"ל דכתובת בנין דכרין נהגא האידנא ונגבית אפי' מן המטל' וכיון שכן מקום שנהגו בכתובת ב"ד על פי סברת רבווא' דס"ל הכי ואפילו על פי סברת יחיד רב בתור' לא בלבד יחשב להם כמנהג אלא הרי הוא להם כגופה של תורת כתובת ב"ד מעיקר תקנת כנסת הגדולה כיון שמנהגם סמוך ע"פ רב בתורה. וכמו שכתב הרשב"א ז"ל סי' רנ"ג על שנשאל היאך הלכה למעשה בדברים שהם במחלוקת בין חכמי הפוסקים שזה מתיר וזה אוסר והשיב ז"ל עיקר דברים אלו יש בהן חילוקין שאין כל הפוסקי' והחכמי' שוין ולא כל המקומות שוין מן הדין כיצד שורת הדין אם שני פוסקים כאחד זה אוסר וזה מתיר אם נודע האחד גדול בחכמה ובמנין ויצא שמו כן הולכים אחריו בין להקל בין להחמיר היו שניהם שוין ולא נודע מי גדול מב' בשל תורה הולכין אחר המחמיר דהוה ליה כספיקא דאורייתא ובשל סופרים הולכין אחר המיקל ומי שסומך על המיקל תורה עובר וזה מאותן שנאמר עליהם ומקלו יגיד לו אבל אם היה רב אחד במקומם ולמדם הם הולכין אחר דבריו זהו חלוקת ארץ ישראל ובבל בתרבא דאייתרא דאלו אוסרין ואלו מתירין ואוכלין ואוכל בחשאי אפילו בבבל אם דעתו לחזור ואעפ"י שהוא חלב דאורייתא לדברי בני בבל והנה במקומו של רבי אליעזר כורתים עצים לעשות פחמים לעשות איזמל ולא מיחו בידם חכמים לפי שהם עושים כדברי רבם ובפרק כל הבשר אמרי' לוי אקלע לבי יוסף רישבא אייתיאו ליה רישא דטוסא בחלבא ולא אכל ולא אמר להו ולא מידי כי אתא לקמיה דרב אמר ליה אמאי לא תשמתינהו אמר ליה אתריה דרב' יהודה בן בתירא ואמינא דלמא דרש להו כרבי יוסי הגלי' דאמר יצא בשר עוף שאין לו חלב וכן רבים ומן הדרך הזה כל שנהגו לעשות כל מעשיהם ע"פ אחד מגדולי הפוסקים במקום שנהגו לעשות כל מעשיהם ע"פ הרי"ף ז"ל ובמקום שנהגו לעשות כל מעשיהם עפ"י חבור הרמב"ם ז"ל עכ"ל וכן כתב הר"ן ז"ל בפרק מקום שנהגו ובתשו' סימן מ"א הא למדנו שמקום שנהגו על פי סברת אחד מגדולי הפוסקים הרי הוא להם כגופה של תורה א"כ בנדון זה דכתובת ב"ד דהרבה פוסקים כתבו דנהגא האידנא מקום שנהגו על פי הוראתם הרי היא להם כחובה כמו עיקר דינא דתקנת הנביאים דאינון אנשי כנסת הגדולה בלא מחלוקת ע"כ היו הדברים ששלחתי למרנא המופלא בדור הרב כמוה"ר דוד גרשון נר"ו:

והשיב לי על זה וזה לשונו זאת להודיענו איך דברות קדשו האירו אל עבר פני ובתוכם מראות אלהים על ההוא נדון דכתובת בנין דכרין בא לו בארוכה במקום שאמרו לקצר מכל מקום דינו דין אמת והדרי בי ולהיות כי כשל כחי לא אאריך עכ"ל:

תוכן העניינים

שות מהרף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה