אור ברסלב
שות מהרף סימן יז

שות מהרף· רבי יעקב פראג'י

סימן יז

סימן טז

שאלה

ראובן נפטר לב"ע והניח אחריו בן גדול מאשתו ראשונה שנשא אותה בליגורנא והניח אלמנה שנשא אותה פה נא אמון ועמה בן קטן ושתי בנות קטנות והבן הגדול שהוא מהאשה שנשא בליגורנא תובע כתובת אמו מדין כתוב' בנין דכרין שכך נוהגים בליגורנא עתה יורנו מורה צדק אם יזכה בכתובת אמו כמנהג ליגורנא או דילמא לא יזכה דאזלינן בתר המקום שנפטר שם דלא נהגא כתוב' בנין דכרין ושכרו כפול מן השמים:

תשובה

האי דינא דכתו' ב"ד פלוגת' דרבוות' דקמאי ובתראי יש מן הגאונים דסברי דהאידנא לא נהגא כתוב' ב"ד דטעמא דתקינו רבנן כתוב' ב"ד הוא כדי שיקפוץ האדם ויתן לבתו כבנו והאידנא הלואי שיתן לבנו כבתו. ויש מהגאונים דסברי דהאידנא לא נהגא כתוב' ב"ד מטעמ' משום דלא בקיאי בשומא טפי ולא מתוקמא שומא דידהו על מות' דינר ויש מהגאונים שכתבו לא יכילנא לבטולי תקנתא דרבנן וכן הוא פלוגת' דפוסקים בתראי כמבוא' בית יוסף א"ה סימן קי"א יש מקומות דנקטו כמאן דאמר דגם האידנא נהגא כתוב' ב"ד ויש מקומות דנקטי כמאן דאמר האידנא לא נהגא ונהרא נהרא ופשטיה. ולענין שאלתך אי אזלינן בתר אתרא דמית תמן או לא. נראה לע"ד פשוט דחיוב כתוב' ב"ד תלי במקו' הנישואין דהנושא אשה במקום דנהגא כתוב' ב"ד והוא משם חל עליה חיוב כתוב' ב"ד שכל הנושא אשה על דעת מנהג מקומו הוא נושא וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ג מהלכות אישות וז"ל מנהגות רבות יש בנדוניא וכו' והנוש' סתם כות' ונותן כמנהג המדינה וכן היא שפסקה להכניס נותנת כמנהג המדינה וכו' וכל הדברים האלו וכיוצא בהם מנהג המדינה עיקר גדול הוא ועל פיו דנין ע"כ. וכיון שכן מסתברא דמי שנשא אשה במקום שנהגא כתוב' ב"ד נתחייב בכתו' ב"ד וכיון שנתחייב אע"פ שעיקר דירתו משם והלך למקום דלא נהגא ומת שם לא פקע מניה החיוב ראיה לזה תנן בפרק נער' שנתפ' לא כתב לה את תהא יתב' בביתי חייב שהוא תנאי ב"ד כך היו כותבי' אנשי ירושל' אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירוש' אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשי' ליתן לך כתובתך לפיכך אם רצו היורשי' נותנים לה כתובת' ופוטרין אותה ובגמרא אתמ' רב אמר הלכה כאנשי יהודה ושמואל אמר הלכה כאנשי גליל בבל וכל פרוודהא נהוג כרב נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל ההיא בת מחוז' דהוה נסיבא לנהרדעא אתו לקמיה דרבי נחמן שמעא לקלא דבת מחוזא היא אמר להו בבל וכל פרוודהא נהוג כרב אמרו ליה והא לנהרדעא נסיבת אמר להו אי הכי נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל ע"כ מכאן ראיה דחיוב תנאי כתובה תלי במקום דנהוג. וכ"כ הרשב"א בתשו' סימן תרס"ב וז"ל תשובה אם על דעת לדור במקום שנשא כנסה ע"ד אותו מקום נשאה אפילו דרכו לכתוב שם בכל המנהג והתנאי וזה לא כת' שפלוני בפירוש התנה כך שכל הכותב והנוש' והמקבל שדה ושאר דברים כיוצא באלו ע"ד מנהג המקום הוא כותב וזהו שכן דרשו חז"ל לשון הדיוט כלומר עניינים והנהגות שנהגו ההדיוטות מעצמן שתקנו להם חכמים ואף שאם לא תקנום בהסכמה והם כל אותם שאמרו בבבא מציעא בריש פרק המקבל והם כתקנות הקבועות שתקנו חכמים ובירוש' בפרק נערה שנתפתת' עם תנאים שתקנו בכתובה לא כתב כתובת בתולה גובה ק"ק ואלמנ' ק' לא כתב לה כל נכסים אחראים לכתובתי' לא כתב לה בנין דכרין דבכולן אע"פ שלא כתב כמי שכת' אבל אם דעתן לדור במקום שדעתם לקבוע שם או מן הסתם כמנהג מקומו שיכול להוציאה מעירה לעירו ואפי' ממדינה למדינה אחרת כגון מיהודה לגליל ומגליל ליהודה כל זמן שהוא מגליל והיא מיהודה או הוא מיהודה והיא מגליל כדאיתא' בתוספת' וכיון שכן הרי הוא נושא לכל דעת תנאי מקומו שהוא מוציאה שם עכ"ל הא למדנו שהנוש' אשה ע"ד תנאי מקומו הוא נושאה ומתחייב לה ולבניה ולבנותיה בכל חיובי מנהגי מקומו דהא הרשב"א כייל כל תנאי כתובה ובחדא מחתא מחתינהו ועל כולן כתב הנוש' אשה לכל דעת תנאי מקומו שהוא מוציאה שם שאע"פ שנשאה במקום דלא נהגו תנאי מקומו אפילו הכי הרי זה מתחייב כמנהג מקומו שדעתו להוציאה שם וכיון שכן כ"ש וק"ו דהיכא שנשאה במקומו ונתחייב בתנאי מקומו שקם עליו קיום גמור חיו' מקומו ולא פקע מיניה לעולם וכיון שכן ראובן זה שארץ מולדתו היא ליוורנו ונשא אשה משם הדין נותן דמן הסתם נתחייב לה ולבניה בכל תנאי מקומו והואיל ובליוורנו נהגא כתו' ב"ד הרי זה נתחייב בכתו' ב"ד די יהוו לה מיניה ואע"פ שיצא משם אח"כ וקבע דירתו במקום דלא נהגא כתו' ב"ד לא מפני כך פקע חייוביה דמה טעם יופקע. ולא דמי להא דתנן נשא אשה בא"י נותן לה ממעות א"י נשא אשה בקפוטקי' וגרשה בא"י נותן לה ממעות א"י דהתם לאו טעמ' דאזלינן בתר גובייאנ' דהא בגמרא מקשו הא גופא קשיא קתני נשא אשה בא"י וגרשה בקפוטקי' נותן לה ממעות א"י אלמא בתר שעבודא אזלי' אימ' סיפא נשא אשה בקפוטק' וגרשה בא"י נותן לה ממעות א"י אלמא בתר גובייאנ' אזלינן:

אמר רבא מקולי כתוב' שנו כאן הרי דטעמא דנשא אשה בקפוטקי' וגרשה בא"י שנותן לה ממעות א"י הוא מקולי כתובה כמו שהקלו בכתוב' בדברים הרבה הקלו ג"כ דכשכתב לה מעות סתם ולא פירש דאינה גובה אלא בפחות שבמטבעות שאם נשאה במקום א' וגרשה במקום א' אם היו מעות מקום הנישואין טובים ממעות מקום הגירושין נותן לה ממעות מקום הגירושין לענין זה דוקא הוא דאמרי' הקלו וכיון שכן מנלן לומר שנפקיע תנאי כתוב' ב"ד מכל וכל הא ודאי לדעתי ליתא והנה מצאתי למהרימ"ט בח' א"ה סי' מ"ח שנשאל על איש ואשתו שהיו בויניציא וכותבי' שם בכתובה אם ימות הבעל בלי זש"ק שתגב' כל סכי כתובתה אמנם אם יהיה לה זרע ממנו אז הבחיר' ביד הזר' או ביד האפטרופו' לתת לה כתובת' או לחלוק עמה לחצאי' נכסי עזבון אביהם ואחר הנישואי' באו האיש ואשתו פה ביולגראדו ולשם מת הבעל ותובע' האלמנה כתוב' מושלם כמנהג העיר אע"פ שיש לה בנים ממנו ואפוטרופו' טען דבתר מקום הכתו' אזלינן שהרשות ביד האפטרו' לחלוק עמה לחצאין והשיב הר' שודאי הדין דין אמת ברור שכל שהתנה עליה שלא יהיה לה שעבוד על חצי הנכסים אא"כ רצו היורשים הכל לפי תנאם ולא מפני שנעקרו ממקומ' יעקר תנאם ממקומו וקולי כתוב' ומעות א"י כלפי לייא שאפילו אם הם באותה העיר עצמ' חזרו ותקנו בענין אחר לא מהני תקנתם אלא מכאן ולהבא דאלו מה שזכה בשעת הנישואין לא הופקע זכותו אח"כ יע"ש:

גם כתב שם וז"ל אלא שיש לעמוד על תשו' מהריב"ל בח"ב על איש מאנדרי' שנשא אשה בקוסטנדי' והלכו האיש ואשתו לאנדר' יש תקנה שלא תגב' האלמנה התוס' כל זמן שהיתומים קטנים קיימים והשיב הרב איבר' דתנ' נשא אשה בא"י וכו' עד מקולי כתובה שנו כאן והתוספת מקולי הוא ולכאורא היה נראה דתוספ' בתר גוביאנא אזלינן ומה שיש להסתפק לפי שכתו' בכתוב' שאם יפטר הבעל תגב' הנדוניא והתוס' שאפילו היתה נשואה באנדרי' הרי הוציאה עצמה מן הכלל והאריך הרימ"ט לדקדק בדברי הריב"ל יע"ש וכתב שמדברי הריב"ל נראה שדעתו מכרעת שתגבה שלא אמרו מקולי כתובה לעקו' את כל הגוף אלא שתגבה מן הפחות שבמטבעות ע"כ ואני חפשתי בח"ב מתשו' הריב"ל ז"ל ולא מצאתי תשובה זו אבל מצאתי בח"ב סימן כ"ג שאלה במלכו' פורטוגאל יש חק ומנהג שהאלמנה תזכה במחיצת הנכסים שהניח הבעל בין שהכניסה הרבה בין שהכניסה מעט בנדוניתה וכו' ומתו אותם היהודים באותו מלכות ואח"כ באים האלמ' והיורשים לטורקיי' לחסות תחת כנפי השכינה אם זוכות אלו האלמנות במחצית הנכסים דמנהג אותו המקום אשר נשאו שם והשיב שזכתה האלמנה מחמת המנהג ואיברא דאלו לא הוה אלא תנאי שתקנו ביניהם הבעל והאשה בעת הנישואין לחלוק הנכסים בין האשה ובין היורשים ודאי דהוי פלוגתא דרבוותא כמו שכת' שם פלוגתא דהרמב"ם והראב"ד והרמב"ן והתוס' והרא"ש יע"ש ונדון דידן כל אנפי שוין שזכתה האלמנה אפילו היו הנכסים ביד היורשים וכמו שכתב הרשב"א בתשו' שאלה דהיכא דרבים הסכימו אפי' שאינם כל בני העיר אלא שהם כל בני האומנות שבאותה העיר הסכמתן קיימת וכתב עוד מהריב"ל בשם מהרי"ק ז"ל דס"ל דגם הרמב"ם ס"ל דהיכא שכל אומני העיר הסכימו להשתתף הסכמתן קיימת שכח הרבים יפה והביא ראיה לדבר יע"ש וכתב עוד מהריב"ל וכיון דכן הוא בנ"ד מצד המנהג שנהגו שהנושא אשה בסתם דהיא חולקת הנכסים עם היורשים מלתא דפשיטא היא דכ"ע דזכתה האלמנה במחצית הנכסים וכ"כ הרמב"ם בפכ"ג מהלכות אישות וז"ל מנהגות רבות יש בנדוני' וכו' ובכל הדברים האלה וכיוצא בהם מנהג המדינה עיק' וכ"כ הריב"ש סי' שמ"ה וז"ל אם נהגו וכו' יע"ש מכל הני יראה דבר ברור דאפילו היה המנהג הזה במקום אחד בארצותינו היה מבטל הלכה וכ"ש בהיות המלכות נוהגים באותו מנהג והמנהג הוא פשוט וקיים בכל המדינה והבעל מת באותו מלכות אשר שם חק ומשפט ואח"כ באה האלמנה והיורשי' בטורקיי' לחסות תחת כנפי השכינה מלתא דפשיטא הי' דלא מבעיא אם תפסה האלמנה במחצית הנכסים דאין מוציאין מידה אלא אפילו היו כל הנכסים ברשות היורשי' מוציאין מידם ונותני' לאלמנה חלק' המגיעה לפי החק והמנהג ההוא מהמלכות וכבר בא מעש' לידי בכיוצא בזה פעמים רבות בשאלוניקי וכן דנתי ומעולם לא שמעתי ולא ראיתי שום חולק בזה עכ"ל מהריב"ל ז"ל ומ"ש הר' והבעל מת באותו המלכות ואח"כ באה האשה דמשמע דאי הוה שבאו הבעל ואשתו לטורקייא שיתבטל מהם מנהג נישואיהם שקבלו עליהם בפורטוג' וא"כ נשמע מינה דמנהג לא מתקיים אא"כ היו במקו' המנהג בשעת גובייאנ'. הא ליתא אלא הטעם שכתב כן דבההוא נדון שנשאו בגיות צריך להיות כן דלא שייך האי דינא אלא כשקרה כן שמת הבעל שם אז זכתה האשה דאם באו הבעל ואשתו לחסות תחת כנפי השכינה לא שייך זה דכשבאים למקום שיש בו ישראל עושים מחדש קדושין ונשואין כדת משה וישראל ותנאי' כמנהגי ישראל הרי למדנו דהמנהג עיקר גדול הוא ואפי' מנהג שנהגו מעצמן ואין לו עיקר בדין התורה כ"ש וק"ו במנהג זה דכתוב' ב"ד דהוא סמוך על הדין אליבא דכמה רבוואתא גדולים ועצומים דס"ל דגם האידנא נהגא כתו' ב"ד מדינא כמבו' בא"ה סימן קי"א ובהריב"ש סי' ק"ו וז"ל ומה ששאלת בכתו' ב"ד אם ישאר לבן שום זכות בכתו' ב"ד אחר מיתת האב לגבות ממקרקעי כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ו מהלכות אישות אחר שלא שמענו מעולם שיגבו אות' וגם לא פורש בכתוב' כשאר התנאים והמגיד משנה כתב שיש מן הגאוני' שכתבו שאינה נוהגת כלל ושאלת להודיעך דעתי והכרעתי. תשובה אף אם אין התנאי כתוב בכתובה אין חשש בזה דאע"פ שלא נכתב כמי שנכתב דמי כתנאי המזונות לאחר מית' שאינו נכתב בכתובה אלא מזונות דמחיים וכן שאר תנאים ומשנה שלימה בפרק נערה שנתפתת לא כתב לה וכו' אבל מה שאמרו הגאונים שאינה נוהגת היום מטעם אחר אמרו ואני אכתוב לך מה שכתבתי בחדושי למסכת כתובות וזה לשוני ולענין כתו' ב"ד אם נוהגת בזמן הזה אם לא מקצת הגאונים אמרו שאינה נוהגת ולא מגבינן לה דטעמא תקינו רבנן כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו הלואי שיתן לבנו כבתו וכ"כ הרא"ה ז"ל וז"ל מר חנינא גאו' בר' ר' יהודה גאו' אביו של רבי שרירא גאון ז"ל היום כמה שנים בטלה כתו' ב"ד בישיבתנו ואין אנו דנין בה אבל לרבי שרירא גאון ורבינו האיי גאוני' ז"ל נמצא שנוהגת היא שכן כתו' בחבור אדוננו הנשיא הרב אלברגלוני ז"ל ונשאל רבי שרירא גאון ורבינו האיי גאון ז"ל אי נהגא כתו' ב"ד האידנא אי לא משום דאשתכח לרבי נטרונאי ז"ל דאורי דלא נהגא האידנא משום דלא בקיאי בשומא טפי ולא מתוקמא שומא על מות' דינר והשיבו ודאי היכא דלא מוכח' מלתא דנכסי אי אית בהו מות' דינר אי לא והדעת טוע' בהן לא חזי למיהב כתו' ב"ד דצריכ' שומא תריצה בב"ד דתנ' אלא שמין את הנכסי' בב"ד אבל ודאי היכא דמוכח' מלתא ואין הדעת טועה ודבר ברור הוא דאיכא נכסין שיעו' שתי כתובות ומות' דינר מגבי' כתו' ב"ד ולא ממנעינן והכי עבידן וכן הביא מר רב דוסא גאון דברי רבי האיי גאון שכתב מפני מה לא נהג' כתו' ב"ד ואיך יבטלוה רבנן וכו' ובסוף דבריו אלה כתב וחס ושלם שתיעק' כתו' ב"ד ויש בה תקנה גדולה וכו' ואלו בא אדם לפנינו ותבע בה היינו מגבי' אות' ע"כ וכן העלה מר רבי דוסא הנז' וכן הנגי' רבי שמואל הלוי ז"ל וגם הריא"ף ז"ל שרגיל בכל מקום להביא תקנת הגאונים הביא כאן ובפרק נערה כל דיני כתו' ב"ד האמורים במשנה ובגמרא ולא הזכיר שתקנו הגאונים שום דבר כנגד זה וכן הרמב"ם ז"ל והר"י ן' גיאת ז"ל ג"כ כתבו שנוהגת בזמן הזה ע"כ לשון החידושין שלי ונ' שאחר שרוב כתבו והשיבו הלכה למעשה שהי' נגבי' והריא"ף והרמב"ם ז"ל והרמב"ן והרשב"א ז"ל לא הזכירו כלל תקנת שום גאון כנגדה כבר נראה שלא חשו לדברי אותם גאונים שאמרו שלא לגבות' ולכן אם יבא אדם לתבוע אות' מגבין לו ע"פ דין התלמוד גם כתוב בטור א"ה סימן קי"א שריצב"א ורבי שמשון כתבו שנוהג' גם במטלטלין אחר שתקנו הגאונים שכתובה נגבית מהמטלטלין ה"ה נמי כתו' ב"ד. והרמ"ה ז"ל ורבי יונה כתבו דודאי נוהגת בזמן הזה שאין לבטל תקנת חכמים אבל ממקרקעי דוקא ולא ממטלטלי וכו' ולזה הסכים הרא"ש וכן דעת הרמב"ם ז"ל אבל נראה שעתה שכותבים בכל הכתובות מטלטלי אגב מקרקעי והיא נגבית מהמטלטל' מן הדין בזולת תקנת הגאונים גם כתוב' ב"ד נגבית מהמטלטלי' דתנאי כתובה ככתוב' אלא שאינ' גובה מהמשועבדין משום דירתון תנן עכ"ל הריב"ש ז"ל. הרי מצאנו רבים גדולים ועצומים דס"ל דכתו' ב"ד נהגא נמי האידנא ואפילו מהמטלטלי וכיון שכן מקומות שנהגו בכתובת ב"ד על פי סברת רבותינו דס"ל הכי נהגו וכיון שכן לא בלבד יחשב להם כמנהג בעלמא אלא הרי הוא להם כגופה של תורת כתו' ב"ד כדעיקר התקנה כיון דמנהגם סמוך ע"פ סברת רבני התורה ואפי' ע"פ סברת יחיד רב בתורה וכמו שכתב הרשב"א בתשו' סימן רנ"ג שנשאל היאך הלכ' למעש' בדברי' שהם במחלוק' בין חכמי הפוסקי' שזה מתי' וזה אוסר והשיב ז"ל עיק' דברי' אלו יש בהן חילוקי' שאין כל הפוסקים והחכמי' שוין ולא כל המקומות שוין מן הדין כיצד שורת הדין אם שנ' הפוסקים בא' זה אוסר וזה מתיר אם נודע הא' גדול בחכמה ובמנין ויצא שמו כן הולכים אחריו בין להקל ובין להחמיר היו שניהם שוין ולא נודע מי גדול משניהם בשל תור' הולכי' אחר המחמיר דה"ל כספיקא דאורייתא ובשל סופרים הולכים אחר המקל וכו' אבל אם היה רב א' במקומם ולמדם הם הולכים אחר דבריו זהו חלוקת א"י ובבל בתרבא דאיתרא דאלו אוסרין ואלו מתיר' ואוכלין ואוכל בחשאי אפילו בבבל אם דעתו לחזור ואפי' שהוא חלב דאורייתא לדברי בני בבל והנה במקומו של רבי אליעזר כורתי' עצים לעשות אזמל ולא מיחו בידם חכמים לפי שהם עושים כדברי רבם ובפרק כל הבשר אמר' לוי איקלע לבי יוסף רישבא איתיאו ליה ריש' דטוסא בחלבא ולא אכל ולא אמר להו ולא מידי כי את' לקמי', דרב אמ"ל אמאי לא תשמתינהו אמ"ל אתרי' דרבי יהודה בן בתי' הוה ואמינא דלמא דרש להו כרבי יוסי הגלילי דאמר יצא בש' עוף שאין לו חלב וכן רבי' ומן הדרך הזה כל שנהגו לעשות כל מעשיהם ע"פ אחד מגדולי הפוסקים במקום שנהגו לעשות כל מעשיהם ע"פ הלכות הריא"ף ז"ל ובמקום שנהגו לעשות כל מעשיהם ע"פ חבו' הרמב"ם ז"ל והרי עשו אלו הגדולים כרבם ע"כ וכ"כ הר"ן ז"ל בפ' מקום שנהגו ובתשו' סימן מ"ח הא למדנו שמקום שנהגו ע"פ סברת א' מגדולי הפוסקים אפילו היה יחיד בסברתו וכ"ע פליגי עליה ואפילו באסור חמור של תורה ולקולא הרי הוא להם כגופה של תורה שהרי הראיה שהביאו ממקומו של רבי אליעזר שהיו כורתים עצים בשבת החמורה לעשות פחמים לעשות אזמל למול בו מכרחת הכרח גמור שהרי חכמים כולם פליגי עליה וסברי דלא כוותיה ואפילו הכי לא מיחו בידם חכמים. עוד ראיה מבעל הריב בעצמו לנ"ד כמו שכתבנו ולא בדדמי אלא הם הם ממש הנה רבינו הגדול רבן של כל ישראל זכותיה יסייען מהר"י קארו זצ"ל בא"ה סוף סי' קי"א הביא תשובת הרשב"א ז"ל שברור ומפורש בדברי התשובה דס"ל להרשב"א ז"ל בענין כתוב' ב"ד כהרמב"ם ז"ל דלא דנין בה האידנא אלא כדין התלמוד דלא גביא אלא ממקרקעי ולא ממטלטלי ובסוף התשובה כתב ז"ל ומ"מ אני רואה שפשט המנהג ביניכם לפי מ"ש רבינו הגדול מוהר"מ ז"ל לגבות אותה גם עכשיו ואפי' מהמטלט' וכל כיוצא בדברים אלו הכל הולך אחר המנהג שזה בדרישת לשון הדיוט שאמרו בפרק המקבל עכ"ל הרי נתבאר לנו ביאור ברור בנ"ד דאפילו מאן דס"ל דלא נהגא האידנא כתוב' ב"ד במקום שנהגו בה ליכא מאן דפליג דהא הרשב"א ז"ל שהוא ס"ל דלא נהגא האידנא אלא במקרקעי הורה לנוהגין בה גם במטלטלי שילכו אחר המנהג ומעתה מה שכתב מהרשב"ם ז"ל בסימן קנ"א די לנו לקיים תקנת כתו' ב"ד בקרקע כאשר כן היה יסודה אמנם לא במטלטלין ע"כ פשוט הוא דלא הורה כן אלא במקום שאין בו מנהג פשוט להגבות ממטלטלי אבל במקום שפשט בו המנהג להגבותה מן המטלטלים לא אמר הרב וזה פשוט ומוכרח לאומרו תדע עוד שהרי הרשד"ם ז"ל הביא תשובה וכת' ולדעתי היא מהרשב"א וזה לשונה ומה ששאלת אם כתוב' ב"ד נוהגת במקומנו אם לא דע שאין לנו מנהג קבוע על זה ולכן אין כח בשום אחד לבטל תקנת חכמים וכבר פסקתי לכמה אנשי' שאלוני על זה שינהגו כפי תקנת חכמים ונעשו כמה מעשים על פי. ומכיון שלא מצאנו מנהג ירושתה פשוט בכל המקומות לא דנתי לגבותה אלא מן הקרק' כפי דין התלמוד לא מן המטלטלין כפי תקנת הגאונים כדכתב הרמב"ם ע"כ. ומדברי הרשד"ם ז"ל נראה שהביא תשובה זו דהרשב"א סייעתא לדבריו ודברי תשובה זו מורים בהידיא דהולכין בכתובת ב"ד אחר המנהג הפשוט לגבות' אפילו מן המטלטלין ואם איתא דדברי הרשד"ם שכתב דאין לגבותה אלא מן הקרקע הוא בכל מקום ולא מהני בה מנהג לא הוה שתיק מלברר זאת אלא ודאי קושטא דמלתא כדאמרן ולע"ד ברור הוא אין צריך להאריך יעיין מר במ' שכתבנו וינוח לו מאי דקשיא ליה בנדון דידן ומאי דקשיא ליה למר לא שייך אלא על מקום שלא פשט בו מנהג ובודאי דיש לעורר על זה במה כחה דתקנה שתתקיים כנגד דין התורה אעפ"י שיש בה פקפוק וכעת אין לי פנאי שזה תלוי בדרך אחרת לע"ד ובזמן הרב מרנא כמוהר"ה רפואה שלם ז"ל זה כמו מ' שנה כתבתי פסק על זה במצות מורי ורבי וחתמו בו כל גאוני מצרים ז"ל וכעת לא נמצא בידי ואין לי פנאי אם יעזרני ה' אעמוד על הדבר ואשלחנו למר ומה שכתב מר שהקשו על מרן איך יתכן דאיכא מאן דסבר שאין התוספ' בכלל כתוב' ב"ד והלא תלמוד ערוך הוא גם אני כשעיינתי בגמרא על נדון דידן דכתוב' ב"ד הוקשה לי על זה מפ' נערה שנתפתתה ותירצתי דמה שאמרו בגמרא דבעל לא לירות בעלי סברא זו מפרשי לה על מנה מאתים דהיא עיקר כתובה דנהגא בכל הנשים אבל בתוספ' דלא נהוג אלא במיעוטא שכן נראה מהתלמוד דבזמנם היה כן ומכל שכן דבזמן אנשי כנסת הגדולה שהיו ישראל בתכלית העניות לא תקון בדבר שלא היה מצוי ברוב ישראל זה היה נראה לי לתרץ על מה דקשיא מפ' נערה. ומה שהקשו מפ' אע"פ שאמרו תוספת כתוב' ככתוב' גם לענין כתובת ב"ד זה לא הוא אדעתאי והיא קושיא עצומה לא מצאתי לה תירוץ ומ"ש מר דאין רמז בבית יוסף מזה דכתב מרן בש"ע די"א דלא גביא תוספת בכתו' ב"ד. גם זה עמדתי עליו דכיון דסברא זו דאין התוספת בכלל לא מצינו מי שאמרה איך העלה אותה מרן על שלחנו הטהור ותירצתי דמרן הר"י קארו ז"ל ס"ל דהיא סברת הרמב"ם ז"ל שכתב בריש פי"ט ז"ל מתנאי הכתובה שיהיו בנים הזכרים יורשים כתובת אמם ונדוניא שהכניסה בתורת נכסי צ"ב ע"כ והוא הלשון בעצמו שכתוב בשלחן ערוך תיבה בתיבה וס"ל למרן הריק"א דמ"ש הרמב"ם כתובת אמם הוא על מנה מאתים דוקא ונמשך בזה אחר לשון רבינו בעהט"ו ז"ל שכתב בריש סי' קי"א וז"ל תנאי כתובה שיהיו בניה זכרים יורשים כתובת אמם ונדוניתה שהכניסה בתורת נצ"ב ותוספת שהוסיף לה בעלה ע"כ שזה הלשון מוכח שהכתובה הוא על מנה מאתים דוקא ולפיכך הבין מרן דמה שכתב הרמב"ם בנים הזכרים יורשים כתובת אמם ונדוניתה האי כתובת אמם שכתב הרמב"ם הוא על מנה מאתים דוקא ואין התוספת בכלל דאם איתא דגם התוספת בכלל היה לו לפרש ולכתוב כמו שכתב הטור ולפיכך פסק סברת הרמב"ם עיקר והעלה לשונו בסתם וסברת הטור העלה אותה בלשון י"א זה היה נ"ל לתרץ אבל כד עייננ' שפיר אשכח' האי סברא פריכא היא שהרי הרמב"ם בפי"ו מהלכו' אישו' כתב וז"ל הנכסים שמכנסת האשה לבעלה וכו' אע"פ שהם נכתבים בשטר הכתובה אין נקראין כתובה אלא נדוניא שמם וכו' ואין נקראין כתובה אלא עיקר כתו' שהוא מנה או מאתים עם התוס' בלבד ע"כ ובפי' ביאר עוד וכתב כל מקום שנא' בו כתוב' סתם הוא העיקר והתוס' כאח' ע"כ הרי הרמב"ם הודיע לנו שהתוס' נכלל בשם כתובה וכיון שכן מסתבר' דמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' י"ט שיהיו בניה הזכרים יורשין כתובת אמם היינו מנה או מאתים עם התוספת וכסברת רבינו בעל הטורים ז"ל וזה נ"ל פשוט ובזה לא משוינן להרמב"ם פליג על רבינו בעהט"ו ועוד דקשיא ליה ההיא דרי' פ' אע"פ תנאי כתובה ככתובה דמי נפקא מינה למוכרת ולמוחלת וכו' ולכתובת בנין דכרין ע"כ ומרן הר"י קארו ז"ל ודאי אישתמיטתיה ההיא דהרמב"ם בפי"ו מהל' אישות וגם נמשך אחר דברי רבינו בעהט"ו ז"ל וכן הוא האמת זכותייהו יסייען:

תוכן העניינים

שות מהרף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה