אור ברסלב
שות מהרף סימן ח

שות מהרף· רבי יעקב פראג'י

סימן ח

סימן ז

שאלה

כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות ק"ש כמה ירחיק אדם מצואה וממי רגלים ואח"כ יקרא קרית שמע ארבע אמות במה דבר' אמורי' בזמן שהם מלאחוריו או מצדיו אבל אם היו כנגד פניו מרחיק מהן עד שלא יראה אותן ואח"כ יקרא וכתב עליו מוהר"י קארו בכ"מ וז"ל כמה ירחיק אדם וכו' משנה שם וכמה ירחיק מהן ומן הצואה ד' אמות פירו' מהן ממי רגלים ובגמרא אמר רבא אמר רב הונא לא שנו אלא לאחריו אבל לפניו מרחיק מלא עיניו וסובר רבינו דצדדין הרי הן כלאחריו. והרב מנוח כתב דלכאורה משמע דכלפניו דמי דאמרינן גבי לולב עקום ואפשר לומר דמה שכתב הרב מיירי בשאינו יכול לסלקה לאחריו דאמרינן בגמרא דהיכא דלא אפשר יסלקוה ד' אמות א"כ היכא דאפשר כלפניו דמי והיכא דלא אפשר כלאחריו דמי עכ"ל קשיא לן למה מרן לא העלה הא דפירש הרב מנוח על שלחנו הטהור דנר' מדהביא האי פירוש דהר' מנוח שפירש בדברי הרמב"ם משמע דניחא ליה למוהר"י קארו ז"ל האי פירוש דהרב מנוח וא"כ הוה להעלות על שלחנו הטהור בסי' ע"ט:

תשובה

מרן רבינו הגדול מוהר"י קארו זצ"ל לא ס"ל האי פירוש דה"ר מנוח ז"ל ולשונו מוכיח כן בהידיא שכתב וסובר רבינו דצדדין הרי הן כלאחריו הרי ברור בדברי מרן הריק"א שהרמב"ם ס"ל דצדדין הם כלאחר' ודלא כה"ר מנוח עוד שכת' וה"ר מנוח ולא כתב וכתב ה"ר מנוח משמע דה"ר מנוח פליג אהא דכתב מרן דהרמב"ם ס"ל דצדדין כלאחריו וזה פשוט ועתה אבאר לך טעם הדבר מה שכתב ה"ר מנוח דלכאורה משמע דכלפניו דמי כדאמרינן גבי לולב עקום אחר המחילה אני אומר דלא היא דשנייא טובא מלולב דלא דמי כלל דטעמא דפיסול דלולב עקום הוא משום מום ומאי מומו דלולב עקום לפניו הוא משום דלא הוי דרך ברייתיה דתני' בפ' לולב הגזול ריש דף ל"ב לולב עקום פסול אמר רב פפא לא אמרן אלא לפניו אבל לאחריו ברייתיה הוא אמר רב נחמן לצדדין כלפניו דמי ואמרי לה כלאחריו דמי ע"כ. הרי מבואר בהידיא דפיסול לולב העקום לפניו או לצדדין הוא משום דלא הוי דרך ברייתו וכיון שכן אין משם ראיה לומר דצדדין הוו כלפניו וגם אין ראיה לומר דצדדין הוו כלאחריו ופשוט הוא ברם הכא בק"ש ההרחקה שצריך שירחיק מן הצואה שלפניו מלא עיניו הוא משום ולא יראה בך ערות דבר וכיון דהצואה היא בצדדיו הא לא חזי לה אלא א"כ הופך פניו לצדדיו והקורא ק"ש לא עביד להפוך פניו לצדדיו דלית ליה רשות בשעת קריאה להפוך פניו ולהסתכל הנה והנה וכיון שכן שפיר דמי לקרות ק"ש אע"ג דצואה בצדדיו ודי ליה בהרחקת ד' אמות כיון דלא חזי לה לא צריך הרחקת מלא עיניו דכלאחריו דמ' ומ"ש דמה שכתב הרב מיירי בשאינו יכול לסלקה דאמרינן בגמ' היכא דלא אפשר וכו' לע"ד לא היא דהתם לענין תפלה אתמרא בפ' מי שמתו ס"ו דף כ"ב תניא היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחוריו ד' אמות והתני' לצדדין ל"ק הא דאפש' הא דלא אפש' ע"כ ופסקה הרמב"ם בפ"ד מהלכ' תפלה ואם איתא דהוא הדין לענין ק"ש לא הוה שתיק מנה הרמב"ם וליכא למילף מתפלה לק"ש דהרבה חומרות איכא בתפלה מה שאין בק"ש:

ולע"ד יש טעם גדול לחלק ביניהם דלענין תפלה כל שאפש' צריך לסלק הצואה לאחריו על כל פנים ולא סגי ליה בסילוק לצדדין דהא כשמסיים תפלתו ופוסע שלש פסיעות לאחוריו הצואה שהיתה בצדו חוזרת להיות לפניו ואע"ג דסיים תפלתו מ"מ כל ד' אמות תפלתו סדורה בפיו ורחושי מרחשן שפוותיה וחשיב שעדין קאי בתוך תפלתו ואין נכון שתהיה הצואה כנגדו דאמרינן בפ' בני העי' המתפלל אל ישתין עד שישהה כדי הלוך ד' אמות שכל ד' אמות תפלתו סדורה בפיו ורחושי מרחשן שפוותיה ופסקוה כל הפוסקים וגם מוהריק"א ז"ל העלה אותם על שלחנו א"ח ס' צ"ב הא למדנו דאחר שסיים תפלתו חשיב עדיין בתוך תפלתו עד שהות כדי הלוך ד' אמות ומאח' שכן הוא הדין לצואה שהיתה בצדדיו שכשמסיים תפלתו ופוסע שלש פסיעות לאחריו אותה צואה שהיתה בצדדיו חזרה להיות לפניו וליכא שהות כדי הלוך ד' אמות שעדין שפוותיה מרחשן וחשבינן ליה שעדין קאי בתוך תפלתו ודאי לא נכון עוד כשפוסע שלש פסיעות לאחריו אחר תפלתו כשנותן שלום לשמאלו ולימינו הרי הצואה לפניו ממש מה שאין כן בק"ש שאינו זז ממקומו ואינו פונה לכאן ולכאן שצריך לקרותה באימה וביראה וברתת ובזיע כדכתב רבינו בסי' ס"א וא"ת לפי האי טעמא א"כ על כל פנים צריך לסלק הצואה לאחריו ולא סגי בסלוק צדדין כלל הא ל"ק דהאי גברא אנוס הוא שהיה עומד בתפלתו וראה הצואה ונתרחק ממנה שיעור הראוי לאותה שעה ובעיק' תפלתו היה מקומו נקי אע"ג דלאח' תפלתו חזרה להיות לפניו כיון דאינו עומד בתפלתו ממש אלא חשבינן ליה כאלו עדין הוא בתפלתו מסיבת דמרחשן שפוותיה לא מחמרינן עליה בשעת הדחק ראיה לזה דהא בההי' דפ' בני העי' דהמתפלל לא ישתין עד שישהה אשכחן דמקילי בה רבנן בשעת הדחק כתב רבהט"ו א"ח סי' צ"ב וז"ל ואיתא הכי נמי בירושלמי גבי רקיקה הרוקק אל יתפלל עד שישהה ד' אמות המתפלל אל ירוק עד שישהה ד' אממות וכתב מוהריק"א ז"ל ומש' ואיתא נמי וכ' כן כתב שם ה"ר יונה וכתב עוד ודוקא לרצונו אבל אם נזדמן לו רוק מות' כדבעינן למימר קמן עכ"ל וכך העלה מרן על שלחנו בסי' צ"ב ומשמע דהוא הדין במשתין דאם נזדמן לו להשתין לא צריך לשהות כדי הלוך ד' אמות ואתי' במכל שכן דבמשתין איכא צערא דגופא ואיכא סכנתא ואיכא משום דהמשהה נקביו עוב' משום בל תשקצו את נפשותיכם הרי אשכחנא דבתר דהתפלל קי"ל שיכול להשתין לאונסו ולא צריך לשהות ד' אמות אע"ג שעדין שפוותיה מרחשן ומאי דקשיא להו למה מרן לא העלה הא דה"ר מנוח על שלחנו בסימן ע"ט איברא בסי' ע"ט לא כתב אלא ומלפניו צריך להרחיק מלא עיניו אפי' בלילה שאינו רואה אותה צריך להרחיק עד מקום שאינו יכול לראותה אבל בסימן פ"א כתב רבהט"ו ז"ל וז"ל היה קורא וראה צואה כנגדו ילך כדי שיזרקנה לאחריו ד' אמות ואם אי אפשר כגון שיש לפניו נהר או דבר אחר המעכב ילך עד כדי שיניחנה לצדדין ד' אמות עכ"ל וכתב מוהריק"א היה קורא וראה וכו' ברייתא בפ' מי שמתו גמ' היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי וכו' ואע"ג דההיא ברייתא לענין היה עומד בתפלה מיתני' למד ממנה רבי' להיכא דהיה קורא ק"ש וכך העלה על שלחנו הטהור שם ומכאן אתה למד שאם פירוש הר' מנוח שפיר' בדברי הרמב"ם נכון בעיני רבינו מוהריק"א ז"ל לא היה נמנע מלכתוב כאן וכן פירש הר' מנוח בדברי הרמב"ם ומדלא כת' כן משמע דס"ל למר' דלהרמב"ם דלענין תפלה מיתני' דוקא ואין ללמוד מענה לק"ש:

תוכן העניינים

שות מהרף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה