שות מהרף· רבי יעקב פראג'י
סימן ו
שאלה
יביננו מורי ורבי מה שכתב מר"ן מוהר"י קארו זצ"ל בשלחנו הטהור טור אר"ח סי' תרכ"ג סעיף ב' ז"ל תפלת נעילה כשחמה בראש האילנות כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה וצריך ש"צ לקצר בסליחות שבאמצע התפלה וגם אין למשוך בתפלת נעילה כל תיבה ותיבה כדרך שמושך בשאר תפלות כדי שיגמור קודם שקיעת החמה עכ"ל וקשיא לי טובא דכיון שמתחיל תפלת נעילה כשהחמה בראשי האילנות היינו סמוך לשקיעת החמה דכשהחמה בראשי האילנות תכף ומיד היא שוקעת ואין כאן זמן לומר התפלה ולגומרה קודם שקיעת החמה:
תשובה
הא דכתב מר"ן מוהריק"א זצ"ל כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה האי שקיעת החמה לאו שקיעת חמה כדקא סלקא דעתך דהיינו שישקע גוף השמש ולא תראה על הארץ אלא האי שקיעת חמה הוא ששקעה ואין אורה נראה בעולם דהיינו ששקעה תחת האופק וירדה שמנה עשרה מעלות שאז כלה אורה מהרקיע וכוכבי לילה נראין ושיעור זמן זה מתחילת השקיעה ששוקע גוף החמה עד שישקע תחת האופק שמנה עשרה מעלות הוא כדי מהלך אדם בינוני ארבעה מילין כדבעינן למימר קמן נמצא ששתי שקיעות חמה הן האחת כשישקע גלגל חמה תחת האופק גופה נכסה ועדין אורה מאיר בעולם והרקיע כולו מזהיר מאורה והשקיעה השנית היא כשתשקע עוד מתחת האופק שמנה עשרה מעלות אז אור החמה כלה מן הרקיע ועל השקיעה הזאת השנית הוא דכתב מר"ן מוהריק"א ז"ל כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה שבכל מקום שאמרו שקיעת החמה הוא זאת השקיעה השנית שהיא סוף שקיעת החמה שהוא שעה וחומש מתחלת שקיעה עד סוף שקיעתה הוא שקורין בכל מקום שקיעת החמה והנך רואה שהארכתי בדברי וכפלתי דברי כדי שתבין וכן כתב רבינו בעל הטורים בהידיא וזה לשונו בסימן הנז' וזמנה סמוך לשקיעת החמה כשהחמה בראש האילנות ויש ליזהר שלא יאחרו להתפלל אותה בלילה אלא סמוך לשקיעת החמה בענין שיסיימו אותה עם צאת הכוכבים עכ"ל הרי דמה שכתב רבינו מוהריק"א כדי שיגמור קודם שקיעת החמה היינו צאת הכוכבים וכן תמצא בהלכות תענית ריש סי' תקס"ב כתב מרן מוהריק"א ז"ל וזה לשונו כל תענית שלא שקעה עליו חמה דהיינו שלא השלימו עד צאת הכוכבים אינו תענית עכ"ל הרי דקרי שקיעת החמה שעה שהכוכבים נראין וכן תמצא בהלכות שבת סימן רס"א כתב מר"ן ז"ל וז"ל יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקדש וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה שהוא שלשה מילין ורביע רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקדש ושיעור זמן בין השמשות הוא שלשה רבעי מיל שהם מהלך אלף ות"ק אמות קודם הלילה עכ"ל וכן בהלכות יום הכפורים סי' תר"ח כתב מעין זה וכן בהלכות חנוכה סי' תער"ב כתב אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה ע"כ והכי הוא לשון רבינו בעל הטורים וכתב עליו מרן מוהריק"א ז"ל בבית יוסף ז"ל ונראה שדקדק רבינו לכתוב מסוף שקיעת משום דתחלת שקיעת החמה עדין היום גדול כמו שכתבו התוספות בפרק במה מדליקין ע"כ גם הגהו' מרדכי בהלכות חנוכה כתבו בריש פ' שני וז"ל משתשקע החמה פיר' מסוף שקיעת החמה דהיינו צאת הכוכבים דשרגא בטיהרא לא מהני וכן הא דאמרינן כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית היינו צאת הכוכבים ומתחלת שקיעתה עד צאת הכוכבים הוי ארבעה מילין עכ"ל הא למדת דלא קרי שקיעת החמה אלא על סוף השקיעה והוא זמן צאת הכוכבים ועתה אבאר לך עיקר ושורש הדין הזה גרסי' בסוף פרק במה מדליקין תנו רבנן בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה מטילין אותו לחומר שני ימים ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה דברי רבי יהודה ע"כ ובגמרא איפליגו רבה ורבי יוסף שיעור בין השמשות רבה אמר רבי יהודה אמר שמואל תלתא רבעי מילא ורבי יוסף אמר רבי יהודה אמר שמואל תרי תלתי מילא ובפסחים פ' מי שהיה טמא דף צ"ד גרסינן ת"ר רבי יהודה אומר עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום תדע כמה מהלך אדם בינוני ביום עשרה פרסאות מעלות השחר עד הנץ החמה ארבעה מילין משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ארבעה מילין נמצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום ע"כ והתוס' שם בפסחים ובסוף פרק במה מדליקין הקשו זה לשונם תרי תלתי מיל קשה דהכא משמע דמשקיעת החמה עד הלילה ליכא אלא תלת רבעי מיל ורבי יהודה גופי' בפסחים בפרק מי שהיה טמא סבר דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים ארבעה מילין וצאת הכוכבים לילה הוא כדאמר בריש פ"ק דפסחים וכו' ואומר ר"ת דהתם מיירי בתחלת שקיע' והכא משתשקע מסוף שקיעה אחר שנכנסה חמה בעובי הרקיע אבל תימה לר"י דבמאי פליגי דהא ודאי דמשעת צאת הכוכבים הוי לילה כדפרש"י וי"ל דאמרינן לקמן לא גדולים הנראין ביום ולא קטנים וכו' אלא בינוניים והשתא פליגי דלרבי יהודה מספקא ליה בכל כוכבים הנראין משקיעת החמה עד שהכסיף העליון אם הם בינוניים אם לאו ע"כ. הרי נתבאר לך דמה שאמרו בפ' במה מדליקין משתשקע החמה הוי בין השמשות ושיעורו שלשה רבעי מיל הוא מסוף השקיעה דאלו מתחלת שקיעת החמה שאין השמש נראית על הארץ הוא יום גמור ונמשך שיעורו בכדי שיעור מהלך שלשה מילין ורביע דאותו זמן אי אפשר לומר שהוא זמן בין השמשות ששיעורו ג' רבעי מיל דהא ברייתא ערוכה בפסחים בפרק מי שהיה טמא דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים הוי ארבעה מילין ועוד דהא בכל מקום במשנה ובגמרא קרו לבין השמשות ספק חשיכה ספק אינה חשיכה ואותו עת ששוקע גוף השמש שאינו נראה על הארץ לא יצדק לומר עליו ספק חשיכא שהרי העולם מאיר אור רב ומזהיר זוהר גדול והגאונים מנחי בה סימנא ויקרא אלהים לאור יום שכל זמן שאור בעולם הוא יום אלא ודאי לא קרי בין השמשות שהוא ספק חשיכה אלא סוף שקיעת החמה שהוא אחר תחלת השקיעה בכדי מהלך שלשה מילין ורביע שאז חשכה הארץ ולא נשאר מאור השמש כי אם ברקיע שעדין פני הרקיע במקום שקיעת החמה מאירין קצת על אותו זמן אמרו שהוא בין השמשות והוא ספק חשיכה ואינו ודאי לילה עד שיטהר הרקיע מן האור:
וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות תרומות ז"ל אין הטמאים אוכלין בתרומה עד שיעריב שמשן ויצאו שלשה כוכבים אחר שקיעת החמה שנאמר ובא השמש וטהר שיטהר הרקיע מן האור ואחר יאכל מן הקדשים עכ"ל. דו"ק בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב עד שיעריב שמשן ויצאו ג' כוכבים אחר שקיעת החמה שאם תאמר דהאי שקיעת החמה הוא כשהחמה נכסית מעל הארץ היינו עריבתה וכבר כתב עד שיעריב שמשן ולא היה לו לכתוב אלא עד שיעריב שמשן ויצאו שלשה כוכבים אלא ודאי הכי קאמר עד שיעריב שמשן ויצאו שלשה כוכבים אחר שקיעת החמה שהיא סוף שקיעה לאפוקי כוכבים שיוצאים קודם סוף שקיעה ודוק במה שכתב שנאמר ובא השמש וטהר שהוא מה שאמרו בריש ברכות ומאי וטהר טהר יומא ופירש בו שיטהר הרקיע מן האור וכמו שפירשו התוספות שם וכמו שכתב הרשב"א בחידושיו שם בשם הגאונים הא למדת שאין נקרא לילה אלא אחר סוף שקיעת החמה שהוא הזמן שיטהר הרקיע מן האור אותו זמן הוא אחר שקיעת החמה בכדי שיעור מהלך ארבעה מילין ועיין בקונטריס שחברתי בענין בין השמשות ותמצא שדבר זה מוסכם מכל הפוסקים וא"ת הרי הרבה כוכבים נראין קודם שיטהר הרקיע מן האור הא לא קשיא שהרי תני' בפרק במה מדליקין עד שיראו שלשה כוכבים ואמרו בגמרא לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא קטנים שאין נראין אלא בלילה וכתבו התוס' דלא בקיאינן בכוכבים הבינונים ולפיכך איפליגו רבה ורב יוסף בשיעור בין השמשות וכן כתב רבינו ירוחם ומשום הכי נמי אמרו בפסחים משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ארבעה מילין ולא סמכו אראיית הכוכבים מפני שאין לעמוד על אמתתם כדכתבו התוספת ורי"ו ודבר זה מתבאר באר היטב מדברי הרמב"ם ז"ל כתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה בלשון ערב זה לשונו בפרק במה מדליקין ואעלם מן בעד גרוב אל שמס חתי יטהר כוכב מן אל כואכב אלמתוצטא פי אל עטם ואל נור פדאלך נהאר ומנד יטהר כוכב ואחד אלי אן תטהר אתנין פהו נהאר איצא ומנד תטהר אתנין אלי אן תטהר תלתה הוא זמן בין השמשות פאדא טהרת תלתה פהו ליל בלי שך עכ"ל הרי הרמב"ם ביאר לנו שמה שאמרו בגמ' כוכבים בינוניים הם בינוניים בגדולה ובאורה שאם היו בינוניים בגדולה וגדולים באורה או בינוניים באורה וגדולים בגדולה אינם בינוניים ובפ"ג מה' יסודי התורה כתב כל הכוכבים הנראין יש מהם כוכבים קטנים שהארץ גדולה מאחד מהם ויש מהם כוכבים גדולים שכל אחד מהם גדול מן הארץ כמה פעמים וכתב המפרש עליו זה לשונו אמר הנראין לפי שיש כוכבים הרבה שאינם נראין מפני קטנן והכוכבים הנראין שיוכלו למנות אותן אלף ושנים ועשרים כוכב וחלקו אותן לששה חלקים החלק האחד הכוכבים שבו גדולים מן הכוכבים שבחלק השני וכן עד סופן ואלו הכוכבים יש מהם מי שהוא גדול מן הארץ חמשה עשר פעמים עכ"ל.
הנך רואה שהכוכבים הנראין הם אלף וכ"ב ונחלקו בגדלן לששה מעלות ואם החלקים שוים יהיה כל חלק מאה ושבעים כוכב ואם נחלקם לשלש מעלות גדולים ובינוניים וקטנים והחלקים שוים יהיה החלק של הגדולים מספרם שלש מאות וארבעים כוכב ולפי זה אפילו אם יראו שלש מאות וארבעים כוכב עדין יום שהם מהכוכבים הגדולים וכל שכן שאפשר להיות שהאלף כ"ב כוכבים השלשה חלקים מהם הם הגדולים והשלשה חלקים הם הבינונים ושאר כל הכוכבים הם הקטנים. וכן נראה מדברי התוכן הגדול המאסף כל מחנות התורנים הר"ר יש"ר בספר גבורות ה' דף קמ"ח וז"ל וכמה כוכבים של גודל ראשון ושני ושלישי מאד בהירים וזהירים ע"כ הרי כתב שהכוכבים שבשלשת חלקים ראשון ושני ושלישי הם גדולים באורה וכפי מה שכתב הרמב"ם אין מהם ראיה ללילה ואל תתמה על זה ולומר איך אפשר שיראו שש מאות כוכבים ועדין הוא יום שלמבין אין כאן תמיהה שהרי הזמן שמעלות השחר עד הנץ החמה והזמן שמשקיעת החמה עד הלילה הם שוין בשיעורן שבכל מקום מצינו לרבותינו שאמרו מעלות השחר ועד הנץ החמה ארבעה מילין ומשקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעה מילין ויש בגמרא מאן דאמר מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשה מילין ומשקיעת החמה ועד הלילה ה' מילין הרי רבותינו ז"ל השוו השני זמנים הללו להדדי. והנה כל רואה בעיניו שאחר עלות עמוד השחר נראין ברקיע כוכבים למאות ואע"פ שהוא יום ומאחר שכן על כרחך אית לך למימר שאותן כוכבים הנראין אחר עלות עמוד השחר הן הכוכבים הנראין ביום וכיון שכן הוא הדין לכל כוכבים הנראין אחר שקיעת החמה עד שיעור מהלך ארבעה מילין למר וחמשה מילין למר הם מהכוכבים הנראין ביום שהרי שני הזמנים הללו שוין בשיעוריהם הרי בארתי גבול היום ואומרם שקיעת החמה היאך הוא:
עתה אבאר לך דין הנעילה כתב מרן מוהריק"א ז"ל בהלכות יום הכפורים סי' תרכ"ג וזה לשונו בסוף יומא כתב הרא"ש בשם הר"מ שצריך להתפלל תפלת נעילה ביום דבירושלמי פ' תפלת השחר ובריש פר' בתרא דתעניות פליג רבי יוחנן על רב ואמר אין תפלת נעילה אלא ביום ורב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן והכי איתא התם אימתי היא נעילה רבנין דקסרין אמרין איתפלגון רבי יוחנן ורב רב אמר נעילת שערי שמים אפילו בלילה ורבי יוחנן אמר נעילת שערי היכל דהיינו ביום אחר הדלקת נרות של בין הערבים. אמר רבי יודן כונתוה מתני' מסייע ליה לרבי יוחנן בשלשה פרקים הכהנים נושאין כפיהם ארבעה פעמים ביום בשחרית ובמוסף ובנעילה ואית לן למימר נעילת שערי שמים דהא איתקש נשיאות כפים לשירות מה שירות ביום אף נשיאות כפים ביום אחוה דאימיה דרבי אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא אמר ליה רב כד תחמי שמשא בריש דיקלא הב לי גולתא דניצלי נעילה מיחלפא שיטתיה דרב תמן הוה אמר נעילת שערי שמים והכא הוא אומר נעילת שערי היכל פירוש דאמר רב כד תחמי שמשא בריש דיקלא דהיינו זמן נעילת שערי היכל אמר ר' מתנא על ידי דרב מאריך בצלותיה סגי הוה מגיע לנעילת שערי שמים פירוש תפלתו היתה נמשכת עד נעילת שערי שמים. אלמא רבי יוחנן פליג עליה דרב וגם רבי יודן מייתי סייעתא לרבי יוחנן ממתניתין וגם רב גופיה היה מתפלל ביום אלא שהיתה תפלתו נמשכת עד הלילה הילכך אין להתפלל תפלת נעילה אלא ביום עכ"ל הא למדנו דתפלת נעילה היא מתחלת בזמן נעילת שערי היכל והיא כשהחמה בראשי הדקלים ולמדנו עוד שמזמן נעילת שערי היכל עד נעילת שערי שמים יש שהות הרבה דהא כשהקשו בירושלמי על רב מיחלפה שיטתיה דרב דהא הוא דאמר תפלת נעילה זמנה בזמן נעילת שערי שמים שהוא זמן צאת הכוכבים ואיך הוא צלי תפלת נעילה מכי שמשא בריש דיקלי שהוא זמן נעילת שערי היכל תירצו על ידי דרב מאריך בתפלתו הרבה היה מגיע לנעילת שערי שמים הרי נתבאר לך באר היטב גם מתלמוד ירושלמי שמזמן שקיעת גוף החמה שאינה נראית על הארץ עד צאת הכוכבים יש שהות הרבה. ולמדת עוד שתפלת נעילה צריכה להיות בזמן נעילת שערי היכל דוקא ולא קודם לכן וכן קראוה תפלת נעילה שערים משמע דדוקא בזמן נעילת שערים ולא קודם לכן וכן כתב מרן מוהריק"א ז"ל בהלכות יום הכפורים בסי' תרכ"ג בהידיא וז"ל ומתוך דברים הללו יתבאר לך דלדידן דמפשינן טובא ברחמי היה צריך להקדים ולהתפלל אותה מבעוד יום הרבה כדי שיגמור החזן חזרת התפלה ביום ולפחות שיהא נשיאות כפים ביום אלא דא"כ היינו צריכין להקדימה מבעוד יום טובא לפי שאנו מרבין בסליחות ואנן בעינן שיתפלל אותה מכי חמינן שמשא בריש דיקלי ולפיכך נראה שיש לשליח צבור לקצר בסליחות ופסוקים שבאמצע התפלה וגם אין לו למשוך בתפלת נעילה כל תיבה ותיבה כדרך שמושך בשאר תפלות וסעד לדברי מצאתי בהגהו' מיי' בהלכות שביתת עשור וז"ל לפעמים לא היה הר"מ אומר אבינו מלכנו של מנחה עד אחר נעילה כדי שיתפלל נעילה ביום וכן כל הפזמונים שאומר' בנעילה פעמים היה מדלגם עד אחר ברכת כהנים כדי שיהא נשיאות כפים ביום ואז היה מושך בפזמונים עד הלילה ואח"כ אומר אבינו מלכנו עכ"ל הרי למדת מדרכי מר"ן שתפלת נעילה דוקא מכי חמינן שמשא בריש דקלי ולא קודם ועוד למדנו מדבריו שאין קפידא שיהיה ביום אלא דוקא עד שיגמור שליח צבור חזרת התפלה אבל הסליחות והתחנונים שאחר חזרת התפלה אין קפידא לאומרם בלילה: