אור ברסלב
שות מהרף סימן ה

שות מהרף· רבי יעקב פראג'י

סימן ה

סימן ד

כתב הרמב"ם בפ"ג מהלכות מאכלות אסורות החמאה של כותים מקצת הגאונים התירוה שהרי לא גזרו על החמאה וחלב הטמאה אינו עומד ומקצת הגאונ' אסרוה מפני צחצוחי חלב שישאר בה שהרי הקום שבחמאה אינו מעורב כדי שיבטל במיעוטו וכל חלב שלהן חוששין לו שמא עירבו בו חלב בהמה טמאה יראה לי שאם לקח חמאה מן הכותים ובשלה עד שהלכו להם צחצוחי חלב הרי זו מותרת שאם תאמר נתערבו עמן ונתבשלו כלן בטלו במיעוטן עכ"ל וכתב מר"ן מוהריק"א ז"ל בכסף משנה החמאה של כותים וכו' כתב הרשב"א בת"ה על דברי רבינו הטעם שכתב באיסור החמאה מפני שהקום שבחמאה אינו מעורב עם החמאה שיבטל במיעוטו אינו מחוור כלל שהבטול ברוב בעלמא אינו מצד שהמיעוט מתערב ברוב שהרי חטים של תרומה שנפלו לתוך החולין גרוגרות של תרומה שנפלו לתוך החולין אע"פ שזה עומד בפני עצמו וזה עומד בפני עצמו בטלי בשיעורן שכל שאין אתה יכול לברור דבר מתוך דבר אלו היית אוסר הרוב מפני המיעוט נמצא שאין המיעוט בטל לא לח בלח כגון יין ביין או שמן וכיוצא בזה וגדולה מזו אמרו בשתי קופות בשתי עיירות שמצטרפות ומעלות את האיסור כל שכן בקום דחמאה שאין אתה יכול לברור אותו מתוך החמאה ולסלקו ורוב כל האיסורין המתפשטים והמתבטלים ברוב בטלים בכיוצא בזה אלא שלא הלכו בדברים אלו אלא אחר הרוב או אחר נותן טעם כמו שכתבנו עכ"ל ולי נראה דלדעת רבינו י"ל דלא דמי לחטים או גרוגרות של תרומה שנתערבו בחולין אע"פ שזה עומד בפני עצמו וזה עומד בפני עצמו מ"מ אין האיסור ניכר כלל אבל בחמאה הוי האיסור ניכר דהיינו הקום אלא שאי אפשר לברור אותו ולסלקו מן החמאה ולפיכך אינו בטל עכ"ל מר"ן מוהריק"א ז"ל ואני בעניי תמיה על דברי הרשב"א ז"ל ועל דברי מר"ן מוהריק"א ז"ל שנרא' מדבריהם שאי אפשר לברור הקום מן החמאה והרי מעשים בכל יום אנו מחממין החמאה על האש עד שנפשר' והחמאה צפה למעלה והקום יורד למטה כמו שצף השמן והשומן על גבי המרק כך החמאה צפה למעלה מהקום ומריקין את החמאה בעודה חמה והקום ישאר בשולי הקדרה שהתיכו החמאה בה הרי ברור שאפשר לברר הקום מן החמאה. וגם מדברי מר"ן הרמב"ם ז"ל ברור שאפשר לברר הקום מן החמאה אלא שדברי הרמב"ם הם שעל ידי שיבשלו החמאה הקום נשרף וכלה כמו שמפורסם שכשיש מים בשמן או בשומן ומרתיחין אותו על האש המים כלין וישאר השמן והשומן הרי מדברי הרמב"ם ז"ל ברור שאפשר לברר הקום מהחמאה גם מה שכתב מר"ן מוהריק"א ז"ל אבל החמאה הוי האיסור ניכר דהיי' הקום וכו' יש לדקדק איך הוא ניכר שאם רוצה לומר שנראה לעין במקום שהוא בו א"כ איך כתב אי אפשר לברור אותו הא כיון דרואה אותו ומכירו יסיר אותו מהמקום שנראה בו. עוד קשה לי בדברי הרמב"ם שכתב שהקום אינו מעורב עם החמאה והרי נראה לעין שהחמאה בשעה שמוציאין אותה מן החלב היא גוף אחד רכה והחלב מעורב בה כדרך כשמוציאין שמרי שמן שומשמין שנראה וניכר תערובת השמן שומשמין בשמרים שהוא מעורב בשמרים תערובת גמורה כך החמאה בשעה שמוציא' אותה נראה וניכר בה תערובת החלב והיא תערובת גמורה אלא שהולכת ומתיבשת גם החלב מתיבש בה. וי"ל שזו היא כוונת מר"ן מוהריק"א ז"ל במה שכתב אבל החמאה הוי האיסור ניכר דהיינו הקום רוצה לומר שתערובת הקום ניכרת בחמאה כמו שכתבנו ומה שכתב מר"ן הרמב"ם שהקום אינו מעורב עם החמאה לא קשה מידי שידוע שהחמאה היא מטבע השמן והשומן והקום מטבע המים וידוע הוא שהשמן והמים אינן מתערבין בשום אופן להיות גוף אחד כמו מים ביין או מים בדבש או בשאר משקין שאפילו אתה מערבן ומניחן ימים רבים אינם מתערבין ומשום הכי כתב הרמב"ם שהקום אינו מעורב עם החמאה וכיון שכן הוה ליה כל אחד עומד לעצמו וצריך להפריש זה מזה כיון שניכר הקום בחמאה וכמו שכתב מר"ן מוהריק"א ז"ל ומשום הכי לא בטיל. ונראה לע"ד שמה שכתב הרמב"ם שאם לקח החמאה מן הכותים וכ' היתר הוא זה לדעת האוסרים דהא טעם איסור שאסרו משום שהקום אינו מעורב עם החמאה כדי שיבטל וכמו שכתבנו וכיון שכן השתא שמבשל לה עד שילכו צחצוחי חלב הרי האיסור נשרף וכלה והלך לו ונשאר ההיתר לבדו וא"ת הרי זה מבטל איסור לכתחלה שהרי מבשל החמאה עם הקום האסור ולא כשר למעבד הכי דאין מבטלין איסור לכתחלה הא ליתא דאין זה מבטל איסור אלא מסיר האיסור מן ההיתר והרי זה דומה למה שכתב מר"ן מוהריק"א ז"ל ביתה יוסף י"ד סי' פ"ד ז"ל כתוב בא"ח מעשה שנפלו נמלים בכלי הדבש והורו שיחמם הדבש עד שיהא ניתך ויסננו וישארו הנמלים למעלה ואין כאן משום מבטל איסור שאין כוונתו אלא לתקן הדבש עכ"ל וכך העלה על שלחנו הטהור בסימן הנז' הכא נמי בחמאה הוא הדין והוא הטעם שכוונתו לשרוף האיסור ולכלותו והוסיף עוד הרמב"ם לאשמעינן שאם תאמר נתערבו עמן ע"י הבישול ונתבשלו כולן בטלו במיעוטן פירוש ומה שגורם על ידי הבישול שיתערבו יחד החמאה והקום לית לן בה ובטלו במיעוטן:

וטעם ברור יש בדבר כמו שכתב הרשב"א בת"ה דף קכ"ב סוף עמוד א' ז"ל ומיהו באיסורין שעיקרן דרבנן כגבינה של נכרים וכיוצא בה אם נפלה לפחות מששים מרבה עליה ומבטלה והביא ראיה לדבר וכ"כ הרמב"ם בפט"ו מהלכות מאכלות אסורות ז"ל אבל באסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה כיצד חלב שנפל לקדרה שיש בה בשר עוף ונתן טעם בקדרה מרבה עליו בשר עוף אחר עד שיבטל הטעם וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. וכך העלה מר"ן מוהריק"א ז"ל על שלחנו הטהור בי"ד סימן צ"ט סעיף ו' ולפי פסק זה אפילו כוונתו לבטל הקום כיון שהוא איסור דרבנן שפיר דמי ואין בכך כלום ואם תאמר האיסור שבחמאה לא חשיב דרבנן אלא הוא דאורי' שהרי הרמב"ם כתב שטעם האוסרים שאסרו החמאה הוא מפני צחצוחי חלב שישאר בה וכל חלב שלהן חוששין לו שמא ערבו בו חלב בהמה טמאה הרי משום חשש חלב בהמה טמאה שהוא אסור מן התורה נגעו בה ונמצא מבטל איסור תורה לכתחלה הא לא קשיא שהרי האי חששא דתערובת חלב טמא איתיה נמי בגבינה ואפילו הכי אשכחנא ליה להרמב"ם ז"ל דלא חייש לה דהכי כתב בפ"ג מהלכות מאכלות אסורות ז"ל חלב בהמה טמאה אינו נקפה ועומד כחלב הטהורה ואם נתערב חלב טמא בחלב בהמה טהורה כשתעמיד אותו יעמוד חלב הטהורה ויצא חלב הטמאה עם הקום של הגבינה ומפני זה יתן הדין שכל חלב הנמצא ביד כותי אסור שמא עירב בו חלב בהמה טמאה וגבינת הכותים מותרת שאין חלב בהמה טמאה מתגבן אבל בימי חכמי המשנה גזרו על גבינת הכותים ואסרו מפני שמעמידין אותה בעור קיבה של שחיטתן שהיא נבלה עכ"ל הרי הרמב"ם ז"ל ס"ל דגבינת הגוים אינה נאסרת מפני חשש תערובת חלב טמא וצריך טעם לדבר ונראה לע"ד דהרמב"ם ס"ל כפירוש התוס' בפרק אין מעמידין דף ל"ה ע"א דגרסינן התם על הא דתנן מפני מה אסרו גבינות הכותים אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום ניקור מגדף בה רבי ירמיה אלא מעתה יבשה תשתרי דאמר רבי חנינא יבש מותר אין מניחו ליבש ישן מותר אין מניחו לישן אמר ר' חנינא לפי שאי אפשר לה בלא צחצוחי חלב ושמואל אמר מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה רבי אדא בר אהבה אמר מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר רבי חסדא אמר מפני שמעמידין אותה בחומץ רבי נחמן בר יצחק אמר מפני שמעמידין אותה בשרף ערלה בין לר' חסדא בין לר' נחמן תתסר בהנאה קשיא וכתבו התוס' לפי שאי אפשר לה בלא צחצוחי חלב פ"ה בין גומות של גבינה נשאר מן החלב ודילמא עירב ביה חלב טמא וקשה דא"כ הוה ליה לרבי ירמיה למימר אלא כיון דהדר ביה משנויא קמא ועוד דאטו מי חיישינן דגוי שוטה הוא שעירב בו חלב טמא אע"פ שהוא יודע שאינו עומד לכן פי' ר"ת דקאי אמאי דהוה פריך יבשה תשתרי ומשני דאפילו כשהוא נראה ישן לעולם נשאר הארס בתוך לחלוחית הגבינה ביני אטפי ור"י הביא ראיה מן הירושלמי לדברי ר"ת דקאמר חלב הגוי למה אסור משום גילוי ויעמיד אמר רבי שמואל בר יצחק מפני ארס הנתון בין הנקבים ופירוש ויעמיד ויבשנה ומשני מפני ארס הנתון וכו'. וקשיא שניה קיימא אגבינה כלומר גבינה שיעשו מיהא תשתרי דארס הוא אינו מניחו ליבש ומסיק מפני ארס הנתון בין הנקבים כמו שמתרץ בתלמודנו ע"כ גרסינן תו התם מעבר לדף חלב למאי ניחוש לה אי משום אחלופי טהור חיור טהור ירוק ואי משום איערובי ניקום דאמר מר חלב טהור עומד חלב טמא אינו עומד אי דקבעי ליה לגבינה הכי נמי הכא במאי עסקינן דקא בעו ליה לכמכא ונישקול מניה קלי וניקום כיון דבטהור נמי איכא נסיובי דלא קיימי ליכא למיקם עלה דמלתא ואי בעית אימא אפילו תימא דקבעי ליה לגבינה אימא דקאי ביני אטפי ע"כ וכתבו התוספות לגבינה איכא דקאי ביני אטפי פי' ליקח חלב מן הגוי לעשות גבינה אבל לעיל גבי ליקח גבינה של גוי ליכא למיחש לחלב טמא כיון שעושה אותו לצורכו ליכא למיחש דילמא עירב בו חלב טמא שאינו עומד עכ"ל הרי ברור שהתוס' ס"ל דלא חיישינן לעירוב חלב טמא אלא בחלב של גוי אבל בגבינה של גוים לית' להאי חששא דכיון שהגוי לא מתהני מניה לא מערב ליה וכן נראה שהוא דעת הרי"ף ז"ל דנקיט לה להא דשמואל בפ' כל הבשר להלכה וזה לשון הר"ן בפרק אין מעמידין ונקטינן שגבינת הגוים אסורה בכל מקום ובכל זמן שהרי אפילו במקומות שאין חוששין לגלוי ראוי לאוסרה מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה והגאונים סומכין על טעם זה שהרי הרב אלפאסי ז"ל כתבו במסכת חולין וכן כתבו הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות מאכלות אסורות ע"כ. נמצינו למדין מפירוש התוספות הא דאמר רבי חנינא לפי שאי אפשר לה בלא צחצוחי חלב לא קא פליג אטעמא קמא וקא יהיב איהו טעמא אחרינא לאיסור גבינת הגוים אלא שינויא הוא דקא משני אמאי דפריך יבשה תשתרי וליכא מאן דחייש לתערובת חלב טמא בגבינת הגוים דסמכינן אחזקה דודאי הגוי לא מערב חלב טמא בחלב שעושה אותו גבינה דהא לא מתהני מידי עוד נ"ל דהא דפסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל כשמו' דטעמיה שייך בטעמ' דמתני' ואע"ג טעמא דמתנ' קיבת נבלה וטעמא דשמואל בעור קיבת נבלה מ"מ קרובים זה לזה ועוד דמתרצי מתניתין בפרק כל הבשר דנשנית קודם חזרה ושמואל קאמר אחר חזרה. עוד נ"ל לומר הכרח לפי' התוספות דמלבד הכרח הקושיות שהקשו נלע"ד דלישנא דגמרא מוכח בהידיא דרבי חנינא לא קא פליג אטעמא קמא וקא יהיב איהו טעמא אחרינא דקאמר תלמודא א"ר חנינא וכו' דאם איתא דרבי חנינא אתא לאפלוגי אטעמא קמא ואתא לאשמעונן טעמא אחרינא לא הוה ליה לתלמודא למימר אמר רבי חנינא וכו' אלא הכי הוה ליה למימר ורבי חנינא אמר לפי שאי אפשר לה בלא צחצוצי חלב ומדלא קאמר הכי וקאמר א"ר חנינא פשוט דלא אתא לאפלוגי אלא לתרץ וזה פשוט בכל התלמוד וגם אפילו בדברי המחברים נזהרין בלשונם בזה וזה פשוט ומתוך מה שכתבנו יתבאר שמה שכתב הרמב"ם יראה לי שאם לקח חמאה מן הכותים וכו' לא כתב זה אלא משום מהיות טוב דאילו מן הדין כבר נתבאר דאיהו ס"ל דאין לחוש לתערובת חלב טמא בגבינה ובודאי הוא הדין לחמאה דמאי שנא בריך רחמנא דסייען:

ועתה אגיד מה שנתחדש בעולם דע שהיום כמו ארבעים שנה בא אלי אחד מקהלנו מטובי העיר ונכבדיה ושאל אותי אם חלב בהמה טמאה נקפה ועומד אמרתי לו חלב בהמה טמאה אינו נקפה ועומד. אמר לי אינו נקפה ועומד להעשות גבינה אולי נקפה להעשות ממנו חמאה. אמרתי לו אינו נקפה לא לגבינה ולא לחמאה. אמר לי יודע למעכ"ת שערבי אחד יש לי עמו חברה ובכל שנה מביא לי דורון חמאה וביום הזה בא אלי ושאל בשלומי ושאלתי בשלומו ואמר לי לא תקח עלי על שלא הבאתי לך מעט חמאה כמנהג מפני שעברו וערבו אותה עם החמאה של הנאקאת בלתי ידיעתי וחרה מאד לי על שעירבו אותה קודם שאפריש לך ממנה כמנהג ומפני כך לא הבאתי לך ממנה שלא רציתי להעבירך על דתך. אמרתי לו הגוי משקר ומה שאמר הם דברי הבל אלא הגוי מתנצל ממך בדברי תהו שכבר אמרו רבותינו חלב טמא אינו עומד ורבותינו כל רז לא אניס להו:

אמר לי אני יודע בגוי הזה שאינו משקר אפילו על דבר גדול שהוא מהמראבטין ושונא השקר ומתרחק הרבה ממנו ונסיתי אותו הרבה פעמים על זה ומצאתי אותו אמיתי כששמעתי כך אמרתי לו נלך אני ואתה ונדרוש על הדבר הזה אם אמת הוא. הלכנו פגענו בפלחין שאלנו מהם אם יש עמהם חמאה מחלב ניאק אמרו לנו הפלחין חמאת הנאקאת אינה נמצאת עמנו שאנו אין לנו מקנה גמלים תמצאו אותה עם הערביים שיש להם מקנה גמלים אמרנו להם ואתם יודעים באמת שהערביים מוציאים חמאה מחלב הנאקאת אמרו לנו כן אנו יודעים וידוע לכל אדם דבר זה שהערביים מוציאים הרבה חמאה מהניאק שלהם ומפני שהיא כבדה במשקל מערבין אותה עם חמאת הצאן ומוכרין אותה אמרנו להם ואיך הוא מראה חמאת הניאק אמרו לנו שהיא לבנה כמראה חמאת הצאן וחמאת הגאמוס הלכנו משם לערביים ושאלנו אותם אם יש עמהם חמאת ניאק וכולם אמרו שבעלי מקנה הגמלים מוציאים חמאה מחלב הניאק ושאלנו איך מוציאים אותה אם כמלאכת חמאת הצאן. ואמרו מרתיחין חלב הניאק ובזה יוציאו החמאה ואחרים אמרו שמרתיחין חלב הניאק ומערבין אותו עם חלב הצאן ומוציאין החמאה משניהם יחד באופן כל הפלחין וכל הערביים ששאלנו כולם דברים אחדים שהערביים מוציאים חמאה מן חלב הנאקאת לשנה האחרת הלכנו בזמן מרחשון וכסלו ושאלנו מהערביים שימכרו לנו מעט חמאת ניאק אמרו לנו עדין אינו עת שחלב הנאקה יוציא חמאה שעדין אין מרעה מספיק עד שתשבע הנאקה ממרעה ואז חלבה יוציא חמאה ומאותו עת עד עתה לא זזתי מלשאול על זה כל ערבי שיבא לו דבר עמי אני שואל אותו על זה וכולם פה אחד שהערביים מוציאין חמאה אלא יש מהם אומרים שמרתיחין אותה ומוציאין ממנה לבדה חמאה ויש שמרתיחין חלב הנאקה ומערבין אותו עם חלב הצאן ומוציאין חמאה משניהם ביחד ואני מאחר שנתאמת לי הדבר אסרתי לבני קהלנו החמאה הלבנה כיון שמראה חמאת הנאקאת לבנה כל חמאה לבנה יש לחוש לה. וגם החמאה המזהרה שהיא מעורבת חמאת בקר עם חמאת צאן או עם חמאת גאמוס אסרתי אותה שכיון שחמאת הניאק דומה לחמאת הצאן וגאמוס אפשר שאותו תזהיר שמזהרין אותה בחמאה לבנה היא כחמאת ניאק. לא התרתי כי אם החמאה הירוקה לבד שהיא חמאת הבקר הנקיה מהתזהיר:

ודע לך עוד איסור אחר חמור מזה הרבה מאד דע שבשנים קדמוניות שהיו השערים מתוקנים והיה בגוים שוטר ומושל היינו רואים כשמביאין הערביים החמאה המבושלת שקורין סמן היו לוקחים אותה תגרים החנוונים בערך ששים מעין לכל עשרה ליטרין ומוכרין אותה בפרט בששה מעין הליטרא והיינו תמהין איך הוא זה שהחנווני לוקח בכלל בששה הליטרא ומוכר בפרט הליטרא בששה עד ששאלנו וידענו של כל עשרה ליטרין לוקחין שני ליטרין שומן או חלב בארבעה מעין ומבשלין אותם עם הסמן ומזייפין אותו בו וההפרש שיש בערך השני ליטרין של השומן או של החלב לערך שווי הסמן הם מרויחין שנמצא חמאת הגוים המבושלת היא בשר בחלב על ידי בישול שאסרה התורה בהנאה זהו היה בשנים קדמוניות והסמן הבא עם הערביים מדרנא ומערב היה בחזקת נקי והיום הזה נתפרסם שכולם מזייפין הסמן בשומן וזה הפרסום הוא גם על ידי ישראל הבאים משם ראיתי לכתוב מה שנהיה בעולם מקלקול ונתחדש להציל בני ישראל מפח יוקשים רחמנא ליצלן:

תוכן העניינים

שות מהרף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה