אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

קיא

קי

ומה ששאלתי מכ"ת היאך אתה נוהג להתיר לאשה נדרה אחר קיומו של בעל וע"ז הארכת מאד להביא הדיעות דפליגי והכנס' את ראשך ליישב איך בין מר ראייתך דאידך וכן סתרתה כל הראיות של מר ושל מר. לפי דעת אידך שכנגדו. זהו פלפול שלא לצורך:

אך מ"מ בזה עסיקנן כשיש דיעות מחולקות ויש לכל אחת ראיות. אז מחלקינן הראיות כדי לקרב הדיעות דלא פליגי. או כדי דלא הוי פלוגתא רחוקה. לכן אין דעתי להיות נושא ונותן כ"כ באריכות רק בקיצור. אכן אשיב על ראשון אחרון ועל אחרון ראשון. תחילה על עיקר דדינא ואח"כ על פלפולך אי"ה מ"ש וז"ל ואחרי שיש לצדד לכאן ולכאן ואין לנו על מי לסמוך אלא על דברי מהר"ם כו' פ' השולח וז"ל אור"י דברים שבינו לבינה לא מצי למיפר לה חכם כו' ור' הביא ראיה כו' מספרים כו' עכ"ל ולא הוזכר מה"רם כלל גבי האי דינא. ומה שכתבת וז"ל נר' לפום ריהטא שדבריו סותרים זה את זה (טריחא לי מלתא לפקפק על כל זה להאריך בחלוקי' דקים וכו' משמע גם קצת תימא לכתוב שדבריו סותרין זה את זה כי הפשט צ"ע גדול ליישב לו' הפשט בלי פלפול או דחקים הגה) משמע דיש צד דהחכם יכול להפר כו' וכי עד הנה לא ידעינן דהבעל מיפר דוקא ביום שומעו עכ"ל. ע"ז אני מתמי' מנין לך זה דמיפר דוקא ביום שומעו האמת ר"י סבר הכי. אך דיעות יש איפכא כאשר אבאר לקמן אי"ה. הגם לפי דעתך הבעל מיפר דוקא ביום שומעו זהו דוקא עינוי נפש. אבל דברים שבינו לבינה לא שמעינן וליתא בהדיא משום דוכתי ומה שכתבת וז"ל ולבסוף כתב וכן כל נדרי עינוי נפש אין מתחלל אלא ע"י בעל עכ"ל. זה לא ק' לפי אשר כתבתי דהפרש יש בין עינוי נפש ובין דברי' שבינו לבינה. אם הגאון רבי הילל לא איירי מהך דהכא כאשר אבאר הפשט מן המרדכי אי"ה. שכתב נפרד לקמן תמצאנו:

(גם בזה לא מתורץ קושיא דידן ואת"ל דמתורץ בזה דיש להפרי' בין עינוי נפש ובין דברים שבינו לבינה אז אינך צריך לחלק הפשט לפרש דגם חכם לא קאי אדלעיל:) מ"ש וז"ל לפי הפשט דבדברים הם דברי' שבינו ולבינה כו' היינו הנאת תשמיש גם חכם לא מצי מתיר היינו נדרי ענוי נפש עכ"ל. זה דוחק לחלק זה מזה. וכן ק"ק דא"כ היה לו להזכיר עינוי נפש כשאמר גם חכם לא מצי כו'. אכן לפי המרדכי דידי ויתר מרדכי מוכח דחדא מלתא הוא וז"ל אור"י דברים שבינו לבינה לא מצי מיפר לה חכם דאם לא היפר לה כו' גם החכם כו' מדקאמר דאם בדלית. ש"מ הא דקאמר גם חכם קאי עליו. דא"לכ ה"ל למי' אם לא היפר כו' בלא דלת:

ומ"ש וז"ל א"כ אחרי יום שמוע אישה שאז אי אפשר להתיר הקמת הבעל עכ"ל הא דינא ליתא דדיעות יש. דאיתא בטור י"ד בההיא דיכול לישאל על הקמתו אחרי יום שמועתו. וכן כתוב פרק המדיר קאמר את"ל דיכול לשאל כו' (כאשר איתא בתשובה שהשבתי למה"רק ז"ל ע"ש בסי' י"ח) גם האשר"י כתב סתמ' ושאל על ההקמה לא הזכיר שום חילוק ואמינא לכך כתב הטור י"ד דיכול לישאל אפי' אחר יום שומעו מדלא חילק אביו הרא"ש. ומ"ש וז"ל אבל ביום שמוע אישה כו' גם החכם יכול להתיר ברשות בעלה ביום שמוע. או אפילו בלתי רשותו עכ"ל לא נ"ל להתיר בלי רשות בעלה דאל"כ ק' למ"ד הוא נותן אצבע בין שיניה. הלא יכולה הוא לילך להחכם להתיר לה נדרה כאשר ביארתי. גם מה שכתבתי שהחכם יכול להתיר ברשו' בעלה אין נ"ל דבפרק נערה המאורסה תניא האומר לאפוטרופס כל נדרים שתידור אשתי עד שאבא ממקום פלו' מיפר לה יכול יהא מופרין ת"ל אישה יקימנה ואישה יפירנה. דברי ר' אושעיא אמר לו ר' יונתן מצינו בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו. ואיתא באשירי וז"ל והלכתא כר' אושעיא ואפי' בנדרים שנדרה כבר קאמר רבי יאשיה דלא מצי לשוויי שליח דקרא קא דריש אישה יפירנה עכ"ל ש"מ דהאי קרא מפיק הלימוד הא דק"ל שלוחו של אדם כמותו מכ"ש שלא מועיל נתינת רשות להבעל לחכם (מ"ת הכא עדיף מכח ק"ו דידך דלקמן הא ליתא כדבעינן לפרושי לקמן אי"ה) דלאו שלוחו שלא מועיל. נגד הקרא דאישה יקימנו (מ"ת כי ממעט קרא שליח היינו תורת הפרה אבל לא תורת התרת חכם דכח החכם עדיף אם כן קמה הוי צריך רשות אלא מדאצטריך רשות ש"מ בלא רשות דוקא בעל אם כן לא יהא מועיל רשות כדפי' בפנים. הגה) ועוד ראיה אי חכם מצי מתיר לה אם כן דקא פריך בפרק כירה מי יימר דמזדקק לה בעלה:

דתריץ הכא איכא תרתי בעל' וחכם וגבי מום בכור איכא דוקא חכם. או יאמר אימא נמי האי תירוצא. (וע"ז לא תוכל לתרץ תירוצא דידך דהוי שיטת התלמוד או הוי נגד דרב יוסף) ועוד החכם לא מצי מתיר נדר שעדיין לא חל כשמתרינן על דעת בעלה כו'. ופרש"י וז"ל על דעת בעלה. דע"מ אם ירצה בעלה עכ"ל. ש"מ דהנדר תלוי ועומד ולא חל עדיין לכן דומה קצת להא דאיתא בפרק נערה מאורסה א"ד יטבילו כלי טמא לטהר וכו' (אמינא מילתא אי לא מסתפינן דאם נדרה אשה נדר ועבר נדרה בו ביום קודם שהפיר לה בעלה ואח"כ בו ביום הפיר לה בעלה נדרה דאין האשה צריכה סליח' דעל דעת בעלה היה נודרת ועדיין לא חל הנדר כל אותו היום וצ"ע אע"ג דתנן פ' מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו אשה שנדרה בנזיר והיית' שותה יין ומטמא למתים סופג ארבעים היפר לה בעלה והיא לא ידעה שהיפר לה בעלה והייתה שותה יין ומטמא למתים אינה סופג ארבעים ותניא בגמ' אישה הפירם וה' יסלח לה באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה א"כ ש"מ מהא דחל הנדר מיד קודם הפרת בעלה. י"ל התם מיירי ששותה יין אחר יום שומעו אבל אם הופר לה ביום שומעו מצינו למימר דלא חל האיסור כלל. אמנם כיון דמקרא ילפינן מן וה' יסלח לה מוקמינן על המיעוט ומסב דהיינו במזיד אבל בשוגג אומר לך דלא חל הנדר ואינה צריכה כפרה וסליחה וצ"ע ודוחק. ועי"ל דוקא היכא דלא ידע בעלה אם נדרה בשעת שתייתה יין. לכן סופג א'. אבל אם כבר שמע בעלה אע"ג דלא היפר מיד מ"מ הנדר תולה בדעתו והיא שותה יין קודם שהיפר לה אימא לך דלא צריכה סליחה וכפרה. וצ"ע כל חילוק זה אע"ג דבעיא היא אם יכול להפר בלא שמיעה ולא איפשט' א"כ אין חילוק לעניין הפרה בין שמיע' ללא שמיע'. מ"מ יש חילוק גדול לעניין זה דמיד כשידע הנדר דעתו נוטה להתיר ועומד בספק לא מצי האיסור לחול וק"ל להבין הנ"מ. הגה) אע"ג דבא לכלל הוק' שבעל צריך להפר מ"מ לא חל האיסור עדיין. אע"ג דבאותה המשנה תנן האו' לאשתו כל נדרים שתדרי מכאן עד שאבא כו' רבי אליעזר אומר מופרים וחכמים אומרים אינם מופרים. א"ר אליעזר אם הפיר נדרים שבאו לכלל איסור לא יפיר שלא באו לכלל איסור. אמרו לו אישה יסי יקימנו ואישה יפירנו את שבא לכלל היקם בא לכלל היפר לא בא לכלל היקם כו' ש"מ מק"ו דרבי אליעזר סבר איפכא:

וגם דרבנן מודו בזה אי לאו קראי זהו דוקא גבי הפרת בעל דהפרה הוי בלא חרטה כמו את בריתי היפר. לכן הוי ק"ו אפי' מוחה ומבטל מה שנדרה כבר מכ"ש שמוחה ומבטל שלא תהא לה כח לנדור וצ"ע. ועוד דלא לישתמיט בשום דוכתי בפוסקים דאיתא האי דינא אם כן מניין לנו לעשות נגד אישה יפירנו דחזינן דילפינן מיניה כמה זמנין שהוא דוקא. וכן כתבת וז"ל ויכול להיות אם לא שמע הבעל יכול החכם להתיר כו' עכ"ל. גם זה לא נ"ל כלל. דלגבי בעל אין חילוק בין שמוע ללא שמוע דבעי' היא בגמ' אם בעל יכול להפר בלא שמוע מה שנדרה כבר ולא איפשיטא בהדיא. וכתב בסמ"ק דבעל יכול להפיר אם כן אין חילוק. אך באשיר"י משמע דנשאר בתיקו ומבואר באשי"רי במאי פליגי הסמ"ג והאשי"רי ע"ש בספרו ותמצא עוד פלפול בארוכות. מעתה אכתוב גמר דעתי כאשר ראיתי הלכה למעשה כדפרי' בתשובתי למהר"ק כדאיתא בטור י"ד להתיר לבעל הקמתן אפי' אחר יום שמעו ואח"כ מיפר הבעל לאשתו נדרה. אך מי שלבו נוקפו מאחר שיש דיעו' דוקא ביום שמעו נשאל על ההקמה וכן מלשון רש"י נמי משמע הכי. ע"ש בפי' ראשון שפי' על בעי' דרבא. יכול לעשות עוד טופיינא לרווחה דמילתא אחר שהתיר החכם הקמת הבעל והבעל מפיר לה אז יתיר לה נמי החכם לאשה הנדר ע"י חרטה כרש"י. לכן מאחר דיש כמה נדרים שגורמים שנאה בין איש לאשתו בין אדם לחבירו ויתר תקלות וכדאמרינן נמי הנודר כאילו בונה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן בשעת איסור הבמות. ונאמר יש בוטה כמדקרו' חרב ולשון חכמים מרפא. על כן יש הרבה נדרים דיש מצוה להתירן דגדול השלום כי השם נמחק בשביל השלום והוא כלי המחזיק את הכל וחותם בו כל הברכות. ומעשה רב כתבנו אשר ראינו ושמענו מרבותינו גדולי עולם נ"ע אשר מימיהם אנו שותים ונ' שאל אביך ויגדך וגו' נאם משה טרוד משה לוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה