אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

קי

סדר שטר חליצה כך היא צורתה

תהלת דברי פיך שכל משיב נפש מכל אבקת רוכל ומתוק לחיך מכל טעימת אוכל לארי בחבורה. אהו' שאירי ה"ה ר"ג מה"ר יוד' ט"ל יצו' ברוך את וברוך טעמך בפילפולך דלית' מבורך עמוקה אך ברוב הכנע' כת' איני נהנה כלל וכ"ש בשבחה דידי אשר הארכת בו כי מה אני:

ומעתה אשי' בקיצור הגם אין ווסתי להיות נושא ונותן ולפלפל ע"י ספר כ"א פא"פ דמים שאין להן סוף. מ"מ אהבתך אתן דודתי לך ומי יתן נשיקתי מנשיק' פיך כלומר לדבר עמך פא"פ כי דגלך עלי אהבה. אך מאחר דנסתר איש מבעל אחיו אקויים בנפשי ידי גלילת זהב כו' במיעוט שכלי הלא מצער היא ותחי נפשי:

מה שכתבת וז"ל אני קורא תגר על הקטנות עכ"ל נא דוק בלשון שכתב וז"ל בודאי חתיכה גדולה ניכר' ד' כנפות וכו' וצריך להרחיק הקרנות זה מזה שיהיה ניכר היטיב כו' עכ"ל:

ואשר כתבת וז"ל והנה לע"ד אינו קורא תגר כו' אלא על ד' כנפות אשכנז שהוא כמין מלבוש כו' דכיון שהוא מלבוש לא מקרי אשר תכס' בה עכ"ל וכה"ג כתבת לקמן. מתו' דבריך אילו נר' דסבר אתה דמלבו' אינו חייב בציצית אלא במה שמכסה בה הא ליתא דמ"ש כיסוי שנא' אשר תכסה בה לביש' נמי כתיב ועשו ציצית על כנפי בגדיהם ש"מ לבישה נמי חייב ומסתמא תרוייהו צריכה כדעביד צריכות' ריש פ"ק דיבמות גבי כלאים כתיב לא יעל' עליך וכתיב לא תלבש שעטנז. ה"נ מסתמא יש צריכותה. א"עג דמ"ק איתא בה"ג וז"ל אין זה מן המובחר דלא מיקרי אשר תכס' בה עכ"ל זהו פירושו דכיון דקטן הוא שמא אין בו שיעו' שנתנו בה חכמים דמצי גדול לצאת בו עראי. מ"ת א"כ ה"ל למ"ק לומר אין זה בגד ז"א שמא בגד משמע בין גדול בין קטן לכך נקט המ"ק לישנא המבואר. (א"כ מודה אתה שהוא מלבוש א"כ הא כתוב על כנפי בגדיהם ולמה לא יהא חייב בציצית) אבל את' כתב וז"ל כיון שהוא מלבוש לא נקרא אשר תכסה בו עכ"ל האי לישנא דידך משמע דמלבוש הוי גריעות' וכן מאד הארכת לבאר פשט מקושא או מחלוק דאיתא בהגה שפטור מטעם שהן סתומים הא לאו הכי הוה חייב אע"ג שאין מכסה בו ראשו רק הם בגופו כשאר מלבושים מכל אילו ראיות איפכא דכל מלבוש שיש ד' כנפו' ב' לפניו וב' לאחריו שהוא חייב בציצית כמו הבגד שדרכו ללובשו שקו' בלועז זורנ"יר שהן כמו ד' כנפות שלנו רק שהוא גדול אם הוא פתוח מב' צדדים פשו' ופשו' שהוא חייב בציצית כי מלבוש גמור הוא:

ומה מאד הארכת להעמיק בפילפולך ונפרש פשט דוקא חסדא שמך וחסדא מילך. אך בזה ליכא ספיקא או נידנוד או גמגום דמי שלבש בגד גדול באורך ורוחב כשיעור ויש לו ד' כנפות ב' לפניו וד' לאחריו ויש לו בית צואר באמצע שהוא חייב לברך על לבישת ציצית או ללבוש ציצית כדכתיב קרא על כנפי בגדיהם. וכן איתא במיימ' בהג"ה וז"ל הלובש טלית כו' הרי זה קיים מצות עשה הגה) אבל אין לברך להתעטף כיון דאינה כעטיפת ישמעאלים ובזה ליכא ספיקא דחייב לברך אם אינו סתום כקוט או כחלוק (וטעמא דקוט וחלוק דפטורין היינו טעמא כיון דרובו או עיקרו סתום הוי כאלו כולו סתום דאזלי' בתר עיקר הבגד כדאמרינן גבי הוא של עור כו') וכן האמת הכל לפי מה שהוא בגד אם לובשיהו דרך לבישה מברך ללבוש אם מתעטף בה מברך להתעטף:

וד' כנפות שלנו מברך על מצות ציצית וטעמ' משו' דעיק' לבישתו לשם מצות לכן מברכים על מצות כיון דאי דרך לבישה בכה"ג לצורך רק משום מצוה לבשוהו לכן אין שייך לברך על לבישת ציצי' דכל לביש' ציצי' מברכין מי שלב' בגד שהוא דרך כל העול' ללבו' ויש בו ד' כנפות ועשה בהן ציצי' מברכי על לבישת ומה שכתבת וז"ל עיני ראו מהגאון מה"ר איסרלין מרפורק וז"ל שלעולם הוא מתעטף כו' ומסתמא כוונתו כו' עכ"ל ידעתי בני ידעתי אך לא מטעמא דידך רק כוונתו היה דק' בעיניו לשנות הברכה לברך על מצות ציצית כיון דבעלמא מברכין להתעטף לכך מתעטף בראשו מתחילה כדי לברך להתעטף. וכן שמעתי מפי למדן אחד שמהר"י הנ"ל מברך להתעטף וכן ברו' לי דטעמא דידיה כך היה:

(אבל אם היה סבור דלביש' לא היה חייב לברך ומשום ההו' רגע שמתעטף בראש יברך חלילה זאת אבל כדי להשוות הברכה מועיל זה עיטוף כל דהו וק"ל) ומה שכתבת' וז"ל אבל בקטנות אינו מדבר כי למה ידבר בו אחר שמפו' שיעורו בגמרא כו' עכ"ל הא לא קושי' דכמה זמנין איתא בגמר' כגון אתון דלא קים לכון שיעורא דרבנן כו' וכן איתא בגמ' בענין חגב כנפיו חופים את רובו. בעי בגמ' מאי רובו כו' וכה"ג טובא דחזינא דאמוראים מסופקים בשיעור' דרבנן מכ"ש וק"ו אנן לכך עושה ד' כנפו גדולי' כדי להראו' הלכה למעש' ומ"ש מטליתו' בקהילות הייתי יכול לתרץ שלא נתקנו אלא שלא לברך זהו אשאר מינים ושואל עכ"ל:

האי שינויי' דחיקי שיתקנו הקהילות חשובות ויש בהן גדולי עולם מילתא דאתא לידי תקלה חלילה וחס וכן לא דמי לשאול כמו כל טליתו' של הקדש שקנו הקהל כדי לברך עליהן והרי כמו של כל אחד וא' כשמתעטף בו והוי כמו אתרוג שקנו לצורך כל הקהל. לא באתי לדקדק על כל קוץ וקוץ מאוד פלפל' בחכמ' והארכת שיש פנים לכאן ולכאן בד' כנפו' של צמר או של שאר מיני' יפה חילקת ופלפלת אך מה אומר ומה אדבר לפי הנראה דליכא כלל שום נידנוד מי שלבש בגד גדול כשיעורו שחייב לברך שנא' ועשו כו' על כנפי בגדיהם לכן קשה לי להבין זה שכתבת וז"ל שאר מינים שאין בהן צד דאורייתא לא חילקו כו' הן שהוא כמו הד' כנפות של רבני אשכנז עכ"ל ק"ק ע"ז על הראשונים אנו בושים כו'. וכן כתבת וז"ל אבל ד' כנפות מצמר כו' לא תקנו רבנן שיתחייב מדבריה' עכ"ל יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא וכן משמע לשונך דכתבת לא תקנו רבנן שיתחייב מדבריהן עכ"ל. מה שייך חיוב דרבנן. או תקנה אחר חכמי תלמוד כאשר כתבתי כבר:

אלא שצ"ל דסברי רבני אשכנז דהאי צורתה אית בי' חיובא דעשה ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם. וכן כתבת וז"ל: וכן י"ל להיפך אותה של שאר מיני' כשהוא כמו מלבוש אפילו מדרבנן אינו חייב עכ"ל. זה כפלת ושלשת דמלבוש לית ביה משום חיוב ציצית והא כתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם. ואם כן מדרבנן נמי למה אינו חייב כדפרי'. וכן כתבת וז"ל והוי כמו ההיא דהלכת א"י עכ"ל. אמינא לפי דעתי אינו דומה כלל. דכל הנהו דהתם דכולהו מיירי שלא מצי חיוב קל או שיש בו צד פטור לפטור חיוב החמור כדפי' וכן נמי ההיא דפ"ק דמגלה דמספקא לר' אבא אי קטן מצי מפיק נשי' כו' דמסופק ליה הי מינייהו עדיף דיש נמי עדיפו' לנשים כשאר משמע כדברי אבי"ה ולא כמו שכתבת וז"ל הנה מסתבר שקטן יותר חמור עכ"ל:

אבל הכא אם לא ילביש הד' כנפות אז הוא ערום ממצות ציצית כל היום כי אחר יציאת ב"ה אין שום אדם מעוטף בטלית באלו המדינות לכך עדיף טפי להלביש ד' כנפות ממה שאין לו ציצי' כלל. אך בהא מודינה דשל צמר עדיף דחייב לכ"ע מן התורה. אכן לפי פילפולך אשר חילקת שיש צדדים לכאן ולכאן. אבל ד' כנפות מצמר שהוא חיוב מדאוריית' לא תקנו רבנן שיתחייב מדבריה' כשהוא כמו מלבוש עכ"ל א"כ שקולים הם ולמה כתבת על של משי וז"ל קשה בעיני להכניס באותו מחלוק' משאר מיני' ואף לפטור אותו ד' כנפות מצמר עכ"ל הלא יש צדדים דמשי עדיף לפי פילפולך וקורא אני ע"ז כפא דחט נגר' בגוו' נשרף חרדל. אכן לדידי אשר כתבתי דיכול ללבוש שניהם עם יתר חלוקים שכתבתי ואשר כתבת שיש לברך כל דבר לפי עניינו. לנשים מברך לשמוע. וכן בהלל לקרא או לגמור:

זה פשיט ויפה כתבת דיש לברך לכל דבר לפי עניינו כמו על נטילת ידים. ואם טבל בנהר מברך על שטיפ' או טביל' ידי' וכן הדין נותן כי אילו דברים נאמרי' בכל לשון הן אשכנז הן לועז:

וכן בלשון הקדש יכול לברך ללבוש או להשים עלי ציצית. או להתכסה בציצית. וכה"ג אין כ"כ נפקות' דאין זה קרוי שינוי כ"כ:

לכן אינו דומה להך דהכא לתקן ברכה על מילתא שהוא פטור מדאורייתא או ספק פטור וכן אין לתקן תע ברכה חדשה מדרבנן אחר רב אשי כדלעיל ומה שכתבת וז"ל מלשון התשב"ץ שכתב ר' יחיאל שאפי' בטליתות שלנו הציציות חשיבי כו':

והוכחת מ"ץ ואי דרבנן היאך יוצאים בשבת לר"ה:

צר לי הרי בשר הרי סכין וערבת' אלי השולחן הבינני הלא ודאי הד' כנפות תחת מלבוש עליו ועיקר מצות ציצי' בבגד הוא כתיבה:

וא"כ הני ציציות יש להן דין רצועות הסנדל שנפסו' שבטילו' לגבי הסנדל כשאינ' מוזהבו' ה"נ ציציות בטלית אי לאו למצוה עביד היו בטילות לגבי ד' כנפות עכ"ל:

הנה אהו' כל התמהות וקושיו' אשר לכ"ת עלי יש לי בכפליים על כ' תו':

ואין לי לב להבין מאי דקש' לכ"ת דעיקר תמהונ' דידך דכתבת וז"ל א"כ הני ציציות יש להן דין רצועו' סנדל שנפסק' שבטול. ה"נ ציציות אי לאו דלמצוה עבידי בטילות לגבי ד' כנפות עכ"ל:

ומעתה אבאר תמיהני הלא הארכתי מאד דציציות אינו דומה לרצועות משום חשיבות דלמצוה עבידן מדברי ר' יחיאל דפליג על רש"י דפי' דציציות שלנו בטלין:

וכן כתבת וז"ל מ"ת ממנה יוצא בו אי בגד זה חייב בציצית מן התורה שפיר יוצא בו. ואם אינו חייב אז הציציו' לא חשיבי' ובטילי פי' דחשיבי הוי משוי כו' ולא הוי משוי. ז"א דחשיבות אינו תולה בקייו' שעשוי לשם מצוה (הגה) המצות רק תולה בדעתו כו' עכ"ל ע"ש והארכת א"כ קושי' דידך הן ולאו וכמו איני יודע מה אתה סח. וכן המיימו' פ' י"ט דהלכות שבת כתב גם בה"ג דלא בטל וז"ל היוצא בטלית שאינה מצוייצ' כהילכתה חייב מפני שאותם חוטי' חשובי' אצלו ודעתו עלייהו עד שישלים חסרונו עכ"ל. הלא תראה דהמיימו' כתב דלא בטלי משום חשיבו' מצוה וכן הסכים לדעתי שתולה בדעת ובמחשבה של גברא שכתב וז"ל חשובים אצלו ודעתו עלייהו עכ"ל. וכן פר"ח על הא דמשני ציציות לגבי טלית חשיבי וז"ל פי' חשובים הן וראוי להשלים המצוה על ידן עכ"ל עיין בס"ת סוף הלכות שבת דכולהו קאי על טלית שאינה מצוייצ' כהלכת' מ"מ לא בטיל אע"ג דלית בזה עתה קיום מצוה. וכן הגמר' גופי' קאמר דטלית שאינו מצויינ' כהלכתה דחייב אע"ג דהטלית תורת מלבוש עליו מקיים ביה עתה מצוה מ"מ חייב דלא בטלי דחשיבי. לכן קשה מאד להבין דעתך:

והנה אבא לתרץ דעתך דסבר אתה הא דמתרץ הגמרא דציצית חשיבו היכא דאינה מצוייצת כהלכתו. ה"מ בגד גדול כמו סרבל דבהאי גונא חייב מן התורה בציצית. לכן חשיבי הציצית דראוי להשלים הציציות לזה הבגד ולהכשירן כולהו להאי בגד:

אבל הכא בד' כנפות דעסיקנה ביה לא היה האי בגד בר חיובה דאורייתא מעולם:

(כיון דכבר חשוב הציציות שקיים בה המצוה דאורייתא. לא בטיל חשיבותא מינייהו בזה שנפסל עתה שאינה מצוייצת כהלכתו הגה):

ולכך בטלית לגבי ד' כנפות דהוי מעתה כמו רצועות הסנדל שמעולם לא קיים שום מצוה בהני ציציית אם דעתך הכי יפה הוא מאד אך דבריך סתומים (הגה):

דקדקת ויפה חילקת אשריך וטוב לך אך דבריי תרוצים ומיושרים דה' ר' יחיאל מיירי בד' כנפות ואפ"ה כתב דחשיבי. וזהו מטעם דפירש"י:

וכן במרדכי פר' חבית כתב נמי וז"ל והר"ם לא נהג לצאת בטלית קטן כו' לפי שהיה ירא שמא ינתקו ציציותיו ונפסלו כו' חייב חטאת עכ"ל. ש"מ דסבר מהר"ם ג"כ בד' כנפות לא בעלי ואליבייהו כתבתי אי לדידהו דרבנן הו' היאך יוצאים בו גם כשהיא מצוייצת כהלכתה הא בציצית היה משו' דהאי בגד אינו חייב בציצית בחשיבות' דגברא. וכן רב הונא דאמר היוצא בטלי' שאינ' מצוייצת כהלכתו חייב. מי לא איירי נמי דהאי טלית לא היה מעולם שעת הכושר שלא היה מעיקרא מצוייצ' כהלכתו דהא סתמא קאמר דאלה אמוראי היה לו לפרש מ"ת מ"מ לא דמי דרב הונא איירי בטלי' גדול דהאי בגד בר חיובה הוא וראוי להשלם בציצית מה שאין כן בד' כנפו' דבגד גופיה אינה בר חיובא זה לא נ"ל חילוק דד' כנפות נמי ראוי לתקן הבגד לעשותו בר חיובא. מ"ל תקון גדול ומ"ל תקון קטן ועוד דהציציו' חשיבי דראויין ולהתירן ולעשותה בטלית שהוא בר חיובא כן יש לחלק בין רצועו' לציצית. כדאיתא במרדכי וז"ל אמנם יש להתיר אפילו כשהוא יחף אינה שלא לצורך דאי בעי ינעול אנפילות ואפילו ביום הכפורים כו' עכ"ל מה שאין כן בציצית דלא איפשר לתקנם בשבת ומה שחילק כ"ת לתרץ מ"מ לא אמר לשם קייו' מצוה ברוך טעמך אילו ואילו דברי אלהים חיים. אך מ"מ חילוק דידי אמת כאשר הוכחתי מן המיימו' דתולה חשיבות בדעת גבר' דלעיל. וכן גם אני שדי בי' נרגא דלא מצי למימר מקיים ביה מצוה דמיירי בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה דלא מקיים בי' עתה מצוה. מ"ת קיים בי' מצוה קודם שנפסל ז"א מי לא עסיקנא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה מעיקר' ולא היה לו שעת הכושר ומ"ש דלשם מצוה לא הוי דיוק התשב"ץ לא דק דאל"כ מהו שאמר אפילו בטלית שלנו הציציות כו' הל"ל אפילו ציצית שלנו כו'. זא"ק די"ל דנקט טלית שלנו דאפילו טלית גדול כמו של בית הכנסת לאורויי לן אפי' בטלית גדול הציציות לשם מצוה חשובי ולא בטלה:

אבל אי הוה נקט ציציות שלנו ה"א דקאי על ד' כנפות דאיירי בי' שהוא בגד קטן ומועיל טעם דחשיבי:

אבל גבי טלית גדול ה"א לא מועיל חשובות ובטל הציצית לגבי טלית קמ"ל דאפילו בטלית גדול חשיב ולא בטיל. ומ"ש וז"ל ודאי הד' כנפות תורת מלבוש עליו כו'. דאלת"ה למר נמי ק' אי הוי משוי נהי דהבגד חייב בציצית מן התורה וההוא גברא שלובשו חייב מן התורה כו' מ"מ היכא שרי לצאת בו לר"ה אי הוי משוי ואינו מלבוש עכ"ל אמת אתך כוונת דעת המיימו' פי"ט דהלכות שבת דכתב כה"ג וז"ל אבל טלית המצוייצת. כהלכתה מותר לצאת בה כו' שאין הציצית משוי גמור' אלא הרי הוא מנוי הטלית ומתכשיטין:

שאילו היה משוי היה חייב היוצא בה שאין מצות עשה שאין בו כרת דוחה שבת אך הראייה שהבא' אינה ראייה וז"ל וגם בימי האמוראים הוו רגילים ללבוש מלבושים של ד' כנפות כו' ועובדה דמלאכי ורב קטינא כו' עכ"ל. מזה אינה ראייה דהתם מיירי במלבושים גדולים הראויים לצאת בהן תדיר. אבל הכא ד' כנפות אינו גדול כ"כ ואין דרך לגדול לצאת בו תדיר אימא לך דלא מיקרי מלבוש שיכול לצאת בו בשבת והוי משוי אע"ג דכתבתי לעיל דד' כנפות. של רבני אשכנז גדול די וכו' פי' שגדול די שיתחייב בציצית דמקיים ביה מצות ציצי' אבל מ"מ אין דרך מלבוש בכך לכן איפשר לי למימר דד' כנפות כשאין מצוייצת כהלכתה הוי משוי אפילו הבגד גופיה:

אבל כשהוא מצוייצ' כהלכתה חובת מצוה משוי ליה הבגד עם הציצית לתכשיט (ומה שהבאת מפ' חבית וז"ל המיימו' לא בקטלית כו' לצאת בהן בשבת כו' דשמא יפסוק ציציותיו ופסול בו וחייב חטאת עכ"ל לא מבואר בין אם חייב חטאת משום ציצית או משום בגד:

הגה) ודרך הוצאה ולא הוי תו משוי. כך עתה לא ק' מה שכתבת לעיל וז"ל דאלת"ה למר נמי ק' כו' עכ"ל דמצינו למימר כשאינו מצוייצת. הוי משוי אפילו הבגד אבל כשמצוייצ' כהלכתה ה"ל תכשיט ודרך הוצאה בכך וצ"ע:

ויגדל מלכותו לעד כחפץ אהו' משה טרוד משה לוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה