שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
סדר שטר חליצה כך היא צורתה
בפנינו עדים ח"מ בא לפנינו פב"ב וקבל עליו בחרם חמור ובשבועה דאורייתא ובק"ס שאח"ו שיעדר אחי פב"פ בלי זרע קיימא ותהא אשתו מרת פב"פ יבמתו זקוקו' ליבום שרוצ' לפוטרה בחליצה כשירה תוך ג' חדשים אחרי שתזהירי אותו ותובעת ממנו לחלוץ בלי עיכוב ודחייה כלל. ומחמת הנכסים עיזבון מיתנה הנ"ל יעמוד כתקנת קהילות שום והיבמה תלכי אחר היבם. וכל הא דלעיל נעשה בפנינו בששי בשנת כך וכך לפ"ק כתבנו וחתמנו. יש כותבין הכל שריר וקים זה הסדר כפשוטן אכן כמה תנאי יש בעניין חזרת נכסים וצריך להאריך כפי תנאים והמשכיל יבין. ועתה אבאר מי שאבדה שטר כתובתה או נמצא בה פסול וצריך כתובה אחרת. וכך צורתה:
מה דהות קדמנא בשלישי בשבת כך וכך לחדש כו' במדינה בבנברק איך ר' פב"פ אתא לקדמנא ואמר לנו מר' פב"פ כד הות בתולתא (ואם לא היתה בתולה כותבין כד הות ארמלתא או מתרכתא או חלוצתה הגה) הוי נסיבת לי לאנתו (י"ס כותבין במתא פלו' ויתיר הוא) מן קדמת דנא בקדושין ובכתובה י"ס כותבין ובכתובתה) כדת משה וישראל. וכדו אירכס (ואם התקין הכתובה משום דאישתכח טעותא בההוא קמייתא יכתוב כך וכדו אישתכת טעות בההוא כתובה קמייתא דהוה לה מנאי כו') שטר כתובתה דהות לה מנאי דהות כתיב מן ההוא יומא דנסיבת לי כהלכת בנת ישראל דמתנסבין לגבריהון בקידושין ובכתובה ואמרו רבנן דאסור ליה לבר ישראל לשהויי עם אנתתי' בלא כתובתה אפי' שעת' חדא וזמן כתובתה קמיית' לא ידע לן וכען בעינן למיכתב לה כתובה אחריתי ונדוניא ותוספת' דילה בחריקא דכתובתה קמיית' דאירסאא (דאישתכח ביה טעות הג"ה) ובכן כתיבנא לה השתא כתובתה ונדוניא ותוס' דא חלופי כתובתה קמיית' דארכסא לה ובלשון כתוב' קמייתא איך רפ"בפ אמר לה להדא פב"פ דכסיב לי מן קדמת דנא הוי לי לאנתו וכו' עד גמירא:
שמעתי מפי הגאון מהרי' וויי"ל ז"ל דעל כתוב' דאירכסא צריך שלשה עדים יען כי הוא מעשה ב"ד לכך צריך ג' ובדידי הוה עובדא הייתי עד עם ב' עדים על כתובה דאירכסא שעשה אברהם לוקר כתובה דארכס' לאשתו בעפרט שסידר הגאון הנ"ל וציוה ליקח קניין משלשתינו וכך חתמנו אך העולם לא נזהרים מזה ולקחו רק ב' עדים כשאר שטרות. ואמינא לפי דעתי הא דאין לוקחין ג' על הכתובה בשע' נישואין משו' דנעשה בבי כנישתא בפני קהל ועדה חשוב כמו ב"ד וחתמו תרי מינייהו ודיו עיין בתו' פ"ב דכתובו' בדיבור המתחיל במותב תלתא כו' וחד ליתנהו כו':
כתובת מחזיר גרושתו יש חלוקי דיעות בין הגאוני' איך יכתבו וכך צורתה:
זהו טופס רבי' אלעזר הלוי ז"ל בשלישי בשבת כו' שאנו מנין כאן במדינה בבנברק איך פב"פ אמר לה להדא מרפב"פ מתרכתא דידיה בדלא נסיבנא לגבר אוחרן הדרי לגבאי ותהוי לי לאנתו כדת משה וישראל ואנא אפלח וכו' מכאן ואילך כשאר כתובות עד גמירא אך אין צריך לכתוב דחזו ליכי מדרבנן:
ור"י ב"ר יודא ורבי שלמה ותשובת הגאונים כתבו כך בשלישי בשבת כו' במדינה בנבערק. איך ר' פב"פ אהדר מתרכתא דידיה מר' פב"פ ואמר לה תהוי לי לאנתו כדת משה וישראל ואנא אפלח כו' וכתב על זה דכן הוא הלכה למעש' עוד יש טופס אחרת ועת לקצר:
וזהו טופס רבינו אלעזר בר יוסף זצ"ל:
בשלישי בשבת במדינה בבנבערק. איך פב"פ אהדר מתרכתא דידיה פב"פ בדלא נסב' לגבר אוחרן וכך אמר לה הדרי גבאי ותהוי לי לאנתו כדת משה וישראל כד הוית מן קדמת דנא ואנא אפלח וכו':
דין קיום מחקים איני צריך להאריך כי נהגו לקיים קודם הכל שריר וקים אחר למקני' ביה. אע"ג דיש חילוקי דיעות דמדינ' היה לו לקיימא קודם וקנינא באלו חלוקים אין צריך להאריך:
עיין במרדכי בפ' גט פשוט כי לא אבא רק לבאר קצת לפי המנהג. וכן נהגו אם צריך לקיים אז צריך לקיים קודם הכל שריר וקים כי לעולם הכל שריר וקים יכתוב לבד בשיטה אחרונה וקייום מחקים יכתוב בשיט' שכתוב בה למקניא ביה. ואם לא יכול לכתו' של קיום המחקים באות' שיטה יכול לגמור השיטה עם ביה. וקיום המחקים יכתוב שיטה בפני עצמה ואח"כ יכתוב שיטה אחת בפני עצמה והכל שריר וקים בוי"ו. ואם אין שום דבר שצריך קיום יכתוב הכל שריר וקים בלא וי"ו. אם דילג הסופר אות או תיבה וכתב הדילוג בין השיטין מקיים כך. יכתוב מה שהוא אחר למקניא ביה:
כגון אם הוא וכך אמר. כותב וכך אמר דביני שיטי. ואם כותב וכך אמר חוץ לשיטה על הגליון מקיים כן כתוב וכך אמר דחוץ לשיטה: ואם כתב וכך אמר על הגרר. מקיים כן יכתוב וכך אמר דעל הגרר ואם כתב וכך אמר שלא כדין וצריך להעביר עליה קולמוס מקיים כן. ויכתוב וכך אמר דהעברת קולמוס. ואם יש טישטוש בין מקצת תיבות כגון אמר בזה לנו מקיים כן. טישטוש בין אמר ובין לנו:
הא לך ל' צורכר. אם עשו קנין ביו' ד' אפי' לא חתמו עד ימים רבים אין לחוש אבל אם לא עשו קנין ביום ד' צריך למחוק הד' ולכתוב היו' שנחתם ולבסוף יכתוב היום ההיא דביני שטי. ואם נחתם ביום ה' יעשה מד' ה' ודיו עכ"ל התו' ואם טעו בשמות החתן והכלה או שלא הזכיר שמותן ושם המדינ' הרי פסולה ואין ביני חטי. וגם שמות העיר אין כותבין ביני חטי עכ"ל אגודה צורכי"ר. הא לך לשון האגודה עצמו פ"ב דכתובות כתב ר' מנחם בשכל טוב אם עשה מחק או טישטוש בכתוב' או דילג תיבה או אות שלימה קודם שיכתוב שריר וקים צריך לכתוב בשיטה אחרונה כל גירוע שבה תיבה פלוני דביני חטי או בריש חטי או דעלויי חטי. או דעל המחק שריר וקים לא תהא פסולה הכתובה:
ואם טעה בשמותיהן של חתן וכלה או שלא הזכיר שמות' פסולה ואין כותבין שמות חתן וכלה ושם העיר דביני חטי:
גם ראיתי בכתובה טעות בשיטה עליונה שכתב חמשת ימים והיה רק ד' ימים והגיה למעל' מן השיטה במקום חמשה בד' דתלויה דה"א בשיט' עליונה ותמיה אני מפני מה לא כתבו בה בד' דעל גבי השיטה עכ"ל אגודה:
ראובן שהשיא בתו לשמעון ונתן לו עשרי' ליטרין ומת בתוך שנתו והאשה גובה הכל בכתובתה ולוי תבע מתקנת ר"ת שתיקן לאבי הבת וק"ו לאבי הבן:
והאלמנה משיבה אין עונשין מן הדין ועוד היכא דאיתמר אתמר והיכא דלא איתמר לא אתמר ולא ילפינן אפי' מהלכה אין דנין ק"ו כ"ש מתקנה. ופסק הר"ר עזריה וחכמי צרפת שהדין עם האלמנה:
עכ"ל תוספו' צורכי"ר:
תניא אידך אע"פ שאונס נותן מיד כשיוצא הוא אין לה עליו כלום. ר' יוסי ב"ר יודא אומר יש לה כתובה מנה כו' ע"ש בסוף אלו נערות שמעינן מהא מי שאנס בתולה ונישאת לו דחשבינן גם לגבי נפשיה בעולה ואין לה כתובה ממנו אלא מנה:
(תו' מ"ט תקינו רבנן כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציא כו' אע"ג דבתולה יש לה כתובה מן התורה הזאת בעולה הוא כו' פ"ש בתו' הגה) תו' פ' אלו נערות ואילו שאין להם קנס. הגיורת והשבייה כו'. אע"ג דמדאוריית' שבויה לא הוי בחזקת בעולה כדאמרי' בכל דוכתי' בשבוייה הקילו מ"מ אין להן קנס דמשום גזירה שלא תינשא לכהן עשאוה כבעולה לכל דבריה עכ"ל:
מכאן ראיה להא דכתבי' לעיל דצריך לכתוב בכתוב' מתרכת' חלוצתה או בעולה ולגלויי דאסורה לכהן דהא חזינן הכא גבי שבוי' מפסידין רבנן אונס קנסה דחזי לה מדאורייתא משום תקנה דכהונה אע"ג דלא פשעה. מכ"ש בעולה דעבד איסורא:
הנה חברתי וסדרתי משפטי כתובה ושאר שטרות השייכים לה וקצת הנהגת נישואין הכל יחד בכרך אחד כדי שתהא שגורה וסדורה לתקן הכתובה ושאר עניינים התלויי' בהן. יהי רצון מלפני אדון כל שנזכה במהרה בימינו לה' קולות קול ששון וקול שמחה וגו' שנשמעים בגיל ורננה להביאנו לבית התפיל' להפיל תחינה:
ולהעלו' זבחי צדק ועולה מדושנה נאום משה טרוד משם לוי מינץ:
האי סדר הכתובה והנישואים דלעיל סדרתי בהיותי באשכנז בק"ק בבנבערק ואחר שבאתי למדינת פולין לק"ק פוזנא ראיתי יש שינויים ומריבת דברים בכתובות מה שלא נהגו במדינתינו ואלו הן בין בזהב ולא כותבין בדהב דהוא תרגום בין בתכשיטין בין במאני דלבושא ובשימושי דירה ובשימושי דערסא הכל קיבל עליו ר' פב"פ במאה זקוקים כסף צרוף. וצבי ר"פ חתן דנן ב"פ והוסיף לה מן דיליה ק' זקוקים כסף צרוף אחרים כנגדן או כנגדם סך הכל מאתים זקוקי' כסף צרוף. וכן כותבין שטר כתובתה דא ובנדוני' דן ותוספת' דא כך כותבין בכל פעם אילו ג' לשונות וכן כותבין בכל פעם ירתי בתראי. זקוקים דכתיבנ' בכתובת מרגלה בפיהם דאינה פי' משקל זקוק שהוא חצי ליטרא הנקרא בל"א מארק. רק פי' של זקוק מניין מעות והוא מ"ח גדולים שקורים באילו מדינות מארק והוא ב' זהובי' רייניס נמצא כתובת בתולה ד' מאות זהו' רייניס ולאלמנה ב' מאות זהו' ריינוס:
ותמיהני א"כ למה כותבין כסף צרוף כיון דזקוק פי' מניין מעות ולא שמעתי טעם מספיק על זה וכן יש מקצת מנהגים אחרים מה שאין כן במדינתינו ואלו הן התחלנו ליקח קניין על הכתובה קודם שמוליכין אותו לחופה לפני ב' עדים ואין חותמים העדים הכתובה מיד אחר הקניין טרם שמוליכין אותו לחופה וכן לא נוהגים להוליך החתן וכלה לחצר ב"ה לעשות מיין וכן נוהגי' שהחתן הולך למרחץ ביום ו' עם הקרואים וכן עושין הברכה בערב קודם הכנסת שבת שהולכים מיד לב"ה אחר הברכה וכשמוליכין חתן וכלה לחופה אז מזמרין לפניהם ואחר כך מקדשין קודם ברכת אירוסין ולאחר הקידושין מברכים ברכת אירוסין ובזה יש דיעות במיימו' בפ"ג דאיתא בתו' וז"ל כל המקדש אשה בין על עצמו בין ע"י שליח צריך לברך קודם קידושין הוא או שלוחו ואח"כ מקדש כדרך כל המצות שמברכין עליהן עובר לעשייתן עכ"ל ואיתא ע"ז ה"ג וז"ל אבל במדינות אילו אין המקדש מברך אלא אחר לפיכך אין מברכין אלא אחר אירוסין. וכן כתב בספר המצות וכן מנהיג מו"ר שי' אכן ברוב מקומות כשמקדשין בשעת נישואים מברכים ברכת אירוסין תחילה והדר מקדשין ואז מברכים ברכת נישואין כו' ע"ש והאריך:
הגה
ואח"כ קורא המברך הכתובה וב' עדים החתומים בו קורים עמו בנחת ואח"כ שקורי' הכתובה מוסרין הכתובה ליד הכלה ואז מברכי' ברכת נישואי' ולוקחי' ב' קרויזין פתוחי' כמו לאלמנ' לברכת אירוסי' ונישואי' ואחר ברכת אירוסין יתן ליד החתן כוס של ברכת אירוסין ויזרוק אותו לפניו וידרוס עליו ברגלו וישבור אותו אך שופכין את היין מן הכוס טרם שיתנו הכוס ליד החתן וכן נוהגי' לזרוק תרנגול וגם תרנגולת מעל ראש חתן וכלה למעלה מן החופה אחר ברכת נישואין וסמך יש לזה מהגדות בהנזקין וז"ל המנהגים כי תרנגול ותרנגולת כלומר פרו ורבו כתרנגולים. אשה שהיה לה ב' בעלים ונתגרשה מראשון ונתאלמנ' משני ועתה באת' לינשא לשלישי צריך לכתו' אמר לה להדא פב"פ דהות מתרכת' מקדמא דנא. או מן קדמ' דנא אבל אם היא גרושה מבעל' השני כותבין פב"פ מתרכת' כתב מהר"ם היכא דטעה הסופר בזמן השני' או בשבוע או בחדש או בשם החתן והכלה או בשמו' האבות שאין תקנה לכתוב אות' לא על המחק או על הגרר ולקיים אותה בסוף הכתובה לפני וקנינא דאין מועיל תיקון כלל אלא לכתוב כתוב' אחרת יש לכתוב בהכתובה מן דיליה ולא מדיליה בתיבה אחרת משו' שבזה יש יותר מבואר. שפר' ל' מיטב ארג ל' ונחמד ונחמד תרגום אונקלוס ורגיג. וכן אתרוג נקרא כן משום שהוא פרי נחמד פי' מן מיטב הנכסים וכן הנחמדים שבהן:
יש לכתוב כתובתה דא ונדוניא דן דכתובתה לשון נקיבה ודא תרגום של זאת ונדוניה לשון זכר ודן תרגום של זה אך יזהר לכתוב ודן חסר יוד כי היכי דלא לישתמע דין ומשפט בבנת חסר וי"ו כן הוא בפסוק לראות בבנת הארץ שהוא חסר וי"ו משה טרוד משה לוי מינץ: