שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
קג
אל שני המאורות הגדולים ביום ובלילה מושלי' בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם ממרחק ישתחוו איים אליהם. כי מזמרת השכל שמו בכליהם הוא המשכיל האברך מהר"ר משה בר חיים שמו נודע באיים. ואלוף העדה שר התעודה מה"ר יודא. הנה באתי לשאול מכם הלכה למעשה אשר יודיעו דעתכם על אודות איש ואשה שהמירו דתם מרצונם יחד והיו כמה שנים בגיות ביחד דרך אישות. ועתה חזרו לצורם והכירו בוראם שניהם יחד. ועתה באתי לדעת דעתכם היכול להיות אצלה בהיתר או אם צריכים להפרד ואמנם אם אשה לבדה המירה ברצונה בלא בעלה ודאי דבור פשוט דהיא אסורה דאין לך כיעור גדול מזה. דא"כ ודאי נבעלה חשבינה לה. ואפילו שבויה שנשבית חשבינה בודאי נבעלה לאוסרה לכהונה או עיר שכבשוה כרכים כל כהנות שבתוכה אסורות דודאי נבעלות חשבינה להו ואמנם התם אמרינן שנאנסו ולא חשבינן לה שנתרצית. אבל היכא שכפרה בעיקר ופרשה מכל דרכי יהדות והיתה כם הגוים ודאי נתרצי' להן וכל גוי חשוד על עריות. ואפי' בהמת' של ישראל חביבה להן. וא"כ ודאי נבעלה ברצון ואסירת לבעל' כי בעילת גוים אוסרה לבעלה ובהא ליכא מאן דפליג וא"כ ודאי אסורה לבעלה ועוד ראיה לאיסור מהא דר"פ ד' מיתות אמר רב יודא ישראל שבאותו הדור יודעים שאין בע"ז ממש ולא עושין כך אלא להתיר להן עריות בפרהסיא ואע"ג דמסיק הספר דיצרא דע"ז תקיף להו מ"מ עתה דנכיס יצרא דע"ז כדאיתא התם ומעתה יש לנו לחזור לסברא דת יהודית ולקיימה ולומר שהוא אמת ויציב דעתי נוטה כי רוב הממירים משום חימוד עריות הם ממירים לכך נראה שאין בדבר ספק היכא שהמירה לבדה שהיא אסורה לבעלה. אמנם היכא שהמירה היא ובעלה והם תמיד דרך אישות יחד. בהא נ"ל להביא ראיה קצת להתיר מהא דאמר פ"ק דחולין שחיט' מין לע"ז עד כו' וי"א בניו ממזרים ופירש"י לפי שאינם מקפידים על זנות אשתו ומפקירן. וא"כ נראה דמיירי דגם היא עובד' כמוהו וקאמר ות"ק אשתו לא מפקירה פי' ומקפיד על זנות אשתו. ומסתבר הלכה כת"ק דסבר אשתו לא מפקיר' ואם ואם כן אינה מזנה דמתייראה ממנו ואם כן אין מזנה רק בסתר. ואמרו רוב הבעולות אחר הבעל:
וה"נ אמרינן גוי יורש את אביו דבר תורה. וגם מדמייתי להן בשמייהו ובשמא דאבהתהון כדאי' פ' הבא על יבמתו וא"כ חשבינ' להו לבניהן וה"נ אשתו לא מפקר וניזל אחר רוב בעילות דתלי' בבעלה אבל לעולם דמזנה היא בסתר זה אנ"ל חדא דא"כ לי"א נחמיר בה יותר מבגיות. ולת"ק יותר טובה מבגיות כי גויה מזנה בפרהסיא כדאמר בפ"ק דמגילה איהו בי קירא ואיתתא בי בוצינא ופי' התוס' שאנץ איהו בי קירי שהעלין גדולים ומכסי' אותה ואיתתא בבוצינ' שהעלין קטנים ואינה מכסים אותה כלומר עוד היא מזנה בפרהסיא יותר ממנו כך פי' תוס' רבינו שמואל אלא דזנות נעשה בפרהסיא והכא דאין מזנה רק בסתר א"כ הכא טובה מגוי' דזה דוחק כי לי"א גרוע' מפרוצה ביותר כי נשאר בתיקו פירש פרוצה. ולת"ק טוב מפרוצה ביותר. ואע"ג דתרווייהו מזנה וזה דוחק. פי' דהוי פלוגתא רחוק ועוד דליכא לפרש הכי דאת"ל דבעלה מקפיד על זנות א"כ יראה ממנו ואינה מזנה. וראי' מפ' הנשרפים דאמר הבא על הגויה חייב משום נשג"ז ואידך נשייהו לא מפקרי וע"כ הפי' דנשייהו לא מפקרי ואינם מזנות מיראת בעליהן ומיוחדות. וא"ת דמזנו' בסתר א"כ בכך הוי זונה ודמי שפיר לזונה דליכ' למימ' דאין קרוי זונה אא"כ מזנה בפרהסיא ומופקרת כדאמר בפ' הבא על יבמתו. וא"כ הוא הפי' לת"ק אשתו לא מפקרי ואין מזנה מיראתו אע"פ שאינה מגלה פני הנואף כי היא חשודה לכל עבירות. וכ"ש לעריות דיצר תקיף. ואע"ג דגבי גוי סבירא לן דמזנה בפרהסיא כדמשמע בפ"ק דמגילה וגם כי סבירא להו כמ"ד משום נשג"ז כדמשמ' בס"א וגם משמע באביאסף מ"מ זה אע"ג שחטא טבע ישראל יש לו ואינו חוטא רק למלאות יצרו ורשעו אבל מ"מ מקפיד על זנות אשתו יותר מגוי ומשמרה וא"כ אינה מזנה מיראתו ואפי' בסתר כי יריאה היא אם תהיה רגילה בכך הנואף יהיה כרוך אחריה וירגיש בעלה ויהרגנה. והנה יען כי ידעתי כי כמה וכמה אשר באו הנה ולא הפרישו' חכמי' לכך סבותי את לבי לחקור ולמצא צד היתר. והנה חזרתי על כל צידי צדדי ולא יכולתי למצא צד היתר אם לא על פי הדרך הזה שנאמר שבעלה משמר אות' ואין מזנה מיראתו לכן באתי לפני רבותיי הכרתי והפלתי אשר יודיעו דעתם וגם אין ראוי מעולם שנעשה מעשה בדבר הזה לפני הגדולים ודעתם ואת אשר עמהם יודיעו לי בדבר הזה. ושלום לרבותי ולתורת' כנ' הצעיר יעקב בה"ר מרדכי עץ חיים למחזיקים בה. עכ"ל השאילה:
תשובות מה"רר יוסף עיגון:
הנה לא באתי להורות לפניך וכ"ש לפני האשל הגדול מה"ר עזריא ומה"ר יוסף שי' אשר בהן שכל האמתי ואמנם למען כי אין מסרבין לגדול לא אסרב נגדך ואכתוב לך לשון רבי' מיימ' ז"ל מי שראה את אשתו שזינתה או שאומרים לו אחת מקרובותיו או מקרובותיה שהוא סומך דעתו על דבריהם שזינתה בין שהיה האומר איש בין שהיתה אשה הואיל וסמכ' דעתו לדבר זה שהוא אמת הרי זה חייב להוצי' ואסור לבא עליה ויתן כתובתה ואם הודת לו שזינת' תצא בלא כתובה לפיכך משביע בנקיטת חפץ שלא זינתה אף אם ראה בעצמו ותטול כתובת'. ועל הראי' שהבאתם מת"ק דאשתו לא מפקיר אין ראיה לו' ודאי לא מפקר אלא שמא לא מפקר:
ומספק לא יהיה הבנים ממזרים אבל לבעלה בספק אחד אסורה כדאמר פתח פתוח מצאתי דהיכא דליכא כ"א חד ספק דאוסר עליה ולקמן מפ' ארוסה דהכא מטעם קנס הוא לי"א ואפי' לא מפקרי מידי דהוי לאוכל פתו כאלו אוכל בשר חזיר אע"ג דלא דמי לאיסור חזיר ומגוי יורש את אביו אין ראיה דהתם אזלי בתר חזקה ובתר רוב ביאות אפי' אם ספק זינתה אבל הכא בספק זינתה אסורה ולקמן מפ' אלו הן הנשרפין דה"פ ואידך לא אמר נשג"ז אפי' לא משקרי כלומר כל הגויות אינה מזנות ואין דמיון כמו נידה ושפחה ושאר הגזירות דדמי טפי ודחד הוא ואין לסמוך על זה להתיר ספיקא דאורייתא ומ"מ שלא לדחות ויחזרו לקילקולם ראיתי שאין מחמירין עליה אותם ישאלו מה טוב ויאמרו להן כי לדבק לא טוב:
ואם אמרה שהיא טמאה כ"ש שיש להאמינה אע"ג דבעלמא אינה באמנים ואם יפרדו יחלקו ממונם דשותפים בעלמ' נינהו בדבוקו' בגיות ולגבי ממונם אינם כ"א שותפי' בעלמא ולא שייך שם דין כתוב' ותוספ' והצד השוה שבהן רוח חיים. עד ישובון והחשודים לכל עבירות והנה עמך מקור חיים מה"ר עזריא ומנייכו תצא תורה:
ועל כל בעל נפש לפרוש מלחזור אחר התירם פן המקיל יסמוך אחר המתיר ולא ישמע אפי' לאלף האוסרי' ואתה חכם כמלאך ויודע מה לעשות עם עצת מ"ו הצדיק כמו מה"רר עזריאל ש"י ושלום ממני משרתך יוסף בן הח"ר חיים זלה"ה נכתש"א:
אלה דברי מהר"ר יודא. בקרקע אדון ולא להורות ושרעפי יודי מכאובי וצרות וכליותי כמרגרות הנדור צרורות אם לא בשדי אדוני אורו' ובאמרתך אמרו' טהורות. כי שם האורים והתומים להגיד ישרות יושבי על מדין רוכבי צחורות מדינך חמיך ומה"ר יוסף שני המאורות אשר בלבבו אגוד בקצרות באדירים צללת פללת בההי' דמין לע"ז דקאמר ואשתו לא מפקר. והנה באותו לשון אמר בגוי וגוים נשייהו לא מפקרי גבי נ"ש ג"ז. וידוע כי רבו ראיות שהגוים חשודים בעריות וגם על הרביע'. ובההוא דאין מחמירין לבזה אין חילוק ואולם דעתו אם בעונותינו מוחזקים בכך אין לעשותו ודאי לחייב משום אשה זונה ואולי כן דעתו אשתו לא מפקר דגבי מין ודאית אין לעשות בניו ממזרים אפי' בקנס וישרו דברי מהר"ר יוסף שי' לי"א דהוא מטעם קנס. להאריך אין פנאי ולא אפקפק על פלפולך ולא על דברי הרב הנ"ל. ומה לנו לכל אלה ואין לכל הדברים אמורים אלא בגוי דגוים גמורים אינם אדוקים לע"ז. ובזה ישראל שחטא אראה דבריך יתכן שמקפיד בזנות אשתו ודחולק לאוסרה עליו מספק ולפלגות מהר"י הנ"ל לא הגעתי קרני ראם קרניו רמו. כתב לאוסר' על בעלה בחד ספיקא מהא דפתח פתוח. ואנן ק"ל דאין אשה נאסרת על בעלה אלא בקינוי וסתירה או בעדים שיראו לפחות כדרך המנאפי' והתם אמר פתח פתוח כעדים דמי:
ובהא אמר רבא דקיימ' לן כותיה אין הדבר שבערוה פחות משנים ובעי גבייה פר"י הואיל ומכוער הדבר דבסתיר' לבד בלא קינוי אע"ג דלדעת ניאוף אסתתר בהנהו עובדא דשילהי נדרים דאהלי ונפטוי לבעלה מותרת דאין אוסרין על היחוד ולא אצטריכו לטעמיה דרבא דאי אית' דעבד איסורה כו' רק שאמרה טמא' אני דבהכי מיירי כי מיני' דהתם דעלה קאי וגבי ההי' סמיא דפ' האומ' פר"י אע"פ שמעצמו הלך לשאול משמואל על אשתו רגלי' לדבר ההיא דחזי בה. לפיכך היה שואל אם תיאסר עליו כיון דאיכא נמי חד סהדי. והשיב דאי מהימן כו' ומפ' רבא דאי מהימן לך כבי תרי וכרבא ק"ל הרי בספק אפי' מקצת רגלים לדבר אפי' בעד אחד אם אין מהימן כבי תרי אינו כמו קינוי וסתירה לאוסרה על בעלה ומה אכני' תבן לעפרים בדברי התו' ועמכם הם וכו' ועל היין שאחד אומר נתנסך היה אומר מורי רבי פרץ ע"ד דברים שבלב ע"ז נאמר ויראת מאלהיך אם מאמין הדברים בעל נפש יפרוש. וקצת היה דומה לאיסור זו שהמירה עוברת על דת דהיינו הולכת האשה פרוע טוה כנגד פניה ומדברת עם כל אדם דאמרי' מסתמא כל הדתים האלו בה ואמנם בפ' ארוסה מבעי' עוברת על דת אם רצה בעלה לקיימה ולא פשט מדקבעי בסמוך בעל שמחל על קנוי אם מחל קודם סתירה מחל ור"ל אפילו נסתרה אח"כ דאל"כ מאי נפקא מינה ורב אחא ורבינ' כולם מודים בזה. ולעיל גבי משתי' הוא דלא שתי הא קנוי הרי בסתירה עם אנשים קרוי' עוברת על דת. ובזה מסיק אם מחל על קינוי קודם סתירה אף כי נסתרה אח"כ יתקיים כדפי' הרי משמע קצת לל' רש"י דעוברת על דת אם רוצה יקיים. ויש להאריך לולי הטירוף ואשר אין לי לא תו' ולא שום חיבור ולא גמרא כראוי. והנה לא ראיתי ולא שמעתי מעשה בזה והדעת נוטה אחרי ששניהם שבו וחזרו למוטב. יתכן לשאול פיה להגיד העונש. אם אומר' טהורה אני והוא אומר לא באו לו עדים שראו כדרך המנאפים ולא עד שהאמין לדבריו קשה מאד להחמיר עליהם יותר מדאי בלא ראיה ברורה. וכן חלילה באהבת' ידבקו לסור מדרך דנתי בקצרה העולה על רוחך תקום עם דברי מורינו הגדול מה"ר עזריאל ומה"ר יוסף בר משה ומה"ר יוסף הנ"ל ושלמ' מהר"ר יעקב ותורתו כח' עבד הצעיר יודא בן ה"ר יום טוב יהיו באושוש:
(ויש דברים שאנו מראין והמעשה רחוקה פ' כיצד מעברי' דקאמר יושבי צרופין והולכי מדבריות חייהם אינם חיים ובניהם אינם שלהם ומפ' טעמא שאין להם מרחץ ושם פירש נשותיהם נזקקים למנאפים כו' וכי אם בעיני חכמים כבני זמנים יעשו מעשה אם נשאו הבנים להפרישם כממזרים ממש ולכן נראה מדלא פי' ממזרים גמורים וכאלה רבות. אולי ג"כ המאורות עם בעליהן ז"א אף כי פרוצות וחשודות דבר גדול לעשות להפריד אם לא בראיה ברורה ושלום יהודה:
יגדל שלומים מאתי יקירי. מה"ר יעקב שי' על מה ששאלת מאיש ואשה שהמירו דתם והיו יחד כמה שנים בגיות דרך אישות. ועתה חזרו בתשובה יחד אם היא אסורה לו או מותרת. הנה שלוחך היה נחוץ לדרכו ולא נתן לי כלל פנאי לדקדק בנדון אולם לפי הנראה יש לדון לפי הפש' לאיסורא כי התוס' בחולין איתותב רב ענן דאמר משומד לע"ז לא הוי משומד לכל התורה כולה וכ"ש זאת שהיית' משומדת ופרש' מכל מיני יהדות. והלכה לגמרי לדתם ואכלה כל איסורם גבי כי הדדי הייתה יכול למצא הייתי וכן כל שאר עבירות וא"כ הוי משומד להכעיס לכל התורה והוי ממש כמו גוי גמורה וכן אמר לשם שעשאום גוים גמורים משום שעבדו ע"ז. וכ"ש זאת כמו שפי' ובכמה מקומות מצינו דסתם היה ערוה בגיות ודרך אישו' אחרי שהיה משומדת לכל התורה אינה נזהרת משום איסור ומה שכתבת אע"פ שחטא ישראל הוא. אין זה רק לחומרא כמו לעניין חוששים לקידושי' או ליקח ריבית ממנו אבל לשאר דברים הוא כגוי גמור ודוחק לחלק ולומר כי ישראל משומד מקפיד על זנות אשתו וגוי אינו מקפיד על זנות אשתו כי אחרי דהוי כגוי גמור אין לחלק. ועוד הא דאמר גבי גוי אין אשתו משמרתו ר"ל שאינה מקפדת עליו. אבל לעניין יכול להיות כי לעולם גוי מקפיד על זנות אשתו בפניו ומ"מ חשבינה לה לזונה כי אין אפטרופס לעריות ואמר התם בפ"ק דחולין גבי מין לע"ז דכל ישראל שהוא אדוק לע"ז כו' וי"א אין בניו ממזרים ות"ק נמי דפליג דאמר אשתו לא מפקרה שמא יש לחלק ונוכל לפרש כך אשתו לא מפקר אחר שיראה ממנו אינה רשאה לזנות רק בסתר ורוב בעילות אחר הבעל כי כן אמר גבי ישראל אע"ג דזינתה. או שמא יש לחלק כו' אותו מין ר"ל שעובד ע"ז אמנם לילך כדת גיות לגמרי להיות משומד לכל התורה כולה ואני גמר. דאל"כ אמאי צריך לומר ופירותיו טבלים פשי' אם הוא גוי גמור לכל התורה כולה דפירותיו טבלים. בזה יש לדקדק עוד אצלם אם המירו דתם ע"י אונס וגזירות בזה אירע כמה עבירות ונהגו להתיר. אע"ג דאמר חכמים בכל המצות יעבור ואל יהרוג חוץ מע"ז וכו' מ"מ אם עבר לעבוד ע"ז מחמת אונס מיתה לא חשבינן ליה כגוי גמור וכמשומד לע"ז ואין חייב מיתה וחטאת בשוגג כדאמרינן שם מאהבה ומיראה אביי אמר חייב ורבא אמר פטור והלכה כרבא לגבי אביי גם יש מפרש מיראה כלומר ע"ז שאינה רק מיראה מ"מ הפשט לא משמע כן ושלום למר ולתורתו ממני יוסף חיים כה"ר משה נכתב"א:
אלה דברי רבי יצחק מאופנהיים
לברכה יזכור שמו ולא לרקוב. מברכיך ברוך אויביך לקוב המישור עקוב ונקוב מה"ר יעקב ש"י דע לך שדעתי נוטה לאיסור שנשתמד' ברצון ל"ש אם נשתמד בעלה עמה ל"ש אם נשתמדה לבדה אחרי שמשומד לע"ז הוי משומד לכל התור' כולה ודאי זינת' ואסור' לבעלה ומה שאתה אומ' שבעלה משמר' זה אינו מי יכול לשמור אשה מנאפת הלא תחת אישה תקח זרי' הרי פפוס בן יהודה נעל דלת בפניה ולא היה יכול לשומרה ועו' א"א שלא נתייחדה עם זרים:
וס"ה אוסרה על יחו' גוי אשה לבעלה כי בודאי הוא בועל ונ"ל הוי ראיה לדבריו מההוא נואף דעייל לגבי ההיא איתת' ואמר שלא יטעם דטע' בהן חויא. ואמר רב איתתא שרי' אם איתא דעבד איסורה כו' ומה טעם ע"כ התו' הקש' תיפוק ליה דאין אוסרין על היחוד ותי' נואף שאני אלמא דיחוד של נואף אסור ה"ה של גוי ועוד איך ישמרנה וכי היא קשורה בו לעול' ואפי' אם היה כך שהי' יכול לשמר' והיה יכול להעד וכי היה יכול להעד על עצמו. הלא זכריה בן הקצב אמר המעון הזה לא זזתה ידה מידי אמרו לו אין אדם מעיד על עצמו:
ומה שאמרת שהיא יראה לזנות מפניו לא תהא כהנת כפונדקת מהק"בה אינה יריאה ומבעלה יריאה וא"עג דיש בני אדם שיריאים מבשר ודם יותר מהק"בה כמו גנב לא שכיח' ועוד היא תאמר' זבח שלמים היום נדרי השלמים אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און ובקושי גדול התירו רבותינו האנוסים בעת הגזירות לשוב לבעליהן כשלא שהו בין הגוים ימים:
אבל כששהו כ"כ שהיו יכולין לברוח מהן ולא ברחו היינו אוסרי' לשוב לבעליהן וראיה מפ' נערה הני נשי דגנבי גנבי שבקינהו ואזלן מנפשייהו אסירן לבעליהן ומה שהבאת ראיה שהגוי' זונות בפרהסיא מאיהו בי קרי ואיהי בוצינא מאי ראיה היא זו אם ושתי הית' זונ' מפורסמ' וכי כולן זונו' מפורסמו' בשבילם. ומפני נחץ השלי' לא יכולתי להאריך. ושבחך להעריך רק השי"ת ימיך ושנותיך יאריך יצחק כה"ר חיים זצ"ל:
זאת תשובת רשב"א
נפלאות בישראל שנשתמד איש ואשתו והוא כהן איך מותר בהם הלא ודאי זונה היא דאדעת זנו' הפקירה את עצמה לעבור כל עבירות שבתור' ואי משו' דאמ' פ"ק דחולין מין בניו ממזרי' ואידך אשתו לא מפקירה אעפ"י שהוא מין אין אשתו מזנה. אבל פשיטא לך שאין המין משמר את אשתו ולא שום גוי יכול לשמור את אשתו אשתמיטתך ההי' דאמר פ"ק דחולין ובאילו הן הנשרפין כי אתא רב דימי אמ' בבית דינו של חשמונאי גזרו הבא על הגויה חייב משום נשג"א כי אתא רבין אמר משום נשג"ז פי' משום זונה ואידך רב דימי סבר נשייהו לא מפקרי אלמא רב דימי פליג אפשיטותך ואפי' רבא לא פליג אלא משום גזיר' דבית חשמונאי. וכאן גבי בעלה תשובה אין ראוי לאסור בסתמא לא היו עוברים על איסור דאוריית' כיון שהו' כהן. ואין אשה נאסרת על בעלה בלא עדים אלא ע"י קינוי וסתירה כדאמר פ"ק דכתובות ואות' שנשתמד יחיד' בלא בעלה מודינה לך שאסור לחזור לבעלה אפי' עשתה תשובה ההיא ודאי כעדים דמי. אבל נשתמדו שניהם מותר כדפי' ושלו' כח' שמשון בר אברהם:
וזו תשובת ר' אשר
על אודות הנשים אשר לא היה להן כח לעמו' בהיכל המלך והמירו דתם בשעת השמד מפני אימת מות ושוב כאשר מצאו נס והמליטו חזרו לדתם. אמת כי מאד הריעו לעשות וגדול עונם וצריכי' חרטה ותשובה וקבלת ייסורין יותר מאם המירו שלא בשעת השמד כי פרהסי' הוא. ואמרינן בשעת השמד אפילו ערקתה דמסאנא אסור לשנות ודומה למלך שהיו לו משרתים ועבדים למשרתו וקצת מהן סרו מעליו ושוב נתחרטו ושבו אליו וקבלם המלך בקל. לימי' נזדווג לו מלך בחיל גדול ואותו מלך ראשון קבץ כל משרתיו ואמר אליהם הנכם רואים כי תקפה עלי יד שכנגדי אשר יבחר בי יעמוד לימיני ויערה נפשו למות בעדי וקצת נסוגו אחור ונלחם במלחמה ונצחו והנסוגים אחור בקשו להשלים אתו בקל כבתחילה הראשונות שמרדו ולא אבה המלך כ"א בעבודה רבה. כך מלכי של עולם מתפאר בישראל המוסרים נפשם למות בקדושת שמו שנ' ישראל אשר בך אתפאר:
אפ"ה נ"ל שמותרת לבעליהן אע"ג דתנן האשה שנחבש' בידי גוי' ע"י נפשות אסורה לבעל' ופר"ח אפי' לבעל' ישראל דחיישי' שמא נתרצית לו כדי למצא חן בעיניהם שלא יהרגוה:
הכא ליכא כי בשעת השמד אם לא תשתמד אפילו תתרצה ליבעל לא תינצל. וכשתשתמד הדבר ידוע שיש לה שלום יותר מאם הייתה גויה ואם לאונסה אינה רשאים לעשות לכך אין לחוש שמא נתרצית ואין לומר אחר שהמירה ואוכלת ושותה עמהם גם הפקירה את עצמה לזנות זה אינו הדבר ידוע שלבן לשמים אלא שמאימת המות עושין ודומין להא דאמר רב יודא הני נשי דגנבי גנבי שריין לגוברין ופריך והא קא ממטו להו נהמא וקא משלמי להו גירא:
ומשני ההוא מחמת יראה ואי שבק להו ואזלו מנפשייהו אסירי ואלה הנשי' הדבר ידוע לשאם מצאה מקום להמלט אינ' מתאחדת כלל ואפילו אם נתייחדו בין הגוים זמן ארוך מ"מ אין אשה נאסרת לבעלה בשביל היחוד לכך נראה לפרש דמותרת ויש ר"ל דיש להן דין עוברת על דת להפסידה כתובתה ואמת כי עוברת על דת דאדם חייב למסור את עצמו על קידוש השם. מ"מ נ"ל דלא הפסיד' כתובתה דלא מקריא עוברת על דת אלא בדברים שמכשלת בהן לבעל כדמפורש במתניתי' כגון מאכילתו שאינו מעושר ואינה קוצה חלה ומשמשתו נד' דהא מפרש בגמ' טעמ' דנודרת ואינה משלמת משו' דאמר מר בעון נדרי' בנים מתים אלא דוקא הני שגורמת לבעלה תקלה שבניו מתים ולא משום שעוברת על נדרה מיהו צ"ע כי בנדון זה גם יש תקלה לבעלה מבנים אשר תלד וגם שאינו רשאי להיות עמה במקום שיכירוהו מיהו נ"ל דלא הפסידה כתובתה כדמסקינן בסוט' פ' ארוס' דעובר' על דת צריכה התרא' שאמר לה אם תעבור על דת תפסיד כתובתה בע"א אם לא התרו בה לא הפסיד כתובתה אפילו עברה על דת כמה פעמים:
ושלום אשר בה"ר יחיאל ז"ל וכן כתב הרב ר' ידידיה נ"ע עכ"ל: