אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

קב

תקנות ר"ג מאור הגולה

צץ המטה ופרח הזדון והחמס קם למטה הרשע ואין נושע וכבר אין עין השע. וקול שועת מיללה בת עמינו באת' באזנינו ונתקשרנו וגזרנו בנידוי ובאלה ובנקיטת חפץ אנחנו החתומים שלא ילוה אדם לא כסף ולא זהב ולא מעות לחברו כ"א למחצית שכר ולמחצית הפסד. ולא ישים יינו בחביות של גוי אם לא יעשה עירוי או העגלה לחביות ולא יניח הגוי לדרוך היין ולא יאכל שלקות של גוים. ולא יעשה שקרנות ולא גילוח מעות וכל מי שיזמין את חבירו לדין שלא יסרב יותר מג' ימים. ואם יגזם אדם לחבירו בפני עדים להפסיד לו ממונו אם יפסיד אותו יהודי יתחייבו אותו ב"ד המגזם לפרוע כפי שישבע הנפסד כמה הופסד ואם יש עדים שהפסיד יפרע לו המסור מיד:

ואם יש עדים שהלשין את חבירו יהיה פסול לעדו' ולשבוע' עד שיפרע לחבירו כמה הפסיד ויקבל דין מ"ג קהילות מענצ"א ווירמש שפירא ויהא בנדוי כל הקהילות עד אשר יתקן קלקולו כאשר ירוהו טובי העיר מנודה לעירו מנודה לכל המקומות:

מי שיש בידו ספרים המופקדים לא יהו רשאין הקהל למשכנו עבור שום מס שחייב בעל הספרים:

ואם ישבע אדם לקהל שאין לו כ"א כך וכך ליתן ממנו מס אם יודע להקהל שיש לו יותר ונשבע על שקר אותו האיש פסול לשבועה ואם יתבענו אדם ממון ישבע זה שכנגדו ויטול:

ולא יפטר אדם עצמו מן המס לפי שרוכב בחצר המלך:

ולא יקחו הבחורי' בהחתונ' מן החתן כ"א ו"פ ממטבע ש' אותו מלכות והבחורים שעם החתן לא יגנבו שום דבר משום אדם לא תרנגולות ולא ד"א. ואם הקהל שואלים מס מן היחיד או כל מה שיהיה ליחיד עם הקהל יתן אותו יחיד משכון להקהל אשר ישאלוהו אך הקהל ירדו לדון עמו במקומם לפני מי שאינם נוגעים בעדות. ויחיד כאילו תופסה את שלו ואן כאן מוציא מחבירו:

וכל אשר יעבור על תקנת האילו יהיה בנדוי כל הקהילו'. ואם ישהה במרדו חדש ימים יהיה ממונו מותר למסור למלך או לשלטון והעובר מתקנתינו יש לאל ידינו לקונסו לפי דעתינו ויש לנו לקלל המלשינים בכל שבת וכל מי שיעמוד חזן או גלילת ס"ת או כל צרכי צבור ע"פ גוים יהי בנדוי ובשמתה ובחרם:

וגם המתפלל או מי שעוסק על פי גוים שהוא דין ישראל כ"י לעשות על פי דייני ישראל:

והפרנס אין לעשות בחשאי או להתיר חרם בלא דעת כל הקהל ולא הרב ברבנותו לא ישים שום חרם על שום אדם ולא יתיר חרם הקהל כ"א במעמד כולם ולא יפרוק ממנו עול על פי גוים כל זה גזרנו בחרם ובשמתא ולא יגלה שום סתר לגוים. ולא יתפלל אדם בר"ה ובי"ה בלא דעת קהלו אך החזן יכול להתפלל יום ראשון של ר"ה ובליל כיפור וביוצר עד מוסף בלא דעת קהלו אך ביום שני של ר"ה ובי"כ ממוסף ואילך הוא ברשות הקהל ואם החזן חלש שאינו יכול להתפלל אז הקהל יניחו להתפלל לפי דעתם ולא יצוו אדם לדייני ישראל שלא ישבו ולא יפתחו הדין כל אלו הדברים גזרנו ע"פ החרם. וגם בנישואין גזרנו שיתנו שומר יודי שלא יניחו להשליך מים ליורה שיש להן לאכול בשבת:

ולא יהא אדם רשאי לזרוק גט לאשתו כ"א ברשות שלשה קהילות ואם יעשה הבעל והסופר והעדים יהיו בנדוי כאשר תקן ר"ג מא"ה. ולא יאמר אדם לחבירו ממזר או פסול משפחה אתה. ובמקום שאין מספיקין במה שנותנים למלמדי' של תינוקו' שאין מספיק בהקדש שאין שם כל כך יקחו משאר הקדשות שהניחו נוחי נפש עבור נשמתן ויתנו למלמדים תינוקת. אם לא ע"י השכיב מרע לצורך מה והמותר יתנו הקהל במקום שהם רוצים. ולא ישחוט ולא יבדוק שום אדם אם לא ינסהו הרב ובני הכפרים ילכו לחזור לפני הרב. וכל אדם יקבע זמן ללמוד אם אין יכול בתלמוד יעסוק במקרא במדרש לפי יכולתו אחד המרבה ואחד הממעיט רק שלא יהא אנוס:

ולא ישלחו בשרא אלא ע"י יהודי ויסירו חוטי דכפלי כאשר דברו רבותינו. ולא ידברו בב"ה אך ישבו באימה וביראה ויעבדו את אבינו שבשמים. הכל גזרנו בחרם חמור. וגם גזרנו שהיבם אינו יכול לעגן היבמה כ"א לפחות לה מנכסי מלוג שלה והנכסים שבאו לה מחמת בעלה קרקעות ספרי' נחלו' אבותי יסדרו ביניהם בלי תיסוב נחלה לבית אב אחר. ואם הם מכסף מקנתו ולא אחוזתו יחלוקו ביניהם הישר בעיני בוראם ומן המטלטלים יש לסדר טובי העיר בין היבם ובין היבמה לפי דעת החכמים ודאי אין לפחות ליבמה מן הנכסים שהביאו לו. ויפטור את יבמתו בלי חימוץ מצוה ואם היבמה ארוסה יש לה ליבם או לחלוץ לה לאחר ג' חדשים חוץ מיום שמת בעלה ויחלוץ לה בלי איחור ואין היבם רשאי לשאול לה שום דבר והיבמה תשבע כמה בידיה מן הנכסים ויבצעו חכמים אם היתה נשואה והיבמה תלך אחר היבם אם הוא בעיר אחרת ויפטור אותה בחליצה בלי איחור כאשר יבצעו ביניהם ואם ימרוד היבם ינדוהו עד שיאמר רוצה אני:

ובמקום שיש שם חרם ב"ד אם יבא אדם שם ובא חבירו והזמין לדין בפני עדים ואפי' בשוק חל עליו החרם עד שיבא לטעון בב"ד או אפי' בלא עדים דלא איברו סהדי אלא לשקרי אלא שאין כותבים סרבנות בלא עדות ולאחר שטענו אם רצה הנתבע ילך לדרכו ועל התובע לחזור אחריו וישלח לו פסק דין:

וכשאד' מזמין חבירו לדין וחבירו מסרב אינו יכול לבטל תפלת יוצר או תפלת מנחה או קריאת התורה עד שיבטל ג' פעמים תפלת ערבית או סדר קדושה ואח"כ יבטל כל תפילה עד שיעשו לו דין ואם יש שני בתי כנסיות בעיר אין יכול לבטל כ"א בב"ה שהנתבע יבא לשם להתפלל וכשיבטל ג' תפילות יכול לבטל בשתיהן ואם אדם משאיל ב"ה להקהל ויש לו ריב וקטטה עם אחד מהן אינו רשאי לאוסרה לאותו אדם אם לא יאסרו לכולם:

ומי שאבד לו אבידה יש בידו כח להכריח את הקהל ולהושיב ש"ץ עד שיכנסו כולם בחרם שכל מי שיודע שום דבר ממנה שיגיד ואין אדם יכול לדחות את עצמו לא ארד עמו לדין ולא אכנס בחרם. וזה נמצא בספר ברדלאי ואם עושים בני העיר תקנת עניים. או תקנות אחרות והרוב מתרצים בדבר מן המהוגנים אין האחרים רשאים לבטל התקנה ולומר נרד עמכם לב"ד כי אין ליישב ב"ד על זה כי הכל הולך לפי ראות טובי העיר כי כן מנהג קדמונים. ואין לנפקד לעכב ספרים המופקדות אצלו בשביל שום תביעות שיש לו על המפקיד כי חרם קדמונים הוא. ורבינו יעקב הוסיף שלא לעכב כל פקדונו' רק מלמדי תינוקות יכולים לעכב הספר שלומד בו ולא שום ד"א:

ושלוחי הקהל שגובים המס בין ע"י ישראל בין ע"י גוים או אותם שהטילו המס אין יכול לכופם שירדו עמו לדין עד שיפרעו המעות או יתנו משכנו' אז יכול להזמין מי שעשה לו שלא כדין או אפי' קודם שיפרע אם נראה בעיניו שעושים לו שלא כדין יש כח בידו לצעוק ולקבול על מי שיעשו לו דין ויתקן עיותי לפי ראות עיני הקהל. שאל"כ יקחו ממנו הרבה ויאמרו בשביל המס לקחנו:

ובני הכפרי' הבאים למניין בקהילה יניחו נרותיהן של כיפור בבית הכנסת כי חרם הוא. וכל נדרים שאדם נודר בב"ה שמתפלל שם ישלם באותה ב"ה כמנהג אנשי המקום ותקנותם אם יש קהל קבוע באותו ב"ה. ובכל מקום שיש מנין קבוע שם העובר שם חייב ליתן מעות פורים מר"ח אדר אם יתבעם איש. כל אלו התקנות תיקנו ע"פ החרם וחדשנו עתה בתת"קף לפרט מה שתיקנו הקדמונים לפני כמה שנים פה במענצא בחרם חמור. לבד תיקנות רבינו גרשון מאור הגולה בר יהודה שהן הרבה מאד והן ידועות ולא הוצרכו לחדשן. יוסף בר עתניאל הלנובן. דוד ממינצבורק ב"ר קלונימוס יעקב בר אשר הלוי אליעזר בר שמואל שמחה בר שמואל יצחק בר שמואל הלוי יהודה בר שמשון נתן בר שמעון שמשון בר אפרים. יואל ב"ר נתן הכהן. חזקיה בר ראובן. נתן בר ראובן. מתתיה בר ראובן:

אליעזר הקטן בן הר"ר יהודה מאיר בר שמואל ברוך בר שמואל. אבי העזרי יצחק בר שלמה הכהן מאיר בר יואל הכהן אלעזר בר שמעון. יעקב מאורנבך בר רבי יצחק הלוי. ואח"כ חדשנו תקנו' אילו ע"פ החרם אע"פ שהית' כבר תקנה ישנה שלא ינדה הרב שום אדם בלא צד רשות הקהל וגם הקהל לא ינדו שום אדם בלא רשות הרב. ואם יעברו הרב או הקהל אין לחוש לנדויים ואם יסכימו שאר הרבנים והרב ולא יחושו על התקנה אין נידויים נדוי ותקנה זו מאבותינו הקדמונים יצחק בר אברהם. דוד בר שלמיאל. משולם בן רבי' דוד יהודה בן רבי משה הכהן יוסף בן משה הכהן חזן וכל קהל שפיר' ווירמשא מענצא הסכימו ותלמידים ורבי שמואל בר מאיר. ורבינו יעקב אחיו ור"א בר נתן צפנת פענח. ור' אלעזר בר שמשון וכל הרבנים וחכמים שבאלמניא וצרפת ובכל הארץ הסכימו וגזרו בחרם ובנדוי ובשמתה ובשם מיתה ובגזירת יהושע בן נון שלא יבא שום אדם עם חבירו בדיני גוים או שלא יכופו ע"י גוים מאומה הן גוי הדיוט הן מושל הן שר כ"א מדעת שניהם ובעדות כשרים. אך אם הוא סרבן לבא לב"ד ויש עדים בדבר אם יוציא אותו תביעה ע"י גוים לא חל גזירתינו עליו. ואם יעבור על זה גזרנו בחרם ובנדוי שיפצה חבירו מדיני גוים וישקוט מעליו הגוים המסייעים לו שלא יבא לו הזיק ויפייסנו ויפצינו כמו שאמרו ז' טובי העיר. ולא יאיים על ז' טובי העיר ע"י גוים ועוד גזרנו ונידינו וחרמנו בשמתא ובשם מיתה שלא יהא אדם רשאי ליטול שררה לא ע"י מלך ולא ע"י שר ושופט כדי לענו' ולקנו' ולכוף את חבירו לא בדברי הבאי ולא בדברי שמים כי יש עושים עצמ' פרושים ואפי' צנועים אינם אם לא שמינו אותם רוב הקהל מפני חשיבותם והעובר על גזירתינו יהא באלה ובנדוי ובשמת' מוחרם בשם מיתה ובשממה יהיה ויהיו כל ישראל מובדלים ממנו חתומי' ואינה חתומים ותלמידיהן ותלמידי תלמידיהן וחבריהן גדולים וקטנים פתו פת כותי יינו יין נסך ספריו ספרי קוסמין:

והשומר תקנותינו יניחו ברכות על ראשו. ועל תקנה זו חתומה:

שמואל בר מאיר. יעקב בר מאיר אליעזר בר נתן וק"ן רבנים ועוד הוסיפו רבינו שמואל ורבי' יעקב לתקן ורבי יצחק בר ברוך ורבי מנחם מווינא וגזרו בחרם ובאלה חמורה ובגזירת יהושע בן נון בספר תורה ובגזיר' ב"ד העליון ובגזירת ב"ד התחתון. על כל הנושא אשה ומתה בתוך שנתה של נשואים בלא ולד של קיימא שיחזור וישוב כל הנדוני' ותכשיטי האשה לנותני הנדוני' או ליורשיו מה שנשאר בידו שלא הוציא ומה שלא כלה ושלא יערי' לכלות אם האשה חולה אך יתעסק בקבורת' לפי כבודה ועד זמן ב"ד ל' יום אם ישיב הבעל אם יתבעו ממנו ומה שעתיד לגבות שלא יתבע מן החותן לעולם אפי' אחר שנת הנישואי' גזרנו בחרם ובגזירה חמורה ולא יעמוד בתוכחות ותם לריק כחכם לאדם שהשיא בתו ופסק לה ממון הרבה ולא הספיקו מי המשתה לצאת עד שמתה בתו נמצא מפסיד בתו ומפסיד מעותיו ואשרינו שלא עמדנו באותה גזירה וצורינו ינצרינו מגזירו' רבות ונתבשרו בשורות טובות אך כל מדינו' ריינוס ובכל המלכות סביב תקנו להחזיר ולהשיב חצי הנדוני' אפי' תוך שנתים לבד מבגדים וצורינו ישמרינו ונחיה ונראה זרע ונאריך ימים רבים ותעצומים בנעימים:

חרם ותקנת הקהילות בשם ר"ג מ"ה דאין לישא ב' נשים ואין להתיר רק במאה אנשים מג' ארצות ומג' קהילות וגם אותם לא יסכימו עד שיראו טעם מבורר להתיר. וצריך שתהא כתובת' צרורה ומונחת ביד נאמן במעות או במשכנות. והחרם שקבלו עליהן האיש והאשה אין להתיר בלא הסכמת מאה אנשים אך אין צריכין מג' ארצות ותשומת יד בלא חרם יש לקיים כמו חרם אך צריכים שלשים להתירו. וכלל אין להתיר שום אחד מהן בלא טעמיא טובא. וחרם שמקבל החתן עליו גם כן צריך מאה להתיר ואין צריך שיהיו מג' ארצות. אם יש מניין מצומצם בב"ה והתחיל ש"צ להתפלל אין אחד מהן רשאי לצאת עד שיגמור התפלה ואם יצא אחד מהן בלא רשות והתחיל קדיש או קדושה גומר בלא מניין וכן נמצא בהלכות גדולות. אין אדם רשאי לבטל תפיל' בשבת או בי"ט אא"כ ביטל התפלה קודם לכן ג"פ חרם שלא יתפלל ש"צ בשמחזיק אדם חרם עד שיאמרו טובי העיר שיתפלל חרם שלא ירחיק אדם מאשתו יותר מי"ח חדשים בלי רשותה. תקנת הגאונים יכולים ישראל לשום חרם עד זמן אך יכולין להתיר ליחיד לצורך שעה אם יש טענה עבר הזמן אין צריך להתיר ובתוך הזמן יכולים להתירה. מותר לדבר עם עבריין שעבר על החרם ורוצה לעשות תקנה:

עיר שיש בה בית הקברות כופין בני הכפרים המוליכים מתיה' שם לדון שם. ואמר רבני צרפת מקום שנזכר שהיה שם ת"ח קרוב לודאי שהי' שם ב"ד דנין בה:

תקנה קדמונים לא גזרו לבא לב"ד מירושת קרקעות אלא לב"ד הגדול שבמדינות:

תקנה שלא ליתן גט לאשה בע"כ ואין הגט כלום:

נתן לה גט מתחילה ברצונה ונמצא הגט פסול יתן לה גט שני בעל כרחה אם ידענו שלא ידעה בפסול מן הראשון מקבלי חרם הקהילות אומר ר' יחיאל אם פוטרי' זה את זה דאין צריך היתר. ואם אמר רוצה לקיים את החרם וחבירו חוזר בו. הרוצה לקיים מותר על פטור חבירו וחבירו אסור וקצת רבני צרפת חולקין עליו:

תקנה שלא לשכו' בית הגוי שדר בה חבירו ישראל עד מלאת לו שנה אחר שיצא היהודי מן הבית אבל אם הדר אומר להגוי שכר לי בפחות ממה ששכרתי בשנה שעברה ואין מפרש מפני מה שואלו או אומר לו אין דעתי לשוכר' והשני נותן להגוי שכרו שנתן לו הראשון אז אין שום תקנה אם לא יוקרו או הוזלו הבתי' שבעיר ואין התקנה חלה על ישראל המשכיר לישראל אחר:

תקנה שלא לסרב ליכנס בחרם להרים מעשר ואחד יכריח לכולם אם יש מניין בעיר אך לא יהיה גבאי אם לא ירצו האחרים. וקודם ר"ג מ"ה היה תקנה זו ור"ג תיקן לחדש' בכל שנה:

חרם על המכה חבירו שיתירו לו הקהל קודם שיתמנה במניין עשרה עד אשר יקבל עליו כל אשר יגזור הב"ד אם המוכה קובל וצועק עליו ואם לאו יתירו הקהל לעצמו. עוד תיקן ר"ת ובית דינו למכ' חבירו חוץ לבית הכנסת לקונסו כ"ה דינרים טורנוש. ובבית הכנסת הקנס כפול נ' דינרים טורנוש וכן העיד ר' יוסף קרא שרא' פסק כן מרבי' יחיאל מפריש ואם הכהו ב"פ יתן הקנס ב' פעמים ואם המוכה חזר והכה את המכה איבד זכותו. ואין צריך להתיר למכה הראשון אך הקנסות ישפטו לפי ההכאות:

מכתב יד מהרי"ח מטרויש כי לא נתפשט מגדולי צרפת כן למכה בבית הכנסת אלא נתנו כח ביד ב"ד למעט ולהרבות לפי העת למכה ולמוכ' כאשר יישר בעיניהם וקנס זה למוכ' ולא לעניים כדאמר על מעש' דפלגה דזוז' שחייבוה' שיה' למוכ' וכן תיקנו שיהי' אשה או קרו' נאמן לומר שראוהו שהכהו וכן קטן נאמן כשאין פנאי להזמין אחרים כשרים כדאמר בפ' החובל ההוא דתקע ליה לחבריה אמר רבי יודא הא אנא חזיתי זיל שלים ליה דופי רוב ההכאות:

חרם למסור יחיד וקרוב כשרי' אע"ג דלא שמעו כי הלשינו אך רואים כשמדבר להמושל וכן צו' המושל על המולשן או אמתלא אחריתי. חרם שלא לקצץ גליון ספר אפי' כדי לכתוב עליו:

חרם שלא לבייש בעלי תשובה מעונם בפניהם:

חרם שלא לראות בכת' חבירו ששולח לחבירו בלי ידיעתו אסור ואם זרקו מותר. חרם שלא ליקח גנבו' מעשה תועבו' וגביעי' ובגדי צואים וספרי תפלות ומשמשיהן מפני הסכנה. תקנת ר"ג מ"ה בין שהוא במדינת הים בין שאינו במדינת הים והאשה תובעת מזונות יחרימו כל היודע משלו וכ"ש כשהבעל בעיר שיקבל חרם שאין לו כלום ויפסיקו לה מזונות על זה:

הא דאמר עבד ואש' פגיעתן רעה היינו בחבלות אבל אם הבעל נהנה מגזל אשתו חייב:

וכתב רבי' נחשון גאון דהא שהם פטורים היינו מלשלם אבל מלקות חייבי' דאל"כ עבד הקל ואשה הבזוייה יהיו חובלי' באנשים חשובו' שנים שחבלו זה בזה משלמי' במותר נזק שלם. ואח"כ שמין החבלות והבושת והכל זה כנגד זה ויש יותר משני' או מ"ג מבאחד ואם נתעצם המכ' ואמר לא בעינ' דין תור' יסלקו ב"ד את ידם ויתנו רשות למוכ' ללכת ולהביאו בע"שג:

א"ר המכה מי שחירף את אביו יעשה דין למוכה שלא מצינו שיש לנו להכות מי שמחרף את אביו:

תקנת גאונים קדמונים מי ששמע שהלשינו אם יש הוכחה יאמר מולשן למושל דברים כדי להסיר את עצמו מן המלשינות ובדברים שאמר להציל עצמו אין בזה להציל עצמו בממון חבירו והראשון נקרא מלשין בכל דין וקנס:

תקנת גאונים קדמונים שיעשו לאחת מן הערי' הזמנה לתובע שירד עמו לדין באחת מן ג' עיירות הסמוכות שיש שם ב"ד ולא יוצא מנה על מנה לילך ולבקש חשובי' שבמדינ' ואם יש אדם חשוב בקרוב יזמינו על פיו גם בתקנות אילו יש שאם מצאו והזמינו בפני ג' עדי' לא יסרב מלבאר לו ללכת באחת מן ג' הערי' לדין:

גם הקבל' כך הוא מתקנות ר"ג ללכת לב"ד הגדול ושליח ב"ד נאמן כבי תרי לומר שרצ' להראות לו ההזמנ' ושאמ' לו בשליחות ב"ד שיבא לב"ד באחת או בשני ימים שאמר לו השליח והנתבע יבחר אחד משני הימים כי כן התקנה. ואם יסרב ידונו הקהל ע"י שליח ויש כח לתובע לבטל התמיד באותו עיר לכתוב לו הזמנ' בעיר שיבאר הנתבע באחת מן ג' הערים ויכול לבטל ב' תפילות כשילכו לשם עד אשר ישבו ג' מהן לב"ד. ואם לא בא אליהן יכתבו שלא בא:

רגילים לברך הקהל אחר נטילת חרם כדאמר הק"בה למש' כיון שקבלו ישראל את התורה צריך לברכם שנ' ולמוכיחי' ינעם ועליהם תבא ברכה טובה ולכך נכתבה וזאת הברכה אחרי אתם נצבים:

סיימתי תקנות ר"ג מ"ה נ"ע

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה