שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
קא
כאשר היה עסק הריב בין הנ' מענדלן ובין ר' זנוויל כהן שהיה לזנוויל תביעות על מענדלן והיו מחולקים באיזה מקום ידונו כי זנויל לא רצה לדון פה בנרבערק ס"ד נמצא השוואה ביניהם שנתרצה ר' מענדלן לדון עם ר' זנויל בזאקסן באחת מג' קהילות אך ר' זנויל ישלח לכאן בטחון בקניין על יודים מעיר שלויעץ וכ"כ גלחות מהשררה שלו שרוצים לחיי' הפשרה ולא יסוג אחור וישלח אותו בטחונות בנורבערק ליד הוותיק הח"ר מאיר דורינג קודם ר"ה רכ"ט. ואז ישלח ג"כ מענדלן בטחונו' לזנויל שרוצה לקיים הפשרה לבא לזאקשין לדין כדלעיל. ויום הדין יהיה במרחשון. וכאשר שלח הנה זנויל הבטחונות נתקלקל החותם בכתב גלחות בלא פשיעות השליח ולא יכול זנויל להשתדל עוד כתב אחר בזמן הנגבל דהיינו קודם ר"ה הנ"ל ואמר זנויל שרוצה להשתדל כתב אחר ולקיים כל המדובר ויצפה לשורת הדין שצריך מענדל לקיים הפשרה כיון שנתקלקל החותם בלא פשיעתו. גם אמר זנויל אפילו את"ל שימצא הדיין שמענדל א"צ עוד לבא לזאקשן לדין מ"מ יצפה לשורת הדין שמענדלין ישלם לו היזקו אשר גורם לו ואשר הוציא על זה ומענדיל אמר כיון שעבר יומא ולא נתקיים התנאי בזמנו כמדובר בטל הפשר' לגמרי ולא צריך לבא עוד לדין לזאקשין וכן אמר מענדלין כיון דלא קנו מיניה בתחילה ולא הוו רק דבורים בעלמ' לכן אין צריך לקיימו וגם אין צריך לשלם לו היזקו זה באו לפני שני אנשים הנ"ל לדון על זה:
ונתקשרו שניהם בקשר אמיץ לשמור ולעשות ולקיים כל אשר אני פוסק ביניהם או לשאל האי דינא לאיזה רב שארצה כדמבואר בכתב הקניין וכן טענו בפני בלשון ראובן ושמעון ב"ג טענו' ותשובו' ושלחתי אותו טענו' לפני ה"ה מהר"ר דוד איינשטט שי' לפסוק על זה כאשר אתו תורה וחכמה וכן שלח לידי דבר ומשפט פסק דין כתוב וחתום בטעמי' ובראיות ובסיום הפסק תולה בי ח"מ לבאר כל ספיקות שיבואו בין בעלי דינים הנ"ל הן פירוש הפסק או שאר ספיקות שיבואו ביניהם כדמבואר הכל בהפסק אשר עדיין בידי פסק הרב הנ"ל שהפשרה בטילה ולא צריך מענדיל עוד לבא לדין לזאקשין וגם אין צריך לשלם לו היזקו כיון דלא קנו מיניה וגם עבר יומא ולא נתקיים הפשרה ביומא המדובר והאריך הרב בטעמים. אך הרב גימגם בזה אם הוי מענדלין מחוסר אמנה או לאו וכתב זה בלשון ספיקא וז"ל הילכך בנדון דידן שלא נתקבל קניין מהאי טעמ' ודאי מצי לוי למיפטר נפשי' מתשלומי הנזק כו' ולא שייך לקבולי מי שפרע אלא לעניין מכר שנתן מעות וחזר בו כו' ואיפשר שבנדון זה אפי' מחוסר אמנה לא הוו כו' עכ"ל וכתב עוד הרב בפסק וז"ל אמנם הדעת נוטה דראובן יש לו תרעומ' גרם בנזקי' על לוי כאשר טען שפשע בו שלא קיים והביאו לידי היזק והוי ברי היזיקה שהניחו להוציא הכתבי' והטריחו ללכת בחינם ודמי קצת להני דגרמי בניזקי' דפ' הכונס שחייב בדיני שמים כו' והיה טוב לו ליכנס עמו בפשרה ע"פ הדיין המופלג מהר"ם מינץ ס"ל והוא יבאר הפסק שלי עכ"ל וכאשר בא הפסק בא זנויל ותבע את מענדלין שיבא עמו לפני ח"מ לבאר פירושו מהו זה שפסק הר' שמענדלין חייב בדיני שמים כי יצפה לשורת הדין כיון שיש עליו עוד חיוב דדיני שמים שחייב לעשות תשובה וממילא יתן שורת הדין שלא יכול לעשות תשוב' עד שישלם לו היזקו ויפייסוהו ואמר זנוויל שכן כתב הרב מהר"ד הנ"ל בהדיא שצריך לבא לפני וז"ל והיה טוב לו ליכנס עמו בפשרה ע"פ הדיין מה מהר"ם מינץ ס"ל עכ"ל והשי' מענדלין כיון שפסק הרב הנ"ל שאינו חייב לזנויל שום דבר לכן אין זנויל יכול לכופו לעשות תשובה. ומה שיש עליו חיוב דיני שמים מתי שירצה רוצה לילך לפני הרב לקבל תשובה על זה עם שאר חטא ועון שיש בידו בינו ובין קונו. ומה שכתב הרב והיה טוב לו וכו' זהו עצה טוב ולא חיוב ואינו רוצה לה להיות ציית לעצמו זהו עיקר טענתו ותשובתו בעת ההיא ונדחה הדבר שלא באו לפני לבאר פירושו של הפסק האי חילוק דלעיל מרוב חלק לבבכם עד עתה שנת רנ"ג קודם שבועות נתרצו שניהם לבא לפני לבאר הפסק וכן נתרציתי. הנה דין תורה לא ידענ' ונ"ל דהאי דינא צריך פנים ועיון כי לא מצינו מבואר אלא זה חיובה דדיני שמים:
לכן צריכנ' לדמויי מלתא למלתא. הנה גבי מי שפרע ק"ל הלכתה כרבא דמילט לייטינן ואיתא במרדכי וז"ל הרב ר' לוי כתב בשם הרב ר' שלמה שאמר לש"צ לעמוד על המגדל בציבור ולהכריז מי שפרע מדור המבול ומאנשי סדום כו' הוא יפרע מפלו' זה כו' ע"ש. וכן בדברים בלא מעות ק"ל כר' יוחנן דאמר דברים יש בהן משום מחוסר אמנה היכא דסמכא דעתה. ולא איתפרש האי דינא ואמרי' דבר הלומד מעניינו הוא וגמרינן מדינא דמי שפרע כו' שיעמיד ש"צ על המגדל כו' כדלעיל כו' ה"נ שיעמוד ש"צ על המגדל ויכריז פלו' מחוסר אמנה ולא רוצה לקיים דיבורו כו' וכן שמעתי אח"מ על ר"ג מהר"ם ס"ל ז"ל עשה מעשה בכה"ג בווינא באחד שלא רצה לקיים דיבורו וטען שלא קבל קנין ולכך רוצה לחזור בו והרב הנ"ל הזהירו ואמר לו פלו' מ"מ מוטל עליך לקיים דיבורך שנאמר שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא קבל ההוא פלוני תוכחת הרב ואזהרתו וציוה הרב לש"ץ לעמוד על המגדל ולהכריז שמעוני רבותי פלוני לא רוצה לקיים דיבורו כך וכך לכן אין רוח חכמי' נוחה הימנו ואינו בכלל שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב כי זה האיש כזבן ושויה נפשיה הדרנא וכן אני ח"מ פסקתי מעשה כה"ג בא לפני כדאיתא בספר זה שלי אשר סדרתי בסי' ט"ל ע"ש. וכן משמע באלפס דכתב על מי שפרע וז"ל רבא אמר מילט לייטינן ליה דכתיב בעמך בעושה מעשה עמך והלכתא כרבא ש"מ דכל כה"ג לא עושה מעשה ישראל נינהו עכ"ל מדכתב כל כה"ג ש"מ דקאי נמי אמלתא אחריני דדינא הכי ומאי ניהו ונ"ל מחוסר אמנה ודכוותיה. נחזור לעובדא דידן ואי טען זנויל שחייב מענדלין לעשו' תשובה וממילא חייב לו לשלם היזקו כו' ולפייסו כו' הא ליתא דאם כן הוי חיובא בידי אדם אם יש שום כפייה והכרע בזה שישלם לו היזקו דהוי כמו נקטי' בכובסיה ושבקיה לגלימיה. לכן אין שום כפייה כלל שישלם תשלומי נזק אך מוטל על מענדלן לעשות תשובה שהוא מצות עשה כמו שמתחיל המיימ' הלכו' תשובה וכ"כ וז"ל החובל בחברו או מזיק בממונו אע"פ שישל' אינו מתכפר עד שיתווד' וישוב עכ"ל לכן מה שטען מענדלין ומה שחטא נגד שמים רוצה לילך להרב מתי שירצה כו' הא ליתא דחיוב מוטל עליו לעשות תשובה לקיים מצות עשה וכן נמי משמע מתוך דברי מענדלן שרוצה לעשו' תשובה בצינעא בלי ידיעת זנויל הא נמי ליתא דאיתא במיימ' בפ"ב וז"ל אין תשובה וי"ה מכפרים אלא עבירות שבינו למקום כגון שאכל דבר איסור כו' אבל עבירה שבין אדם לחברו כגון המקלל חבירו או גוזלו או כיוצא בהן אינו נמחל לעולם עד שיתן לחבירו מה שחייב לו וירצהו אף על פי שהחזיר מה שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאל ממנו שימחול לו כו' עכ"ל ע"ש וכן עיון בפ' בתרא דיומא וכן אין לכסות פשעיו מה שבינו ולבין חברו שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח ע"ש:
לכן לא יכול מענדלין לעשות תשובה עד שירצה זנויל נהי דאין לכופו שישלם לו היזקו מ"מ כיון שמוטל עליו לעשות תשובה מוטל נמי עליו שירצה זנויל ויפייסהו כאשר אבאר דהא בהא תליא. וכן הדין כשבא מענדלין לפני הרב לקבל תשובה על כל פנים צריך לרצות זנויל. אך הברירה יש למענדלין אם לא רוצה לשלם לזנויל היזקות או טרדת הלב וצער של זנויל רבה ועצומה. לכן צריך לעשות ריצוי גדול ברוב ריבוי הכנעת ופיוסים השייכים לזה והלואי שיועיל וכן תשובתו חמורה. אבל אם מתרצה מענדלין לשלם היזקו בראש אז אם צריך נמי הרצוי דברים קלים תו לא זה תולה הכל לפי תואר הענין ולפי ראות עיני הרב. אך הרב צריך להוכיח מענדלין תחיל' בנחת בינו לבינו ולהגיד לו אם לא ישמע לעצתו אז רוצה להכריז עליו זה ברבים ולביישו כדלעיל וכאשר אבאר לקמן וכן איתא בספר צפנת פענח שסידר רא"בן ז"ל ד' דברים העושה אותו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כו' וכן בכל מקום שאמרו שחייב בדיני שמים אם בא לפני ב"ד צריכין להודיע אין אנו יכולין להתחייב אותך אבל צריך אתה לצאת ידי שמים כי דינך מסור לו כדי שיתן על לבו וירצה את חברו ויוצא ידי שמים עכ"ל ש"מ שצריכין ב"ד להודיע ולהזהירו ומוזהרים על כך לעשות ברבים או בהכרזה בב"ה. ודוקא בלישנא שכתב אבל צריך לצאת כו' וכן שאר לישני כו' והני ארבע דחייבים בדיני שמים אע"ג דכוונתו לטובה כדאיתא בגמ' ריש הכונס וכן איתא במרד' וז"ל דשינויי' טמון באש פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים אע"פ שמכוין לטובה שלא ימהר ויאחוז בו הדליקה כ"כ במהרה דאבעי לאסוקי אדעתי' פן יבא לידי היזק עכ"ל א"כ מכ"ש בעלמא דאין כוונתו לטובה או יש כוונתו להרע מחמיר טפי וצריך להחמיר תשובתו וכן הדין נותן שצריך לפרסומי האי מלתא ברבים כי מאן דהוא מחוסר אמנה אינו חמור כ"כ כמו גרמה בנזקין וכן תולה בסברא דהאי גורם לזה הפסד ממונו כגון מענדל גורם לזנויל היזק ויצא מכיסו בחזרתו ומחוסר אמנה לא גורם לו הפסד מכיסו. רק חוזר מלקיים המקח אשר עדיין לא נגמר לא בכסף ולא במשיכה וכן דינא וחומרא זה לא מצינו על מחוסר אמנה. לכן סברא לומר כל חומרא שיש על מחוסר אמנה דהיינו הכרזה דלעיל אותו חומרא יהא נמי מכ"ש על האי דחייב דינא בדיני שמים. וכן מי שהוא מחוסר אמנ' נקרא רשע כדאיתא בתשובת מהר"ם וז"ל ילמדנו מורי הרב ר' מאיר אם אבי הבן נותן בנו למוהל אחד או לבעל ברית אם יכול לחזור בו כו' תשובה אירע בימי ר"ת באחד שנולד לו בן ונתן למוהל ובא אחר וקדמו כו' אבל אם עדיין לא קדמו ושניהם עמדו לפנינו אז ודאי אותו שנדר לו תחילה קודם כו' מיהו אי הדר ביה פי' ריב"ם שאין ב"ד יכולין לעכבו מלחזור אבל הוא עובר משום שארית ישראל וכו' ומותר לקרותו רשע עכ"ל. א"כ מכ"ש מאן דחייב בדיני שמים דנקרא רשע כדפרי' וכן נקרא עבריין כאשר אבאר לקמן. ואי לא מסתפינן אמינא דכל חומרא דאיתיה היכא דאיכ' דברים ומעות דחייב מי שפרע דהיינו מילט לייטינן איתא נמי מכ"ש אהא דחייב בדיני שמים כדפרישית לעיל דהאי דמקבל מי שפרע לא גרם שום הפסד לחברו לא יציאה ולא שום חסרון מעות מכיסו רק שחוזר בו כדלעיל. ודכוותה אשכחן נמי אע"ג דפטור כדיני אדם מ"מ חיובה יש לצוות עליו לצאת ידי שמים ואיתא באגודה פ' מרובה וז"ל אתנן אמרה תורה אפי' בא על אמו פי' ריב"ל קום ליה בדרבה מיניה חייב לשלם אם בא לצאת ידי שמים וכן איתא בסא"ז וז"ל וכל קים לי בדרבה מיניה חייב בבא לצאת ידי שמים ואי תפס לא מפק' מניה עכ"ל. ש"מ אע"ג דפטור בדיני אדם מ"מ יש עליו חיוב גמור לענין דאי תפס דלא מפקי' מיניה וחייב דמי שפרע אין בה חיוב ממון כלל אפילו בדתפס לכן סברא לומר כל חומרא דאיתא במי שפרע מכ"ש איכא בחיוב' דדיני שמים מ"ת שאני התם דעביד מעשה התינח היכא דזרק חץ בשבת וקרע שיריי' או הרג נפש וקרע שיריים דאיכא ממון בהדי מית' אבל אתנן דבא על אמו דחיוב מית' בא מחמ' המעשה דבעילה וחיוב דממון לבא ע"י דיבור דנדר לה אתננ' ואיכ' קים ליה בדרבה מיניה דפטור ואפ"ה חייב לשלם בבא לצאת ידי שמים ואי תפס לא מפקינן מיניה אף ע"ג דהוי דיבור בעלמ' שנדר לה אתננה. מ"ת שאני התם דעביד איסורא רבה. ז"א דע"י איסורא רבה יקבל דינו דחיוב מית' מכל הני טעמי' אבאר האי דינא בקיצור מסקנ' דמילתא האי דינ' דחייב בדיני שמי'. וכן דינא דצריך להודיעו בנחת לאותו גברא דרך תוכח' ומוסר ועיצה טובה בינו ולבינו איך שרוצה לעשוק וזה היה לו ביוש גדול ברבי' אולי יקבל ליכנס בפשרה לפי ראות הענין ואם יקבל מוטב. ואם לאו אז יאמר הרב הפסק לשני בעלי דינים איך שרוצים לפסוק להכריז עליו בב"ה ע"י ש"צ בלשון זה שמעוני רבותיי האי גברא פלו' חייב בדיני שמי' מחמת שגרם היזק והפסיד ממונ' לפלו'. לכן צריך פלו' שיסיר מעליו האי חיובה ועונש מדיני שמים וירצה פלוני מחמת שגר' לו ההיזק ע"פ הרב פלו' שהיה דיין ע"ז. אך אין הרב יכול לכופו בע"כ שישלם לו היזקו עכ"ל הכרזה ויסדר זה בלשון אשכנז כדי שיבינו כל העם ולא יוסיפו לעשות כדבר הזה הנה עובדא דידן כאשר באו לפני מענדלן וזנויל ופסקתי בהאי דינא אשר סדרתי והיה רוב עם שמה רבנים ולומדים חשובים ובחורים ובעלי בתים. ואמרתי אותן דברים בפני כל העדה אשר היו שמה אני בעצמי בלשון אשכנז באר היטב אך לא הנחתי להכריז זה בב"ה ונימוקי היה עמדי. א"עג דמדינה היה מחוייב הרב לכוף את מענדלין לעשות תשוב' ולקיים העשה דאמרינן מאן דלא מקיים מצות עשה מכין אותו עד שתצא נפשו. וכן כל מאן דעביר על מילי דאורי' זהו ה"מ בדורות הראשוני' שלא היה הדור פרוץ ושמעו לקול מוכיחים גם חשו על זילות' דידהו וקבלו עליה' תוכחת מוסר יש מכח יראת בני אדם ויש מכח כבודם וכבוד בניהם ויש מכח יראת חטא. אבל עתה נתקיים בנו הא דאיתא בסוף סוטה בעקבות משיח חוצפה יסגה ויראת חטא ימאסו כו' נערי' ילבנו פני זקנים ופני הדור כפני כלב. וכן הא דאיתא בערבין א"ר טרפון תמיהני אם יש בדור הזה אדם המקבל תוכח' אם אמ' לו טול קיסם כו'. לכן צריכין אנו לקיי' בנו הא דאיתא פ' הבא על יבמתו א"ר אלי אליעזר משום רבי יודא בר"ש כשם שמצוה על אדם לומר דבר שנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שלא נשמע. ר' אבא אמ' חובה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך וב"פ משוח מלחמה תנן משרבו הרצחני' בטלה עגלה ערופה וברא' היו בודקי' תניא קוד' חורבן הבית מ' שנה גלתה סנהדרין וישבו לה בחנות שלא דנו דיני נפשות ורבו הרצחנים ולא יכלו לדון דיני נפשות דאין דנין דיני נפשות אלא בלישכה כדאיתא בר"פ אלו הן הנחנקין שנ' אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו מלמד שהמקום גורם. לכן אנו יתמי דיתמי גלוי וידוע שאין בידינו למחו' מפני כמה טעמים הגלויי' והמפורסמי' אך כל איש הירא וחרד לדבר ה' יקיים בנפשו שוב יום אחד לפני מיתתך. וכן בכל יום יהיו בגדיך לבנים ומי שלא שת לבו לזאת עתיד ליתן את הדין ומותר לקרותו עבריינא כדאי' בפ' כירה אמר רבא האי מאן דעברי אדרבנן שרי למיקרי עבריינא מכ"ש מאן דעבר אדאוריתא לכן החי יתן אל לבו לשיזובא נפשיה מכיסופא בהאי עלמא ודאת' למען יברכוהו ה' ית' לטוב לנו כל הימי' להמלט נפשנו מכל הקמים על מאודינו ועל גופינו ביד מים והממהרים לשפוך דמי' ויזכינו לבא לבית רמי' להעלות עליו עולות ושלמים כ"נ משה טרוד משה לוי מינצא:
גם שאלתי האי דינא רב אחד תופס ישיבה למדן מופלג מה דינא של חייב בדיני שמים והשיב לי וז"ל אין שום אדם יכול לכופו ודאי אם מעצמו בא לעשות תשוב' ולצאת ידי שמים אומרים לו לפייס בעל דינו ולשלם ההיזק שגורם לו וזה היה טוב ונכון לו לעשו' כן עכ"ל. בזה כתב לי בלא ראיות וטעמים הנה גם אני מודה שאין אדם יכול לכופו בפרט עתה בדורינו כדפרי' ומסתמא גם אותו הרב מודה לדברי שצריך להוכיח אותו לקיי' העש' המוטל על כל שנ' הוכח תוכיח ופליגי ביה רב ושמואל ור' יוחנן עד היכן מגיע מצות תוכחה רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד שיקלל ר' יוחנן אמר עד נזיפה ופסק המיימו' כרב וז"ל הרואה חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה מצוה להחזירו למוטב כו' שנ' הוכח תוכיח כו' ואם יקבל ממנו מוטב ואם לא יוכיחו פעם שני ושלישית. וכן תמיד חייב להוכיחו עד שיכיהו החוטא ויאמר לו איני שומע לך עכ"ל ע"ש בה"ג ומעתה אמינא אותו רב מחמיר טפי דאני פסקתי אף גם זאת אם בא מעצמו לעשות תשובה מ"מ יש לו ברירה אם ירצה אינו צריך לשלם לו היזקו כדפרי' אבל הרב פסק וז"ל אם מעצמו בא לעשות תשובה כו' אמרי' לו לפייס בעל דינו ולשלם לו היזקו עכ"ל ואין לו ברירה אלא התשובה תליא בתשלום נזקו וגם לעשות פיוס עם התשלום ואני הוא המדבר בצדקה מר"ב להושיע ומקלו יגיד לו. י"ר מלפני אדון כל שיחזיק לבבינו לשוב אליו באמ' ובלב שלם ויושיענו מכל צרה וצוקה כנ' משה טרוד משה לוי מינץ: