שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
ק
ע"ד עסק ריב שיש למהר"ר יוסף טרובוש מחמת חורגו בני אשתו עם מהר"ר קוזי וע"י כן עיכבו הם את מה"רר קוזי במיישטרא בניסן רב"ח ראיתי מקצת הטענו' והתשובו' וכן מה שפסקו רבותי' מיינשטר ע"ז וכן מה שאירעו באותו עניין קא חזינא כמה מילת' דתימהונות אשר נתחדש ונתילד' בהאי עניינ' מאי דלא חזיתי עד הנה מרבותי ואפרט מקצתן תחילת העיכוב שנעשה למה"רר קוזי מחמת היתומים היה קצת פליאה מאחר דאין ביד מהרי"ט ואשתו לא הרשא' ולא כח של היתוממי' צד אפוטרופסי' לפי הנשמע לי ובאו לפני א"כ מה מועיל העיכוב שלהן הגם אחד מהיתומים היה שמה מ"מ עדין נער הוא ויש לו אפוטרו' ואין לו יד לפי דאם יתחייב שמא יאמרו האפוטרופס' אין רצונינו ומובן לכל שהנער נגרר אחר אמו ואחר עצת בעל אמו הגם אם יתחרט אח"כ אי לא הוי טובתו ובכה"ג לא מצינו שיש לעכב אחד את חברו הרשאה וא"כ היאך יכול ראובן לעכב את שמעון בלא הרשא' מחמת התביעו' שיש ללוי על שמעון א"כ אין לדבר סו' ולא שבק' כו' ובפר' הכא לדיין העיר לדון במילי דיתומי על ספק דשמא יתחייבו היתומי' דמסתמא בשעת העיכוב וכן כשבאו לדון לפני הדיינים לא ידעו הדיינים היכן הדין נוטה ואוקמינן הדיינים בחזקת ת"ח שאינו יוצא מידם דבר שאינו מתוקן דלא ידעו ושמעו דבריהם וטענותם אפילו דברי טענות מהר"ר י"ט מסתמא לא שמעו כדאמר מנין לדיין שלא ישמע דברי בעל דין קוד' שישמע בעל דין חברו וכו' וכן לא תשא כו' לכן לא היה להן לדייני' לדון ע"ז דתניא אין אפוטרופס רשאי לחוב להן ע"מ לזכות כו' לכן היה להן לדייני' להדריך לבעלי דינים שלא לדון על היתומים שמא יתחייבו מכ"ש וק"ו הכא דאין למהר' י"ט ולאשתו כח בידים לדון מחמת היתומי' הגם דבר זה לא כתב מה"רדק בטענותיו מ"מ מוטל על הדיינים לעיין במילתי טובה שלא יצא הדין מעוקל:
והיה להן לומר למהרי"ט הראוה לנו שיש לך כח לטעון כו' ואיפשר שמה"רד קוזי אמר זה בע"פ ולא כתב כל הדברים שאמר וטען רק עיקרי הכת' ועוד יש לאמץ תמהונ' זה הא אחר הפסח כשבא ה"רר יוחנן בכח הרשאה ממה"רר קוזי מ"מ לא הועיל לו יען פקפקו בה דהרשאה לא נעשה כתיקונ' אע"ג דעל זה אמר הנכבד הנר' משה בן מה"ר קוזי שרוצה להיות ערב או לתת משכנו עבור כמ' אלפי' דקו"ט להשתדל הרשאה טובה כל זה לא הועיל ונתנו למהרי"ט סרבנות על מה"ר קוזי כי אמרו שרוצי' ליתן עליו סרבנות. מעתה מכ"ש תחילת הטענ' של מהר"יט והועיכוב של מה"רק בלא הרשאה כלל שלא היה לו להועיל העיכוב ומעתה הוי תרי הפוכה תחילת העיכוב היה בלא הרשאה ומ"מ החזיקו הדיינים העיכב ואחר כך כשבא הר"ר יוחנן בהרשאה מן מהרד"ק ופיקפקו בהרשאה לפוסלה וה"ר יוחנן רצה להניח משכנות להשתדל הרשאה וזה לא הועיל לו נגד הדיינים ונתנו סרבנו' על מהר"דק וזה מעשה בכל יום מי שבא בהרשאה ויש קצת גמגום בהרשאה שיעשה בטחון להשתדל הרשאה טובה לכן גם זה תימא דצווח הר"ר יוחנן לעשות בטחון להשתדל הרשאה טובה ולית דאשגח בו וק"ל גם כאשר טען מהר"ק שאין ממוצעים לו לדין במיישטרא כי כולם שונאים לו רבנים ובעלי בתים זה היה טענה אלימת' וישרה כי ידוע ומפורסם זה כמה ימים שהיו שונאים וחלק לבם ממחלוקת הנק' ויץ ובנו כ"ץ עם מהר"ק כאשר ביאר מהר"ק מ"מ נתרצה מהר"ק לדון על ככה לפני רבנים שמה מה"ר יעקב ומהר"ר יודא אוברניק ומה"ר חיים לפני' משורת הדין גם זה תימא מרבנן הנ"ל שקבלו על עצמן הדבר לפסוק ולא שלחו הטענות למורה השוה הא אמרינן לא לידון איניש למאן דסני לי כו' הגם אם יאמרו הדייני' אם הוא שונא להם הם לא שונאים לו כאשר איתא בפסק שלהן ע"ז נאמר כמים הפנים לפנים כן לב האדם וגם דבר הנראה בנגלה ולא בסתר עד היכן מגיע אהבת רבני מיישטר עם מהר"ק וא"צ מופת על זה ולכן היה להן להרחיק מהן לזות שפתי' ולשלוח הטענות למורה השוה ואז יצאו ידי שמים והבריו' אבל עתה לא ימלטו את עצמם מידי חשד אע"ג דאמרינן יהי חלקי מן הנחשדים ואין בהם ה"מ היכא דלא גורם לו החשד כאשר כתב ראב"ן וז"ל צריך אדם להתרחק מכל דבר דאתי למיחשדי מקרא ומתני' קרא דכתיב לזות שפתים הרחק ממך מתני' דתני' ר"ש אומר בשביל ד' דברים אמר' תורה הנח פיאה בסוף שדיהו כו' מפני החשד יהיו עוברים ושבים אומרים תבא מאירה לפלוני שלא הניח פיאה בסוף שדיהו עכ"ל ואמרו חכמים החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וכו' וזה מתני' בעלמא מכ"ש במקום הזה:
ויען הם לא חשו לכל זאת ופסקו הם עצמם היה מן הנכון לאנהירנ' עיינן מן מתני' וגמר' ופוסקים בראיות עצומות צדקניות גם זאת לא עשו רק פסקו מטעמי דנפשייהו סברת הכרס. בזה אחזיקו קלא המוזרות בלבנה דלא מצי לבטולי קלא ויאמרו ההמון מה מהני לן רבנן ומה עדיפא אינהו מינן ג"כ אנן מצינו למיפסק מתוך שכלינו סברת הכרס. ובזה נתנו יד לבעל דין לחלוק על פסק דידהו. וכן יש למהר"ק וסיעתו תשובות גדולות על הפסק לסתור הדין:
מ"מ אני ח"מ לא באתי עתה לפסוק על הפסק אע"ג דמדינא לא היה חייב מהר"ק לדון במיישטרי לפני שונאיו והיה יוצא ידי חובתו מה שאמר בעת ההוא שרוצ' להיות צ"ד בכל בתי דינים שבעולם חוץ ממיישטרי מ"מ אחר שנתרצה לדון לפני רבנן הנ"ל ופסקו כמבואר בפסק דידהו מבקש אני מהר"ק שיקיים הפסק. אך הבו דלא לוסיף עלה ואין חייב לעשות יותר ממה שמבואר בו שכל א' יברור דיין הנאות לו שהוא כשר לדון ואלו שנים יבררו להן שליש ואם לא יוכלו להשוותן בעד השליש אז אין חייב מהר"ק לבא לפני קהל מיישטר' או רבנן העיר לברו' את השליש אך ב"ד הסמוך או קהל סמוך ממוצע יברור להן שליש אך טוב מזה ומזה שימצאו דרך מתחלה לברור את השליש ויש ש"ל עדיין אנשי אמת וצדק שימצאו צד השוה לשניה' לברור להם שלום וכן הוא בלאו הכי מצד הנכון כדאיתא בפרק זה בורר תניא כך היו נקיי הדעת שבירושלי' עושים לא היו יושבין בדין אא"כ יודעים מי ישב עמה' וכן מה שמחלקים מהרי"ט ומהר"ק בפירושו של הפסק שמהרי"ט אומר שמשמעות של הפסק כך וכך ותשובת דמהר"ק דלא משמע כך אלא כך ואומר מהרי"ט שגם ע"ז רוצה לבא עם מה"רק לפני רבנן מיישטר' הנ"ל או קהל ושאר קיבלן ת"ח שמה לבאור משמעות ופירוש של הפסק:
ומהרד"ק השיב שגם על זה רוצה ליקח מבוררי' ולא רצה להעמיד שום דבר על קהל מיישטר' ורבנן דידהו כו'. גם בזה הדין עם מה"רק כי אינו מוכרח להעמיד שום דבר בהם דגם מה שהעמיד כבר בהם היה לפני' משור' הדין. ושמא תאמר מאחר דפסקו רבנן הנ"ל דין הוא שגם הם יעשו פירוש לפס' שלהן איך היה דעתן ונשאל להן הא ליתא דאינה תולה בדעתן רק תולה במשמעות הפסק לפי אשר כתבו לשונם וזה לא מוטל עליהו לבאר כדאשכחן בפ' הפועלי' דפליגי מתיבת' דרקיע עם הקדוש ב"ה אם בהר' קודם לשיער לבן כו' ספק מאי הקב"ה אומר טהור וכו' מתיבתא דרקיע אומרים טמא אמרי מאן מוכח כו' ואי הוי תלי בדעת מאן דכתב וחתם הפסק:
א"כ ה"נ הקב"ה כתב ונתן התור' לא הוי פליגי עם קודש' ב"ה. אלא פליגי לפי המשמעות התורה שנתן לנו הב"ה איך פירושו וזה העמידו ברבה בר נחמני ה"נ ל"ש ועוד הכא עדיף טפי אי ליכא עדות בפירש מה העמיד ברבנן הנ"ל לסתור דברי מהר"ק אז יש לו כח לומר זה העמדתי בהם וזה לא העמדתי בה' והמע"ה וכן יד בעל השטר על התחתונה:
ועוד אומדנא דמוכח הוא דלא העמיד בהם רק הפחות שבענין ולא יתר הרבה מטעמים דיהב מהר"ק למילתיה דאינה ממוצע לו שמה כו' ויפה כיון מהר"ק וראה את הנולד ששאל מתחילה ליתן לו את הפסק כתב וחתם ומזה נראה חכמתו העמוק' וברוך ה' אשר חלק מחכמתו ליריאיו. לכן אומר אני אם מהר"ק לא מיאן מלקיים הפסק ונתרצה עוד היום לברור עם מהרי"ט וצירופן שני מבוררים במיישט' באופן אשר בארתי יצא י"ח. ועשה מתחלה יותר מכדי חיובו שדן במיישטרי לכן כל מאן דאפיק על מהר"ק קלא בישא שהוא מסרב בדין ישראל בכה"ג בהאי עניינ' ונוגע בכבודו לאו שפיר עביד והרי הוא בכלל המלבין פני חברו ברבי' אשר עונשו מבואר ועובר על לאו דלא תונו ויתר אזהרות ועונשים היוצאים מזה הן מאן דאפיק על מהר"ק ההוא קלא בע"פ או ע"פ כתב הרי הוא בכלל עונש הנ"ל ויקבל דינא כראוי לו ויחוש לעצמו והשם ית' יצילנו משגיאות כ"נ משה טרוד משה לוי מינץ: